המדובר הוא בהמצאה הלבנה. כשבני האדם רצו לבנות להם בתי קבע ולהקים יישובים, חומר הגלם העיקרי היה האבן ובמקרים מסוימים גם שימוש בעץ. האבן נמצאת בעיקר באזורים הרריים, אזורים שבהם השטח החקלאי מוגבל בהיקפו, גם הטופוגרפיה ההררית לא מאפשרת בנייה של יישובים גדולים.

השטחים העיקריים בהם היו שטחי חקלאות נרחבים ומים בכמויות בלתי מוגבלות היו לאורך הנהרות הגדולים, בעיקר לאורך הפרת והחידקל ולאורך הנילוס. באזורים אלה ניתן היה לפתח התיישבות ענפה ומבוססת על חקלאות שלחין, אלא שהייתה מגבלה משמעותית אחת, לא נמצאו בשטחים אלה חומרי בנייה.

והנה בדרום בבל היא בקעת שנער הומצאה המצאה גאונית בפשטותה. האדם למד לקחת בוץ הנמצא בשפע לאורך הנהר, לתוך תבניות עץ ליבש את הבוץ להכניסו לתוך תנור וליצור תחליף לבנייה באבן היא הבנייה בלבנים. דברים אלה היו מאוד משמעותיים עד כדי כך שהתורה ראתה לנכון לציין זאת בפירוט: "ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר" וההמשך המיידי: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים..." (פרק יא, ב-ד). האדם השתחרר מהתלות בטבע ויצר לעצמו סביבת מגורים מלאכותית. המישורים הגדולים סביב הפרת והחידקל אפשרו להם גם לבנות יישובים נרחבים ביותר סמוך לשטחי החקלאות הנרחבים ולמקור מים בלתי מוגבל. יתכן שזה מה שהעביר אותם על דעתם וגרם להם לבנות המגדל שראשו בשמים.

בנייה בלבנים לא הייתה מוגבלת לארץ שנער היא בבל, גם לאורך הנילוס שבו היו תנאים דומים בנו בלבנים. על כך אנו למדים בתחילת ספר שמות בתיאור שעבוד מצרים: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה" (פרק א' יג-יד). התורה מוסיפה עוד פרט טכני בבניית לבנים. את הלבנים לא בנו רק מבוץ, היה צורך גם לערבב את הבוץ בקש: מסתבר שבמצרים עם ישראל שעסק בייצור לבנים היה מקבל לצורך העבודה קש, כתגובה על הדרישה של משה שפרעה יאפשר לעם ישראל לצאת ממצרים אומר פרעה לנוגשים:"לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום הם ילכו וקששו להם תבן" (פרק ה, ז).

אכן, החפירות הארכאולוגיות לאורך הנילוס ולאורך הפרת והחידקל מאששות את התיאור המקראי. היישובים היו בנויים ברובם מלבנים.

גם בארץ הבנייה בלבנים הייתה נפוצה למדי, בעיקר בעמקים ובמישור החוף, אזורים בהם אין אבני בנייה. השתמרו מבני לבנים מרשימים כמו שער בנוי משלוש קשתות שנמצא בתל דן מתקופת הברונזה התיכונה, היא תקופת האבות, ארמונו של יבין מלך כנען שהתגלה בחצור הגלילית וחומות ובתים שהתגלו בתל שבע, מתקופת הבית הראשון. המשותף לכולם הוא שכולם נמצאים באזורי עמקים בהם אין סלעים מהם ניתן לחצוב אבני בנייה בטווח קרוב ליישוב.


שער העיר דן העשוי מלבנים

עם זאת הבנייה בלבנים בארץ-ישראל נתקלת בקושי גדול שכמעט שאינו קיים באזורי הנהרות הגדולים: הפרת והחידקל והנילוס. קושי זה הוא הגשם. לאורך הנהרות הגדולים כמעט שאין גשם ולכן בניית הלבנים השתמרה. לעומת זאת ארץ ישראל היא ארץ גשומה: "למטר השמים תשתה מים". הגשם ממיס את הלבנים ורק תחזוקה מתמדת מאפשרת למבני הלבנים להתקיים לאורך זמן.

הבנייה בלבנים בארץ ישראל נחשבה לבנייה שלא מתקיימת לאורך זמן. ולדבר זה הייתה משמעות הלכתית. התורה אומרת ששלוש קבוצות של אנשים חוזרים מעורכי המלחמה, דהיינו פטורים מלהילחם במלחמת רשות. השלושה הם: מי שארס אישה ולא לקחה, מי שנטע כרם ולא חללו ומי שבנה בית ולא חנכו. על כך אומרת המשנה: "אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר" (סוטה ח, ג). בשרון שבמישור החוף חומר הבנייה הזמין והפשוט היה לבנים, ובית זה לא היה מתקיים לאורך זמן ולא נחשב כבונה בית חדש. בירושלמי במסכת יומא נאמר שהכהן הגדול בהיותו בקודש הקדשים ביום הכיפורים, ביום הקדוש ביותר במקום הקדוש ביותר היה מוסיף בתפילתו: "ועל אנשי השרון היה אומר... שלא יעשו בתיהם קבריהן" (יומא, ה, ב; מב ע"ג). נחלי השרון כמו נחל חדרה, נחל תנינים, נחל פולג ונחל אלכסנדר היו גואים לעיתים ומציפים שטחים נרחבים. המים היו ממיסים את הלבנים העשויים מבוץ והבית היה קורס על יושביו. מכיוון שתופעה זו הייתה כנראה שכיחה היה צורך להתפלל עליהם ביום הכיפורים בקודש הקודשים.

עדות על אירוע כזה מספר נלסון גליק, ארכאולוג שחקר את הנגב בשנות השלושים של המאה העשרים והיה ליד עקבה, שהייתה באותה תקופה עיירה קטנה בנוייה מלבני בוץ. עיירה זו נמחקה תוך כמה שעות בשל גשם זלעפות נדיר שירד באותו יום.

למרות המגבלות של בניית הלבנים נראה מן הממצא הארכאולוגי שבניית הלבנים במישורים ובעמקים הייתה נפוצה ברחבי הארץ בכל התקופות עד לימינו.

המצאת בניית הלבנים שנתה אם כן את המציאות בעולם העתיק ויצרה את התרבויות הגדולות של מצרים, אשור ובבל. ההסטוריה של עם ישראל שזורה בתרבויות אלה לאורך שנים רבות, שיסודן היה באותה המצאה פשוטה וגאונית.