 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שני שירים: משירך לשירך ; רחקך
עוזי שכטר גיליון מס' 30 - אדר תש"ע * 2/10 נִפְגַּשְׁנוּ בְּקָפֶה הַוִּירְטוּאָלִי -
רֹאשְׁךָ בְּמַבָּט זָוִיתִי מֵאָחוֹר בְּמִשְׁקָפַיִם כֵּהוֹת-יָדִית וְשֵׂעָר אָפֹר מִשִּׁירְךָ לְשִׁירְךָ אֶגַּע בְּיַמַּת גַּעְגּוּעֶיךָ חוֹף עֶרְגָתְךָ אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ לֹא תִּרְאֶה צוֹפֶה עָלֶיךָ שָׁם, לְבַדְּךָ בְּחוֹל לוֹהֵט פּוֹשֵׁט בְּגָדֶיךָ תָּבוֹא תּוֹךְ גָּבְהֵי גַּלֶּיהָ כּוֹסִים עָלֶיךָ, יוֹרֵד תַּחְתִּיּוֹת הֶמְיָתָהּ נוֹהֶמֶת, שׁוֹלַחַת זְרוֹעוֹתֶיהָ דְּבִיקוֹת צוֹרֶבֶת בְּךָ מְעָנָה בּוֹלַעַת זַעַק דָּמוּם ושׁוּב וְשׁוּב תָּבוֹא מִשִּׁירְךָ לְשִׁירְךָ אֵלֵךְ בְּדַרְכֵּי הָאָבוֹת מְפַעְנֵחַ צְפוּנוֹת עִבְרִיּוּת נִרְקְמוּ בָּן, לְרָאשֵׁי הֲרָרֵי הַנְּבִיאִים אַעְפִּיל עִמְּךָ לִצְפוֹת בְּאַרְצֵנוּ הַנִּפְלָאת שֶׁחָלְמוּ - לֹא כְּפִי שֶׁהִיא כָּעֵת, אֶת סְלַעֵיהֶם צוּר תְּגַלְגֵּל, תְּנַפֵּץ, תְּסַתֵּת מִלּוֹתֶיךָ מִשִּׁירְךָ לְשִׁירְךָ אָבוֹא בְּחַדְרֵי חֲדָרֶיךָ אֶרְאֶה הַדָּבָר יוֹקֵד בִּמְקוֹמְךָ מֵרְצוֹנְךָ עָקַדְתָּ עַצְמְךָ בּוֹ בְּטֶרֶם כַּחֲלִילִית שַׁחַר תִּצְעַד לְבַדְךָ בֵּין בָּתֵּי-חֲצֵרוֹת שְׁכוּנַתְךָ, שׁוֹקְטִים שׁוֹמֵעַ צִירֵי לֵידָת יוֹם נִקְרָעִים חֵרֵשׁ עִם צִיּוּץ מִתְעוֹרֵר לוֹ בְּעָלְוַת בְּרוֹשׁ, סְרָטִים קְצָרִים נֶחְתְּכוּ מִיָּמִים חָלְפוּ מַבְזִיקִים מִתְחַלְּפִים עַל מָסָךְ נֶעֱלַם, מִלִּים גָּחוֹת תּוֹכְךָ לַשִּׁיר הַבָּא אוּלַי אוֹר רִאשׁוֹן מִקֶּדֶם עוֹבֵר מוֹשֵׁחַ פָּז אֲבָל הֲכִי מְלַבְּבֵנִי שֶׁאַתָּה פּוֹתֵחַ את אוֹתוֹ חַלּוֹן אֲשֶׁר קָרַעְתָּ בְּכֹתֶל בֵּיתְךָ, לִגְדַת נְהַר הַחֲלוֹפִי - מֵעֶבְרוֹ נְאוֹת חֶדְוַת קְדוּמִים יָזְהִירוּ לְלֹא-אֹפֶק אַַתָּה חוֹצֶה וּפוֹסֵעַ בָּם עִם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וּשְׁלֹמֹה שָׂחִים יַחַד תְּהִלִּים וְקֹהֶלֶת, יוֹשְׁבִים לְחוֹטֵר זַיִת דָּוִיד מְנַגֵּן לָכֶם בְּנִבְלוֹ מַנְגִּינָה חֲדָשָׁה לְשִׁיר הַשִּׁירִים וְהַנֵּצַח מַבִּיט בְּךָ חֲרִישִי שוֹלֵח זֶרֶם מַבַּט מְנַצֵּחַ. רחקך רַחַקְךָ מִמֶּנִּי הֱבִיאַנִי אֶל חוֹף לָבָן נָטוּשׁ הַשְּׁבִיל מֵאֲחוֹרַי נִמְחַק יָם אָפֹר דַּבָּשׁוֹת גָּעַשׁ וְקוֹלְךָ מְרַחֵף מֵעָלָיו: הָרוּחַ לֹא נִפְגַּע בְּתוֹכְךָ לֹא עוֹד קַבָּיִים. בְּשֹׁכְבִי עַל הַחוֹל הַלַּח, צְדָפוֹת וּמֵדוּזוֹת מִתְכַּנְּסוֹת שְׁתוּקוֹת מֵעֲבָרַי סֶדֶק לֹא-מֻכָּר חָצָה רָקִיעַ אָפֹר נִבָּט לִי פִּתְאֹם כִּשְׁמָשָׁה עֲמוּמָה שָׁנִים הִתַּכְתִּי חוֹל נָקִי בְּרוּחִי קָרַמְתִּי עַל שְׁתֵּי קָרְנִיוֹתַי לְזַגֵּג לִי שָׁמַיִם, לְשָׁסְעָם?! חָגְתִי מַעְגָּלִי כְּחוֹנִי, סָבַבְתִּי הֵעַזְתִּי זִעְזַעְתִּי תְּרוּעָתִי סִיבוּב תְּקִיעָה וְעוֹד מֵאָה קוּרֵי סְדָקִים מְשֻׁנָּנִים הִשְׂתָּרְגוּ כִּסּוּ אִשּׁוֹנַי לְבוֹא מַפָּץ בָּא - תַּעֲרֵי רְסִיסִים נִגְּרוּ מֵעֵינַי צוֹפִיּוּת אוֹר וּתְכֵלֶת חֲדָשִׁים שׂוֹחֲקִים לִי דְּבָרָם חֶרֶשׁ: הַדֶּרֶךְ מְחַכָּה לְךָ תָּמִיד אֲפִלּוּ יֶחֱרַב כָּל הָעוֹלָם בַּשְּׁבִיל הַצַּר אַמְשִׁיךְ בַּדָּד מְסֻמָּן שָׁנִי עַז בְּמַפַּתִי חוֹצֶה אֶרֶץ הֲבָלִים וּרְעוּת רוּחַ. |
|
