 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
ארבעה שירים
חלי אברהם איתן גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10 געגועים לאַיִן ממשי
סוֹבֵב הַזְּמָן סוֹבֵב הַמֶּרְחָק מֵהַפְּרֵדָה כִּנְקֻדָּה בָּאֹפֶק מִזְדַּעֶרֶת מִזְדַּהֶרֶת הַמֵּתִים מִתְנַחֲלִים בַּלֵּב וְאֵינָם מַרְפִּים אֵינָם, יֵשְׁנָם בְּכָל עֵת אַהֲבָתָם כְּבַיִת מְטֻפָּח בְּפָז מְכוֹרָה אוֹצֵר בְקִירוֹתָיו זִכְרוֹנוֹת מְשֻׁתָּפִים וְחַי אוֹתָם וְנוֹשֵׁם כָּל רֶגַע מֵחָדָשׁ. יֵשׁ הַפּוֹתְחִים אַלְבּוֹם מִידֵי יוֹם מִפַּחַד הִתְפּוֹגְגוּת הַזִּכָּרוֹן וְלֹא אָבִין אֵיךְ דְּמוּתָם בְּהִירָה בְּלִבִּי כִּתְמוֹל וְקוֹלָם מְהַדְהֵד בִּי צָלוּל כְּצֶבַע הַתְּכֹל אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת סָבִי מְסַלְסֵל מִזְמוֹרִים עֵת יָאִיר הַיּוֹם וְקוֹל אָחִי אַבְשָׁלוֹם רוֹטֵט בִּי כְּזֶמֶר בְּחַצְרוֹת-לִבִּי וְדִמְעוֹת סָבַתִּי בְּנָפְלָה מִיָּדַי זוֹלְגוֹת עַתָּה עַל לֶחְיִי... הַזְּמָן סוֹבֵב עַל צִירוֹ. אַהֲבַת הַמֵּתִים חַיָּה כְּדֶשֶׁא רַעֲנָן. מחזור אי-הוודאות "הדבר היפהפה ביותר שניתן לחוות הוא המסתורין" (אלברט איינשטיין) מִמִּרְפֶּסֶת הַשִּׁירָה מִתְבּוֹנֶנֶת בַּיְּקוּם בְּמַבָּט הַיַּלְדָּה שֶׁשָּׁכְנָה עַל בַּדֵּי הַזַּיִת מִצְבּוֹרֵי שָׁעוֹת. מְנַסָּה לְפַעְנֵחַ מַה הַסּוֹד הַטָּמוּן בַּסּוֹבֵב בְּהַגִּיעַ כֵּסֶּה וְעָשׂוֹר הַצּוֹבֵעַ אֶת נוֹף הַקְּדוּמִים רְווּי הַדָּמִים בִּצְבָעִים רַכִּים שֶׁל פִּיּוּס וְחֶמְלָה? הַפְּרוֹטוֹנִים וְהַנּוֹיטְרוֹנִים זוֹרְמִים בְּמַעְגָּלִים נִצְחִיִּים בְּדֶרֶךְ חֹק. הָאֵל בִּיסוֹדוֹ הַנִקְבִּי (הַשְּׁכִינָה) שׁוֹכֵן בַּטֶּבַע בַּחַי כְּבַדּוֹמֵם בְּכָל עֵת וְאֵין הַדַּעַת תּוֹפֶסֶת אֶת הַסּוֹד, אֶת לִבַּת הַדְּבָרִים. כְּאֵלֶקְטְרוֹנִים נָשׁוּב כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ אֶל נְקוּדַת הַהַתְחָלָה, (הֶמְשֵׁכָהּ שֶׁל קוֹדְמָתָהּ) וּבְיָמִים אֵלּוּ נִתְרַצֶּה לִפְנֵי בּוֹרְאֵנוּ, נְבַקֵּשׁ מְחִילָה, לְבַל נִנָּעֵל בְּקִבָּעוֹן הַחֵטְא וְהַכְּאֵב נִתְבּוֹנֵן בְּתוֹךְ תּוֹכֵנוּ בְּסִבּוּבֵינוּ הָאֵלֶקְטְרוֹנִיִּים, בְּזוּלָתֵנוּ, בַּנּוֹף הָעוֹטֵף קִיּוּמֵנוּ, וּבָהּ בָּעֵת נַחְרֹג מֵהַחֻקִּיוֹת הַנִּתְפֶּסֶת בַּחוּשִׁים, וּמַהוּת הַדְּבָרִים תַּחְמֹק מִתּוֹדַעְתֵּנוּ כִּנְמָלָה הָעוֹמֶדֶת עַל בֹּהֶן אָדָם וְאֵינָהּ תּוֹפֶסֶת אֶת עָצְמַת מַהוּתוֹ. מִטִּפָּה נוֹצַרְנוּ וּכְטִפָּה תִּתְמַזֵּג נִשְׁמָתֵנוּ בְּגַלַקְסְיַת הַנְּשָׁמוֹת בְּהִתְפּוֹרֵר הַגּוּף בֶּעָפָר. וּמָה עַכְשָׁו? כַּמָּה סְלִיחוֹת נְבַקֵּשׁ בְּכָל שָׁנָה בְּאוֹתָהּ עֵת? כַּמָּה נוּכַל לְהִסְתַּחְרֵר עוֹד כְּאֵלֶקְטְרוֹן וְלָשׁוּב אֶל אוֹתוֹ הַחֵטְא, אֶל אוֹתוֹ הַכְּאֵב, אֶל הֶסְתֵּר פָּנֵינוּ מִפָּנֵינוּ? נִתזי היורה צוֹעֶדֶת אֶל תּוֹךְ הָעֲלָטָה רוּחוֹת נוֹשְׁפוֹת בְּעָרְפִּי יִלְלַת תַּנִּים וּנְתָזִים אֲלַכְסוֹנִיִּים. אִישׁ הַבִּטָּחוֹן בְּסֻכָּתוֹ הַדַּלָּה מַסְתִּיר חֶרְדוֹתָיו. שׁוּעָל בְּצַד הַדֶּרֶךְ מַבִּיט מִתּוֹךְ הַסֶּלַע מַמְתִּין. פְּחַדֵי הֶעָבָר נִפְגָּשִׁים עִם הַנּוֹף הַלֵּילִי הָרָטֹב מֻפְקָרִים אֶל נִתְזֵי הַיּוֹרֶה וְאֶל הַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה – מְחוֹלֵל הַשִּׁיר. מַעֲבָר נִפְתַּח בְּהִתְלַקְּחוּת זִכְרוֹנוֹת וְתוֹבָנוֹת כִּמְצִיאוּת בְּהִירָה עַל מָסָךְ: עַל מִפְתַּן יָמַי אָבִי, אִמִּי, אָחַי הָרוֹעֲשִׁים וְחוּטֵי תּוּגָה נִכְרָכִים סְבִיב צַוָּארִי שְֹחֹר זְקָנוֹ שֶׁל אָבִי לֹבֶן עֵינָיו שֶׁל סָבִי הָעִוֵּר וְיָדֶיהָ הַמְּחֻסְפָּסוֹת שֶׁל אִמִּי מְצַיְּרִים עַל לוּחַ לִבִּי שְׁתִיל רוֹעֵד בָּרוּחַ מְכַוֵּן פָּנָיו הַשָּׁמַיְמָה וְהָרוּחַ כּוֹפֶפֶת רֹאשׁוֹ לְהִתְבּוֹנֵן בְּשָׁרָשָׁיו בִּפְקַעַת פְּחָדִים מֻשְׁרֶשֶׁת בָּאֲדָמָה נִתָּזִים עַתָּה כַּיּוֹרֶה מִפְּקַעַת עֲנָנִים. סימפונית אביב "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' (דברים, ט"ז, 1) תְּרוּעַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּגְּבָעוֹת, בַּוָּאדִיּוֹת וּבַשְּׁטָחִים שֶׁשֵּׁן אַדְרִיכָל לֹא נָגְסָה בָּם, מְעִירָה אֶת הַנָּמִים מֵחָרְפָּם. מַרְבַדֵּי הַחַרְצִיּוֹת וְהַחַרְדָּלִים צוֹהֲלִים בִּזְהָבָם קוֹרְצִים לָצֵאת לַמֶּרְחָב. אֹדֶם כַּלָנִיּוֹת כְּהַפְגַּנַת טַוָּסִים מְצַוְּחִים וּלְשׁוֹן פַּר סְמוּרָה מִזְדַּקֶּרֶת לְרַחַשׁ דְּבוֹרִים חַגּוֹת אֶל הַצּוּף יוֹדְעוֹת בְּחָכְמַת לִבָּן כִּי הַצּוּף בַּפֶּרַח הַקָּטָן הַלָּבָן וְלֹא בְּאֹדֶם כַּלָנִית צַעֲקָנִי. שַׁיָּרוֹת נְמָלִים שִׁכּוֹרוֹת מִשֶּׁפַע אָבִיב מִתְרוֹצְצוֹת כְּטַיָּלִים בִּשְׁבִילֵי טֶבַע לוֹבְשִׁים חֲלִיפַת חַג פִּרְחוֹנִית. פְּרִיחַת הָאָבִיב בָּעוֹר הָרָגִישׁ וּבָאַפִּים הַפּוֹרְצִים בְּעִטּוּשׁ קוֹלָנִי: עוֹנַת הַמַּעֲבָר כְּגֶשֶׁר עֲרַאי אֶל כֹּבֶד חֹם וְעֹמֶס לַחוּת שֶׁל קַיִץ זַעֲמָנִי מִתְאָרֵךְ כִּשְׁבִיל אֵינְסוֹפִי מְרוֹקַן מִטַיָּלֵי הָאָבִיב הַנִּמְלָטִים חֲזָרָה אֶל חֶדֶר מְמֻזָּג. כְּלִיל הַחֹרֶשׁ יְכַנֵּס רֵיחוֹתָיו יֵאָסֵף אֶל עֲנָפָיו הַצּוּפִית שֶׁרָוְתָה אַהֲבָה וּרְבִיָּה בְּקִנָּהּ תְּלַמֵּד גּוֹזָלֶיהָ לָעוּף וְלַעֲשׂוֹת לְמִחְיָתָם סִימְפוֹנְיַת הָאָבִיב תַּגִּיעַ בִּמְהֵרָה לְסִיּוּמָהּ וְסִמְפוֹנְיַת הַמַּזְגָּן תִּפְצַח בְּמִזְמוֹר, טוֹרְדָנִי מִזְּבוּב לְיַד הַאֹזֶן אַךְ קוֹמַת הַזְּמָן לֹא תִּקְבַּע מַהֲלַך הַעִתִּים נִיסָן חֹדֶשׁ סְגוּלִי רִאשׁוֹן לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, לְהוֹצִיא חָמֵץ מֵהַנֶּפֶשׁ וּמִתּוֹדַעַת הָעַם. עֵת לַחֲרֹף, עֵת לְהָקִיץ לִבְדֹּק אֶת הַפִילְטֶר, לְהַחֲלִיפוֹ בְּחָדָשׁ! |
|
