 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
עשרה שירים
צבי ליבוב גיליון מס' 34 - אלול תש"ע * 8/10 צְבִי לִיבּוֹב
גַּם טִיטָנִים נוֹפְלִים גַּם טִיטָנִים נוֹפְלִים מִמְרוֹם פִּסְגָּתָם, אוּלַי חֲרֵבָה אוֹ מֻשְׁלֶגֶת. נְפִילִים בַּמָּרוֹם, אֲדוֹנֵי אֶרֶץ עִלֶּגֶת. הֵם מָלְאוּ יָהֳרָה יוֹקֶדֶת, קָרָה, בּוּז הִתִּיזוּ מִמַּעַל, וְדָרְשׁוּ קָרְבָּנוֹת גַּם בָּנִים גַּם בָּנוֹת לֹא הָיְתָה מְחִילָה – רַק רַעַל. רָעֲדָה פִּסְגָּתָם, גַּם אֵלִים נִדָּפִים וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי אֶרֶץ עִלֶּגֶת. אֵל-בְּרָקִים, בָּשָׂר מִבְּשָׂרָם, הוֹרִידָם אֶל הַשְּׁאוֹל. אוֹלִימְפּוּס – פִּסְגָּה חֲדָשָׁה נִקְבְּעָה. אֵל-בְּרָקִים וְאֶחָיו מָלְאוּ יָהֳרָה. הֶבְזֵק בַּחֲשֵׁכָה בַּחֲשֵׁכָה עֵינָיו הִבְזִיקוּ, בַּעֲלָטָה צָעַד יָשָׁר, בִּכְפוֹר תְּמִידִי יָדָיו הִפְשִׁירוּ בּוּעַת חַיִּים בָּשָׂר וָדָם. אֵין אוֹר בּוֹקֵעַ עַל יַבֶּשֶׁת הָרֹעַ הִשְׁתַּלֵּט אֵיתָן, הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְפַּשֶׁטֶת הִיא חֹר שָׁחֹר בּוֹלֵעַ דָּם. עַל הָרָקִיעַ עָט הַלַּיְלָה, עַל פְּנֵי שָׂדֶה הַיּוֹם נִרְדָּם, סַכִּין, גַּרְזֶן, אֵשׁ מַאֲכֶלֶת זְמִינִים לַכֹּל כְּלֵי הַשָּׂטָן. הַקֹּר לוֹהֵט מֵהֶבֶל שֶׁקֶר, גֵּאוּת-שִׂנְאָה, שֵׁפֶל אָדָם מְאוֹר עֵינָיו וּצְעָדָיו הֵם טוֹב מֻחְלָט. בַּעֲלָטָה עֵינָיו הֵאִירוּ, בִּכְפוֹר אֱנוֹש צָעַד אָדָם, לִבּוֹ אָסַף, יָדָיו הִפְשִׁירוּ רִקְמַת אָדָם. מוקדש לחסידי אומות העולם בתקופת השואה בְּתוּלַת וֶסְטָה בְּתוּלַת וֶסְטָה הַיְּקָרָה, גַּלִּי עָתִיד בְּלֹא מוֹרָא, הֵן תֻּמָּתֵךְ כְּמוֹ חוֹמָה תָּגֵן מִמְּהָרְסַיִךְ. רְאִי הַרְחֵק, רְאִי הֵיטֵב, וּפָרְשִׁי צְפוּנוֹת הַלֵּב שֶׁל אֱלֹהַיִךְ. אִמְרִי, הֲשָׁלוֹם אוֹ מִלְחָמָה? הַאִם שִׂגְשׂוּג? הַאִם שְׁמָמָה? נַתְּחִי אוֹתוֹת שָׁמַיִם. אֵשׁ הַמִּקְדָּש כִּלְּתָה חַמְצָן, חָנְקָה תְּשׁוּקוֹת, הִקְפִּיאָה זְמַן, הִיא מְאִירָה קְלוּשׁוֹת עַל מְגִנַּיִךְ. הֵם יִפְרְטוּ עַל נֶבֶל כְּשֶׁהָאֵשׁ תִכְלֶה קָצִיר, הֵם יִתְעַלְּמוּ מִסֶּבֶל, וְיִמְדְּדוּ גְּבוּרָה בִּקְצִיר דָּמִים כַּבִּיר. כַּבִּי הָאֵשׁ כְּבָר, וֶסְטָה! הַקְרִיבִי תֻּמָּתֵךְ, כִּי טְהוֹרָה אַתְּ פְּנִימָה אַךְ מֻשְׁחָתָה הָעִיר. לוּ הָיִית לוּ הָיִית אִתִּי וְנָגַעְתְּ בְּיָדִי וְנָשַׁמְתְּ אֶת הֶבְלֵי יוֹמִי, הָיִינוּ פִּתְאוֹם נוֹסְקִים לַמָּרוֹם וְנִשְׁבִּים בְּחֶבְלֵי הַתֹּם. בַּמָּרוֹם אֵין רוּחוֹת אֵין עֲרֵי רְפָאִים אֵין אֲוִיר. נְשִׁימָה הִיא לַשָּׁוְא. חֲבָלִים מִסְתַּדְּרִים לוּלָאוֹת-לוּלָאוֹת. וְהַתֹּם? הוּא סִכּוּל אוֹתִיּוֹת. זְרִיחָה מֻשְׁלֶמֶת הִיא אָמְרָה לוֹ, תַּבִּיט, אֵין זְרִיחוֹת מֻשְׁלָמוֹת, גַּם שֶׁלָּנוּ קְצָרָה, אַךְ פִּלְאִית הִיא. אַל תַּטֶּה אֶת רֹאשְׁךָ מֵאוֹתָהּ אֲבוּקָה בַּת שָׁנִים אֲרֻכּוֹת. זֶה נִגְמַר, הוּא אָמַר, אַךְ יִהְיֶה גַּם מָחָר, הִיא תִּשְׂרֹד כַּנִּרְאֶה אֶת הַנֶּצַח. וְיָמֵינוּ אִתָּהּ נִמְדָּדִים בְּזַרְזִיף שֶׁל זְמַנִּים. אֵין זְרִיחוֹת מֻשְׁלָמוֹת, שָׁרָה לוֹ בִּלְחִישָׁה, כָּל אַחַת הִיא נֶצַח אוֹבֵד, הִיא שֶׁלָּנוּ לָעַד, בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָט שֶׁל חַיִּים, נִצְנוּץ וְאִוְשָׁה. עַל סִפָּהּ שֶׁל תְּקוּפָה בְּעָמְדּוֹ עָל סִפָּהּ שֶׁל תְּקוּפָה הוּא לָחַשׁ לָהּ – "אָהַבְתִּי...". זִיק עָלָה בְּעֵינָיו הַכְּבוּיוֹת, הוּא עֲדַיִן אוֹהֵב... הוּא גָּמַע כּוֹס מַיִם, הִבִּיט בַּשָּׁמַיִם, הִבְחִין בִּקְרִיצָה שֶׁל יָרֵחַ חוֹלֵף. כְּשֶׁהִפְצִיעַ הַבֹּקֶר, כְּלוּם לֹא דָּמָה לְאֶמֶשׁ. אָז עָמַד עַל סִפָּהּ שֶׁל תְּקוּפָה, בָּהּ לָחַשׁ וְגָמַע וְהִבִּיט וְהִבְחִין. אֵין עוֹד צֵל בְּעָמְדּוֹ, לֹא כְּבוּיוֹת כְּבָר עֵינָיו. הוּא אוֹהֵב? הוּא עוֹזֵב? הוּא חָלַף? קָדִימָה לֹא נָסֵב אֶת רֹאשֵׁנוּ אָחוֹר לִרְאוֹת נְצִיבֵי מֶלַח, נַדְהִיר מֶרְכָּבוֹת, נְשַׁחְרֵר הַמּוֹשְׁכוֹת, נְמַצְמֵץ אֶל אֹפֶק בּוֹ קַרְנֵי הַחַמָּה מִתְגַּלּוֹת, נַעֲתִיק נְשִׁימָה וְנַקְשִׁיב לְקוֹל חֲרִיקוֹת גַּלְגַּלִּים. מַשְּׁבֵי הָאֲוִיר יַקְפִּיאוּ דְמָעוֹת בְּרִיסַיִךְ וְאַחַת תַּהֲפֹךְ לְטִפַּת שַׁעֲוָה, גְּלִימָתֵךְ תִּתְבַּדֵּר וְשׁוּלֶיהָ יַכּוּ בְּעֵינַיִךְ וּתְמוּנוֹת תַּחֲלֹפְנָה בָּזָק... אַהֲבָה אֲבוּדָה. רְסִיסִים שֶׁל אֶתְמוֹל נְמוֹגִים עִם כָּל צַעַד וָשַׁעַל, מִתְאַדִּים עִם לִטּוּף שֶׁל קַרְנֵי הַחַמָּה, זִכְרוֹנוֹת קַיָּמִים נִטְרְפוּ בְּיַם-סַעַר, אֲחֵרִים נוֹלָדִים וּמֵתִים כָּל שְׁנִיָּה. נִמְשְׁכוּ הַמּוֹשְׁכוֹת. חֲרִיקוֹת גַּלְגַּלִּים נָדַמּוּ, נָנוּחַ זְמַן מָה, נִצְטַיֵּד בַּאֲוִיר רַעֲנָן, נַבִּיט אֶל הָהָר, אֶל מִישׁוֹר וְאֶל עֵמֶק, נִדְהַר לְכִוּוּן שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בַּזְּמַן. מוֹנוֹלוֹג "לֹא יוֹצֵאת נַפְשְׁךָ מִגְּדֵרָהּ", הִיא אָמְרָה. "עֲטוּפָה בִּגְדֵרוֹת וּבַזֶּלֶת... עֵינֶיךָ שְׁלֵווֹת בְּזִיוָן הַדּוֹעֵךְ נִסְגָּרוֹת וְסוֹגְרוֹת אֶת הַדֶּלֶת". "מִתְכַּוְּצוֹת שׁוּב שְׂפָתֶיךָ אִתְּךָ", הִיא דָּמְעָה. "לִבְּךָ מְמָרֵר שׁוּב בְּבֶכִי... הֶעָשָׁן הַלָּבָן הַמַּחְנִיק אֶת גְּרוֹנְךָ, אַתָּה נָע מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי". "גַּם הַיָּם בִּשְׁבִילְךָ" – הִיא חָזְרָה, צָעֲקָה. "זֶה אַתָּה הַסּוֹעֵר בְּיוֹם חֹרֶף. וּשְׁקִיעַת הַחַמָּה זֶה אַתָּה עַצְמְךָ, הוֹ! קְשֵׁה עֹרֶף!". "חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ...", הִיא נִשְּׁקָה אֶת לִבִּי הַמָּלוּחַ. "עוֹד שְׁנִיָּה מְאַבֶּדֶת אוֹתְךָ! בִּגְלָלִי? בִּגְלָלְךָ?". זוֹ הָרוּחַ. עָטוּף בַּחֲלוֹמוֹת אֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל קַיִץ לֹא בְּהָקִיץ וְלֹא רְדוּף רוּחוֹת אֲנִי מֵשִׁיט מִלִּים אֶל הָאַחֵר. מַטְבִּיעַ רֹךְ, נוֹבֵר אֶל תּוֹךְ קְרָבַיִם, מַצִּיל טָרוּף וְצָף עַל הַגַּלִּים, מַצִּיב מִפְרָשׂ, צוֹבֵע הַשָּׁמַיִם, נוֹשֵׁף, בּוֹלֵעַ וְשׁוֹקֵעַ בַּיַּמִּים. בַּהֲזָיָה תְּמִידִית, סוֹחֵט זֵעָה כְּמַיִם, וּמְלַחֵך שְׂפָתַי, שְׁרִיקָה אֵינָה יוֹצֵאת, מִלִּים רַבּוֹת, כְּמוֹ בְּיַם הַמַּיִם, עוֹטְפוֹת אוֹתִי. אוֹתָן נַפְשִׁי מוֹצֵאת. תְּמוּנָה כְּשֶׁיִּהְיוּ שְׂדוֹתֶיהָ בָּר וּנְחָלֶיהָ אֵיתָן וְקַרְנֵי הַחַמָּה לֹא יַכְזִיבוּ, יִקְרְנוּ רְגָבֶיהָ בָּעֵמֶק הַקַּר, יַפְשִׁירוּ. רַקָּפוֹת תִּתְגַּלֶּינָה מִבַּעַד טְרָשִׁים, גִּבְעוֹלִים וְעָלִים יָצִיצוּ, צְבִי יִמְתַּח אֶת גַּפָּיו וְנוֹסָף אַחֲרָיו, נְחָשִׁים בַּלָּאט יָקִיצוּ. הַשָּׁמַיִם יִזְרוּ טַל נוֹצֵץ מְלַטֵּף, מֵרָחוֹק יִצְטַלְצֵל מַשַּׁק-כְּנָפַיִם, כַּלָּנִית תָּצֵל חִפּוּשִׁית אֲדֻמָּה שֶׁגּוּפָהּ נוֹטֵף אֶגְלֵי מַיִם. הוֹד נִבְרָא וְהָדָר קַיָּם, עַל הַחוֹל – קָפָא הַמָּחוֹג מִלֶּכֶת, שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה, עָמַד הַזְּמַן. לְעוֹלָם. |
|
