רקוויאם

מלכה נתנזון

גיליון מס' 31 - אייר תש"ע * 4/10

לאמי, בגעגועים

א
חודש ימים ואמי ברקב עצמותיה כורכת עצמה סביב צווארי
ולבי כבגד שאכלו העש

ב
מתוך החשכה עורה הלבן בוהק כקטיפה צחורה
ומגע אצבעותיי על גופך מרדף שווא אחר אהבתה

ג
ובמרחק מה הדממה שוררת עם סוף הקיץ
העצים נוהמים בצהלות שוטים
אוושת הרוח פורטת על חצרות הבתים
אפרוח אנפה שנשמט מקן
זועק
משווע לאם

ד
כשגופי דימם לראשונה רעב לאהבתה
ערגתי למגע אצבעותיה המרגיעות בשערי הסבוך
ועכשיו מה?
ונטולין
אמינופילין
תיאפילין
והסימפונות –
דופן לדופן ממאנת להרפות

ה
ראש אמי זב מים נטמעים בשמלתי
בידיים דקות היא מקוששת אבנים מתוך ערימת עדשים אדומות
"למה את בוכה ילדתי"?
"על הזמן האבוד"
צפרים מוזרות מרחפות בינינו, אמי מסבה מבטה
פניה היפים
נוטפים
דם

ו
והיו קורות עץ וברזל
ממלאות את הכתלים, והדלתות והפתחים והחלונות
ובור שופכין עולה על גדותיו מפריד אלה מאלה
ועץ פיקוס זקן – כמטוטלת מעל ראשה של אמי
וידי
זרות
למשותה

ז
בחצר – ציפור אחת בתפילת הודיה,
אחרת – צוהלת,
שלישית – חורזת ציוץ דק מן הדק,
הרביעית – נשנקת כטרומבון.
עיט סר וזעף פורש כנפיו נוטש את חדרה

ח
העירום שלה
כאקורד הממשיך להדהד גם כשהפסנתר כבה
וידיהם העושות בבשרה – בשרי.

ט
כמו פני המצולקות מאחורי כפות ידי הכפותות
ביקשה להסתיר את העירום שלה
והמגן – רק עפעפיה העירומים
מהודקים כאטבי כביסה על חבל קרוע
מפני מבטי הרופאים

י
העירום שלה משלשל מתוכו צינורית שתן צהובה
וזעקה
רק אתמול השיבה שולי שמלה לכסות קרסול נחשף בידי אחות רחמנייה,
ומבושיה מה?

יא
בין הסדינים הצואים והידיים העושות בה
שוקע קולה כאדמה מתבקעת
ועיניה נשאבות כספינה מטלטלת על פני ים המוות.

יב
גיליון יומי – כדסקית - זיהוי תלויה על מיטתה
ומוניטור שחור רושם את גרף מותה.
ואפר ילדותי בידי הריקה
וזעקתה