'תיקון' - רומן שרק התחיל וכבר הסתיים

אסתר ז. ויתקון

גיליון מס' 27 - מרחשוון תש"ע * 10/9

צער חנק את גרונו. צרור קטן ודל הוחלק לתוך הבור וכוסה באדמה אדמדמה ריחנית. סיום בלתי מתקבל על הדעת לאישה

דחוסת שכל, רגשות, תסביכים ומאבקים, שהתרוצצו בתוך מוחה הגדול וגופה הקטן של אשה שהוא קרא לה 'אמא', לעיתים 'מאמי' במשך תשעים שנה.

הוא סבר שיחוש הקלה. כשחשב על מותה בשנים האחרונות, תיאר לעצמו שצער יפלח את ליבו אבל גם הקלה גדולה. להפתעתו לא חש שום הקלה. גם רגשי אשמה לא היו. היתה תמיהה.

לאן ילך האוצר הלא בלום, שנבע במשך כל כך הרבה שנים מנפשה, דרך פיה, עיניה, מחוות ידיה, בשטף, לעיתים בשצף, לעיתים לא רחוקות בקצף.

האם האדמה תאגור את המעיין הצלול, הדלוח, המבולבל והחכם בתוך רגביה, או תעבד אותם למהות אחרת. לאנרגיות שיספגו בשורשי העצים שניטעו לא מזמן בחלקות הקבורה, שייחיו תולעים חלקלקות סמויות מן העין, הדואגות לאוורר את האדמה עבור שורשי העצים והפרחים. אולי יתגלגלו כאנרגיה מופשטת הנקראת נשמה, והיא תרחף לה בעולם , עד שתתגלגל תחת כסא הכבוד.

ושם מה? האם תוזמן לשבת במקום טוב מול הבורא. ינתן לה

סוף סוף כל הזמן שבעולם, שתאמר מה שבליבה . באורך רוח יקשיבו המסובים. בעינים מעריצות. את דמעותיה ילטפו ברחמים, ואת סבלה יקחו ועטרו בו את כתרו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והן ינצנצו כאבנים יקרות שלא יסולאו מפז.

אין סיכוי שישלחו אותה לאיזה מדור לשם טיהור וזיכוך. היא לא תסכים בשום אופן. היא תפתח פיה ותטען ,שלפחות כאן צריך הצדק להעשות. את מנת הייסורים היא לקחה יותר מכל אדם ואשה על פני האדמה.

שהקדוש ברוך הוא חייב לה. לא היא חייבת לו. קריאות אימה על חילול הקודש לא יעשו עליה שום רושם. הקדוש ברוך הוא מספיק גדול, נצחי, ורב תהילה שהוא יכול להבין שהיא ראויה לקצת כבוד על מה שעשתה כדי לשמור על צלם מכובד, למרות כל הקשיים והצרות. א-לוהים לא היה צריך מעולם להתמודד כמוה עם מצוקות גוף ונפש, אז שלא יעמידו פנים צדקניות ויצקצקו בלשונם על עזות המצח שלה. לא-לוהים אין ברירה, אלא להתחיל להבין אותה.

בעצם הוא תמיד הבין אותה, אבל לא הקל עליה. אולי משום שמעולם לא פנתה אליו בתחינה , בתפילה. מלכתחילה לא הגיעה לה הסבל שהיה מנת חלקה, כך שהעוול כלפיה הוא בסיסי. כך טענה. כך חשבה. ועל כן אין לה סיבה טובה לפנות אליו בתחנונים…

אולי שם, הירהר, בקרבת סיבת הסיבות , יזהרו לפתע הטעמים לסבל, להחמצה, ונשמתה תאיר בהבנה עליונה ותדבק בטוב העליון, שאין בו שמץ עוולה, ושתיקה גדולה של השלמה תמלאנה.

האדמה כבר כסתה אותה עד למידה הנכונה. שלט קרטון קטן נושא שמה נתקע בלב התלולית הרעננה. הרהור התלבט בתוכו שוב ושוב ולא מצא פתרונו. מה יבקש לחרוט על המצבה שתוצב בעוד שלושים ימים. איזה משפט ימצה באמת ובשלום את מי שהיתה אמו תשעים שנה.

באותו לילה,לאחר שבלע כדור שינה, וכשסיים ללחוש את פסוקי קריאת שמע , שניות לפני שהשינה עטפה אותו בחיקה האמהי, עוד הספיק לבקש מסיבת הסיבות , שבקומו בבקר יאיר במוחו המשפט המיוחל, משפט האמת והשלום, שאותו יחרטו על מצבת אמו.

ט"ו בתשרי תש"ע