לדף ראשי
לתוכן הגיליון
בת איננה היפה
ברוך רבינוביץ גיליון מס' 33 - אב תש"ע * 7/10 בת-איננה היפה
בת-איננה היפה, אורך מעיב על הוד האם-אלה, עם אביב ניצתו פנייך באור הסיגלית, וקיץ של ערגה פרץ. מבין רקות שנהב בוהק עינייך של פנתר יורות – בורקות מכל זווית – ולתוכן אחפוץ לצלול. ראשך עטור דפנה, גדוש זהב – כל נפנוף גאה חץ לתוך תוכי שולח, פוצע עד לצעקה. מילותייך צוף מקציף – מתק משפתיים בנות-חשקה – אך רק אני אשמע את מזמורך, רק אני מקשיב לתפילתך. *** גווך זורם באון מדוד, קורע כל חלל בתעוזת גבירה , ופסיעותיך כה שקטות, אך גם מבעד שנים ומרחקים אשמע דריכת רגלך. בבוקר מעולף של קיץ ראיתיך, שלהבת, בשלמה של כלנית, איש כהה לופת את לובן צווארך – האם להביא הקץ לגעגועי רצית? בערב מעוייף של סתיו, ישבנו שנים בקוטבי היכל אכזב, ישבת בדד ולעבר האין-סוף כמהו עינייך – לו הייתי אז לוקחך משם! תמיד ידעתיך, מלכה, באור עיוור של יום - וביקוד הליל, תמיד ידעתיך, מלכה, עוד בזמן של עדן - עם הפציע שחר האלה. |
|