 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שבעת שערי ירושלים
הרצל חקק
גיליון מס' 33 - אב תש"ע * 7/10 שִׁבְעַת שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם הרצל חקק פְּנֵי הַזְּמָן נִשָּאִים לְעֵבֶר הַיָּפָה בֶּעָרִים וּבוֹהֵק הָאוֹר מֵהֶם סָבִיב לֶהָרִים כּוֹתֵב קְלַף תְּפִלָּה וְלוֹחֵש חֶבְלֵי גְּאֻלָּה וּפוֹתֵחַ כָּל לֵב לְשִׁבְעָה שְׁעָרִים. וְנִשְׁמָע קוֹל הַזְּמָן תְּרוּעָה וְגַם שְׁבָרִים. שִׁבְעָה שְׁעָרִים יֵשׁ לִירוּשָׁלַיִם וְרִאשׁוֹן לָהֶם קְטֹרֶת נִיחוֹחוֹת, שַׁעַר שֶׁכֻּלּוֹ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וּבְרָכוֹת חוֹבְקִים לַשַּׁעַר עָלִים שֶׁל זֹהַר וְגַם וְרָדִים: בָּאבּ אֶל זָהֲרָה וְשַׁעַר הוֹרְדוּס הַמַּדְהִים. רוֹאִים הַשָּׁמַיִם: זֶה שַׁעַר הַפְּרָחִים. וְהִנֵּה הַשַּׁעַר שֶׁכֻּלּוֹ אוֹרוֹת, הַשַּׁעַר שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שַׁעַר הַדּוֹרוֹת, לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת: יְרוּשָׁלַיִם מַצְדִּיעָה לְשַׁעַר הָאֲרָיוֹת. וּמַבִּיט בּוֹ בַּאֲרֶשֶׁת מְהֻסֶּסֶת, הַשַּׁעַר שֶׁמֵּבִין אֶת לֵב הָעֵסֶק זֶה הַשַּׁעַר שֶׁל דַּמֶּשֶׂק, וּכְשֶׁבַּלֵּילוֹת הוּא חוֹלֵם הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר לָכֶם שֶׁהוּא קָרוּי בַּשּׁוּק הַפּוֹעֵם: שַׁעַר שְׁכֶם. וְהוּא מַרְגִּישׁ הֶמְיַת הַזְּמַנִּים הָרַבִּים תּוֹלֶה עֵינָיו בְּשַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת, זֶה שַׁעַר הַמּוּגְרַבִּים, שֶׁמַּרְגִּיש קְצָת בַּצֵּל אֲבָל עֵינָיו יוֹדְעוֹת לִצְפּוֹת, כָּאן הֲרֵי עָמְדוּ זְקֵנִים וְיָדְעוּ לְהַטִּיף וְגַם לָשֵׂאת מַשָּׂא וְיָשְׁבוּ בּוֹ גַּם לִשְׁפֹּט. אֲבָל הַהִיסְטוֹרְיָה רָצָה וְקוֹל הַזְּמָן לְרֶגַע לֹא נֶחְלָש, וְהִנֵּה הוּא, נִרְאֶה הָדוּר, זֶה הַשַּׁעַר שֶׁתָּמִיד זוֹכֵר עָבָר וְגַם מִקְדָּשׁ, זֶה הַשַּׁעַר הֶחָדָשׁ. שַׁעַר שֶׁנִּשְׁאַר בְּלֵב חָקוּק תָּמִיד כְּשַׁעֲרוֹ שֶׁל שׂוּלְטַן עֲבְּדוּל חֲמִיד. וְהִנֵּה הָאוֹרוֹת נִשָּׂאִים לַשַּׁעַר הַבָּא, שַׁעַר שֶׁזָּכַר נְדוּדִים. כִּי עֲבְּדוּל חֲמִיד יָדַע לִיצֹר וּלְהַדְהִים, וּכְטוּב לִבּוֹ בַּיַּיִן, בִּקֵּשׁ לָבוֹא אֶל שַׁעַר אַהֲבָתוֹ, שַׁעַר הַיְּהוּדִים. שְׂאוּ בְּרָכָה לַשַּׁעַר הַזֶּה, הָיָה לוֹחֵשׁ בְּגָאוֹן, זֶה הַשַּׁעַר שֶׁל דָּוִד הָרוֹעֶה קוֹלוֹ שֶׁל הַנֵּבֶל שֶׁשָּׁר וְגַם רוֹאֶה, שַׁעַר הַקֹּדֶש וְהַחִזָּיוֹן, מַפְתֵּחַ הַלְּבָבוֹת שֶׁהָיָאהוּד קוֹרְאִים לוֹ שַׁעַר צִיּוֹן. וְכַאֲשֶׁר דּוֹרוֹת בָּכוּ לִגְאֻלָּה, וְחָשׁוּ עַד מַכְאוֹב גַּם דֶּחִי נִשְּׂאוּ הָעֵינַיִם אֶל מְחוֹז בֶּכִי וְנַפְשָׁם לָחֲשָׁה צְקוּן תְּפִלָּה. הִבִּיטוּ אֶל שַׁעַר עָנָו רָטֹב מִבּוֹכִים וּמִתְּמִימִים מְחַכִּים לַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא, שֶׁיְּקָרֵב קֵץ יָמִים. שָׁם הָיוּ כְּחוֹלְמִים, שָּם הֵקִיצּו הַלְּבָבוֹת לַשַּׁעַר הַיָּקָר מִכָּל, שַׁעַר הַשְּׁעָרִים, שַׁעַר הָרַחֲמִים. וְכָאן הַשִּׁיר רָטֹב מִן הַיֹּפִי הֶעָנִי שֶׁהָפַךְ לְלֶב הָעֶרְגָּה, וְהַלַּחַן בַּנְּשָׁמָה נִצָּת לַפִּסְגָּה: לְמַרְגְּלוֹת הָהָר וְהַלֵּב בַֹמְּרוֹמִים, הַזְּמַנִּים דּוֹבְבִים ומֻקְסָמִים. וְהַנֶּצַח שֶׁבָּנוּ בּוֹכֶה קִמְעָה, כָּל שִׁיר שׁוֹאֵב טִפַּת דִּמְעָה: זֶה מֶלַח זָהֹב מֵאוֹתוֹ מִקְדַּש חוֹלְמִים, סַעַר הַגַּעְגּוּעִים, שַׁעַר הָרַחֲמִים. |
|
