בדמי ימיה: מדוע נישאת תרצה מינץ לעקביה מזל?

דבורה סילברסטון-סיון

גיליון מס' 30 - אדר תש"ע * 2/10

לאה מינץ, אִמהּ של תרצה, אומר פרופסור ברוך קורצוייל, "בוחרת במוות כבפתרון קיצוני לאות מחאה על סִדְרֵי החברה, שאינם נותנים לה לבחור בגבר כנפשה". "אישה זו", מוסיף קורצוייל, "נשארה נאמנה לרגשותיה, ובעומק נפשה לא קִבְּלָה מעולם את הכרעת חֶברתה - היא” ("בעיית הדורות בסיפורי עגנון", מתוך "מסות על סיפורי עגנון", עמ' 46.).

תרצה בִּתהּ הולכת עוד צעד אחד קדימה: אִם אִמהּ מרדה מרד פאסיבי (ובשמה "לאה" ניכרת עייפותה והפאסיביות שלה), הרי שהיא, תרצה (שהרצון הנמרץ שלה גלום בשמה), נושאת את רצונה באופן נועז ובלתי מתפשר. היא נאבקת על הגשמתו, והולכת איתו עד הסוף.

עמוס עוז, כקורצוייל, סובר שבסוד אהבה זו סוגרת תרצה חשבון-צדק רב-דורי. את העוול שבו התנסתה האֵם - תתקן היא, הבת. הוא טוען ש"תרצה אוהבת את עקביה מזל - או אולי היא אוהבת רק את השתקפות בבואתו בתוך אהבתה האבודה של אִמהּ". (הדגשה שלי -ד.ס) ["מתחילים סיפור", עמ' 21]

כך או אחרת, תירצה "סימנה" את מזל כמטרה, וציירה מסביבו עיגול.

תרצה גדלה בבית שבו חיכו למוות. אמהּ, בבגדים לבנים (בגדי כלה נצחיים? תכריכים?) ישבה אצל החלון וכילתה ימיה בגעגועים, בצפייה. גם בעלה וגם בתה היו זניחים בעיניה - ומוזנחים.
תרצה, ניתן לומר, גדלה כילדה זנוחה-רגשית, ללא אֵם ואב מתפקדים ככאלה. מותה של האֵם, עטור בהילה של האהבה האבודה (טקס שרפת המכתבים המסתוריים ושאיפת עשנם), הותיר סימני שאלה אצל תרצה. וכשאלה מתפענחים, בעזרתה הפעילה של מינטשי גוטליב, חברתה של האם המנוחה, קושרת תרצה את געגועיה שלה אל אימה עם געגועי אימה אל מושא אהבתה הטראגית. כל אלה מתמקדים ומתגלמים באדם אחד - בעקביה מזל.

תרצה, נערה בת עשרה, מגלה תוך כדי האֵבֶל שני דברים:
1. אִמהּ חוותה אהבה רומנטית חד-פעמית וכואבת, שהסתתרה בין קפלי שמלתה הלבנה בשתיקותיה .
2. עוול משווע נעשה לשני גיבורי האהבה הענקית הזאת.

בגיל זה, שבו מתגבשת אישיותה הנחרצת של תרצה, יוצרים אצלה גילויים אלה אתגר רומנטי: היא לא תוותר כאִמָהּ; היא תחזיר לכנו את הצדק המשפחתי. יותר מזה: האתגר הופך, באובססיביות, לאתגר קיומי: נראה לי שבהשגת עקביה מזל היא לא רק מממשת חלומות רומנטיים של בת-עשרה, אלא מתחברת אל אותם חלקים בילדותה ובדמות אִמָהּ, שנגזלו ממנה בעודה ילדה ואִמָהּ עדיין בחיים.

זאת ועוד: בנישואיה לעקביה מזל היא כמו מאריכה את חיי אִמהּ, בכך שאֶת הסיבה לשברון הלב שממנו מתה - היא פתרה. בכך היא מנסה לחזור, ולהחזיר לעצמה, את ימי ילדותה האבודים, ולחיות אותם עם סיכוי חדש, מתוקן.

לסיכום, במישור האישי, הבחירה במזל מנסה לתקן קטע מוחמץ של תרצה עם אִמָהּ ועם ילדותה האבודה. באקט הבחירה אורגת תרצה את אִמָהּ אל תוך מסגרת חייה-שלה.