 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
ידידים ותיקים
אלישע פורת גיליון מס' 2 - תשס"ז * 2006 ידידים ותיקים
הַסָּמָר הַקּוֹצָנִי הַזֶּה, שֶׁבִּשְׁבָטָיו תָּפַרְתִּי אֶת קִרְעֵי נְעוּרַי; עַרְבַת הַנְּחָלִים הַזּוֹ, שֶׁהָרוּחַ נִיגְּנָה בָּהּ בְּמִסְתְּרֵי שִׁטּוּטַי; הַשָּׁנִית הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, שֶׁאֶת פְּרָחֶיהָ הַוְּרוּדִים הִנַּחְתִּי עַל שֻׁלְחָן, בַּחֲדַר אֲהוּבָתִי; כֻּלָּם קוֹרְאִים אֵלַי בַּשְּׁבִיל: בּוֹא, הִצְטָרֵף אֵלֵינוּ, בּוֹא, הִמּוֹג אִתָּנוּ בְּאֵדֵי הַבּוֹקֶר הַלַּחִים. "אַל תְּחַכּוּ לִי", אֲנִי קוֹרֵא אֲלֵיהֶם מִנַּהֲמַת הַזִּכָּרוֹן, "אֲנִי בַּדֶּרֶך, אֲנִי כְּבָר בָּא". וּבְשׁוּבִי מִגְּדַת הַנַּחַל אֲנִי יוֹדֵעַ: הֵם יְחַכּוּ, אֲנִי אָבוֹא, לִבִּי הַמִּזְדַּקֵּן כְּבָר שָׁם, אִתָּם, מַקְדִים אוֹתִי תָמִיד בְּכַמָּה צְעָדִים. |
 |
