 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
געגועי
שושי סלוצקי גיליון מס' 6 - תשס"ז * 2007 ...ואני תוהה
מתי התגנבו הגעגועים לחיי? האם בישיבה על החוף גרגרי זהב בידי שקיעות אדומות מולי שם נאחזה לה צביטה בליבי האמנם חלום שנגוז? או בשעת בוקר קיצי בידי כוס קפה ריחני – על הדשא הירוק ראיתי דמעות נוצצות באגלי הטל ואולי... התגנב הגעגוע בסתיו כשכבדו אשכולות התמרים הכתומים על העץ כשהאור נעשה שקוף כהינומה באויר רוח של סליחות ושופרות ילדים ממהרים לבית הספר- שוב משכימים לחממות רוכנים על שתילים רכים בלב תפילה – "לו יהי". ואולי בחורף – בלילות הקרים נבטו הכיסופים כשצמרות העצים נאבקות ברוח. עטופה במעיל חם והחול צורב בעיני, כשהסבנו עם חברים שהפכו משפחה ולגמנו מהמרק החם "אלי, שלא ייגמר לעולם". ובאביב היית יפה מכל - גני טל התעטפת בירוק – ברחבת בית הכנסת שמחה נוספת, בגן אהובה צוחקים הילדים מפטפטות אמהות... ושוב עלינו לבית הקברות שם – פנינו לשקיעה וים הלב נכמר "שינוחו בשלום על משכבם". אחר כך הגיע הקיץ יופיך בער בכתום עטופים בתפילות דמעתי בחול נצרבת וגל געגועים שוטף...  |
|
