אדם

רון גרא

גיליון מס' 29 - טבת תש"ע * 12/09

שלם וענוג
יעלוז, יקפוץ כלולין
בחלל.
מקפל שריריו בגאון,
קופץ לים
בין זרמים ומערבולות,
אקרובט
המתנדנד על נדנדה,
רץ על צמד רגליו
כעמודי הפלדה,
מנתר על גדר
קירות אבנים בין
מטר ושרב.
נזר הבריאה.

ביעף,
כנף החלום דעכה
הפנים חוורו,
שמורות עיניו כבדו,
נושם עצבות,
קולו כקול התנשמת צרוד.
כגחל עומם
הולך ומתקרר.
העצמות נואקות
ידיו רפות
קרות.
רק העין טובה
מחייכת
באפלולית בין מחבואי
הכאב.