 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שלושה שירים
רות וולף גיליון מס' 32 - סיון תש"ע * 5/10 פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים
דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד חָזַר וְהִדְהֵד הַהֵד וַאֲנִי קְרָאְתִּיךָ – שָׁם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹאָנִינָה פְּתַח אֱלֹהַי שַׁעֲרֵי רַחֲמִים שַׁעֲרֵי חֶסֶד שַׁעֲרֵי אַהֲבָה שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה שַׁעֲרֵי חֶמְלָה שַׁעֲרֵי חֶדְוָה אֶל מוּל מַצֶּבֶת הַזִּכָּרוֹן לְזֵכֶר 1840 יְלָדֶיךָ הַנִּטְבָּחִים אֶל מוּל זְקַן הַיְּהוּדִים – שְׁמוּאֵל כֹּהֵן זֶה הַמְתַחְזֵק אֶת הֵיכָלְךָ הַשּׁוֹמֵם בִּקַּשְׁתִּיךָ אֱלֹהַי וְאַתָּה עָנִיתָ: הַאֵם הִיא הַפּוֹתַחַת אֶל עֻבָּרָהּ אֶת שַׁעֲרֵי הָעוֹלָם וַאֲנִי קָרָאתִי: אֵל שַׁדַּי, פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם כְּדֵי שֶׁנִּתְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמְךָ רְווּיֵי חֶסֶד, רְווּיֵי שִׂמְחָה רְווּיֵי חֶמְלָה מְפֻיָּסִים (ניסן, יואנינה תשס"ט) הָרִקּוּד שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹכִי הָרִקּוּד שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת מִתּוֹכִי הוּא שָׁם, הוּא דּוֹפֵק וְאוֹמֵר הִגִּיעַ הַזְּמַן לָצֵאת הִגִּיעַ הַזְּמַן לִרְקֹד הָרִקּוּד שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת הוּא בְּתוֹכִי כְּבָר זְמַן-מָה הוּא עָבַר אִתִּי אֲרָצוֹת וּזְמַנִּים גַּם חַגִּים וּמוֹעֲדִים הוּא שָׁם בְּתוֹכִי הָרִקּוּד פִּרְאִי שׁוֹצֵף קוֹצֵף כִּנְהַר הַלּוּרוֹס עֲצֵי הַדֹּלֶב מְסוֹכְכִים עָלָיו מֵעָל בְּתוֹךְ קִירוֹת הֶהָרִים וְצוּקֵי הַגְּבָעוֹת הַמַּנְגִּינָה וְהַשִּׁירִים יִהְיוּ שָׁם יִצְטָרְפוּ אֵלַי כְּשֶׁאֶרְקֹד כְּשֶׁאֶרְקֹד כְּשֶׁאֶרְקֹד כְּשֶׁאֶרְקֹד... (ניסן, תשס"ט) הַיּוֹשְׁבִי בַּמְּרוֹמִים אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּוֹשְׁבִי בַּמְּרוֹמִים כְּבַז הַמְשַׁחֵר לְטוֹרְפוֹ כַּחֲסִידָה קַלַּת כָּנָף כְּעָגוּר צְמֵא מַיִם חִפַּשְׂתִּיךָ – הַיּוֹשְׁבִי בַּמְּרוֹמִים עַד שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם הִתְעוֹפַפְתִּי לְיָם הַמָּוֶת נָדַדְתִּי כִּי אֵלֶיךָ הַיּוֹשְׁבִי בַּמְּרוֹמִים נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְהַיּוֹם בִּמְעוֹפִי כְּצִפּוֹר דּוּכִיפַת בְּאַרְצִי פְּרוּסַת הַשָּׁמַיִם עֲדַיִן נוֹשֵׂאת אֲנִי אֶת עֵינַי מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַיּוֹשְׁבִי בַּמְּרוֹמִים (ניסן, תשס"ט) |
|
