קל וחומר – מידה ושמותיה

יעקב עציון

גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10

הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' – ואף כי אחרי מותי (דברים לא כז)

בשפה המשפטית, אוהבים הדוברים להשתמש בקודים ובהגדרות המביעים במילה או שתיים כלל או קריטריון כלשהו במקום להיזקק להסברות ארוכות וחוזרות. בשל כך ניתן לשמוע עורכי דין או שופטים משתמשים במושגים כמו "סעיף 7 לחוק העונשין", "הלכת אפרופים" וכדומה, כשהכול יודעים למה הכוונה.

בתופעה דומה אנו נפגשים אף בעולם ההלכה והמשפט של חז"ל. שלוש עשרה המידות שבהן תורה נדרשת על פי ר' ישמעאל – המופיעות בברייתא הפותחת את מדרש תורת כהנים (ספרא), ונאמרת בפי רבים קודם תפילת שחרית מדי בוקר - אינן אלא כללים משפטיים, קודים המביעים בתמצות דרכי לימוד והיסק שהיו מקובלות בבית מדרשם של חכמינו.

המידה הראשונה בברייתא שבה מפורטות י"ג מידות המדרש – וכמדומה המידה הפשוטה ביותר והטבעית ביותר לחשיבה האנושית – נקראת בשם הקוד "קל וחומר". ניתן להניח שבתחילה השתמשו במושגים "קל" ו"חומר" באופן חופשי ובנפרד כשביקשו להסביר את ההיגיון העומד בבסיס מידה זו (אם במקרה הקל כך – במקרה החמור יותר בוודאי ובוודאי), ולימים קיצרו ואמרו "קל וחומר" כשהכול מבינים את משמעות הצירוף. כשם שבבתי המשפט מספיק לומר "יש לנו כאן עניין עם סעיף 17" והכול מבינים, כך בבתי המדרש די לומר "קל וחומר" או "גזרה שווה" והלומדים כולם יודעים במה מדובר.

המילה "מידה" החלה את דרכה בשדה החומרי, ככלי למדידה, והפכה כינוי לתכונה מופשטת ("בעל מידות טובות") או לדרך לימוד ("מידות שהתורה נדרשת בהן"). ואף בארמית כן: מדרש ההלכה לספר שמות הקרוי 'מכילתא' – פירוש שמו אינו אלא "מידה" (המילים "איפָה ואיפָה" בפרשת כי תצא מתורגמות "מכילא ומכילא"), על שם המידות שבהן משתמש המדרש. כן נקראו גם מסכתות הש"ס בפי הראשונים, כפי שמובא בדבריהם רבות ("לקמן במכילתין", וכדומה).

קל וחומר מצפרדעים
גם המילים "קל" ו"חומר" עצמן הורחבה משמעותן מן השדה החומרי אל המופשט. המילה "קל" במקורה התייחסה לחפץ דל-משקל והושאלה לכינוי עניין בעל ערך נמוך, וכמוה אף החומר – חמוּר פירושו כבד, בעל משקל – ובהרחבה: בעל ערך ומשמעות רבה.

לאחר שסרו הצפרדעים מבתי המצרים, נאמר: "ויצברו אתם חמרים חמרים", היינו ערמות ערמות. פירושה המקורי של המילה חומר הוא ערמה, מצבור, ובהתאם התואר חמוּר פירושו כבד, בעל משקל.

במסכת ראש השנה בתלמוד מביאים חז"ל את הכלל הידוע "יפתח בדורו כשמואל בדורו", ומוסיפים: "שקל הכתוב שלושה קלי עולם [גדעון, שמשון ויפתח] כשלושה חמוּרי עולם [משה, אהרן ושמואל]". במשפט זה רואים אנו שהקל והחומר עדיין משויכים לעולם המשקלות, ואין פירושו של חמוּר אלא הצד הכבד יותר על כפות המאזניים.

החומר בלשון המקרא אף הפך להיות שם למידת נפח גדולה (המקבילה למידה הקרויה כּוֹר). כך למשל נאמר ביחזקאל: "זאת התרומה אשר תרימו: ששית האיפה מחֹמר החטים, וששיתם האיפה מחמר השערים" (ששיתם, על פי הפרשנים, היא צורת פועל ייחודית שפירושה לחלק לשש).

מעניין אפוא לראות כי הן המילה חומר והן המילה מידה עברו שתיהן תהליך זהה - ועברו מדוכן המדידה בשוק אל ספסלי בית המדרש.

אף כי
גם בלשון המקרא, שאינה מתאפיינת בשימוש נרחב במושגים משפטיים, ישנו מעין שם קוד למידת הקל וחומר, והוא צמד המילים "אף כי". בסיום פרשת וילך מצווה משה את הלוויים להציב את ספר התורה לצד ארון הברית, כעֵד לעתיד: "כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה. הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' – ואף כי אחרי מותי". המילים "אף כי" אינן משמשות כמשמעותן הנפרדת, "אף" במובן "גם" ו"כי" במובן "כאשר", אלא כצירוף המציין קל וחומר: אם בעודי חי ממרים אתם – ודאי ודאי שכך תהיו אחר מותי.

כך גם יש להבין את דברי שלמה בתפילתו לפני מזבח ה' עם השלמת בניין הבית ועם השראת שכינת ה' בענן – "כי האמנם ישב א-להים על הארץ, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך – אף כי הבית הזה אשר בניתי". הנה השמים אין בהם די לכבוד ה' – ועל אחת כמה וכמה הבית הזה.

למעלה מעשרים פעמים מופיע הצירוף אף כי במקראות, וברובם הגדול משמעו הוא קל וחומר. בפתח ספר בראשית, בניסיונו להסית את האישה לדבר עברה, פותח הנחש ואומר: "אף כי אמר א-להים לא תאכלו מכל עץ הגן". כאן לא מופיעה טענה מקדימה כלשהי לדברים, ולפיכך קשה לפרש שמדובר בקל וחומר, אך ראב"ע סבור שאף כאן זו הכוונה, אלא שהעלים מאיתנו הכתוב את ראשית טענתו של הנחש הערום: "וטעם אף כי יורה כי דיבר דברים אחרים, ואמר בסוף קל וחומר שאמר לכם לא תאכלו פרי כל עץ כלל".

על אחת כמה
בלשון חכמים – וכן בלשוננו אנו - משתמשים להוראת קל וחומר בביטוי "על אחת כמה וכמה". מה מקורו? לפני שבועיים, בטור שהוקדש לביטוי פי שניים, הבאנו את הצורה הארמית שמשמעה כפל – "על חד תרין", ובעברית: "על אחד שניים". כאן גם מקור הביטוי "על אחת כמה וכמה".

בכתבי היד המדויקים יותר של המשנה נוסח הביטוי הוא "על אחת כמה". כך למשל מובא במסכת מכות משם ר' עקיבא: "אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה – על אחת כמה ישלם שכר לנטפל לעושה מצווה כעושה מצווה" (כך בכת"י קאופמן). "על אחת כמה" פירושו "פי כמה", ובהרחבה – בוודאי ובוודאי שכך. באחד המקומות במשנה נאמר הביטוי בהדגשה יתרה – "על אחת כמה וכמה", היינו "כפול כמה וכמה" – וזו הצורה שהשתגרה בשפה עד ימינו אנו.

בן בנו של קל וחומר
כשרוצים להביע קל וחומר חזק במיוחד, רגילים לומר "קל וחומר בנו של קל וחומר" או אף "בן בנו של קל וחומר". הדוברים מתכוונים להעצים את כוחו של הקל וחומר, מעין "קל וחומר בריבוע". ברם, במקורו הביטוי דווקא מציין את חולשתו של הקל וחומר ולא את ריבוי כוחו.

התלמוד במסכת זבחים (דף נ') דן בשאלה האם ניתן ללמוד קל וחומר מדין שנלמד בעצמו בקל וחומר – ומוכיח שניתן לעשות כן באמצעות דרשה המבוססת על קל וחומר. קל וחומר זה, שנולד בעצמו מקל וחומר, נקרא בסוגיה "קל וחומר בן קל וחומר" – ואם גם האבא קל-וחומר נולד מקל וחומר – הרי יש לנו כאן קל וחומר בן בנו של קל וחומר (ועל פי הסוגיה שם לא בטוח שהריהו ראוי לבוא בקהל המידות הכשרות).