בורודינו

שני תרגומים לשיר אחד: יואל נץ ודוד שמעוני

מיכאיל לרמנטוב

גיליון מס' 18 - אב תשס"ח * 8/08

- מתוך "עיין ערך שירה" 20 וברשותם -

תרגום מרוסית: יואל נץ
;– אֱמֹר נָא, דּוֹד, הֵן לֹא בִּכְדִי
מוֹסְקְבָה שְׂרוּפָה, לוֹחְשָׁה אוּדִים
נִתְּנָה לַצָּרְפָתִי?
הֲלֹֹא הָיוּ קְרָבוֹת מָרִים,
שֶׁלֹא הָיוּ כְּמוֹתָם, אוֹמְרִים!
אֶת יוֹם בּוֹרוֹדִינוֹ זוֹכְרִים
בְּרוּסְיָה רַבָּתִי!

– הָיוּ אָכֵן גְּבָרִים בֵּינֵינוּ.
דּוֹרְכֶם-אַתֶּם גִּבּוֹר אֵינֶנּוּ
כִּבְנֵי אוֹתָהּ תְּקוּפָה!
עַל חֲבֵרַי נִגְזַר לִגְוֹעַ,
אַךְ הַשּׂוֹרְדִים סֵרְבוּ לִכְרֹעַ,
וְאִלְמָלֵא רְצוֹן אֱלוֹהַּ,
לֹא נִנְטְשָׁה מוֹסְקְבָה!

מִן הַנְּסִיגָה חָרְקוּ שִׁנֵּינוּ.
הַוָּתִיקִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
רוֹטְנִים הָיוּ רָטוֹן:
"לַצָּרְפָתִים נַפְנֶה הָעֹרֶף?
בְּלִי קְרָב נִפְרֹשׁ לָפוּשׁ הַחֹרֶף?
הֲבַמְּפַקְּדִים אָחַז הַמֹּרֶך
לִנְעֹץ בָּהֶם כִּידוֹן?"

סוֹף-סוֹף, הַשֶּׁבַח לַשָּׁמַיִם,
נִמְצָא שָׂדֶה רְחַב יָדַיִם,
וְהִתְמַקַּמְנוּ בּוֹ.
צַמְּרוֹת עֵצִים בָּאוֹר הִבְלִיחוּ
אַט-אַט קַרְנֵי חַמָּה הִנְמִיכוּ.
הִנֵּה, הַצָּרְפָתִים הֵגִיחוּ,
לֹא אֵחֲרוּ לָבֹא.

אֶת הַתּוֹתָח כַּדִּין טָעַנְתִּי,
מַתָּת לְךָ מֶסְיֶה הֵכַנְתִּי –
כַּדּוּר לֹא יְבוֹשֵׁשׁ!
כָּעֵת הַהַמְתָּנָה נִפְסֶדֶת.
כָּל עוֹד בַּלֵּב חֵמָה יוֹקֶדֶת
נֵלֵך לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת
בַּמַּיִם וּבָאֵשׁ!

חָלְפוּ נִסִּים אָנָה וָהֵנָּה
כַּזּאֹת עֵינֵיךָ לֹא תִּרְאֵינָה –
עָשָׁן, וְאֵשׁ, וְדָם!
אִבְחוֹת שֶׁל חֶרֶב, צְלִיף קָלִיעַ,
גָּרוֹן חָרֵב מִלְּהָרִיעַ,
כַּדּוּר תּוֹתָח מָט מִלְּהַבְקִיעַ
הָרֵי פִּגְרֵי-אָדָם.

נִדְהַם הַצַּר מִן הַמּוֹרֶשֶׁת
שֶׁל לְחִימָה רוּסִית עִקֶּשֶׁת:
פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים!
עִרְבֵּל הַקְּרָב הַכָּל בַּכֹּל, עֵת
סוּס וְרוֹכְבוֹ בִּמְעַרְבֹּלֶת
רָבְצוּ; צָוְחוּ קְלִיעִים – מַרְכֹּלֶת
תּוֹתְחֵי רִבּוֹא קָנִים...
הֶחְלַפְנוּ יֶרִי בְּלֹא תּוֹחֶלֶת
יוֹם וְעוֹד יוֹם – שְׁמָמָה זוֹחֶלֶת,
עַד יוֹם שְׁלִישִׁי הֵחֵל.
הַכֹּל דִּבְּרוּ, רָטְנוּ בְּלִי הֶרֶף:
"הֲלֹא הִגִּיעָה עֵת הַטֶּרֶף!"
עַל שְׂדֵה הַקְּרָב הֶחְשִׁיךְ הָעֶרֶב
וְשׁוּב יָרַד הַלֵּיל.

אֶל הַתּוֹתָח לָנוּם נִשְׁעַנְתִּי
עַד בֹּא הַשַּׁחַר לֹא יָשַׁנְתִּי
מִצָּהֳלוֹת הַקָּם.
הַלּוֹחֲמִים טָרְחוּ בְּשֶׁקֶט
מִי פִּגְיוֹנוֹ הִשְׁחִיז לָעֵקֶד,
מִי לֹא חָדַל מִלְּמָרֵק אֶת
שׁוּל כּוֹבָעוֹ הָרָם.

חָלַף הַלַּיְלָה הָרָגוּעַ.
פִּתְאֹם הַכֹּל הֵחֵל לָנוּעַ,
שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה.
מֶם-פֵּא הָיָה בַּרְנָשׁ בֶּן-חַיִל
עֶבֶד לַצָּאר, אַבָּא לַחַיִל.
חֲבָל – הוּא נָם, שָׁדוּד בַּסַּיִף
בַּאֲדָמָה קָרָה.

בּוֹרֵק עֵינַיִם סָח אֵלֵינוּ:
"הֵן הוֹד מוֹסְקְבָה מֵאֲחוֹרֵינוּ,
נָמוּת לְמַעֲנוֹ,
כְּשֵׁם שֶׁגַּם אֲחֵינוּ מֵתוּ!"
נָדַרְנוּ, כִּי דִּבֵּר אֱמֶת הוּא...
לָעַד, עַל כֵּן, זָכוּר כָּעֵת הוּא
הֵד קְרַב בּוֹרוֹדִינוֹ!

כְּמוֹ נְחִילֵי עָנָן הֵם נָעוּ,
מִבְּעַד עָשָׁן גָחוּ וּבָאוּ,
עָלוּ בְּלֹא הִסּוּס.
הוֹ אֵיזֶה יוֹם! – שְׁרִיקָה מַחְרֶשֶׁת,
אוּלָנִים – שְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,
דְרָגוּנִים עֲטוּרִים בַּקֶּשֶׁט
שֶׁל שַׂעֲרוֹת זְנַב סוּס.
הַלַּיְלָה רַד. תְּשׁוּבָה נִצַּחַת
נָשִׁיב לַצַּר עִם בֹּא הַשַּׁחַר,
וְנִלָּחֵם עַד כְּלוֹת.
זֵדִים נָסוֹגוּ מִלְּפָנֵינוּ –
תֻּפִּים הִרְעִימוּ בְּאָזְנֵינוּ.
פְּצָעִים לַחְבֹּש אָז הִתְפַּנֵּינוּ,
אֶת הָרֵעִים לִמְנוֹת.

הָיוּ אָכֵן גְּבָרִים בֵּינֵינוּ
לֹא כְּדוֹרְכֶם-אַתֶּם. מִמֶּנּוּ
לֹא, לֹא תִּצְמַח תִּקְוָה!
רַבִּים מְאֹד גָּוְעוּ גָּווֹעַ
אַךְ הַשּׂוֹרְדִים סֵרְבוּ לִכְרֹעַ...
לוּלֵא נִגְזַר דִּין מִגָּבוֹהַ,
לֹא נִנְטְשָׁה מוֹסְקְבָה!


מיכאיל לרמונטוב
תרגום מרוסית: דוד שמעוני
'אֱמֹר נָא, דּוֹד, הֵן לֹא סְתָם-כָּכָה
מוֹסְקְבָה, בָּאֵשׁ עֵת הִתְלַקָּחָה
נִתְּנָה לַצָּרְפָתִי!
הֵן מִלְחָמָה נִטְּשָׁה סוֹעֶרֶת,
אַף גַּם אוֹמְרִים: רַבַּת תִּפְאֶרֶת!
אֶת יוֹם בּוֹרוֹדִינוֹ זוֹכֶרֶת
כָּל רוּס הֵן לֹא בִּכְדִי!'

– כֵּן, אָז הָיָה דּוֹר עַז, דּוֹר פֶּלֶא!
עַכְשָׁו כְּבָר לֹא תִּמְצָא כָּאֵלֶּה:
מַמָּשׁ, דּוֹר עֲנָקִים!
מְנוֹת-חֶלְקָם, הָהּ, לֹא שָׁפָרוּ,
רַבִּים הַבַּיְתָה לֹא חָזָרוּ
אַך אִם לִנְטֹש מוֹסְקְבָה גָּמָרוּ –
הָיָה זֶה גְּזַר-שְׁחָקִים!

זְמַן רַב בְּאֵלֶם נְסוּגוֹנוּ,
מֵהַנְּסִיגָה כָּאַב לִבֵּנוּ,
רָטְנוּ זְקֵנִים בְּאַף:
'הֵן עַד מָתַי נַפְנֶה הָעֹרֶף?
הַאִם הָחְלַט עַל נֹפֶש חֹרֶף?
אוֹ לַמְּפַקְּדִים חֲבָל בַּחֶרֶב
לִפְרֹם לַצָּר מַדָּיו?'


לְיַד מִסְעַד-תּוֹתָח שָׁכַבְתִּי
וְעַד הָנֵץ חַמָּה הִקְשַׁבְתִּי
אֵיך אִישׁ-צָרְפַת עָלַס.
שָׁתַק מַחְנֵנוּ הַפָּתוּחַ,
אֶחָד קוֹבַע רָסוּק צִחְצֵחַ,
שֵׁנִי כִּידוֹן הִשְׁחִיז בְּכֹחַ
וְאֶת שְׂפָמוֹ נָגַס.

וְאַך קַו אוֹר בָּרוֹם הוֹפִיעַ –
נֵעוֹר הַכֹּל, תְנוּעָה וְזִיעַ"
פְּלֻגָּה אַחֲרֵי פְּלֻגָּה.
הָיָה לָנוּ גִבּוֹר שַׂר-אֶלֶף,
לַצַּאר מָסוּר, מָעוֹז וָסֶלַע
לְחַיָּלָיו. חַבָל, בַּשֶׁלַח
בַּקְרָב הַמַּר נִפְגַע.

רִשְׁפֵי עֵינָיו הִתִּיז עָלֵינוּ.
'כְּלוּם לֹא מוֹסְקְבָה מֵאֲחוֹרֵינוּ?'
– קָרָא בְּכָל אוֹנוֹ –
'נָמוּת בְּעַד מוֹסְקְבָה כֻּלָּנוּ!'
לָמוּת בְּעַד מוֹסְקְבָה נִשְׁבַּעְנוּ,
וְגַם קִיַּמְנוּ שְׁבוּעָתֵנוּ
בִּקְרַב בּוֹרוֹדִינוֹ.

הָיָה זֶה יוֹם מֵאֵין כָּמוֹהוּ!
כָּעָב הַצָּרְפָתִים יָנוּעוּ,
עָשָׁן יִזְחַל, יָעוּט;
אוּלָן בִּשְׁלַל צִבְעֵי מַדֵּהוּ,
בִּפְאֵר זְנַב-סוּס דְרַגוּן אַחְרֵיהוּ,
אִישׁ עַל גְּדוּדוֹ וְעַל דִּגְלֵהוּ
כֻּלָּם אֶל הָרֵידוּט!
אַבָל הִנֵּה רוֹאָה הָעַיִן
שָׂדֶה הָגוּן, רְחַב-יָדַיִם –
וְהָרֵידוּט הוּכַן.
דְּרוּכִים נַקְשִׁיב, הַלֵּב כַּסַּעַר,
וְרַק חַמָּה הִתִּיזָה זֹהַר
עַל קְנֵה תּוֹתָח, עַל רֹאשׁ הַיַּעַר –
הַצָּרְפָתִים כְּבָר כָּאן!

דָּחַקְתִי בַּתּוֹתָח הַקֶּלַע,
כִּבּוּד לַיְּדִיד – הַפְלֵא וָפֶלֶא!
הַקְשֵׁב, מוּסְיוּ, אֵלַי:
מַה יֵּשׁ לְהִתְחַכֵּם כָּאן? הָבָה
וְאֶל הַקְּרָב יָשָׁר נִקְרָבָה,
הֵן לַמּוֹלֶדֶת זוּ אֶאֱהָבָה
עַד תֹּם אֶמְסֹר חַיַּי!

יוֹמַיִם בָּרוֹבִים יָרִינוּ.
הַאֵין זֶה צְחוֹק? הֲלֹא תָּבִינוּ!
חִכִּינוּ לַשְּׁלִישִׁי.
וְאֹמֶר אִישׁ אֶל אִישׁ הִבִִּיעַ:
'כְּבָר תּוֹר הַתּוֹתָחִים הִגִּיעַ!'
אַךְ בַּשָּׂדֶה כְּבָר הִשְׂתָּרֵעַ
צֵל עֶרֶב חֲרִישִׁי.

קְרָבוֹת כָּאֵלֶּה לֹא תֶּחֱזָיוּ!
כְּמוֹ צְלָלִים דְּגָלִים נִשָּׂאוּ
וְאֵשׁ תַּבְרִיק, תַּרְעִים...
צְלִיל חֲרָבוֹת, פְּצָצוֹת נָשָׁפוּ,
יְדֵי לוֹחֲמִים לִדְקֹר עָיָפוּ,
וַיֵּעָצְרוּ קְלָעִים שֶׁעָפוּ
בְּהַרְרֵי פְּגָרִים.

טָעַם אָז הָאוֹיֵב הַטַּעַם
שֶׁל קְרָב רוּסִי, קְרַב עֹז וָזַעַם,
עֵת גּוּף אֶת גּוּף מוֹחֵץ!
מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ נָעוּ, חָגוּ,
סוּסִים וַאֲנָשִׁים נִמְזָגוּ
וְתוֹתָחִים בְּלִי-סְפֹר שָאָגוּ
בְּשַׁאַג אֵין לוֹ קֵץ.

הִנֵּה כְּבָר הֶעֱרִיב, אַךְ אָנוּ
חַדֵּשׁ בַּבֹּקֶר הִתְכּוֹנַנּוּ
הַקְּרָב בְּלִי וִתּוּרִים!
אַךְ קוֹל תֻּפִּים פִּתְאוֹם הֵרִיעַ,
נָסוֹג אוֹיְבֵנוּ בְּמַפְתִּיעַ,
אָז זְמַן לִסְפֹּר פְּצָעִים הִגִּיעַ,
לִסְפֹּר הַחֲבֵרִים.

כֵּן, אָז הָיָה דּוֹר עַז, דּוֹר פֶּלֶא...
לֹא כְּמוֹכֶם! כְּבָר אֵין כָּאֵלֶּה...
מַמָּשׁ דּוֹר עֲנָקִים.
מְנוֹת חֶלְקָם הָהּ לֹא שָׁפָרוּ,
רַבִּים הַבַּיְתָה לֹא חָזָרוּ.
אַךְ אִם לִנְטֹש מוֹסְקְבָה גָּמָרוּ –
הָיָה זֶה גְזַר שְׁחָקִים.


השיר מתוך: "מ.י. לרמונטוב – כתבים נבחרים" תרגם והקדים מבוא: דוד שמעוני. מוסד ביאליק ירושלים 1956

* בורודינו – כפר במרחק 90 קילומטר ממוסקבה, שבו נערך בשנת 1812 קרב קשה בין הרוסים לבין הצרפתים העולים על מוסקבה. קרב זה הצטיין בעוצם הסתערותם ועקשנותם של הנלחמים, וגם באבדות איומות, שהגיעו עד כדי שליש של הצבאות הנאבקים. אמנם, הרוסים נאלצו סוף סוף לוותר על עמדותיהם, אך הגבורה שבה נלחמו הוכיחה לצרפתים בוודאות, כי הנצחון עוד מהם והלאה, וכי עסק להם עם יריב קשה עורף ואמיץ לב. עובדה זו גרמה לצרפתים חששות כבדים, שגבלו כמעט בייאוש. ואמנם חששותיהם נתקיימו במפלתו הניצחת של נאפוליון.

* רידוט היא מצודת-שדה, על-פי-רוב מרובעת, לפעמים גם מרובת זויות, מצוידת בתותחים ומוקפת מכל צדדיה סוללות-עפר. חיל-המצב בכל רידוט היה לא פחות מגונדה (כמאה איש) ולא יותר מבאטאליון (כארבע מאות איש).

* דראגון, אולן – סוגים של חיל הפרשים.