משה

יאנוש קורצ'אק

גיליון מס' 29 - טבת תש"ע * 12/09

צר, שהתורה ממעיטה לדבר בילדותו של משה. רק זאת, כי בכה בפתוח בת פרעה את תיבת הגומא. ואף זאת, כי גדל בהביא אותו האם לבת המלך. רק זאת, כי בכה וגדל.

אני קורא: "ויגדל הילד ותביאהו לבת-פרעה" – אולם איך גדל משה? מה חשב? מה דיבר? מה עשה? אני מחפש בעצמי ומספר ולא מצאתי תשובה אחת, כי רבות התשובות.

אני יודע מה חשבו עמרם ויוכבד, אף כי לא שמעתי שיחתם.

אני יודע, כי קראתי בתורה; אני יודע יותר, כי שאלתי שאלות ואני בעצמי עונה, שוקל ומוצא.

אני קורא על יוכבד: "ותהר האשה ותלך בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים."

קראתי ואני תמה ושואל: איככה? היא הצפינה אותו רק מהיותו יפה תואר? ואילו תוארו נשחת, הייתה מפקידתו למצרים, כי ישליכוהו היאורה?

"ותצפנהו שלושה ירחים." ואני שואל: ומדוע לא חדשיים ולא ארבעה חדשים?

כתוב: "ולא יכלה עוד הצפינו." אני שואל: מדוע? אני רוצה לדעת מה שלא נאמר בתורה, אני מהרהר ויודע.

כתוב: "ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף אשר על שפת היאור." עתה אני שואל, למה בתיבת גומא, על מה ולמה חמר, זפת, סוף?

אני קורא: "ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון."
ותהר יוכבד על כן תלד, ולא תדע, אם בן או בת. לבה חרד ונעצב.

ותאמר לאישה לעמרם: והיה אם נער אלד – מה נעשה? איככה נשליך את הילד היאורה, כי כן ציווה המלך?

ומענה עמרם: אל תתעצבי אל לבך, האישה, ואל תחתי, כל עוד לא ידעת, אם תלדי בן או בת.

או אמר: בטרם תלדי נער, אולי יזכור פרעה את יוסף, אשר במותו בכו מצרים שבעים יום, ויבטל המלך האכזר את גזרתו.

או: הנה בננו אהרן חי, וגם שפרה ופועה נצטוו להמית את הבנים הילודים, ואהרן חי ושנותיו שלוש, בעזרת האל.

ואולי כך ענה עמרם לאשתו: פרעה גזר אומר, ושלישיו עזים ופקידיו עזים כמותו וצבאו רב מספור. איכה נפר רצונו? אך עוברי אורח אנו בארץ העבדות, ואיך נעמוד בפניו?

ויאמר קהת אבי עמרם: ימהר נא האלוקים להוציאנו מן הארץ הזאת לארץ אשר נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב לתיתה לנו.

ואהרן הקטן שואל: במה ידבר אבי? ולמה את בוכייה, אמי?

כן היה כאשר הרתה יוכבד ולא ידעה אם בן תלד. כן היה וכן הוא, כי אין האם יודעת, אם בעצבון תלד בת או בן.

ותגד יוכבד לעמרם לאמר: אעשה כאשר תצווה, אישי ואדוני.

או: אם כן - מה לי מלך אדיר ומה לי פקידיו וצבאו ושלישיו. לא ישליך המצרי את ילדי היאורה. לא יקום ולא יהיה! לא אתן לו את בני, לא אתננו, כי אמו אנכי.

או: ותוסף לאמור: אלך אל פרעה, אפול לפניו אפיים ארצה, אבכה ואתחנן, עד ירך לב האכזר.

או: אלך אל בת פרעה ואתחנן אליה, כי תבקש עלי רחמים מיד המלך.

או: ותגד לאמור: אקח את בני ואלך לארץ אחרת, אשר לא ימלוך בה פרעה, ויקום לי בני לחיים ולשלום.

ואולי זאת אמרה יוכבד: אבקש ואמצא בעם, מצריים את אשר זכרו את יוסף, ואם זרה תגדל את בני.

ואולי זאת: בעצם ידי אמית את בני, וידעתי אי תל עפרו ופקדתיו, כי-אם יבלענו היאור, איך אדענו?

או כך: אשליך את ילדי ואת עצמי המימה ותמות נפשי עם נפשו.

פעם אחת או פעמים הרבה דיברו בזה וכזאת לפני הולדת משה – הנה עוד שמונה ירחים, עוד שבעה ירחים עוד שישה, חמישה, ארבעה ושלושה ירחים, עוד חודש, עוד יום אחד בלבד. כמה פעמים דיברו כהנה וכהנה, בבקשם כי בת תיוולד להם ולא בן.

ואתה, כי תגדל, האם תבקש להוליד בן או בת ומה שם תקרא להם?

אכן קראו את הבת מרים בשם מרים ואת הבן אהרן בשם אהרן. מה שם קראו למשה לפני קרוא בת פרעה שמו משה, בעודם מצפינים אותו, מעלימים מעיני שליחי המלך?

המצרי אינו יודע כי בן ילדה ואומר: צהלי ורוני, אם עבריה, כי ילדת בת ותחי.

והשכן אינו יודע ואומר: נערה יפת מראה נולדה לך, אשת עמרם, שמחי ועלזי כי לא בן הוא, אשר ציווה פרעה לכל עמו לאמר: "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו." ומה שם קראת לבתך?

והאח אהרן מביט באחיו ואומר את אשר יאמר ילד בן שלוש בהביטו על ינוק בתנומתו. מה הוא אומר?

כתוב: "ויצא איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו".

אני קורא דברי התורה ואני תמה: אורים כי המילה "טוב" פירושה: טוב-רואי, ואני שב ושואל: ואילולא היה טוב-רואי, הייתה יוכבד משליכתו לנהר או מפקירתו למצרים, לאמור: נער ילדתי ותוארו נשחת, עשו בו כמצוות פרעה?

והאמת שלי אומרת, כי לא כן היה הדבר, כי לא ייתכן הדבר. הוא היה אחר.

אני חוקר ודורש בתורה ושואל לנאמר בה: ההיה הילד משה יפה תואר או משה העלם היה יפה תואר, או הגבר משה היה יפה תואר, או משה הזקן היה יפה תואר?

בת פרעה, בפתחה את התיבה ובחמלה עליו לא אמרה: ילד יפה תואר מילדי העברים; היא אמרה: "מילדי העברים זה."

בנות מדיין לא אמרו: איש יפה תואר הצילנו מיד הרועים וגם דלה לנו וישק את הצאן.

אני הופך בתורה ומהפך בה: האם האמין העם במשה על היותו יפה תואר? האמנם מראות פרעה את יפי תארו ויפי מראהו של משה אמר: "קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני-ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם"?

לא מהיות פני משה יפי תואר עשה ה' חוקים ועדות ומשפטים, ובקע ברוחו את הים, והכה את פרעה ועשה פלאות ונתן את השבת ויהיה לישועה.

אלוקים דיבר עם משה כדבר איש אל רעהו, לא מהיותו יפה תואר, כי אם מהיותו נאמן, מוצא-חן בעיני אלוקים.

וכן האמת שלי: כל ילד הוא טוב-רואי בעיני, כל ילד בוכה, והוא רפה ומושלך ללא ישע, תחמול עליו גם בת המלך ואף הזאבה ביער.

אני קורא: "ותצפנהו שלושה ירחים." למה לא שנה? למה לא מחצית השנה? אני קורא: "ולא יכלה עוד הצפינו." מדוע?

קשה לאדם להצפין דבר מן הדברים, ולא ימצאוהו מבקשיו; ואל נכון ביקשו המצרים אחרי הילדים, אשר הצפינום העבדים העברים.

וקשה לאדם לדבר כזב, בשאול אותו השואלים ידיו חלחלה, עיניו אימה ופניו יאדימו או יחוורו.

ועזה פקודת המלך, וכן הייתה מאז ומעולם, אף הניף חרב עונשו על אשר יתנכלו להפירה: ילד אשר הוצפן בבית הוריו, יוצא מתוכו ויומת. ואם כן, מוטב לתיתו במים, באין הברזל יודע רחם.

או כן: אשר לא ישמע לצו פרעה לעשותו – יומת הוא וכל טפו.

שומעת יוכבד צעדים, בעבור עוברי אורח ליד ביתה, והוגה בלבה: הנה, הנה אנשי צבא באים להמית את בעלי ושני בני. ובשאת משה קולו בבכי, תתעורר נפחדה מעל משכבה ותחוש אל תינוקה: מנע קולך מבכי, ולא תיגזר מארץ החיים.

ואהרן הקטן אומר: אמא, מדוע אחותי היא נער כמוני? למה בתך – בן? ויוכבד: החרש!

המצרי אומר: ילדך דומה לנער ולא לנערה; מה שמו ואקראנו?

והשכנה העברייה יודעת ואומרת, יודעת את האמת וקוראת בזעף: על מה הושלך בני היאורה וטובע, והנער אשר לעמרם ויוכבד חי וגדל? במה טובים הם ממני, הם וילדם?

יום ולילה. בוקר, יום, ערב ולילה. מה לעשות? מחר – ואולי עוד היום. אולי רק עם ערב, בבוא השמש מעל הנהר…

אני קורא: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה, מה יעשה לו." ואתה תאמר: איני יודע אם הייתה זאת אחות משה או אחות עמרם? איני יודע.

אני קורא: "איש מבית לוי… ותהר האשה ותלד בן… ותתצב אחותו."
לאמור האחות שלו. האם אחות משה ואהרן, או אחות עמרם, אשר אשתו ילדה לו בן?

אני קורא: "ותלך העלמה ותקרא את אם הילד." איני יודע מה פירוש עלמה – נערה גדולה או קטנה?

מבין אני במספרים ועל כן אני יודע, כי אהרן גדול ממשה בשלוש שנים, כי כן כתוב בתורה: "ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה." ואיני יודע דבר על מרים.
האמנם מדעתה מה תעשה יוכבד, התגנבה העלמה מאחורי אמה בלכתה לשפת הנהר לדעת מה ייעשה למשה? או יוכבד הגידה לה לאמור: בואי והתייצבי, כי אני לא אחפוץ להביט, לא אוכל!

ובכן הלכו שתיהן: האם יחדיו או לבדן? ומי הנושאת את תיבת הגומא?
מעטים דברי התורה.

ואיך מביטה האם לאחרונה על הילד? האם משה ישן בתיבה? ואי השמש בשמים? ואיך יוכבד הולכת מפה – במרוצה או צעד-צעד?

מה הייתה השעה – שעת בוקר או שעת ערב? אי מקום השמש מעל הנהר בשמים?

אני קורא: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור." לא לבדה תלך בת המלך, נערות ואמהות לה.

למה לא רחצו הנערות? למה לא ראו הן, המהלכות על יד היאור, את התיבה? ולמה בת המלך, בראותה את התיבה, לא קרבה בעצמה, כי שלחה את אמתה ותקחנה?

נאמר: "ותרא את התיבה"; ולא נאמר: ותשמע בכי הילד טרם ראותה. לאמור; לא בכה משה, כאשר שכב ברווחה וחלב אמו, אשר ינק לאחרונה, השביעו ולא רעב.

ואולי בכו ילדי העברים בעבדות מצרים בכי חרישי, כי כן אמרו האמהות: חלילה לכם לשאת קולכם בבכי, כי המצרי ייקחכם בזרועו?

היה זה רגע גדול בראות בת המלך את הילד ותחמול עליו. והיא ידעה את צו פרעה, וידעו נערותיה ואמהותיה והן מאמינות, כי מילדי העברים הוא הילד הזה, אשר הושלך על שפת המים.

ותחמול בת פרעה. אכן, גם בספרים אחרים אשר לעמים אחרים כתוב לאמר: כי חמל חמלו על ילד מושלך גם זקן, גם איש צבא, גם רועה וגם זאבה.

מה עצות בפיהן, מה אומרת בת המלך ומה אומרות בנות לווייתה? הדוחפות הן את התיבה לנהר למען תשוט בו? מה תעשינה? לשאת לארמון את המשוי מן המים? מה דברים בפיהן, והלא הם כמאזניים בהם יישקל גורל הילד, אשר יהיה מנהיג לעמו; הן בדבריהם יישקל גורל עמו בבית העבדים!

האם במהרה ובקול תחנונים תשמע באוזני בת המלך השאלה: "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותיניק לך את הילד"?

הנה נשמעת הנכבדה במילים אשר לצו המלכות הקצר: "לכי."

שיר-השירים אשר תשיר אהבת אם. שיר שמחה, אשר כמעין יגיח מן הסלע, כמו ירד מן הענן, כהר חרמון יתנשא לרקיע. לא זמרת כינורות, עוגבים ונבל, כי זמרת לב אם היא, ומעיני עמרם תיזל דמעת שמחה.

אני קורא בתורה לאמור: "ויגדל הילד, ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן."

ואמרה יוכבד למשה: ייטב לך בארמון, כי רב בו האור והטוהר והשמחה והעושר. ומשה לא אמר דבר, אך הגה בלבו: מה נעצבו פני אמי ועיניה.

אמרה יוכבד: תלבש בגדי הוד ותנעל נעלי פאר. אפס, משה הביט בדאבת כיסופים אל בגדיו הדלים ורגליו היחפות.

אמרה האם: לחם אבירים תאכל ומשמנים, חלב תשתה ודבש מתוק. אפס, משה נוגס מכיכר הלחם השחורה אשר לאביו, לועס וחוזר ולועס את פתו וכטעם עדנים לו אחרון הפרורים אשר יאכל בביתו.
אמרה האם: תרוץ ותשתעשע בגני המלך, אשר פרחיהם עדנת בושם ועציהם פרי מגדים. אפס, משה לקח מעם צרור האבנים אשר ליד ביתו אבן קטנה אחת להיותה לו למזכרת בדרכו אל הארמון.

אמרה יוכבד: תישן על מיטת שן כאורח המלכים. אך כן ענה לה משה: מחר נלך, ואישן בזה עוד הלילה. והאם: לא, חלילה לך, צו בת פרעה הוא, כי היום אביאך אליך.

אני קורא בתורה: "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה, ותאמר כי מן המים משיתהו."
נאמר: "ותביאהו", ולא נאמר: ותישאהו. לאמר, כי הלך ליד אמו. והלא ידעתי, מתי ילד קטן ילמד ללכת, וגם אתה אם ראית – ידעת. אך לא אדע מה שנות משה עתה בלכתו עם אמו: שתיים, שלוש, חמש או שבע; מה שנות משה בלכתו לחצר המלך?

יוכבד רחצה אותו, כי כן תעשה כל אם ואם, אף הלבישתו בגדים נקיים, ואמרה לו: תשתחווה לפני המלך, כי כן תדבר אם ענייה בהוליכה את ילדה הארמונה. האם שמע משה בקולה ונפל לפני פרעה אפים ארצה, או עמד וקומתו ישרה, והביט בפניו ועינו ישרה? ומה אמר – לא אדע.

ההתיירא הילד בבואו אל האולם ובראותו פרשים וחרטומים וסריסים לבושי תפארת, ובהתבוננו אל כיסא המלכות? איני יודע אם התיירא. ואתה, אם תדע – הגידה.

השמח משה בראותו את השער הגבוה, העמודים והמעלות והאולמים והמרבדים, את הכסף ואת הזהב ואת אבני היקר? אני יודע: לא שמח הילד, אשר יאמר לאלוקים במדבר: "למה הרעות לעבדך, ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשים את משא כל העם הזה עלי"? ולעמו יאמר: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם".

הבט יביט הילד בתשומת עין ומצחו ייחרש תלמים, כי יהגה מה יבואנו. אמו נפרדת ממנו. התוכל לפקוד אותו בחצר המלכות? היא אמו, אולם הם יחשבו כי רק אומנת שכירה הייתה.

איני יודע, אם עמרם ליווה עם אשתו את בנו לדרכו, ואמר לו: זכור, כי מילדי העברים אתה.

אך ידעתי, כי אתה – מנהיגי ונביאי הצעיר – אמרת: זכור אזכור, אבי.

קשים חיי הילד, שמבית קטון הובא לאולמי מלכות, כי בארמון אחרת ברכת המועדים, ואחר סוד שיח שפתיים, אשר יאמר האורח היוצא ובא. ואף יתר-חירות תמצא כאשר יחסרו מרבדים, משי, זהב ושיש.

מה היה היום הראשון למשה בארמון פרעה? אחר היה אם שנותיו שתיים, ואחר היה אם שנותיו חמש או שבע. אחר היה אם בת המלך אספתו לאולמי מגוריה, ואחר היה אם שר משרי החצר אחז בידו לאמור: עתה בוא והחלף שמלותיך ואלמדך את אשר תעשה.

הניתן ליוכבד להיות בארמון עד בוא השמש, כי משה ביקש: אמי, אל נא תלכי, או נאמר לה: ועתה הניחי את הילד ולכי לך?

מה מחשבה תירקם בסתר לב הילד, ומה זיכרונות יעלו בו מזיכרונות בית אביו?

ומה שם, בבית? היש לחם? ההיכה מצרי את עמרם? ומה שלום האם בעמלה? ומרים עזור תעזור עמה? ואהרן לא היה לטורח על אביו-זקנו? ומי הילדים אשר עמהם ישתעשע? היבוא מי מהם לפקוד את משה בחצר המלכות?

יוכבד עומדת מרחוק לראות את בנה, אם גדל ויהי לברכה. הראה אותה משה ויכירנה? הפנה כה וכה וירא ואין איש וירץ אליה?

או התגנב מארמונו, בקומו חרש ממיטתו לילה, בעוברו חרש רוב אולמות ומסדרונות, בפותחו חרש את השער וברוצו ברגל מהירה לאורך הדרך ולאור הירח. ובבואו לבית אביו יקרא: הנני, רק לרגע קט?

לא נאמר בתורה, אם היו ילדים לבת פרעה, או רק משה היה לה לבן.
וכן לא נאמר, אם היו לה אחים או אחיות, ואם היו בנים ובנות לאחים ואחיות אלה, ומה מקום משכנם בחצר המלך.

אולם היה היו בארמון פרעה ילדי שר הצבא ושר המשקים, ובעלי המלאכה והמשרתים והעבדים.

היו ילדים בארמון פרעה והם קטנים וגדולים, נערים ונערות, רצים, משתעשעים, שרים, יוצאים במחולות מחניים; לומדים מפי חכמים וקונים דעת, כי יגדלו וייטיבו לשרת את מלכם.

ואיכה הביטו אלה אל משה, בעומדו ביניהם לראשונה? הקידמו אותו בברכה, ומה הייתה ראשית דברם? ומה ענה; ההבין שפתם והיא שפת עם לועז?

ההציקו הילדים אשר בבית פרעה למשה, הילד הזר, בקראם לו: עברי? או לעגו לו, לאמור: בן עושה לבנים ורועה צאן, או חירפו אותו בכנותם אותו: משוי מן המים, כבד לשון, אויל ועם הארץ. או גידפו אותו לאמור: אסופי!?

הדחו אותו מעליהם, לאמור: גש הלאה, ולא תשתעשע עוד עמנו, כי הכה אככה ואף אידה בך אבן?

ההיו בין הילדים נער או נערה אשר אמרו אליו: שבה על ידי ואני מגן לך מפני דבר רשע, חירופים ולעג, אף אשתעשע עמך, ואתה תספר לי על אביך ועל אמך ועל מוצאותיך בבית?

למד את החיים, משה הקטן, כי קשים המה, ילדי. וזכור את אשר ימצאך, כי תדע באחריתך.

ישב המורה בחצר המלכות להורות דברי ימי קדם, והילדים אשר לרגלו שותים בצמא דבריו.

ומשה יושב בין הילדים ואוזנו נטויה, אך לבו יהגה: גם אני חלמתי חלום, ויזכור משה את החלומות אשר ראה.

הגידה נא, מה חלום חלם משה לראשונה בבית פרעה: החלם על יוכבד וביתה, או על אשר יבוא במדבר?

מה חלום חלם משה על מיטתו בחצר המלכות?

איני יודע ואף מורך לא ידע, גם כל אחד לא ידע, ושום ספר בעולם לא יספר, מה חלומות חלם משה ומה אמיתות ידע בעודו ילד.

צר, כי מעטים דברי התורה על משה בגודלו ויהי לנער, ומעטים דבריה על אביו ואמו.

אני שולח את רעיוני, אומר לו ומצווה עליו, כי ירוץ מעל השנים הארוכות, מאות השנים אשר עברו, כי ירוץ מעל אלף שנים ואלף שנים, כי ירוץ לארץ אשר לא ראיתי.

וכן תשלח גם אתה את רעיונך למצרים שעל הנילוס, לבית העוני אשר לעבד, לארמון פרעה, כי יביט רעיונך וישמע – וידעת.