בעקבות הציור של אסתר ויתקון 'איך נעמוד לפניך'

חוה נתן

גיליון מס' 24 - אייר תשס"ט * 5/09

התבוננתי בציור "איך נעמוד לפניך", קראתי את הפרשנות הנאמנה, אותו עצב עמוק מיום העקירה שוב הציף את ליבי ונגע באותן צלקות המנציחות את הזכרון.

הסמלים שבצבע ובצורה מעלות את הזעזוע, אין כואב מאחים העוקרים אחים, נטוע ויצירה שנוצרה באהבה ומסירות אין קץ.

הטרגדיה היא רגע המטלטל את מעמקי הנפש, אחר הרגע נותרת הטראומה המייסרת.

אנו חסרי אונים מול הרוע בעל תפקיד השוט בתכנית הגדולה בעלת האספקלריה המקיפה, שאין אנו משיגים לראותה בשלמותה.

תחושת האדם כאן כמריונטה המובלת, וזאת למרות זכות הבחירה – בטוב או ברע (שהנה זכות פרטית וגם אפולוגטית ביחסיותה). יש מצבים שאנו חסרי אונים ושליטה מול הקורות – אירועים ותהליכים בתכנית העליונה והמכוונת.

זמננו הוא שבריר רגע, לעומת זמנו של הבורא: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה" תהילים צ'.

מכאן, שאנו באלף השישי, וזמנו של הבורא הוא יום שישי.

בשבריר הזמן שניתן לנו אנו חווים, מתהומות הצער, גם מפסגות השמחה, מופלאות מעשי ידיו, שברא בנו כל מכל.

באדם משתקף כל המקרוקוסמוס. בצער ביצירה, באהבה בשנאה, בטוב וברוע.

כולנו שואלים "איך נעמוד לפניך", ומה נלמד מהעקירות המלחמות האסונות ויתר פגעי חיינו הקצרים.
מיחלים ומקוים, כי זכות הבחירה (המוגבלה) התפילה חסדי שמים, וההשתדלות , יעמדו לזכותנו.

הלואי ולא נעמוד לעולם בניסיונות מהסוג הנורא מכל, אם תתעורר שוב מצוקה, נתפלל נשתדל ונעשה, בכל הכח שיבוא תיקון, אף אם יצטרך עליון לעשות שינוי, בתכניתו המקיפה ברחמיו על בניו, (שהרי חוינו כזאת גם בתקופת האבות). כ"י (כל ישראל) מאמינים אנו ובני מאמינים, שניתן לשנות, שינוי מטה משפיע גם מעלה.

ולואי שתציירי מדרש תמונה חדש, ומרומם נפש ושירת הים פיוט נפלא שזמנו קוצב, שוב יקום ויפרח גשמית ורוחנית, כמו אותו פיוט שלם ונפלא שהיה בשלם גוש קטיף שנגדע.

מי יתן ונעמוד לפניך איתנים ומתוקנים, כשגם תכניתך השלמה מתוקנה, ליבנו יהיה שלם ומלא תודה, ומדרש תמונת יישותנו, תראה באספקלריה מוארת ובהירה.