 |
|
המאמר השלישי
ברפואה הנפשית, והוא שני פרקים
הפרק הראשון: דבור כללי במידות, וההנהגות, והנימוסים, והחוקים, והתחינות, והתפילות.
הפרק השני: בתוספת באורים ומשלים בחוליים הנפשיים, ואופני רפואתם1.
הפרק הראשון
נבאר בזה הפרק שתכלית מה שיגיע אליו בפילוסופיה המעשית, הוא הגעת ההצלחה.
וזה ישלם בתיקון המידות ראשונה,
והנהגת הבית שנית,
והנימוסים המדיניים שלישית.
ונבאר שזה נמצא בתורתנו על הדרך היותר שלם שאפשר.
1. שלושת כוחות הנפש
צומחת,
וחיונית,
ומדברת2
כל אבות המעלות או החסרונות שלוש.
וזה, כי "הכוח הצומח", לפי שאין לו דבר נוסף על ההזנה והגידול והולדת הדומה, נתייחס אל התאווה, ונאמר "כוח המתאווה", כי האיש המשועבד לתאוותיו, אמנם הוא משועבד אל המאכל והמשתה והמשגל, או לקצתם.
ו"הכח החיוני", לפי שהוא נותן החוש והתנועה הרצונית, אשר בהם יהיה הבריחה מהמזיק והקורבה אל הערב, והאכזריות ובקשת הנקמה, ורכות הלב והמחילה, וזולת זה - נקרא "כעסני", כי מכוח הכעס או חולשתו ישולחו אלה המידות.
אמנם "הכוח המדבר", הנה לו שני פנים כמו שאמרנו3 אופן אל הצד העליון, בו יהיה בעניין ידע-החכמות, ויוכל להוציא המלאכות, ויקרא הפועל הזה ממנו "חכמה". ואופן אל הצד השפל, בו ימשול או לא ימשול על השני כוחות הבהמיות4 וישמרם מן הריבוי והמיעוט, אם ילד הדבר על קו היושר. ויקרא זה הפועל ממנו "הנהגה".
וזה, ש"הכוח המתאווה" כבר יהיה לו תוספת וריבוי, ויקרא בשם ייוחד במין זה הריבוי. וכבר יהיה לו מיעוט, ויקרא "חסר-התאוות". ובממוצע ביניהם מידה, תקרא "בלתי-רודף-אחר-התאוות", או "ההסתפקות" או בדומה לזה.
ול"כח החיוני" גם כן שתי קצוות: ריבוי או מיעוט. והריבוי הוא המוסר עצמו לסכנות ותגבורת הכעס. ומיעוטו הוא מורך הלב והשפלות. והממוצע ביניהם: הגבורה וגדולת הנפש5.
ו"הכוח המדבר" יש לו בשני אלה פועל הוא הנהגה. וכל הנהגה אמנם היא יושר, ותת לכל ראוי-לדבר מה שראוי לו, בלא תוספת ובלא חסרון,
2. היושר - ראש המעלות
וכל אדם צריך אל זאת המידה במה שבינו ובין השם ית'. וזה, כי מן היושר להשיב גמול אל המטיב בכמו הטבתו אם אפשר. ואם אי אפשר, יהיה בהודאה בכל יכולתו. ומזה יצאה אל עובדי האל העבודה, והייתה תחילה המצוות.
וגם אומר כי ביושר עומדים השמים והארץ. וזה דבור יאמרו אותו ההמון בקבלה, והוא אמתי בפילוסופיה. וזה, כי היושר יגזור, שיושפע על כל בעל מזג צורה הראויה לחומרו ולמזגו. ולפי שהייתה ראויה לו, הושפעה עליו, והיו הנמצאות על זה הסדור אשר הם עליו.
וזאת היא המידה החשובה אשר נתגלגלה ראשונה במובחר שבמין האדם8. וזה:
"ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות ב: יג).ולמה שידע האל שזאת המידה נמצאת בו, ייחד אותו בשליחות.
"ויבאו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען" (שם יז).
ואמר נביא אחר:
"ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט" (מיכה ו: ח).והיא מידה תשולח מטוב השכל ושמירת הסידור הנאות, והמחשבה בשם ית' ובהשארות סדור עולמו כפי רצונו ית'. והפכו, והוא העול, מסעיפי השטות, וההמסר לסכנות בהפלגה, בעזיבת המחשבה בשם ית' ובהשארות סדור עולמו כפי רצונו ית'.
3. השכל מחייב את עבודת ה'
וקיים השם ית' לאומה השגחתו ראשונה בנבראים, בהעלות מהם הספקות והשמירה מן הטעויות. עד לא יחשבו מה שחשבו קצת הטועים, כי השם ית' והמלאכים אין השגחה בהם בזה העולם, ואמנם ענינו מסור אל הכוכבים. ולזה היו עובדים אותם ופונים אל אלילים וצלמים בשעות ידועות מאבנים ידועות, יאמרו שכוחות כוכב מן הכוכבים חלו בזה האבן בזה העת.
4. עשרת הדברות
"אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ: ב).עד שלא יעלה במחשבתם שחבור כך או סבוב כך חייב יציאתם מן השפלות אל הכבוד.
ולזה סמך אל זה הדבור ביאור שאין ממשות לאלה הצלמים, באמרו ית',:
"לא יהיה לך אלהים אחרים" (שם ג).ובפסוק אחר איסור עבודת הכוכבים עצמם, והוא:
"ופן תשא עיניך השמיימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים" (דברים כ: יט).והדבור השלישי חייב לכבד זה השם הגדול, ועזיבת השבועה בו לשוא, כי זה בזוי וכפירה.
והרביעי שמירת השבת, ובו ההבדל מאמונת מי שיראה בקדמות העולם.
והחמישי - לכבד ההורים, לפי שהם התחלות קרובות. וכאשר יקבע האדם על עצמו לכבד ההתחלה, יהיה לכבד הצד האלוהי יותר קרוב.
והחמשה הנשארים, הנהגות מדיניות בהם תיקון העולם. וכבר נחתמו בדבורן אשר כאשר יעשה בשלמות כבר נתיישר סדור העולם, והוא עזיבת התאווה והחימוד מה שביד האנשים, וההסתפקות במה שחנן השם ית' לעבד. וזהו הפרישות והחסידות, והוא תכלית מה שיתן אליו נפשו היותר נכבד שבפילוסופים.
וזה המעמד הגדול הקיף על כללים מן האמונה, והנהגה ותיקון מה שבין העבד ואדוניו, ומה שבין העבד וחבריו.
5. ידיעת ה' ואהבתו
"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו: ה).וזאת מצווה תכלול להזהיר על הידיעה, כי מן הנמנע שיאהב אדם דבר אהבה עצומה מאד, והוא לא ידענו. וצריך המצווה בזאת המצווה שידע תאריו הנכבדים ופעולותיו, כי תאריו אמנם יודעו מצד יחס לפעולותיו אליו.
6. הרע נובע מהסיבות או מהאדם10
ואשר יחשבו שהרע גם כן מאתו, לא יאהבוהו אהבה גמורה. ואמנם ימנעם מהתלונן עליו בבוא עליהם הרעות פחדם ממנו. וכאשר יעיינו העניין על אמיתתו וסלקו צד קדושתו מהרעות, יאהבוהו זאת האהבה העצומה שאנו מצווים בה.
וצווי הכתוב לירא ממנו, באמרו:
"את ה' אלהיך תירא" (דברים י: כ).אמנם הוא יראת ההגדלה, לא יראת ההיזק. ובין השתי יראות הפרש, כי האדם יירא הנביאים הנכבדים אשר לא יזיקו כלל, ויירא האפעה והשרף. והיראה הראשונה היא יראת ההגדלה ליראוי, וההתבייש ממנו, ושער הירא חסרונו בהיקש היראוי.
כמאמר איוב:
"הן קלותי מה אשיבך (איוב מ: ד). ואמר עזרא:
"אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך" (עזרא ט: ו). ואמר דניאל:
"לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים" (דניאל ט: ז). ואמר דוד ע"ה:
"ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמד" (תהלים עג: כב).ומזה המין תהיה יראתו ית', לא כיראתנו המלך היראוי היזקו. ואחר מאמר הכתוב:
"את ה' אלהיך תירא" (דברים ו: יג).סמך אליו דבר אחר, הוא מן המין הראשון, ואמנם יתחלפו בתוספת וחסרון, והוא אמרו: "ואותו תעבוד", ועניינו ההתמדה על העבודה, ועזוב אבוד הזמן במותרות. ומיני המותרות רבים מאד.
7. לא די בתפילה
"כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך" (בראשית ל: כו).והעושים זה נקראו:
"מה העבודה הזאת לכם" (שמות יב: כו).
'עבדי ה'':וזאת המצווה, רצוני "ואותו תעבוד", חייבה כל אחד ממנו לשים מחשבתו באל ותורתו בכל מקום.
"את כל עבדי הנביאים (ירמיהו ז: כה).
"משה עבדי" (יהושע א: ב).
8. מי שאינו יכול לדבוק בה'
"עד אנה ה' אלהי השמים האל הגדול".עד אמרו:
"והצליחה נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה" (נחמיה א: יא).וכן בדחיית הצער, ייחס דחייתו אליו. וכאשר יגמור צרכו, יתן השבח לאל. ואם לא יגמור, יתאונן על עצמו ועל חטאיו ועל קורותיו הרעות הקורות לו, מבלי שומר ישגיח לו.
ובהתעסק המחשבה תמיד בשם ית', יאמר השם ית':
"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך" (דברים ו: ז).עד אמרו:
"ובשכבך ובקומך".ואמרו קדמונינו:
"בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים" (ברכות א: ג).כדי להקל העשייה. עוד, אחר שאמר הכתוב:
"את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (דברים ו: יג).אמר:
"ובו תדבק".וזה תוספת זירוז והתמדת העבודה, וחוזק ההתמדה עליה.
אחר כל אמר:
"ובשמו תשבע".וזה העניין יתחייב בפרט למי שהגיע לזאת המדרגה מיראת האל יראת ההגדלה, לא יראת ההיזק, ועבודתו גם כן, וההתמדה על זה תמיד. אמנם מי שלא הגיע לזאת המדרגה הנכבדת, ואינו יודע שיעור מה שיבטא בו ומה שישבע בו, הנה אין ראוי שיבטא בו, כל שכן שישבע בו. וכמה הטיב מה שביאר בזה קצת הפייטנים באמרו:
דבוק בו, ולעבדו כדת,
ובכן להישבע בשמו הנורא.
9. רק התחלת העבודה קשה
ומי שיקשה עליו חיובי העבודה והתמיד אותם בהתחלה, לא יפחידהו זה, כי כל מעשה, היותר קשה שיהיה בו הוא בהתחלה. אחר כן לא יסור ההרגל והחינוך מלהקנותו הסבל, עד שיהיה לו מעשהו - קניין. וכן העובד והמואס ברע, לא יסור מהרגיל עצמו בזה, עד שלא יעלה הרע על לבו אלא עלייה חלושה, לא תיכנע לה הכוח הדברי.
10. מצוות הזיכרון
11. כבוש הכעס ועזיבת צרות העין
"ה' ה' ארך אפים ורב חסד" (שמות לד: ו).ובמוסרי החכמים התוריים,
"טוב ארך אפים מגיבור" (משלי טז: לב),
"אל תיבהל ברוחך לכעוס" (קהלת ז: ט).
"כל רוחו יוציא כסיל," (משלי כס: יא). מן המצורף לזה, שלא לעשות לחוטא כגמול ידיו, ובזה נא הכתוב:
"וידבר העם באלהים ובמשה" (במדבר כא: ז).ומן המצורף לזה, עזיבת צרות העין, והיה זה נמצא במדות הנביא ע"ה:
"ויתפלל משה בעד העם" (במדבר כא: ז).
"ומי יתן כל עם ה' נביאים" (במדבר יא: כט).ומהם הענווה, והיה זה במידותיו יותר מכל האדם. שנאמר:
"והאיש משה ענו מאד" (במדבר יג: ג).
12. מעלות המידות בתורה
ואתה כאשר תעיין כל המעלות אשר יצוו בהם מניתי ספר המידות, תמצאם בתורה יותר שלמות.
אמנם הנהגת הבית, הם הנהגת האשה והבנים והעבדים, וזה גם כן נמצא בתורה. אם האשה, הנה חייב לה שאר כסות ועונה, וחייבה לה הקבלה לכבדה יותר מגופו (יבמות סב:). ובה גם כן: אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו, אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו, ולא בצבע שצבען לשמן, ולא בכלים חדשים שלקחן לשמן. וחייבה גם כן תקנת אושה, שיהא אדם מגלגל עם בנו עד שבע שנים12. וחייב הכתוב ללמד את בנו תורה:
"ושננתם לבניך",וחייבה הקבלה ללמדם תורה ומלאכה (קידושין כט).
אמנם הנהגות המדיניות, הנה חייבה התורה היותר שלם מהם. ותחילת זה, אהבת הרע כנפשו. ויכנם תחתיו אמונה במשא ובמתן, וצדק המשקל והמידה, ועזיבת הרבית, וחבול העני, וחזרת אבדה, ופריקת משא מן הבהמה, והקם המשא הנופל, וביקור חולים וקבורת מתים, ומתנת העני בלקט הכרם והשדה, והשכחה והפיאה, וצדקת המעשר, ותת שכר שכיר ביומו, ואהבת הגר והענקתו, ולחוס על הרע ולבלתי התעלם ממנו, ושמיטת החיוב מן הלווה בשנה השביעית, והחזרת הקרקעות לבעליהם במועד ידוע, ושלוח העבד העברי אחר שש שנים, והענק אותו כשישלחנו מכל אשר בידו, ולשלחו לחופשי בהשחית אבר מאבריו אשר אי אפשר תמורתם, וכדומים לאלה הרבה מאד. כשיעיין בו מעיין עיון דק ימצא כל מה שהגיע אליו תולדת חכמת הפילוסוף. וזה כי הפילוסופיה המעשית היא נמצאת בתורה על עניין יותר שלם, ומן התורה נלקחה ואל תכליתה תלך.
13. המצוות השמעיות
14. חלקי התורה
אחד מהם, האמונה -משיגיה.
והשנית, המידות המעולות.
והשלישית, הנהיג הבית.
והרביעית, ההנהגות המדיניות.
והחמישית, אותו אשר קראנוהו מצוות מתוקנות בחכמה13.
וכשיתבונן האדם התבוננות אמתי, ימצא חלקי התורה ארבעה, כי הדומים לאלה המצוות, והעמידה על חיוביהן, במעלות המידות ראוי שימנה14.
ונאמר תחילה, שחלקי התורה - הן שיהיו ארבעה או חמשה, או כמה שיהיו - אינם כולם שווים במעלה, ולא בשום לב עליהם. אבל עיקר התורה ועמודה הוא האמונה, ואחר כן המידות וההנהגות. ולולא הם יפסק סדור העולם ויחרב הישוב. לכן תמצא האומות כולם מסכימים או קרובים להסכים בנימוסים המדיניים. כי הליסטים מאסף עדת ליסטים, וילסטם בהן את הדרכים. אמנם עם זה יצווה אותם לחלוק ביושר השלל, ושלא יונו, ושלא יעשו רמאות וגנבה ושאר מה שבהנהגות15.
15. מעמדן של המצוות השמעיות - קורבנות
"כה אמר ה' צבאות עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר, כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח"עד אמרו
"כי אם את הדבר הזה צוויתי אותם לאמר שמעו בקולי" (ירמיה ז: כא).ואמר שמואל מוכיח לשאול:
"החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' " (ש"א סו: כב). ואמר דוד ע"ה:
"לא על זבחיך אוכיחך" (תהלים נ: ח). ומה שימשך לזה. ואמר ישעיה ע"ה:
"למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' " (ישעיהו א: יא). ומה שנמשך, עד אמרו "רחצו הזכו",
ואמר:
"שוחט השור מכה איש, זובה שה עורף כלב, מעלה מנחם דם חזיר" (ישעיה סו: ג).וכל זה מעיד על חולשת מדרגת זה החלק מן התורה, וכי מה שזולתו יותר ראוי ממנו לחוש עליו16.
ואחר שמדרגתו על זאת החולשה, אין לכחש שיהיו לו סבות חלושות17. והנה, מהם: שמביא הקורבן אי אפשר לו שלא יתוודה עונו וחטאו, ויגלה פשעיו אל הממונה להקריב הקורבן, כמו שבא בכתוב:
"והתודה אשר חטא" (ויקרא ה: ה).ונאמר על הממונה:
"וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא" (שם י).ואם לא פרט עצמות החטא, אבל הביא חטאת סתם, ידע הכהן שהוא כבר עבר עבירה מה, ובזה תחת בו גערה, לבלתי ישוב עוד לחטוא.
ומהם, כי בזה דאגה לנפש. כי הנפש כשתרגיש שהיא חוטאת לשם ית' הרבה, באולי תתייאש מסליחתו וכפרתו, ותחשוב שנצחה אבד ממנה, ועל כן תכלה מה שנשאר לה מן החיים במרד מתמיד. וכאשר תבוא לחדש המעשה, יתחדש לה הכוסף לשוב אל השם ית'.
ואם היו העברות פעולות בהמיות, יהיה זביחת הבעלי חיים בפניו ושריפת גופם כמו גערה לנפש הבהמית. כי אי אפשר לעשות מעשה כזה בכוחותיו הבהמיות והאברים אשר מהם יוצאות פעולותיו עם שיישאר חי יעשה זה. ואחר שאי אפשר, יעשה בפניו בגופי הבהמות. וכבר תמצא קדמונינו ע"ה יאמרו במנחת סוטה מן השיעורים:
"היא עשתה מעשה בהמה תביא קרבן בהמה" (סוטה טו).ואמרו על הצרעת, שהוא נגע יכה בו השם ית' על מספרי לשון הרע. כי הם אמרו:
"זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע" (ערכין טו)18.והוא מקריב שתי צפרים, ואמרו:
"הוא עשה מעשה פטיט, לפיכך יביא קורבן פטיט" (ערכין טז).ונמצא לחז"ל בכמו אלה הטעמים הרבה.
16. השפעתם של שבעת הכוכבים
"ויורידם אליהו אל נחל קדרון וישחטם שם" (מ"א יה: מ).השתדלו לדחות זה בשפוך מדמיהם דבר, כמו שנאמר עליהם:
"ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפוך דם עליהם" (שם כח).
17. "ותיקח צפורה צור"
ולא אלה בלבד, אבל אשת הנביא הרגישה כמו זה בבנה, והוציאה ממנו דם. כמאמר הכתוב עליה:
"ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו" עד "וירף ממנו" (שמות ד: כה).והיה סבת זה, מאמר השם ית' לו:
"כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את עמי ויעבדני. ותמאן לשלחו, הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שם כב-כג).והיה זה הייעוד, כאלו בו שתוף לנביא ג"כ להתמהמהו ללכת, והתנצלותו התנצלות אחר התנצלות. ושב עליו דבר מה מהייעוד בבכור בניו, כמו שהיה סוף ייעוד המצרים מכת בכורות. והיה הנביא ע"ה כאלו אליו הקדמת הידיעה בשישראל יהיו ניצולים מזה בדם שיהיה על שעריהם, כמו שנאמר בכתוב אחר כן:
"ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה'" (שמות יב: יג) וכו'.והודיע זה לאשתו, ועשתה דבר דומה לו.
18. הדם על המשקוף
"ועבר ה' לנגוף את מצרים"מאמר ישוב על פני המשיב עלינו, האומרים: שמתם לאל אותות, כדי שיכיר בהם בתיכם20 נאמר, שבתשע המכות אשר הכה בם המצרים קודם מכת בכורות, לא היה למלאך הממונה בהם ממשלה להביא כמותם לישראל, אבל כמו שהוא בכתוב:
"ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" (שמות ט ד).והדומים להם.
"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות י: בג).
אמנם במכת בכורות, כמעט שהיה הדבר כולל למצרים ולישראל, לזה נאמר:
"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר" (שמות יב: כב).ואין ספק כי כמו זאת המוות הפתאומי אשר קרה לבכורי מצרים, היה בשינוי מזגיהם אל קדחת-חדה מופלגת-שורפת והגרת הדם. וחנן השם ית' בשיהיה בבתיהם ג"כ בעלי חיים שחוטים-צלויים בלתי עצמותיהם שבורים בבית כל אחד מהם שה תמים צלוי, ועל השערים הדם, לדחות מלאכי חבלה.
ולזה אופן רביעי טוב מן השלושה,21 והוא טוב ההשמע, שלא יהיה האדם החסיד מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה.
19. הנבואה מאמתת את מצוות השמע
20. אברהם כמופת לאמונה
אי זה תועלת במנוע להם בשר הבהמה הבלתי מפרסת פרסה ושוסעת שסע, והדג אשר אין לו סנפיר וקשקשת, וכדומה לו?
הנה הוא אותו אשר לא יתנהג הנהגת המוסר עצמו להשלים מצוות האל. ולנו שנשיב להם כשירחיבו לשונם בכמו אלה התוכחות, בחשבם במה שעשה אברהם, כי הוא ממה שלא יבוא יכחישוהו. והאל ית' הודיע לו בנבואה:
"כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא: יב).והבטיחו בהבטחות יקרות, אחר כן ציווהו להקריבו קרבן. ולא רצה להתחכם ולהתווכח ולומר, אנה הייעודים הנכבדים והתקוות הנכבדות אשר הבטחתני בהם? אבל מסר עצמו להשלים מצוותו, והאמין שאין שיעור לידיעתו בצרוף 22 אל ידיעת השם ית'. והלך ונשמע למצוות השם ית'. ולא נעלם מהשם יתעלה זה האופן ממנו, אבל כוון שיהא הנהגתו ומידותיו חיקוי, יעשו כמוהו אותם השומעים הנשמעים לאל, ודוגמא ישימו מגמת פניהם אלה.
הנה אלה תועלות אלה העניינים הדקים המתוקנים בדרך חכמה, שהם ההפרש וההבדל שבין הכפירה והאמונה.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
תם ונשלם תהילה לאל עולם
נשלם יום א' יז כסליו הרל"ח
מכתב שמואל זעירא אלעזר פרנס
בריך רחמנא דסייען
העתקתיה מלשון ערב אל לשון עברי אני שלמה בן לביא, וצריכה הגהה כי לא היה לי מן הערבי כי אם ספר אחד והיו בו טעיות קצתם נראים ותיקנתי אותם. ומלבד הטעויות הנמשכים להעתקה יש בספר טעויות סופר יתקנם מי שיכירם, כי למלאכת חפצך שלחתיה חסרת התיקון.
הערות:
1. כותרת הפרק השני חסרה בכל כתבי היד, בכתב יד מונטיפיורי נוספה ההערה כי הפרק השני אבד. נראה כי רק הכותרת חסרה, שכן הנושאים האמורים להיות בפרק שני כלולים בפרק זה.
2. ראה למעלה, מאמר ראשון 1 (מהדורת ווייל עמוד 23) ובן מקור חיים לרשב"ג ג: כח-ל.
3. מאמר ראשון 1 (מהדורת ווייל עמוד 32).
4. שני הכוחות הבהמיות - הכוח הצומח והכוח החיוני.
5. וכך אריסטו, אתיקה ספר ד פרק ה A29 1125 תרגום ליבס, תשל"ג עמוד 101. ולעומתם רמב"ם דעות ב: ג "הכעס מידה רעה היא עד למאוד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד לקצה האחר".
6. בשלוח - בכלל.
7. וכך כוזרי ג: ג-ה, אפלטון המדינה ב-E 368 (תרגום דיזנדרוק 69) חלק ד (תרגום דיזנדרוק 69). וראה אפלטון אתיקה ספר ה' ג. תרגום ליבס עמוד 116.
8. משה רבנו.
9. נחתמו בדבור "לא תחמוד" שהוא מכוון לסדר העולם.
10. ראה גם למעלה, מאמר שני עיקר שישי ב, סעיף 5 "הטוב מרובה מן הרע".
11. וכך רמב"ם, יסודי התורה ב: ב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ..."
12. תקנת אושא לא קבעה גיל. ראה כתובות מט:, ופרטי התפתחות תקנת אושא אצל גולאק, יסודי המשפט העברי, תל-אביב תשכ"ז, חלק ג סימן כט.
13. מצוות מתוקנות בחכמה הן מצוות השמעיות.
14. הדומים לאלה המצוות - המצוות הדומות לשמעיות, קבוצה ה', ראויים להימנות עם מעלות המידות, קבוצה ב.
15. ראה למעלה עיקר חמישי פרק שני, סעיף 2, עמוד 29.
16. למעלה עיקר חמישי פרק ב סעיף 6 משיב הראב"ד תשובה אחרת לפסוקים המתנגדים לקורבנות. "והנה זה אמנם הוא בחבור עשיית המצוות עם העושק ומה שדומה לזה, כמו שבא בזה הפסוק עצמו: 'ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם', ואמרו סיבת זה: 'ידיכם דמים מלאו'." ע"ש.
17. אין לכחש שבכל ואת יש לו סיבות, אמנם חלושות. ראה תרגום מוטוט.
18. אמר ריש לקיש: מהו דכתיב זאת תהיה תורת המצורע? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (ערכין טו:).
19. "האי מאן דבמאדים, יהא גבר אשיד דמא". ( =מי שנולד במזל מאדים, יהא שופך דמים). שבת קנו. "על גלגל חמה גלגל חמישי, ובו מאדים כמלך בהיכלו...והוא כגיבור עריץ, מגן גבוריהו מאדם, ומעורר מלחמות והרג ואבדן" רשב"ג, כתר מלכות.
20. ראה תשובה אחרת לשאלה זו בעיקר חמישי פרק 2 סעיף 11, עמוד 41.
21. מתייחס לחלוקת המצוות בסעיף 14. האופן הרביעי (או החמישי) - המצוות השמעיות ("המתוקנות בחכמה") יש לו יתרון על האחרים, בכך שהחסיד מציית ואינו מהרהר אחר מידותיו, שכן אין הסבר הגיוני מלא למצוות אלה.
22. בצרוף = ביחס.
