שירים

רון גרא

גיליון מס' 20 - כסליו תשס"ט * 12/08

לב מובס
עכשו מחזיקים אותו
ביד רועדת.
מה שרוצים לומר
גוזרת השתיקה.


הרופא מנסה לפענח
תרשימי EKG של לב מובס
השוקל את מדות הצדק
וחולם על ריחות אהבה
בין אדם לחווה.


רק את עז הנפש
יגרוף האל
בעברת הערכה
יעביר צאנו תחת שבטו
כבקרת רועה עדרו.


מצבתי
אט אט, פעם ועוד פעם
אבן קלע ועוד קלע
יידו ויקלעו בי אנשים
אבן באבן.

אז
אשמע צלילי המרחק
במשא שלא נפרק.
ואני חולם על צלילי שעורים
כהבזקים של תעתועי הבינה.
הכל מבצבץ בימים של שתיקה
בין כנפי התכלת והאורה.

אל עצמי
רוקמי המזימות מכבים חלומות.
מידים.
שועלים אדמונים
מחליפי הגוונים.
מצבה אליה יבואו
בחנופות הספד:
"טל ומטר היה"
אבן באבן קלע
עשויה.

החור שבלב
אני מבקש לסתום
מקור הצער והמחמצת.
רוצה להגן בחירוף נפש
על עצמי.
על החור שבלבי.

אני סותם בדברים הבטלים
בסמרטוטים בלים
והוא פורץ ועולה
מן הסדקים
מרוסק
ועוד יותר
חזק.