מה הייתה דעתו של הרמב"ן על מקום קבורת רחל?

יצחק מייטליס

פרשת ויחי

פורסם לראשונה באתר דעת, פרשת ויחי תש"ע



קבורת רחל מוזכרת בשני מקומות בתורה. הראשון בפרשת וישלח פרק לה , טז-יט, והמקום השני בפרשת ויחי פרק מח, ז.

בשני מקומות אלה הרמב"ן מתייחס לשאלת מקום קבורתה של רחל. בפרשת ויחי הוא אומר בפשטות שרחל נקברה ברמה שבבנימין. זאת על בסיס הפסוק בירמיהו: "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה" (לא, יד-טו). הרמב"ן מפרש ברמה-שם מקום הנמצא בנחלת שבט בנימין.

בתחילת פירושו לפסוק בפרשת וישלח הוא מחזיק עדיין בדעתו ומתמודד עם משמעות המילים: " ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה"(לב, טז). הרמב"ן הביא את דעתו של הבלשן מנחם בן סרוק שהמילה 'כברת' מלשון כביר מהלך רב. ולדעתו משמעותה דרך ארוכה למדי הרמב"ן מעדיף את פירושו של הרד"ק המסביר שהאות כף היא כף הדמיון כלומר 'כמו ברת', שמשמעותה אכילה: כמו: "היו לברות למו" (איכה, ד, י), או: "ותברני לחם" (שמואל ב' יג, ה). לפי הבנת הרמב"ן מדובר: "שיעור מהלך ארץ מן הבוקר עד לעת האוכל", דהיינו מהלך כמה ק"מ. אולם למרבה הפליאה, מבטל הרמב"ן את ניתוח המקראות מפני המסורת המקומית. שכן, לאחר הניתוח המשכנע של המקראות הוא כותב: "זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש הפירוש..." כתוצאה מכך הרמב"ן משנה גם את פירושו לפסוק: "קול ברמה נשמע": "מליצה כדרך משל. לאמור כי הייתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבנה בנימין...."

יוצא מכך כי הרמב"ן שינה בפי הנראה את פירושו בעקבות עלייתו לארץ, ואין ספק כי זוהי תופעה יוצאת דופן בתולדות הפרשנות של התורה. עם זאת יש לתמוה על כך שהרמב"ן ששינה דעתו על מקום קבורת רחל השאיר את פירושו לפרשת ויחי כמות שהוא. הדעת נותנת כי היה עליו למחוק פירוש זה, ולתקנו לאור מסקנותיו החדשות.
התשובה לכך טמונה כפי הנראה במעט הספק שקינן בליבו, וכך למרות שהוא ביטל דעתו מפני המסורת הנהוגה בארץ ישראל הוא השאיר מקום לדעה אחרת. הנימוקים לפירושו על מיקום קבורת רחל היו כה חזקים עד כי לא יכול היה להתעלם מהם.

סיוע לזיהוי הראשון של הרמב"ן ניתן לקבל מפשט הכתובים. בפרשת ויחי יעקב אומר: "ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (מח, ז). ובדומה לכך נכתב גם בפרשת וישלח:
"ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם" (לה, יט). ניתן לכאורה להבין שרחל נקברה בדרך בסמוך לבית לחם. אולם פשט הפסוק אינו כך. בתקופת המקרא חלק מהדרכים נקראו על שם האתר או האזור הנמצא בקצה הדרך. כך למשל 'דרך ארץ פלשתים' קרויה על שם סופה, כך שהעובר ממצרים לכנען נפגש בקצה המדבר באזור ארץ פלשתים ולכן הדרך נקראת כך.

בדומה לכך, דרך בית לחם הוא קטע הדרך הנמצא בין בית אל לבין בית לחם. מקום היישוב הראשון בו נפגש אדם בדרכו מבית אל דרומה הוא בית לחם. אמנם ירושלים נמצאת צפונית לבית לחם בין בית אל לבין בית לחם. אך ירושלים של תקופת האבות כמו גם ירושלים של ימי דוד ושלמה לא נמצאת על הדרך ואף לא נראית מן הדרך. עיר דוד מוסתרת מדרך האבות על ידי ההר המכונה בימינו 'הר ציון'. יוצא מכך, שאין הכרח לטעון שרחל נקברה בסמוך לבית לחם, אלא שנקברה בדרך המובילה לבית לחם.

בין כך ובין כך לפנינו עדות מיוחדת במינה על התחבטות פרשנית הפותחת לנו צוהר לדרכי פרשנותו של אחד מגדולי הפרשנים של התורה.