 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שלושה שירים
חדווה רבינזון בכרך גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10 רַבִּי נַחְמָן אָמַר
שִׁירַת הַעֲשָׂבִים הַמְּשׁוֹרְרִים כּּבוֹד בּוֹרֵא עוֹלָמוֹתָיו וְהָעֵשֶׂב הַמְשׁוֹרֵר נִיגוּן אִילֵם וּמְפַזֵז יַרְקוֹנוֹ רְגָבָיו ועַלְעַלָּיו נָם הַעֵשֶׂב הָחוֹלֵם ומֵעִירוֹ יוֹרֶה רִאשׁוֹן מוֹחֶה חֶטְאָה שֶׁל אֲדָמָה – אָמַר הָרַבִּי; טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם אַלְפֵי פָּנִים הַמִּתְחַיְיכִים וּנְמוֹגִים בֵּין צְלִיפוֹת הַיָּרוֹק הַמְשׁוֹרֵר בּכָל אוֹנוֹ וְאַיֵיה פָּנֵינוּ רַבִּי? וְאַיֵּיה פָּנֵינוּ רַבִּי בֵּין צְלִיפוֹת הָעֵשֶׂב הַחוֹתְכוֹת? חַיִים הֵם צֵל וְכֹה אָמַר כְּצֵל דוֹהֶה אֶל אֳפָקָיו וְהַגְשָׁרִים צָרִים כֹּה צָרִים -עַל תְּהוֹמוֹת בּוֹלְעוֹת, חוֹשׂפוֹת נִיבִים עַל תְּהוֹמוֹת חֲלוֹף וְהַשִׂמְחָה - וְשִׂמְחָתְךָ הִיא הִיא הַשַׁעַר שַׁעַר אֶל כְּבוֹד בּוֹרֵא עוֹלָם בּוֹ צָדִיק יָבוֹא וְאֵינֶנוּ צָדִיקִים, וְלֹא יָדַעְנוּ צָדִיקוּת וְדִמְעוֹתֵינוּ נְמוֹגוֹת זְעָקוֹתֵינוּ דְמָמָה וּצְרִיחוֹתֵינוּ לַחַשׁ אַך בָּנוּ שַׁעַר שַׁעַר חוֹלֵם, שַׁעַר חָלוֹם וְאַיֵּיה.. וּמָתַי.. בַּרְכֵנִי בְּבִרְכַּת הַשְּׁתִיקָה בִּשְׁתִיקַת הַדְּבָרִים הַקְּטָנִים בְּרֶטֶט הַשִׂיחַ בַּחֲלוֹף הַמַגָּע וכל הַנּוֹתָר... לוֹחֲשִׁים בְּסֶדֶק הָאֶבֶן בַּחֲלוֹף הַפְּסִיעָה לְעִתִּים כֹּה כְּבֵדָה כֹּה קַלָּה מְקַפֶּצֶת וְרָצָה אַך נוֹדֶדֶת נוֹתְרָה וְעוֹד נִשְׂתַּרְכָה הִרְהוּרִים בַּרְכֵנִי בְּבִרְכַּת זְעָקָה שֶׁל צְרִיחַת כֹּל דְבָרִים בְּנֵי חֲלוֹף שֶל אִישָׁה סְדוּקַת זְמַן וְשֶל גֶּבֶר מוֹעֵד שֶׁל צִפּוֹר הָרוֹדֶפֶת מָעוֹף שֶׁל וַודָאי וְאוּלַי מִשְׁתַּלְבִים בַּזְמָנִים וְהַמָּווֶת אוֹרֵב, וּנְשִׁיקָה מַמְתִינָה בִּצְלָבֵי הַדְרָכִים וְרִגְעֵי הַפִּינָה שֶׁל הָיוֹם וַחֲלוֹם הָרוֹקְדִים כֹּה שְׁלוּבִים.. בַּרְכֵנִי בְּבִרְכַּת רְאִייָה שֶׁל שְׁבִילִים שֶׁאָבְדוּ וּדְרָכִים נִפְתְּחו וַאֲנִי וְאַתָּה הָעוֹמְדִים וְרוֹאִים אֶת בִּרְכַּת הַדְּבָרִים הַקְטָנִים..... תְּנֵנִי הֱיוֹת כַּגַּל, כַּאַדְוָוה הַנוֹגַעַת מַתָּז מִקְצָפֶיהָ הִתְגַּלְגֵל בְּיָרוֹק, בַּכָּחוֹל, בַּכָּסוּף וּבַשֶׁמֶש .. טוֹבֶלֶת פָּנֶיהָ.. תְּנֵנִי הֱיוֹת כְּרוּחַ נוֹשֶפֶת בְּמַפּוּחַ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה הַלַּיְלָה לוֹחֵשׁ עוֹד סוֹדוֹת שְׁכוּחִים וְהַיּוֹם הַסּוֹעֵר -וּכְבָר דַּי לָה.. אוּלַי אֶהֱיֶה כַּשַׁחַף הָחָג מִשְׁתָּחֵץ וּמְפַלֵּחַ רְאוּת וּמֶרְחָב שְׁחָפִיּוֹת הַצוֹרְחוֹת עַל הַסֶּלַע הָלַח עַל הָאִישׁ הַשָׁתוּי שֶׁאָהַב וְאָהַב.. וּבֶטַח הָיִיתִי כָּחוֹף הַלָּבָן כְּאַרְמוֹן זְהָב חוֹלוֹת הַנּוֹצֵר חָלוֹמוֹת אֶצְבָּעוֹת לְבָנוֹת וְלָחוֹת שֶׁל הַיָּם נָגְעוּ בִּי מָשָׁק וְאֵינסוֹף הַתְּנוּדוֹת תְּנִינִי הֱיוֹת יַלְדָה יְחֵפָה הָרוֹקֶדֶת מְלוֹא יָם שֶׁהִגִּיעַ עַדֶּיהָ וְתַקְשִׁיב לִרְחָשִׁים , לִצְלִילֵי הַנָּדִים וְתַקְפִּיץ בּוּעִיוֹת שֶׁשִׁקְפוּ אֶת פָּנֶיהָ וְהֵיכַן הבּוּעִית שֶׁנָטְלָה אֶת פָּנֶיהָ? |
|
