זקנה שלי

מנחם מ' פאלק

גיליון מס' 21 - טבת תשס"ט * 1/09

הַנַּעַר כָּעַס:
עִיר קָשָׁה הִיא זֹאת, יְרוּשָׁלַיִם.
כֻּלָּהּ מְלֵאָה עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת
קְמָטִים קְמָטִים הֵם רְחוֹבוֹתֶיהָ
פָּנִים זְקֵנוֹת
שְׁבִילֶיהָ וּבָתֶּיהָ עִם שְׂעָרוֹת שֵׂיבָה
מִי עוֹד יִרְצֶה לָגוּר בָּהּ.

הַנַּעֲרָה רָגְנָה:
כְּרַךְ קָשֶׁה הוּא עִיר הָאָקָדֶמְיָה,
לֹא מֻתְאֶמֶת לִצְעִירִים.
נְצִיגֵי הָאֱלֹהִים בְּכָּל סִמְטָה
בְּקָפּוֹטוֹת, שְׁטְרַיְמְל, וּבְגָדִים אֲחִידִים
עַל פִּי צַו הָרַב
סוֹגְרִים רְחוֹבוֹת בְּשַׁבָּת
וּמְקוֹמוֹת הַבִּלּוּי מְעַטִּים הֵמָּה.

וְהָאִשָּׁה הִתְרַגְּזָה:
הָעִיר כֻּלָּהּ בָּתִּים יְשָׁנִים
מִרְפָּסוֹת גְּדוֹלוֹת וּסְדוּקוֹת
חֲדָרִים גְּבוֹהִים וּמְרֻוָּחִים
אַךְ לְמִי יֵשׁ כֶּסֶף לְרָכְשָׁם וּלְתַקְּנָם?
עֲבוּרָהּ נוֹתְרוּ רַק בָּתֵּי קוֹמוֹת
חֲדָרִים קְטַנִּים לְלֹא מִרְפָּסוֹת.
אֵיךְ אֶפְשָׁר כָּךְ לָגוּר כָּאן.

וְהָאַדְרִיכָל זָעַף
כִּי הַמְּתַכְנְנִים הַחֲדָשִׁים לֹא הִתְחַשְּׁבוּ
בָּאֹפִי הַמְּיֻחָד
בָּאֶבֶן הָעַתִּיקָה הַמְּדַבֶּרֶת הִסְטוֹרְיָה
בֶּעָבָר הַמְּפֹאָר הַזּוֹעֵק לַחֲשִׂיפָה
וּבַעֲלֵי הַמָּמוֹן הִמְשִׁיכוּ לִבְנוֹת.

וַאֲנִי
שָׂמַחְתִּי לְהִסְתּוֹבֵב בַּסִּמְטָאוֹת
לְסַיֵּר בְּבֵית רָחֵל
וּבֵית עַגְנוֹן וְהַזָּז, אָנָה טִיכוֹ וּבָתֵּי סַיְידוֹף
לְהַשְׁלִים בֵּין יָשָׁן לְחָדָשׁ
לְהַבִּיט בַּחוֹמוֹת שֶׁל הָעִיר הָעַתִּיקָה.

הִתְרַגַּלְתִּי לְהַמְתִּין לַיָּרִיד שֶׁל חוּצוֹת הַיּוֹצֵר
וַאֲפִלּוּ לִסְלֹחַ לַשַּׁיָּרָה שֶׁל הַמְּכֻבָּדִים
מֵעֵבֶר לַיָּם שֶׁבִּגְלָלָם אֲנִי תָּקוּעַ שָׁעָה אֲרֻכָּה
עַד שֶׁשְּׂדֵרוֹת הֶרְצְל יִפָתְחוּ לִתְנוּעָה.

כֵּן, אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַזְּקֵנָה הַזֹּאת
שֶׁקִּמְטֵי רְחוֹבוֹתֶיהָ אוֹמְרִים שִׁירָה
שֶׁמִּדְרְכוֹתֶיהָ רָאוּ עַם מִתְעוֹרֵר מִתַּרְדֶּמֶת הַגּוֹלָה
שֶׁפָּנָסֶיהָ הִבִּיטוּ גַּם בַּגְּבִירִים וְגַם בָּאוֹהֲבִים הַמְּחֻבָּקִים
הָעִיר שֶׁחִבְּרָה לָהּ יַחְדָּו עָבָר עִם הוֹוֶה
וְהִסְכִּימָה שֶׁאֹמַר שְׁבָחֶיהָ בְּרַבִּים.

לָכֵן זוֹ עִירִי
לָכֵן זוֹ גַּם יְרוּשֶׁלִּי*

---------------------------------------------
הכינוי ירושלי לקוח משירו של בלפור חקק "ירושלים", מתוך: מצב החומר מצב הרוח, עמ' 39, 1998