 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
הזמן שלי
רנה לי, ניו יורק גיליון מס' 6 - תשס"ז * 2007 הַזְּמַן שֶׁלִּי
יֵשׁ לִי קָרוֹב רָחוֹק וּשְׁמוֹ - זְמַן. הוּא כְּאֶחָד רָחוֹק וְקָרוֹב, מִחוּץ לִי וּבְתוֹכִי. פָּשׁוּט לֹא יֵאָמֵן הוּא חוֹלֵף וְעוֹמֵד בּוֹ בַּזְּמַן מִשָּׁחַר הֱיוֹתִי הוּא אִתִּי כָּל הַזְּמַן, זֶה הַזְּמַן. גָּדַל אִתִּי אַךְ כְּבָר הִשִּׂיג אוֹתִי מִזְּמַן - הַמּוּזָר מִכֹּל שֶׁהָיָה הֲכִי גָּדוֹל כְּשֶׁהָיָה קָטָן. מִחוּץ יִשְׁלֹט עַל מַהֲלָכַי, בְּכִוּוּן אֶחָד שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ יַכְתִּיב לִי אֶת דְּרָכַי. אַךְ מִפְּנִים יִפְרֹץ מִכָּל הָעֲבָרִים יְצִיפֵנִי כַּיָּם מִקִּרְבִּי אֶשְׁמַע אוֹתוֹ מִתְנַשֵּׁם בַּעָיָם, אָז אֵדָע, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיִיתִי, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיָה, עוֹדוֹ חַי וְקַיָּם בַּזְּמַן שֶׁלִּי, בִּפְנִים שָׁם - אָז אֲדָמֶּה בְּתוֹכִי לִרְאוֹת אֲנָשִׁים, אוֹתָם שֶׁרֵיחָם חָתוּם בִּבְשָׂרִי (שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹתְנִים בַּעֲבוּרִי), שׂוֹחִים וּמְשִׂיחִים, רְסִיסֵי-שְׂחוֹק מַתִּיזִים לְעֶבְרִי - אֲנָשִׁים אֲשֶׁר תָּמִיד אָהַבְתִּי, וְאַף עַכְשָׁו - שֶׁמִּן הַסְּתָם, גַּם אֱלֹהִים אָהַב - כִּי עַל-כֵּן לְקָחָם אֵלָיו. עוֹדָם כֻּלָּם שָׁם בִּפְנִים, בַּיָּם שֶׁלִּי - וַאֲנִי תּוֹהָה אִם אָמְנָם גַּם זוֹ נֶחָמָה לַמִּצְעָר, וּכְלוּם אֵין זֹאת בְּעֶצֶם אוֹמֶרֶת נֶחָמָה מְצַעֶרֶת. וַאֲנִי תּוֹהָה מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, וּמַה פֵּרוּשׁ אָבַד, וּמַה פֵּרוּשׁ נִשְׁאַר, וּמַה יְּהֵא כְּשֶׁלֹּא אֶהֱיֶה, וְכֵיצַד זֶה יִהְיֶה, וְאֵיךְ - הָרֵי כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם אֲבָל הַיָּם, הַיָּם אָנָּה יֵלֵךְ? |
 |
