לדף ראשי
לתוכן הגיליון
חתונה בכפר עציון
יוסף עוזר גיליון מס' 24 - אייר תשס"ט * 5/09 כַּחֲצִי הַשָּׁעָה לִפְנֵי הַשְׁקִיעָה הִגַּעְנוּ לַכְּפָר
הֶהָרִים, בַּמֶּרְחָק, תְּכַלְכָלִים, עָמְדוּ חַכְלִילִים נִשָּׂאִים בְּלִוְיַת חֲבֵרָיו, הֶחָתָן, בְּחֻלְצָה לְבָנָה עֵינָיו תָּעֲצֻמוֹת, מִקּוֹל חָלִיל קְנֵה סוּף, שֶׁיָּרַד זֶה עַתָּה כְּמוֹ מֵעֲרָבָה אַחַת בּוֹכִיָּה, בְּיַד חָבֵר, עָבוֹת פֵּאוֹתָיו, סִימָנֵי בֶּן תּוֹרָה, יְהוּדִי - שֶׁאֶרֶץ אַחֶרֶת אַרְצוֹ, הוּא אַחֵר, מְעוֹלָם, הוּא מְעֶבֶר, הוּא סֻלָּם וּשְׁלָבָיו חֵרוּת, אֲחֵרוּת מִי רָאָה חָתָן שֶׁכָּזֶה? לְבֵיתוֹ הַנִּרְקָם זֶה עַתָּה מְצַפִּים כָּל הָרִים נִשָּׂאִים, חֲמוּקִים, יָמָּה וָקֶדְּמָה, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה, בּוֹאָה כָּאן וְתִבְנֶה, בּוֹאָה עִם הֱיוֹתְךָ מִתְחַטֵּא הִנֵּה חִתַתְךָ וְחִטָּה, עִם כֻּלְךָ וְאִישׁ לֹא רָאָה עֲדַיִן אֶת הַכַּלָּה וּמַה תַּחֲזִיק בְּיָדָהּ, מַה מַּחֲזִיקָה הַכַּלָּה? נָעָה קַלּוֹת וְלוֹחֶשֶׁת דְבָרִים אַךְ וְרַק לְעַצְמָהּ- מִי מֵרִיחַ? רֵיחַ הַלֶּחֶם כְּאִלּוּ הִיא לָשָׁה כְּבָר בְּנַפְשָׁהּ גֵּאָה בְּמִצְווֹת הָעִסָּה, אוֹ בַּסֹּלֶת אֲשֶׁר תְּכוֹנֵן לַמִּזְבֵּחַ שֶׁעֵינֵי הֶחָתָן מַסְגִּירוֹת בִּתְּשׁוּקָה לְהַקְרִיב אֶת סַלְתּוֹ וְשַׁמְנוֹ, אוֹ אוּלַי זֶהוּ רָז לַעֲדִינוּת אַהֲבָתָהּ: אֶשְׂמַח בָּךְ, שֶׁאַת הִיא אֶרֶץ אֵם הַחִטָּה ! כִּי בְּיַד הַכַּלָּה לֹא זֵר סִגָּלִיּוֹת, לְרֹאשָהּ לֹא כֶּתֶר זְכוּכִית נוֹצֶצֶת וְכָאן – פַת בְּמֶלָח תֹּאכֵל… לֹא כִּדְרָשָׁה חוֹצֶבֶת לֶהָבוֹת רֵיקָה מִמַּעַשׂ לֹא כִּי, אֶלָּא גִּבְעֹל, גִּבְעֹל יָחִיד שֶׁל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת עֲמוּס גַּרְעִינִים קָטוּף מִשְׂדֵה הַבַּיִת, מִלְשַׁד שְׁדֵי הָאָרֶץ, זָהֹב וְיָחִיד וְחוֹלֵם הִנֵּה, קוֹל הֶחָלִיל מִתְגַּבֵּר יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא בְּפֶתַח בֵּית הַהוֹרִים, סְבִיבָהּ כַּר דֶּשֶׁא יָרוֹק וּנְעָרוֹת מַקִיפוֹת לָהּ כְּטִירוֹת הַכָּסֶף - בָּד עֲטוּר לְרֹאשָׁן וּפְּנֵיהֶן נְקִיּוֹת לֹא שָׂמוּ בְּעַקְבֵיהֶן בְּשָׂמִים, וַדָאי לֹא פֵּאוֹת מֶשִׁי קוֹרְצוֹת, וְכֹהֵן גָּדוֹל, יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם, רוֹאֶה - שׁוֹמֵעַ שֵׁלָתָהּ אֲשֶׁר זֶה עַתָה שׁוֹאֶלֶת וְגָבְהָה שִׁירַת בַּחוּרִים כִּגְלִימָה אֲרֻכָּה מִשְׁתַּפֶּלֶת אַחֲרֵי הֶחָתָן אָבִ"י שְׁמוֹ, כְּמוֹ- אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָבִיו וְאִמּוֹ אוֹחֲזִים בְּיָדָיו, שֵׁם אָבִיו - בָּרוּר : שְׁמוֹ הוּא שַׁי שַׁי הוּא הַמֶּלַח, מִמֶלַח הַיָּם וְהָאָרֶץ וּמֶלַח עֲנָוָה עַל שֻׁלְחָנוֹ, לֹא יֶחְסַר כִּי יְסַקֵּל וִיעַזֶּק, יִזְרָע יִטָע וְיִבְנֶה וִיבֹרָךְ בְּבָנִים חֲנוּנֵי אֱלֹקִים, רָאֹה רָאִיתִי אֲנִי אֵיךְ הוּא, הַמֶּלַח, הֵעִיר אֶת הָאָרֶץ לָתֵת מִדְּבָשׁ וְחָלָב, שָׁם, בָּעֵמֶק, לְמַרְגְלוֹת צִיוּן שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שָׁם בְּשָׁקֵם יָדַיו אֶת הֶעָפָר, שָׁם תִּרְאֶה אֶת הָרֵי יִשְׂרָאֵל נוֹתְנֵי קְצוֹת עָנָף, נוֹשְׂאֵי פְּרִי, בַּשָׁעָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁבָּהּ הוּא מְדַּיֵק בְּמַחְרַשְׁתוֹ וּבְמַזְמְרָה מְאֻמֶּנֶת כִּבְדִבְרֵי הַנָּבִיא יְחֶזְקְאֵל: וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל…! אוֹדוֹתָם אָמַר רַבִּי אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה ! וְיָגִיד רַבִּי שְׁלֹמֹה יִצְחָקִי: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה יוֹתֵר ! כְּבַר נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ פְּרִי וְעֵינֹו יָפָה, אֵין לַיוֹצֵא שָׁלוֹם וְתִּקְוָה מְאַחֶרֶת לָבוֹא וְאוֹמְרִים אֶנָשֵׁי זֶה לָזֶה אַדְרַבָּא, אַדְרַבָּא, עֵדִים עַנְפֵי הַדְּקָלִים הַמְקַשְׁטִים אֶת מִנְּשָׂא הַטְּרַקְטוֹר וְהַבּוּגֶנְוִילֵיאָה, (מִיָמִין וּמִשְׂמֹאל, אֶת יָכִין וּבֹעָז לַכָּל הִזְכִּירָה) כְּמוֹ טֶנֶא יָגִישׁוּ אֶתְהֶם, כְּמוֹ בִּכּוּרִים – הֶחָתָן, הַכָּלָה: עֲשִׂינוּ כּאֲשֶׁר צִיוִתָּנוּ ! לִהְיוֹת תַּחַת קוֹרַת גָּג שָׂם, בְּהֶסְתֵּר, כְּבַרִאשׁוֹנָה, יִשְׁאָלֵם אֱלֹהִים שׁוּב בְּלַחַשׁ: אֲיֶכָּה? אֲיֵךְ ? שָׁם הֵם יֵצְאוּ בְּרֶגַע הַחֶסֶד הַזֶּה מִמַּחְבוֹא הָאָדָם הַשָׁגוּי, מִמַּחְבוֹא הָאָדָם הַשָׁגוּי, מַחֲלָצוֹת וְכָל תַּחְפֹּשֶׂת שָׂפָה יַשִׁילוּ וְיָשׁוּב לָהֶם דִבּוּר שִׁיר הַשִׁירִים וְיִרְאוּ מַרְאוֹת שְׁכִינָה וְדוֹדָהּ כִּמְעָט וְתַּגִּיעַ לַכָּל כַּשָּׁעָה הַזּוֹ וְתַעֲלֶה אֲרוּכָה לְכָל מִין הָאָדָם, הִנֵּה הִיא אִמּוֹ - שֵׁם אַמִּיץ לָהּ, כְּאוֹתָהּ קַדְמוֹנִית, צִפֹּרָה, אוֹחֶזֶת בְּיַד בְּנָהּ חָתָן- מֶלֶךְ, רְחוֹקָה מִיְדִּידּוֹת בְּנוֹת מִדְּיָן – כְּאִישָׁהּ הַמּוּרָם, מָלָה אֶת בָּנֶיהָ בְּמוֹ הַמִּדְבָּר הִנֵּה הֵם, נִשָּׂאִים אַחֲרֵי אֲחִיהֶם, הָאָרֶץ לָהֶם לְאָרְכָּה, לְרָחְבָּהּ אֲבָל גַם לְעָמְקָהּ וּלְגָּבְהָהּ מַכִּירִים אֶת כָּל מִשְׁעוֹלֵיהַ אֶת שׁוֹעֵהָ וְאֶת שׁוּעָלֶיהַ אֶתְמוֹל וְהִטְמִינוּ עוֹד יָרוּי וְטָבוּחַ וְלָעֶרֶב הִנֵּה, עֲצֵי חַיִים יִטְעוּ כָּאן, עַל דֶּרֶךְ דִּמְעוֹת גּוֹלֵי בָּבֶל שֶׁמֵאָז וּמְעוֹלָם יוֹנְקִים שָׁרְשֵׁיהֶם בַּדְמָעוֹת יְמַלְאוּ צַוָּאַת חֲבֵרַם שֶׁנִרְצָח: לֹא לְהַסְפִּיד אֶלָא לְנַגֵּן אַחֲרָיו בִּכְלֵי שִׁיר [!] כִּי אֶל שִׁיר הָאָרֶץ הַזוֹ טוּחוֹתָיו וְלִבּוֹ חֲמַרְמָרוּ, כֹּה הַלְכוּ וְנִגְנוּ וְשָׁרוּ, עֵת נַשְׂאוּ חֲבֵרַם בַּטַלִּית וְהַשֶּׁמֶשׁ מַחֲזִיקָה בַּרָקִיעַ, כְּשֶׁמַסָד וּטְפָחוֹת רוֹעֲדִים, אוֹחֶזֶת הֵיטֵב כְּבָר יָבֹא הָרָב, יָפֶה כְּרַבִּי יוֹחָנָן, בְּחֻלְצָה לְבָנָה וַיִּקְרָא הַכְּתֻבָּה וִיבַקֵּשׁ הֶחָתָן לוֹמַר בָּרֵךְ," אָנָּא בָּרֵךְ מְדִינָה – [כָּךְ הָיָה בּוֹכֶה, מִתְחַנֵּן!] ...יְלָדֵינוּ בָּרֵך, בָּרֵךְ עָרֵי אֱלֹקֵינוּ, בָּרֵךְ לַחְמֵנוּ, מֵימֶנוּ בָּרֵךְ, בָּרֵךְ לֹא יֶחְסַר מַצְפּוּנָם הַטָּהוֹר שֶׁל שָׂרֵינוּ וּבְכָל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל, לֹא יֵעַדְרוּ שַׁעֲלֵינוּ..." וְשָׂם הַמֶּלֶךְ אֶת הַטַּבַּעַת בְּיַד הַכַּלָּה, הַשְׁכִינָה, וְדִּמְעָה נִצְנְצָה בְּעֵינֵי הַקְרוּאִים עֵת רַקְעָה רַגְלוֹ וְהִזְכִּירָה חֻרְבָּה בְּטֶרֶם בִּנְיָן "...תֵּן שָׁלוֹם בָּהָרִים הַרֵיקִים מִסָּבִיב, שֶׁרָאוּ חֲתָנִים נִשָּׂאִים אֶל הַחֶרֶב, שֶׁרָאוּ אֲרָזִים נִטָּעִים לִהְיוֹת בַּדִּים לַחוּפָּה וְהָפְכוּ לַעֲצֵי מִלְחָמָה, תֵּן שָׁלוֹם לִיְלָדִים פְּעוּטִים שֶׁיִהְיוּ אִילָנוֹת עֲנֵפִים וּפֵרוֹת כְּמִקֶּדם יַעְתִירוּ. וְאַמְרוּ הַקְּרוּאִים "אָמֶן", אַף אַחַת לֹא הַיְתָה יְתּוֹמָה . אָז נָחָה הַשֶּׁמֶשׁ דֻּבְשָׁנִית עַל מִשְכָּבָהּ. וְיָרֵחַ שֶׁל טוּ בְּאָב שָׂמֵחַ עָלָה וְיָדְעוּ יָדֹעַ הֵיטֵב שֶׁשְּׁמוֹ הוּא גַּם לְבָנָה וּפַּרְשׁוּ הַגְּבָרִים לִתְפִלַּת עַרְבִית וְעַצְמוּ עֵינֵיהֶם וְקַרְאוּ לַמַלְכוּת שֶׁתָּבֹא וַתָּשַׁרְנָה הַנָּשִׁים בַּכִּכָּר עַל הַדֶּשֶׁא נֹכַח שָׁמָיִם אֶת שְׁמַע וְגַּם שָׁרוּ מִשִׁירַת דָּוִד אֲהוּבָן: " אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ,פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם, שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם, פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם, לִתְפִלָתֵנוּ" מַעְגָּל סוֹבֵב מַעְגָּל, סוֹבֵב מַעְגָּל, וְהַסְעוּדָה חִכְּתָה וְחִכְּתָה וְנִשְׁמַע דִּבְרֵי נִפְלָאֹת מִמְבָאֵר מִשְּׁנַת תַעֲנִית מִבַּעַל הַתִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל: עָמַד חָנָן, חַכְלִילִי עֵינַיִם, שָׁאַל: הֲלֹא יִפָּלֵא הֵיאַךְ בְּיוֹם כִּפּוּרִים הָיוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וּבְתוּלוֹת טְהוֹרוֹת פְּנוּיִים לְחוֹלֵל בַּכְּרָמִים?! בִּשְׁלָמָא טוּ בְּאָב, יוֹם שִׂמְחָה הוּא. אַךְ בְּעֶצֶם יוֹם דִּין?! יוֹם בּוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל מְדַלְגִים עַל גִּבְעוֹת הַנֶּפֶשׁ, מְקַפְּצִים עַל הֶהָרִים עֶלְיוֹנִים! הָכֵיצַד יֵצְאוּ נְעָרוֹת לְחוּצוֹת וּכְרָמִים וּבָחוּר – אֵיזֶה פְּנַאי לוֹ לִרְדֹּף בְּתוּלָה בֵּין שַׁחֲרִית לְמוּסָף ?! כָּךְ הִנְעִים לִשְׁאוֹל וְקָפְאָה כָּל תְּנוּעַת כַּף וּמַזְלֵג, שָׁקְטוּ צִלְלֵי הָרוֹקְדִים. נִרְגְּעוּ הַצְּלִילִים וְאוֹרוֹת וּנְשִׁימוֹת נִקְבְּצוּ בָּאוּ, צְלוּלִים הָיוּ וּבְּרוּרִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת תְּהוֹמִיוֹת שֶׁל אַרְבַּע עֵינַיִם - מִי זָרַע וְלֹא שָׁבַר שֶׁבֶר? אֶת מִי נִשְׁאָל : אֵיךְ רַבּוֹת הַגְּבָעוֹת, אַלְמָנוֹת מַשְׁחִירוֹת, נוֹשְׂאוֹת לְכָאן עֵינַיִם כָּלוֹת אֵיךְ לֹא הֻשְׁאֲלוּ כְּלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת מִכָּל הָעוֹלָם לִהְיוֹת כָּאן?! שִׁירָה מַקְשִׁיבָה, הַכַּלָּה, אִישָׁה יְהוּדִית שְׂמֵחָה, לָהּ יֵשׁ לֵב - שָׂא נָא בָּחוּר, הִנֵּה כָּאן הַתְּשׁוּבָה, אָמַר וְחִיּוּכוֹ רָחָב וְעָצוּם עֵינַיִם: הַבָּחוּר אֵינוֹ אֶלָּא בַּחוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵלָיו מֻפְנָה מִשְׁאָלָה: לֹא לְעֹשֶׁר אוֹ יֹפִי, שָׂא נָא עֵינֶיךָ לַמִּשְׁפָּחָה, שָׂא נָא לְמִשְׁפַּחַת יִשְׂרָאֵל: כַּלָּה לְבוּשָׁה לָבָן, בֵּין כְּרָמֶיךָ, רָצָה כְּמוֹ הַיְּהוּדִי הַנִּצְחִי בְּצִיּוּר שֶׁל שְׁמוּאֵל הִירְשְׁנְבֶּרְג, בֵּין כַּרְמֵי הָעוֹלָם, בֵּין שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּכִבְשָׂה מְחַפֶּשֶׂת: אֶת דּוֹדָהּ, אֶת יְחִידָהּ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וְאַתָּה, אַתָּה, אַל נָא תַּבִּיט לְיֹפִי וְאַתָּה, אַתָּה, אַל נָא לְעֹשֶׁר תִּנְהֶה לֹא כִּי, אֶלָּא, בְּיוֹם כִּפּוּרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, כְּשֶׁאַתָּה- הַבָּחוּר, רִבּוֹן הָעוֹלָם, מְפָזֵז, מְחַפֵּשׂ כַּלָּתְךָ בַּכַּלּוֹת שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, רְאֵה "מִשְׁפָּחָה", מִשְׁפַּחַת יִשְׂרָאֵל הַאֻמְנָם לָבָן לְבוּשָׁהּ?! רְאֵה מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם,מִשְׁפַּחַת יִצְחַק, מִשְׁפַּחַת יַעֲקֹב, אִם תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ הִנֵּה כַּךְ, בְּמָסֶכֶת תַּעֲנִית, מַפְלִיא וְאוֹמֵר בָּעַל הַתִִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל - שׁוֹמֵעַ אָבִי, בָּחוּר הוּא. שׁוֹמַעַת שִׁירָה, כַּלָּה הִיא. עוֹצֵם חָנָן אֶת עֵינָיו וְנִגּוּן דַּק שָׁב וְעוֹלֶה, שׁוּב נָעִים צְלִילֵי סַכִּינִים מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת וְשָׁרִים אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים בְּנִגּוּן אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי: הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ —מַקְשִׁיבִים, הַשְׁמִיעִנִי הַשְׁמִיעִנִי כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, הַשְׁמִיעִנִי וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים הַשְׁמִיעִנִי וְעָצַם הֶחָתָן אֶת שְׁמוּרוֹתָיו שׁוֹקֵק וְשׁוֹתֶה מֵרִיסָיו וְהַחִטָּה הַיְּחִידָה בְּיַד הַכַּלָּה מְצַמַּחַת כְּשֶׁטֶף שֶׁל אוֹר וְשִׁירַת גְּאוּלִים נִשְׁמְעָה וְדִגְלָהּ אַהֲבָה. וְחִזֵּר הֶחָלִיל מִקְנֶה סוּף, מְחַתֵּךְ בַּבָּשָׂר וּבַלֵּב וּבוֹכֶה בְּשִׂמְחָה אַדִּירָה הִנֵּה כָּךְ רָאִיתִי שָׁם - וַנְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה- - - טו באב תשס"ב . 2002 |
|