תגובה למאמרו של יוסף אורן

ב'מעמקים' גיליון זה

אסתר ויתקון

גיליון מס' 34 - אלול תש"ע * 8/10

יוסף אורן סוקר ומעריך באהדה את הרומן האחרון של אהרון אפלפלד, ואני מתרשמת כמוהו ממיוחדותו של אהרון אפלפלד משאר הסופרים העבריים הדורנו. הייתי מצרפת לאורינטציה של אפלפלד את איתמר יעוז קסט, משורר וסופר, הדומה לו ברקע המשפחתי המתבולל וחווית השואה המשותפים לשניהם, ובתפיסת עולמו המתרפקת על יהדותו ומשפחתו כשורש מזין עיקרי של קיומו הרוחני והנפשי. ההתחברות היהודית בדילוג אחורנית אל הדורות המאמינים של אבות ואמהות הוריו גם כן מזכירה לי מאד את כתיבתו של איתמר יעוז קסט. אלא שאצל איתמר מירב כתיבתו בעשרות השנים האחרונות היא פואטית, ואילו של אפלפד לאורך כל דרכו כסופר היא הפרוזה.

ראוי לדעתי, ללמד את הרומאן האחרון בבתי-הספר בשל חשיבותו הרבה מבחינת עיצוב הזהות היהודית של הדור הצעיר בארץ, וגם בשל ההיבט הפסיכולוגי האמיתי, שאומר, שבלי קשר רצוף ועמוק של האדם עם משפחתו ושורשיה הדתיים- לאומיים, האדם נשאר כעלה נידף ברוח. כמה צודק יוסף אורן המדגיש נקודה חשובה ברומן, שגם כאן בארץ אורבת סכנת ההתבוללות. בלי זיקה אמיתית חיה עם ספרות הדורות, מנהגיה ושיריה יקשה על צעיר ישראלי לבנות לעצמו זהות יהודית יציבה שתעביר את הלפיד לצאצאיו.

אני גם מקווה שאהרון אפלפד יקבל את פרס נובל לספרות, כי דווקא שורשיותו היהודית המעורבת בהישגי עולם הרוח המערבי, עשויה לעורר התפעלות השל כנותה וחשיבותה. כי גם הגויים, האצילים שביניהם, יודעים להעריך נאמנות למסורת האבות.

אני מסתייגת רק ממשפט אחד במאמרו המעניין של יוסף אורן.שמייחס לאהרון אפלפלד, כביכול, את הביטוי המשופץ "היה יהודי ואדם בביתך ובצאתך".

משפט זה וגם המשפט המקורי המיוחס למשה מנדלסון- "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" מקוממים אותי תמיד . וכי יש הבדל בין להיות יהודי ולהיות אדם. הרי האידאה ( לא המציאות, לצערנו) של היות "יהודי"חופפת לחלוטין את המילה 'אדם' ובמיטבו .הרי זוהי התביעה של הא-להים מן האדם הישראלי – להיות יהודי, פרושו להיות אדם סגולי. הטוב שרק אפשרי בזה העולם. דוגמא ומופת לכל אדם באשר הוא.