מלך השמות

יעקב עציון

גיליון מס' 30 - אדר תש"ע * 2/10

"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מט, ט)

בפרשתנו נזכר לראשונה האריה – החיה שזכתה לאזכורים הרבים ביותר במקרא מכל החיות שאינן עולות למזבח. בחמישה שמות שונים (לפחות) מכנה המקרא את הארי, המתואר על ידי חז"ל כמלך החיות, על פי חזון מעשה המרכבה שביחזקאל (חגיגה יג ע"ב: "מלך שבחיות - ארי, מלך שבבהמות - שור, מלך שבעופות - נשר, ואדם מתגאה עליהן; והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן").

לאחר שראובן, שמעון ולוי לא זכו לברכות של ממש מאביהם, פונה יעקב ליהודה ומברכו: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". ובלשון דומה יברך לימים בלעם את ישראל בעל כרחו: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (במדבר כד).

שמותיו הנוספים של האריה הם לביא, כפיר, שחל וליש - ואולי גם שחץ (במקורות שונים נמנים שבעה שמות, שכן בחשבון נכלל גם הגור – המוזכר במקרא כמעט רק לגבי האריה). פרשנים רבים ביקשו להסביר את השמות השונים על פי שלבי התפתחותו של האריה. כך למשל כותב אברהם חיים רוזנברג בספרו אוצר השמות (ניו-יורק, תרפ"ג): "בזמן ילדותו בעוד שהוא יונק נקרא גור, כהיגמלו ויצא לטרוף טרף ייקרא כפיר, אריה הוא כאשר יצא מבחרותו... בשם שחל נקרא כאשר הגיע לימי הכוח והגבורה, ולעת זקנתו כאשר יעזבוהו כוחותיו נקרא ליש". ואולי הסתמך על פירוש רד"ק בשופטים י"ד, לגבי כפיר האריות ששיסע שמשון: "הכפיר גדול מגור, והאריה גדול מהכפיר, והלביא גדול מהאריה, והליש גדול מהלביא" - אלא שרד"ק ייחס לארי גבורה אף באחרית ימיו: "וכל זמן שמזקין גבורתו נוספת בו".

ברם, נראה שבמקומות רבים בתנ"ך מחליף הכתוב בין שמותיו השונים של האריה בלא שניתן לקבוע מסמרות לגבי משמעותו של כל כינוי. בספר איוב, המשופע בתיאורי טבע, ישנם שני פסוקים שבהם נקבצים יחדיו חמשת שמותיו של האריה ("שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ, לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ"; איוב ד). רש"י שם מפרש שהאריה הוא דווקא גדול מהשחל: "הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן". העובדה היחידה המוסכמת (כמעט) על כל הפרשנים היא שהכפיר הוא ארי צעיר המתחיל את דרכו בעולם הטרף. כך למשל עולה מחזונו הנודע של ישעיהו לאחרית הימים (פרק יא): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם... וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן". האריה הולך יחד עם הבקר המבוגר, ואילו הכפיר רועה לצד העגל בהשגחת הנער הקטון.

לביאה שואגת?
מיהו הלביא? הרמב"ן בפירושו לברכת בלעם סובר שהלביא הוא הגור. ברם, אחרים הציעו שהלביא אינו אלא לביאה, נקבת האריה. הלביאה לא נזכרת בשמה המלא בתנ"ך כלל. היא מופיעה פעם אחת בלבד, בכתיב יוצא הדופן לְבִיָּא, בקינה שנושא יחזקאל אל נשיאי ישראל: "וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה, בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ". מפרשים וחוקרים שונים הסבירו לאור זאת שגם במקרים שבהם נאמר לָבִיא יש להבין שמדובר בנקבה, שכידוע גם כוחה יפה למֵרוץ ולטרף. בפסוק הנזכר מאיוב נאמר "בני לביא", וצירוף זה יכול לתמוך באפשרות שמדובר בלביאה, שגוריה גדֵלים בקרבתה. סיוע נוסף להצעה זו ישנו בתרגום אונקלוס, המתרגם את הלביא במילה "לֵיתָא" (מקבילת הלַיִשׁ העברי), שמשמעותה בארמית הינה גם לביאה (וכפי שמתורגמת המילה לְבִיָּא הנזכרת ביחזקאל).

ברם, גם לפירוש זה לא ניתן ליישב את כל הפסוקים. בישעיהו (ה') מדומה צבא הגויים לארי נוהם, ובין השאר נאמר: "שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא, יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים". בפסוק זה בוודאי אין מדובר בלביאה, שהרי השאגה היא תכונה ייחודית לאריה הזכר.

לב הארי
ייתכן שהשם לביא הוא העומד ביסוד שמו של האריה בשפות לעז רבות. ברוסית האריה הוא לב, ביידיש, כידוע, לייבּ, ואף ה-lion האנגלי – יש הסוברים שכאן מקורו (הסיומת on היא מורשת היוונית, שבה נקרא האריה leon. בשפות רבות מסתפקים ב-leo, ואף באנגלית עצמה שם קבוצת הכוכבים 'אריה' שבגלגל המזלות הוא leo).

כוחו ועוצמתו של האריה הביאו לכך שכבר בתקופת המקרא אנו מוצאים שאנשים ומקומות נקראו בשמו. ליש הוא שמו של אביו של פלטיאל, בעלה של מיכל בת שאול (שמואל-א כ"ה), וזהו גם שמה של העיר שאותה כבשו בני דן בצפון הארץ (שופטים י"ח). גם על שם הלביא אנו מוצאים שמות מקומות: בנחלת שמעון שבנגב נמנית העיר בית לְבָאות (יהושע י"ט), ובתקופת התלמוד ידוע על יישוב גלילי ששמו לביא (במסכת שקלים בירושלמי, לפי חלק מכתבי היד, מוזכר "פונדקא דלביא"; כפר ערבי בשם לוביא כנראה שימר את השם, וכיום נמצא במקום הקיבוץ לביא).

ומה עם האריה? השם אריאל מתועד פעם אחת בספר עזרא, ולפי חלק מהדעות אף השם אריה עצמו נזכר כשם פרטי. בספר מלכים-ב (טו) מסופר: "בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל... וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה, וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו". מה עושה האריה בארמון השומרוני? מפרש רד"ק: "עִם ארגב ועִם האריה, ושני גבורים היו שמם כך". לדבריו, יש לצרף את האריה לרשימת השמות הפרטיים שניתנו במקרא על שם בעלי חיים (לצד יונה, עכבור, שפן, דבורה, חולדה – ואצל אומות העולם חמור עורב, זאב, ועוד רבים). מעניין פירושו של ר' יהודה קיל ב'דעת מקרא' למלכים שם, לפיו האריה הנזכר הוא שמה של יחידת עילית צבאית שסייעה בביצוע משימת החיסול וההפיכה (ואמנם, אף כיום 'כפיר' ו'לביא' הוא שמן של יחידות צבאיות, לאחר שהמטוסים שנקראו בשמות אלו השתחררו משירות קרבי). מפרשים אחרים מסבירים שמדובר בפסל אריה שהיה בארמון, כמנהג המלכים וכפי שהיה בארמון שלמה.

ליפא ליפשיץ – לביא לביבי
בשנת תרצ"ד עלה לארץ יהודי בשם משה סמבטיון, שנטל על עצמו משימה נכבדה: לכתוב ספר שיכלול את כל השמות האפשריים בעברית, ולהציע בפני העולים מן הגולה להמיר את שמם הלועזי בשם עברי מתאים. בשנת תרצ"ט הוציא סמבטיון את ספרו "שמון עברי", ובו אוסף כללים ל'עברור' השמות וכן רשימה עצומה של שמות אפשריים המתחילים באות א'. תוכניתו המקורית הייתה להוציא עוד תשעה כרכים ולהשלים את הרשימה, אך זו לא יצאה אל הפועל (בדומה לרעיונות נוספים פרי מחשבתו, כדוגמת הכוונה להוציא לאור "ארורון" – אוסף הקללות היהודי).

את ספרו פותח הוא כך: "נוהגים העברים להסב את שמותיהם הגלותיים לשמות עבריים שַׁפירים [וכאן מוכיח הוא את דבריו מן המקורות, מהתורה ועד 'הספרות החדשה']... מנהגי אבות מחייבים את הבנים, לפיכך הַסֵּק לך שם ומשפחה עבריים לפי הכללים דלקמן...".

לענייננו, שמות האריה, מביא סמבטיון כך: "את לייב, ליאון [לדבריו, זהו השם הלועזי הנפוץ ביותר בקרב הספרדים], לאונרד, ליאופולד, ליפא [ועוד] – ייהד: אריה, יהודה, גור, גוריון, אריגור, כפיר, לביא, ליש, שאגיאל, שחל, אריאל, אריעם, ארגוב", והרשימה עוד ארוכה.

כך מובא גם בפרק לגבי שמות המשפחה: "לייבוביץ', לווין, לווינזון, לווינסקי, לייבוש, ליפשיץ, ליפסון [ועוד – עברר לשמות הבאים]: בן גוריון, אריגור, אלשאג, אלנהם, גורליש, לביא, לביבי, בן ארי", וכאן הרשימה ארוכה עוד יותר.

אגב, שם משפחתו המקורי של סמבטיון הוא ליפסטאק – שם המשויך גם הוא למשפחת האריות לפי דבריו. מדוע לא נהג כהמלצתו-הוא וביכר את השם סמבטיון? משיב המחבר: "כשקרא המשורר ח"נ ביאליק ב'שמון' אמר התלהבותית: "אל תקרא ליפסטאק אלא סמבטיון"; שנית, "מובטח במשפחה זו שאחרים לא ייקראו בה"; ועוד – "הלה [= המחבר] מטיף למהפכה סמבטיונית ביהדות, בציונות ובשפה העברית".

אחד מביטויי המהפכה שדיבר עליה היה עִברות של שמות החודשים הנהוגים בלשוננו, שעלו עימנו מבבל. הנה הרשימה שהציע:

תשרי - איתן, חשוון - בול (כשם התנכ"י), כסלו - נמרוד (ע"ש מרד המכבים), טבת - מקבי, שבט - עציון (לכבוד ראש השנה לאילן), אדר – שמחוני, ניסן – חירות, אייר – זיו (כבתנ"ך), סיוון – סיני, תמוז – מצור, אב – נחמו, ולאלול ייקרא – סליחה.