10.4.2.7 ימות המשיח על פי נביאי ישראל
מושג המשיח במובן של גואל ומושיע בעל אופי על-טבעי מקורו בדת ישראל וממנה הוא חדר אל דתות ותרבויות אחרות.¹ ספרי הנביאים מלאים חזונות המבשרים את בואו של הגואל בעתיד ובאחרית הימים. דוגמה לכך הם דברי המלאך גבריאל שנאמרו לדניאל ואשר שמשו כר נרחב למחשבי קצין בכל התקופות. וכך נאמר:

שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאות וּלְכַפֵּר עָון וּלְהָבִיא צֶדֶק עלָמִים וְלַחְתּם חָזון וְנָבִיא וְלִמְשׁחַ קדֶשׁ קָדָשִׁים. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנות יְרוּשָׁלַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוב וְחָרוּץ וּבְצוק הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לו וְהָעִיר וְהַקּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּו בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שׁמֵמות.²

ברם, רוב המפרשים מייחסים את הדברים לימי בית שני ולדעתם אין הכוונה כאן למשיח בהוראה האסכטולוגית המאוחרת של מושג זה.³
הנביא ירמיה מפליג בשבחה של הגאולה העתידה להתחולל על ידי המשיח ואשר תהילתה אף תגבר על זו של גאולת מצרים, ואלה דברי הנביא (פרק כג:ה-ח):

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה' וַהֲקִמתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמו אֲשֶׁר-יִקְרְאו ה' צִדְקֵנוּ. לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה' וְלא-יאמְרוּ עוד חַי-ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם-חַי- ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפונָה וּמִכּל הָאֲרָצות אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל- אַדְמָתָם.

מוצאו של המשיח הוא מבית דוד, כנאמר "וְיָצָא חטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה"⁴. הנביא מתייחס בהמשך דבריו למאפייניו האישיותיים ואל תפקידיו של המשיח העתיד לקום. הוא מאחד באישיותו את השלמות האינטלקטואלית עם שלמות המידות ויראת השמיים עליו להופיע כשופט עליון שכל משפטיו צדק. ואלה דברי הכתוב⁵:

וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. וַהֲרִיחו בְּיִרְאַת ה' וְלא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוט וְלא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוכִיחַ בְּמִישׁור לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.

להלן⁶ הנביא מוסר את בשורת הנחמה והגאולה בה הוא מתאר בפרוטרוט כיצד עם ישראל ישוב לאדמתו ויבנה וייטע בה. על פי בשורה זאת בני ישראל יהיו צדיקים ואומות העולם ינהגו בהם כבכוהנים ויביאו להם מתנות ויעשו את מלאכתם. ברית מתחדשת זו בין עם ישראל לה' תהיה ברית עולם. הנבואה מסתיימת בבשורת שובו של ה' לציון לאחר שכילה את נקמתו באויביו.
בנבואתו של דניאל המאוחרת יותר אנו מוצאים חזרה מסוימת על בשורת ישעיהו, ואלה דברי חזונו:

חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ [והנה] עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד-עַתִּיק יומַיָּא מְטָה [הגיע] וּקְדָמוהִי הַקְרְבוּהִי. וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן, שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטַן עָלַם דִּי- לָא יֶעְדֵּה [לא יעבור] וּמַלְכוּתֵהּ דִּי-לָא תִתְחַבַּל [לא תשחת]: [...] וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחות כָּל-שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיונִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן.⁷

הנביא זכריה מסיים את נבואתו בחזון מפורט המתאר את המאורעות הנוראים המקדימים את יום ה' בו יכירו כל העמים במלכות שדי באחרית הימים.ואלה מדברי הנביא:

הִנֵּה יום-בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּויִם אֶל-יְרוּשָׁלַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּולָה וְיֶתֶר הָעָם לא יִכָּרֵת מִן-הָעִיר. וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּויִם הָהֵם כְּיום הִלָּחֲמו בְּיום קְרָב. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּום-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע- הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיו מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדולָה מְאד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפונָה וְחֶצְיו-נֶגְבָּה. וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה וּבָא ה' אֱלהַי כָּל-קְדשִׁים עִמָּךְ. וְהָיָה בַּיּום הַהוּא לא-יִהְיֶה אור יְקָרות וְקִפָּאון. וְהָיָה יום-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לא-יום וְלא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אור. וְהָיָה בַּיּום הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלַם חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמונִי וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרון בַּקַּיִץ וּבַחרֶף יִהְיֶה. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד. [...] וְהָיָה כָּל-הַנּותָר מִכָּל-הַגּויִם הַבָּאִים עַל-יְרוּשָׁלָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲות לְמֶלֶךְ ה' צְבָאות וְלָחג אֶת-חַג הַסֻּכּות.⁸

חיי היומיום באחרית הימים מתאפיינים בחיי שלוה ובפרנסה מצויה בשפע. בעולם ישרור שלום אוניברסלי בין כל בני האדם ואפילו בין החיות. מקור האמת הוא עם ישראל אשר יפיץ את תורתו בין כל העמים ולא יהיה יותר עבודה זרה. כדברים האלה אנו מוצאים בנבואותיהם של ישעיהו, צפניה ומיכה כדלהלן:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכון יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעות וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּויִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב וְירֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּארְחתָיו כִּי מִצִּיּון תֵּצֵא תורָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּויִם וְהוכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבותָם לְאִתִּים וַחֲנִיתותֵיהֶם לְמַזְמֵרות לא יִשָּׂא גוי אֶל גּוי חֶרֶב וְלא יִלְמְדוּ עוד מִלְחָמָה.⁹ וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטן נהֵג בָּם. וּפָרָה וָדב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יונֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעונִי גָּמוּל יָדו הָדָה. לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. וְהָיָה בַּיּום הַהוּא שׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּויִם יִדְרשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתו כָּבוד.¹⁰
וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנו וְתַחַת תְּאֵנָתו וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי ה' צְבָאות דִּבֵּר. כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלהֵינוּ לְעולָם וָעֶד.¹¹
לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיום קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסף גּויִם לְקָבְצִי מַמְלָכות לִשְׁפּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כּל חֲרון אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ. כִּי אָז אֶהְפּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדו שְׁכֶם אֶחָד.¹²

מן הלקט הזה של דברי הנביאים השונים עולה כי באחרית הימים תתחולל מלחמה איומה בה יוכרעו הגויים עד שיכירו בצדקת ישראל ובמלכות ה' ושלטונו. לאחר קיבוץ גלויות ישראל אל אדמתן תשרור השקט והשלווה ייכון שלטונו של מלך מגזע בית דוד אשר ימלוך על ישראל בארצו. מלך זה הוא מלך המשיח אשר שלם במידותיו ומושלם בהשגותיו והוא ישפוט את עמו משפט צדק. בזמן שלטונו ישרור השלום בעולם כולו והאידיליה המושלמת עם חוסן כלכלי וביטחון סוציאלי ומלכות ה' ייכון לעד וכל העמים יעלו לירושלים לעבוד את ה'.

בשלהי תקופת בית שני הייתה תסיסה משיחית רבה ועלו כל מיני רעיונות שמצאו את ביטויים בספרות החיצונית וההלניסטית.

10.4.2.8 ימות המשיח על פי חז"ל
חז"ל כמובן נאמנים לדברי הנביאים, אבל יחד עם זאת אנו מוצאים בדבריהם דיונים מקיפים המעידים על חשיבה מעמיקה בדבר מהותם של הגאולה העתידה וימות המשיח, כשם שמוצאים בכל נושא אחר העולה בתלמודים. ניתן בדבריהם לזהות שתי תפיסות שונות בעניין ימות המשיח. התפיסה האחת רואה את ימות המשיח כתקופה שבה חיי האדם אינם סוטים מסדרי העולם המוכרים. זו תפיסתו של רבי עקיבא אשר ראה בהופעת בר כוכבא הופעה משיחית.¹³ תפיסה זאת תואמת את דברי שמואל אשר קבע כי "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"¹⁴, זאת אומרת גאולה לאומית ארצית מתוך אושר וכל טוב. התפיסה האחרת מיחסת מהלך על-טבעי לימות המשיח. עשרת השבטים שאבדו יחזרו ויחברו מחדש לעם ישראל, הנבואות על "יום ה'" יתגשמו ואליהו הנביא יחזור וימלא תפקיד פעיל.¹⁵
דעתו של רבי הלל חריגה ועומדת בפני עצמה באשר הוא קובע "כי אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו"¹⁶.
רב ושמואל נחלקו ביניהם האם יתכן שהגאולה לא תתרחש כלל או שמא היא אירוע מחויב המציאות. מחלוקת זו תלויה במחלוקתם בדבר התנאים שצריכים להתקיים בכדי שתבוא הגאולה, ועל פי הגמרא מחלוקתם כמחלוקת התנאים רבי אליעזר ורבי יהושע. וכך אמרו:

אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה - אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.¹⁷

לשיטתם של רב ורבי אליעזר, הגאולה היא פועל יוצא של תשובת ישראל ואם לא יחזרו בתשובה - אין גאולה. שמואל, על פי פרשנותו של רש"י, אינו מתנה את הגאולה בתשובת ישראל, אלא "דיין לישראל צער גלות, אפילו בלא תשובה נגאלין", והגאולה הוא אירוע עתידי ובלתי מותנה שחייב להתרחש. דעתו של רבי יהושע כדעתם של רב ורבי אליעזר בעניין התניית הגאולה בתשובת ישראל, אולם הוא סבור כי אם ישראל לא יחזור בתשובה מעצמו אז הקב"ה יתערב ויגרום לתשובתם על ידי צרות שיביא עליהם.

דבריהם הסתומים של הנביאים בדבר מועד הופעתו של המשיח והתרחשותה של הגאולה העתידה שמשו כר נרחב למחשבי קיצין למיניהם ועל כך יש סוגיה שלמה בתלמוד. יש גם כאלה שיצאו חוצץ כנגד מגמה זאת ונימוקם עמם. גישה זאת אנו מוצאים בדברים האלה:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר: אם יתמהמה חכה לו.¹⁸

על אף אזהרתו הנוקבת של רבי יונתן לא פסקו ידענים שבכל הדורות ממאמציהם להתמודד עם פיענוח רמזי הנביאים בדבר מועד בואו של הגואל.¹⁹

10.4.2.9 ימות המשיח על פי רב סעדיה גאון
לרב סעדיה גאון יש משנה סדורה בדבר השתלשלות האירועים באחרית הימים ואת פרטי הדברים הוא דורש מנבואותיהם של הנביאים הראשונים והאחרונים אשר כולם נבאו דבר אחד. להלן נביא סקירה מקוצרת של דבריו²⁰:

אם תשובתנו לא תהיה שלמה, נשאר עד שישלם הקץ, וכאשר ישלם הקץ ולא נשוב, אפשרי שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים. וכיון שארך הזמן ולא שבנו, יחזירנו בלי תשובה, ויהיה זה בהופעת הגואל, אלא שמסורת הנביאים קיבלה שיבואו עלינו צרות ומצוקות, שעל ידם נבחר לשוב, ונזכה לישועה.
ואמרו עוד, כי סיבת הדבר תהיה עמידת איש מזרע יוסף בהר הגליל ויתקבצו אליו שרידי אנשים מן האומה, ויהיו פניו אל הבית המקודש אחר שכבר החזיקו בו ה"רום"= אדום, וישב בו זמן מסוים, ואחר כך ילחם בו איש שמו ארמליוס²¹, וילחם בהם ויכבוש את העיר ויהרוג וישבה וישמיד, ויהיה האיש אשר מזרע יוסף בכלל ההרוגים, ותבוא על האומה צרה גדולה באותו הזמן, והקשה שבכולן קלקול היחסים בינם ובין כל הממלכות, עד שיגרשום אל המדברות וירעבו ויתענו, ומחמת מה שיעבור עליהם יצאו רבים מהם מן הדת ויישארו הנשארים המזוקקים, ואז יתגלה להם אליהו הנביא ותבוא הישועה.
[...] ואומר עוד על שני המצבים יחד, כלומר אם לא נשוב ויארעו מאורעות משיח בן יוסף, ואם נשוב ונפטר מהם, יתגלה לנו משיח בן דוד פתאום. אם כבר קדם לו משיח בן יוסף יהיה כשליח לפניו ומדריך לאומה ומפנה את הדרך. ואם לא יבוא בן יוסף, יבואם על ידי בן דוד מה שמחזק לבותם ומחבש שברם ומנחם נפשם.
[...] ואז ישמע גוג ומגוג ענייני בן דוד וטוב עמו וארצו ורוב עושרם ובטחונם באין חומה דלתיים ובריח, ולא מה שדומה לכך, וירצה לכובשם. ואז יקבץ עמו אנשים מעמים רבים ויעבור ארצות עד שיבוא אליהם. ועשה את העמים הבאים עמו לשני סוגים, אחד מהם ידועים שיאבדו, והשני אנשים מוכשרים שיכנסו בדת.
[...] ויחולו על הכופרים באותו היום שלושה סוגי נגעים: חלק יאבד ממה שיהא עליו מן האש והגפרית ואבני אלגביש, וחלק יאבד בחרב איש ברעהו, וחלק ימס בשרו וירקבו עצמותיו, עד שאם יושיט אחד מהם את ידו אל יד חברו להחזיקה תיתלש בידו. והנשארים יהיו בהם סימנים שיארעו בהם, כגון עקירת עין או גדיעת אף או חתיכת אצבע, ויצאו לכל קצווי תבל ויספרו מה שראו.
גורל הנשארים מן האומות וגם המוכשרים הם ארבעה סוגים: חלק ישרתו את בני ישראל במשכנותם, והם הנכבדים, וחלק ישרתו בשירותי הערים והכפרים, וחלק ישרת בכרמים ובשדות,
והיתר ישובו לארצם כשהם נכנעים לה'. וכל אומה אשר לא תחוג לא ירד עליהם הגשם. אז יראו האומות, כי החשוב ביותר שבו יתקרבו אל המשיח, הוא שיביאו אליו מי שיש אצלם מאומתו מנחה,וכל אומה תעשה בדבר זה כפי הישג ידה. העשירים שבהם יביאו את ישראל על הסוסים והפרדים ובעגלות ובכרכרות באופן המכובד ביותר, והעניים שבהם יישאום על כתפיהם ובניהם בחיקם, ומי שהיה בים יישאוהו באניות עם הכסף והזהב. ואם היה בארץ כוש יביאוהו באסדות של גומא עד שיגיע למצרים, לפי שיש במעלה הנילוס הרים בולטים במים, ואי אפשר לסירות של עץ לעבור בו שלא ישברו, אבל אסדות של גומא המזופפות מתקפלות ואינן נשברות.
ומי שנשאר מבני ישראל במדבר, ואין שם מן האומות מי שיביא אותו, יביאהו ה' במהירות, כאלו הענן הרימו ונשאו.
[...] וכאשר יתקבצו מן המאמינים החיים עם החיים כמו שתיארתי, תהיה אז תחיית המתים כמו שביארתי במאמר שלפני זה, ויהיה בן יוסף בראשם ולפניהם, מפני שהוא עבד צדיק שסבל את הניסיון ויגמלהו ה' הרבה. ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו, כמו שתיארנו, ויבנה כל הארץ עד שלא יישאר בה מקום חרב ולא שומם, ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהו כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים, לפי שכבר פירשתי במאמר השני שהוא יותר מאיר מכל אור, עד שכל מי שאינו מכיר את דרך בית המקדש ילך לאור אותו הנוגה לפי שהוא משוך מן השמים עד הארץ.
אז תרבה הנבואה באומתנו, ואפילו בנינו ועבדינו, עד שאם הלך אדם לארץ רנב משאר הארצות, ויאמר 'אני מן המאמינים', יאמרו לו אמור לנו מה היה אתמול ומה יהיה מחר, בדברים שהם סתומים להם, וכאשר יאמר להם, יתאמת להם שהוא מן האומה. ויעמדו המאמינים במצב זה כל ימי עולם, לא ישתנה מצבם.
ונראה לי שלא אמר מלה זו 'עד עולמי עד' במקום זה מבין שאר כל המקומות, אלא לאמת לנו אמיתות הישועה בכל מה שיותר חזק בלשון, ולסלק דברי מי שאומר שהיא חולפת או כלה, והודיענו שהעם יבחר את המשמעת ולא המרי, כפי שהדבר מפורש בפרשת "ומל ה' אלהיך את לבבך", ובפרשת "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה" וגו'.
ותהיה בחירתם דבר זה מכמה סיבות, מפני שראו אור השכינה והשראת הנבואה עליהם, והיותם שרויים בשלטון ובטובה, ואין יד מטרידתם, ולא עוני לוחצם, וכל יתר ענייניהם אפופים אושר. והודיענו כי הדבר והמחלות והמגפות יחדלו כולם, וכן הדאבות והדאגות, אלא יהיה להם עולם שכולו ששון ושמחה, עד שיראו כאלו שמיהם וארצם נתחדשו להם.
מה נהדר דור שכולו שמחה וששון, כולו משמעת ועבודה, כולו חסד וסגולה.

להלן סיכום של הדברים:
א. תנאי מספיק לבוא הגאולה הוא תשובת ישראל.
ב. גם אם ישראל לא חוזר בתשובה הגאולה תבוא בזמן נתון יחד עם צרות קשות שירדו על בני ישראל.
ג. אם ישראל לא חוזר בתשובה מעצמו יקום איש משבט יוסף, אשר מכונה "משיח בן יוסף" בתיאורים אחרים, שיעמוד בראש האומה הישראלית והוא ינחל תבוסה איומה במלחמה נגד צבא שבראשו עומד ה"אנטי-משיח" ארמליוס. כתוצאה מן התבוסה ירדו צרות רבות על הנותרים, ביניהן גלות מן הארץ, סכסוך בינם לבין אומות העולם, רעב, עזיבת הדת ועוד. הנותרים יתעשתו ויתגלה להם אליהו הנביא לבשר להם על הישועה הקרובה לבוא.
ד. הישועה בדמותו של משיח בן דוד תבוא, בין אם הדברים התגלגלו כפי שצוין בסעיף א ובין אם הם התגלגלו כפי שתואר בסעיפי שלאחר מכן. הישועה תישא אופי של איכות חיים אידיאלית הכוללת עושר וביטחון ללא חומות מגן מסביב.
ה. לאחר מכן יקום גוג ומגוג ויקבץ עמו לוחמים מכל העמים כדי לקום ולהילחם על ישראל היושב בבטחה בארצו. הדבר לא יעלה בידו כי גורל כל הצובאים עליו מר ונמהר. הניצולים מן הפגעים יהיו בעלי מום ויצאו ויפיצו את סיפור המאורעות המופלאים בעולם כולו.
ו. הנותרים מבני האומות בתום אירועי גוג ומגוג או שהם ישרתו את בני ישראל או שהם יחזרו לארצותיהם ושם יקבלו עליהם את האמונה באל האחד ואותו הם יעבודו. הכופרים באמונה זו יסבלו מכל מיני פגעי טבע עד שגם הם ישובו ויכירו בשלטונו של משיח בן דוד עבד ה' והם כולם יעלו עם מנחות וזבחים לבית המקדש אשר בירושלים.
ז. שארית הפלטה מבני ישראל אשר טרם הגיעה לארץ תובא לשם באופן פלאי.
ח. לאחר כל זה תהיה תחיית המתים, שהיא תחילתו של עידן בו הנהגת העולם היא פלאית שלא על פי דרך הטבע עם שפע של "אור" ונבואה. כתוצאה מכך הכול יכירו באמת ויחדל החולי והעוני מן העולם ומכאן שכולם יחיו בששון ובשמחה לעולם ועד.

10.4.2.10 ימות המשיח על פי רבנו
לרבנו יש גם משנה סדורה בדבר השתלשלות האירועים באחרית הימים, באשר הוא נמנע מלהיכנס יותר מדי לפרטים ויחד עם זאת נוקט בעמדה כי כל אשר יתרחש הוא על פי דרך הטבע ואינו חורג מכך. מאפיין נוסף של שיטת רבנו הוא הבחנתו המוחלטת בין עולם הבא לימות המשיח, באשר מבחינה כרונולוגית, הראשון מתייחס לעולם הנשמות בכל עת ואילו האחרון לתקופה עתידית שתבוא.

שני הפרקים האחרונים של הלכות מלכים²², שבהן רבנו חותם את ה"יד החזקה", מוקדשים לימות המשיח. לפי דבריו שם:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם.

בהמשך דבריו רבנו מתאמץ להוכיח את אמיתת העניין מן הכתוב בתורה ובנביאים. לשיטתו אין לייחס הנהגה על-טבעית נסית לתקופת ימות המשיח, אלא "עולם כמנהגו נוהג" כפי שמפרט:

ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך. ²³

רבנו ער לקושי הקיים לזהות את מלך המשיח אם אין נסים בהנהגתו, אבל בכל זאת הוא מתווה דרך כיצד ניתן להכירו כפי שממשיך:

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'.

רבנו יודע לתאר השתלשלותם של אירועים מסוימים בימות המשיח, ואלה דבריו (בדילוגים):

בתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם. בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל [...] ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה [...] ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם.

יחד עם זאת רבנו מביע הסתייגות חמורה מכל ניסיון לרדת לפרטי האירועים העתידיים ומזהיר מפני כך. לשיטתו לא קיימת אפשרות להכיר את הפרטים, מפאת עמימותם בדברי הנביאים וחוסר המסורת בידי חז"ל ולכן לא תפרח כל תועלת מעיסוק כזה. ואלה דברי רבנו:

וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

מכאן רבנו מגיע לתפקידם ולתועלתם של ימות המשיח. אין הם באים כדי ליתן שכר לבני ישראל וכדי לרוממם מעל כל העמים ובדומה למה שסיכם בהלכות מלכים²⁴ הוא כתב בהלכות תשובה²⁵:

ומפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח - כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן; וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת [...] מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגויים לשומעו [...] וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגירעון הוא - חיי העולם הבא. אבל ימות המשיח - הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל.

בעיני רבנו השאיפה והגעגועים לימות המשיח אינם נובעים מערגה לעצמאות מדינית ולאומית ולשגשוג כלכלי כמטרות בפני עצמן, אלא כל מטרתן של ימים אלו היא השגת התנאים הנאותים "לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן כדי שיזכו לחיי העולם הבא". על פי דבריו נראה שימות המשיח מתאימים במיוחד ל"דור שכולו זכאי"²⁶. ההבטחה מתאימה לדור שבו כולם צדיקים כי זה הדור הראוי לזכות בתנאים מעולים אלה.

השאלה "מתי מלך המשיח אמור להופיע ולמשך כמה זמן יימשך מלכותו?" העסיקה את טובי הלומדים היהודיים בהיסטוריה הארוכה של הגלות והעינויים.²⁷ בכל חיבוריו של רבנו, מלבד מקום אחד שיוזכר להלן, אין הוא מקשר ימות המשיח לאירוע מסוים או לזמן מסוים. אדרבה, רבנו מדגיש שאין אנו כלל יכולים לדעת מתי יבוא, וכך כתב²⁸: "וכן לא יחשב הקצין [...] תפח רוחם של מחשבי הקצים" וכך הוסיף באיגרת תימן²⁹: "הקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם".³⁰
גם לשאלה כמה זמן יימשכו ימות המשיח אין תשובה מפורשת בדברי רבנו. בהקדמה לפרק חלק³¹ רבנו כתב: "ויאריך מלכותו ימים רבים מאוד [...] ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים [...] וימלוך בנו תחתיו ובן בנו". מדבריו משמע שאין קצבה לתקופת ימות המשיח כנאמר בספר דניאל³² על שלטון מלך המשיח: "שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל".
כאמור מתברר שגם רבנו עסק בחישובי קיצין. באיגרת תימן, שנכתבה ב-1169, הוא כותב על חישוב-קץ שהוא עצמו הגה בנוגע לסוף האלף החמישי, אשר לדעתו הנו המועד שבו תתחדש הנבואה בישראל:

אך יש בידי קבלה נפלאה [...] תשוב הנבואה לישראל שנת ד' אלפים ותתקע"ב ליצירה [1212]. ואין ספק ששיבת הנבואה לישראל מהקדמות משיח [...] וזהו האמיתי שבקצים שאמרוהו לנו.³³

נושאי כלים שונים של רבנו מצאו כי קיימת סתירה בין דעתו החד משמעית בעניין חישובי קיצין כפי שהוא מבטא אותה בהלכות מלכים לבין דבריו הנלהבים באגרת תימן. רבים ניסו ליישב בין הדברים. הרב שילת מיישב בשני אופנים: א. באיגרת תימן רבנו מדבר על מועדו של חידוש הנבואה ולא זה של ביאת המשיח . ב. דברי רבנו באגרת נכתבו למען רומם רוחם של יהודי גלות תימן ולצורך זה רבנו מצא לנכון לסטות מעקרונותיו.³⁴

10.5 תחיית המתים

תחיית המתים היא חזרת המתים לחיים עלי אדמות לאחר שיקומו מקבריהם בגופותיהם. האמונה בתחיית המתים באחרית הימים היא אחד מעיקרי האמונה של הדת וחז"ל קבעו כי מי שאינו מאמין שתחיית המתים מן התורה אין לו חלק לעולם הבא. אמונה בתחיית המתים באחרית הימים מוצאת את ביטוייה בכתב בברייתות קדומות ובמשנה ומכאן היא מצאה את מקומה בדוגמות היהדות.³⁵
בתנ"ך ישנם ביטויים המכירים באפשרות של תקומת מתים לתחייה ובכוחו של ה' - ולשלוחיו הנביאים - להחיות מתים. להלן לקט עדויות לכך:

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.³⁶
ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מורִיד שְׁאול וַיָּעַל.³⁷

מפסוקי התורה ניתן ללמוד כי בעיקרון בכוחו של ה' להחיות מתים. בפועל דבר כזה אירע בימיהם של אליהו ואלישע הנביאים. על אליהו הנביא ותלמידו אלישע יש מספר אירועים שבמרכזם עומדת תחיית מתים.³⁸ נבואות המבשרות תחייה עתידית, לא של יחידים מתים אלא של ציבור, ישנה בדברי דניאל כנאמר: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עולָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפות לְדִרְאון עולָם". בסיום אותה נבואה "איש לבוש הבדים" מבטיח לדניאל שיקום לתחייה כאשר יתגשמו כל חזונות אחרית הימים, וכך הוא אומר לו: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמד לְגרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".³⁹
בדברי הנביאים הראשונים והאחרונים אין התייחסות ישירה לתחיית המתים האפוקליפטית וחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל אינו אלא תיאור של אירוע שהתרחש או משל.⁴⁰ דברי הנביא ישעיהו: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אורת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל"⁴¹ מעידים על כמיהה לחיים של המתים הצדיקים אבל אינם מהווים נבואה על העתיד לקרות.
עדות לאמונה מגובשת ואיתנה בתחיית המתים כמאורע אפוקליפטי ישנה בספר חשמונאים. הבן הרביעי של חנה מתריס כלפי מעניו כדברים האלו: "טוב לחסות בה' מבטוח באדם כי איקץ לחיי עולם ואתה לא תיקץ".⁴²
את האמונה בתחיית המתים ייחס יוסף בן מתתיהו לכת הפרושים.⁴³ המחלוקת בין הפרושים והצדוקים בעניין זה מוזכרת מפורשות במעשי השליחים בעקבות דברי הסנגוריה של פולוס במשפטו בפני הסנהדרין:

פָּרוּשׁ בֶּן פָּרוּשׁ אָנכִי וְעַל תִּקְוַת הַמֵּתִים וּתְחִיָּתָם אֲנִי נָדון [...] כִּי הַצַּדּוּקִים אמְרִים אֵין תְּחִיָּה וְאֵין מַלְאָךְ וָרוּחַ וְהַפְּרוּשִׁים מודִים בִּשְׁנֵיהֶם.⁴⁴

עדות לאותה מחלוקת אנו מוצאים גם בגמרא כדלהלן:

תניא, אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲונָה בָהּ (במדבר טו:לא). הכרת תכרת - בעולם הזה, עונה בה לאימת? לאו לעולם הבא?⁴⁵

חז"ל, בהיותם נאמנים למסורת הפרושית, חיזקו את האמונה בתחיית המתים באמצעות דרשות שלדעתם מוכיחות כי לעיקרון זה יש בסיס בתורה עצמה. לדוגמה:

תניא, רבי סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה - שנאמר: "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" (שמות ו:ד). לכם לא נאמר, אלא להם - מכאן לתחיית המתים מן התורה.⁴⁶

ולא זו בלבד, אלא המכחיש עיקרון זה נחשב ככופר ואין לו חלק לעולם הבא כמאמרם: "אלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה"⁴⁷.
רב סעדיה גאון מאריך בעניין תחיית המתים על כל היבטיו בחיבורו "אמונות ודעות".⁴⁸ הוא אינו מדגיש הוכחת קיומו של העיקרון באשר האמונה בתחייה העתידית היא בקונסנסוס של כלל המאמינים. רס"ג מדגיש שאין להקשות "היאך יחיה ה' את המתים?". זאת "מפני שכבר נתברר לו שהוא ברא יש מן האין, ולא יתכן שיקשה עליו להחזיר יש מדברים שנתפרדו או נתפרקו", וזאת מלבד הדוגמאות לתחיית מתים בפועל שמצאנו אצל הנביאים אליהו ואלישע. גם תיאור תחיית ה"עצמות היבשות" בחזון יחזקאל רס"ג מבין אותו כמתייחס לתחייה העתידית. רס"ג מוסיף "כי כאשר יחייה הבורא את המתים, יחזיר בגדיהם עליהם ואין זה קשה מהחזרת המתים עצמם.
בהתאם לתפיסת חז"ל רס"ג סבור כי קיים מלאי סופי של נפשות⁴⁹. כאשר מלאי זה יגיע לתומו הגענו "לסוף עמידת העולם" ואז תתרחש התחייה שהיא תחילתם של אחרית הימים, ימות המשיח, עולם הבא ועולם הגמול.

התחייה העתידית מיועדת לצדיקים בני עם ישראל בלבד. מן הכתוב בדניאל "ורבים מישני"⁵⁰ רס"ג מדייק "ולא אמר 'וכל ישני אדמת עפר'" ומכאן ש"לא יעד הבטחה זו אלא לבני ישראל בלבד, ולפיכך אמר 'רבים'".
רס"ג דן בפרוטרוט בכל מיני פרטים טכניים ובעיות העלולות להתעורר עם תחיית הגופים. להלן מקצת השאלות והתשובות שרס"ג עונה עליהן⁵¹:
• איך יחיו אלה שגופם התפרק ואבד? תשובה: "האדם שנאכל, כיון שלא יכלה מאומה מחלקיו, הרי כולם שמורים בכל מקום שהם, ביבשה או בים, עד אשר יחזרו כולן, ואין בזה פלא יותר מעיקר בריאתו".
• איך הקמים בתחייה ינהלו את חייהם? תשובה: "הם יאכלו וישתו כמונו ויתחתנו".
• האם הקמים לתחייה ישובו וימותו? תשובה: "אותם שיחיו בזמן הישועה [...] לא ימותו".
• מה תהיה תוחלת החיים של הנולדים אחרי תחיית המתים? תשובה: "החיים יהיו ארוכים" יותר מאשר בימינו ויהיו "ימי החיים באותו הדור קרוב לחמש מאות שנה".
• איך יעברו הקמים לתחייה, לחיים חומריים, לעולם הבא, שבו החיים רוחניים ללא אכילה ושתייה? תשובה: "כמו שידענו שמשה רבנו היה אוכל ושותה ועמד ארבעים יום בהר, לא אכל ולא שתה ובנין גופו כמות שהוא" כך יחיו הקמים לתחייה אחרי שעוברים לעולם הבא ללא אכילה ושתייה.
• היכן יחיו הקמים בתחייה - כיצד תכיל אותם הארץ? תשובה: אפשר לחשב אומדן מקורב למספר הצדיקים הקמים לתחייה ואם נחשב את שטח האדמות החקלאיות על פני כדור הארץ יתברר שיש מספיק חלקות אדמה לכולם.
• האם יכירו ידידיהם וקרוביהם? והאם יכירו זה את זה? תשובה: "הרועים והנסיכים והנביאים בהכרח שיהו מוכרים בתוך האומה, ואם כן יהיו בחיריה והמוניה מוכרים, כדי שיהא הבדל בין אלו לאלו, ובפרט שכבר אמר הכתוב שכל אדם יסופח לשבטו [...] ואפילו הגרים, יסופח כל אחד אל השבט אשר שכן בקרבו".
• האם בעלי המומים יקומו במומיהם או יתרפאו? "אנו עונים שהם יתרפאו, כמו שאמרו הקדמונים: עומדין במומן ואחר כך מתרפאין".
• האם תהיה בחירה חופשית אחרי התחייה? תשובה: ה' "לא הבטיח תחייה לאומתו בזמן הישועה, אלא מפני שכבר ידע שהיא תבחר אחר התחייה משמעתו ולא תמרהו".
• האם יש להם גמול על אותה המשמעת אשר יסגלו בזמן הישועה? תשובה: "כן, [...] ויהיו אלה תוספת נוספת להם על זכויותיהם אשר מלפני כן".
• האם בני אדם אשר בימיהם תתרחש התחייה ימותו או לא? תשובה: הם ימותו ובכל זאת הם "יחיו ימים רבים אבל לא יחיו עד עת ההעברה לעולם הבא". אולם הם יזכו בעולם הבא.

שלא כחכמים שחיו לפניו, רבנו נהג בחסכנות מעוררת תמיהה בביאור עניין תחיית המתים, בעוד שהאריך בתיאורי עולם הבא וימות המשיח. המקום היחיד ב"משנה תורה" בו מוזכר עניין תחיית המתים הוא בהלכות תשובה⁵², ושם האזכור דרך אגב בלבד, ברשימת יסודות האמונה שמי שאינו מאמין בהם אין לו חלק לעולם הבא. בפירוש המשניות⁵³ רבנו מבאר את מהותה: "כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו", והוא מדגיש את חשיבות האמונה בה: "ותחיית המתים היא יסוד מיסודות תורת משה רבנו ע"ה ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה", ורבנו קובע כי עניין זה הוא אחד מי"ג עיקרי האמונה.
לפי תפיסתו של רבנו יוצא כי עולם הבא, ימות המשיח ותחיית המתים הם שלוש תופעות שונות זו מזו, באשר עולם הבא תופעה רוחנית בלבד, ואילו ימות המשיח ותחיית המתים הן תופעות ארציות שאחת מהן - ימות המשיח - טבעית והאחרת - תחיית המתים - מעבר לחוקי הטבע.
שיטתו של רבנו בעניין תחיית המתים שונה מהשיטה שהייתה מקובלת בישראל עד ימיו. עד תקופתו של רבנו הייתה האמונה בהישארות הנפש וחיי עולם הבא קשורה באמונה בתחיית המתים: עולם הבא "שכולו טוב ושכולו ארוך" מתחיל עם יקיצת ישני עפר מתרדמת המוות ותחייתם. תחיית המתים קשורה בהתחלת החיים החדשים בביאת הגואל משיח בן דוד.⁵⁴ רבנו הפך את הקערה על פיה, והצליח להבחין בין עולם הבא וימות המשיח ולבאר כל אחת מן התופעות בדרכו המיוחדת ולתת לכל אחת מהן משמעות נפרדת ועניינית. בעניין תחיית המתים הוא הסתפק באזכור החובה להאמין בה ותו לא.
עובדה זאת גררה אחריה גל של בקשות לרבנו לבאר את עניין תחיית המתים. היו אפילו כאלה שטענו כלפיו שהאמונה בתחיית המתים היא רפויה בידו ועל כן הזכירה בחיבוריו בשפה רפה וכלאחר יד. כך לדוגמה סבר ראש הישיבה הבבלית רבי שמואל הלוי. ⁵⁵
הפניות והרינונים הללו דחפו את רבנו לחיבור "איגרת תחיית המתים" בה הוא מגיב למבקריו. בחיבור זה הוא מבאר את עניין תחיית המתים בהדגישו כי "כל תוספת ביאור יבינוהו הנשים והסכלים, לא זולת זה". מתוך דברי רבנו באיגרת אחרת⁵⁶ מתברר כי ההתנגדות לרבנו נבעה מאי הבנה מצד קוראיו ושומעי לקחו אשר לא שמו לב לכך שרבנו עושה הבחנה בין עולם הבא ותחיית המתים ורואה אותם כשתי תופעות שונות זו מזו.
תמצית דבריו באיגרת תחיית המתים היא: "שוב זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה [...] אלו האנשים אשר ישובו נפשותם לגופות ההם יאכלו וישתו ויולידו וימותו אחרי חיים ארוכים מאוד"⁵⁷. יש לציין שרבנו אינו מזכיר את המועד ולא את התכלית של התחייה והוא מסכם באומרו כי כל עניין זה הוא מופתי⁵⁸ ואין שם אלא להאמין בלבד.⁵⁹
מהסדר בו רבנו מתאר את השתלשלות האירועים באחרית הימים, בהקדמה לפרק חלק, משמע שתחיית המתים תקדים את ימות המשיח. יתכן כי זאת אמנם דעתו ונימוקו עמו: כדי שצדיקי כל הדורות יוכלו להנות מרוב השפע של ימות המשיח מסתבר שהתחייה תתחולל סמוך לביאת המשיח.
דוגמה טיפוסית לשיטה הנוגדת את זו של רבנו היא זו של הראב"ד. הוא משיג על דברי רבנו בהלכות תשובה: "העולם הבא אין בו גוף וגויה - אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף, כמלאכי השרת"⁶⁰. מתוך דברי הראב"ד משמע כי לא ירד לסוף דעתו של רבנו וכי הוא לא קלט את ההבחנה שרבנו עושה בין שלש התופעות האסכטולוגיות: עולם הבא, תחיית המתים וימות המשיח. ואלה דברי השגתו:

דברי האיש הזה [=רבנו] בעיני [על מהות העולם הבא] קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד. וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה, שהרי אמרו (כתובות קיא) "עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן קל וחומר מחטה וכו'", וכן היו מצווין לבניהם (שבת קיד): "אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה", וכן אמרו (סנהדרין צב): "שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגווייתם", וכן אמרו (שם צא): "במומם עומדין ומתרפאין". וכל אלה מוכיחים כי בגווייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב, ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל.

כאמור, הראב"ד אינו מבחין בין תחיית המתים ובין חיי עולם הבא. הוא סובר שהם תופעות המשלימות זו את זו והמתרחשות בעת ובעונה אחת. לדעתו אין המשכיות לנפש האדם עם מותו, אלא בעת תחיית המתים - באחרית הימים - נפש הצדיק שבה לתחייה יחד עם הגוף, ובמשולב הם קיימים ופעילים נצח.
הרמב"ן⁶¹, אף על פי שהוא מכבד את שיטת רבנו, מציג שיטה משלו.⁶²

שכר הנפשות וקיומן בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קוראים אותה עליה, וישיבה של מעלה. ואחרי כן יבואו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופם יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר בכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקוות כל מקום להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכול לעד ולנצח נצחים.

הרמב"ן מפרט את השתלשלות האירועים באחרית הימים לפי סדר זה:
א. אחרי קיומה האינדיבידואלי של הנשמה בגן עדן מאז שנפרדה מגוף האדם יבואו ימות המשיח שהם בעולם הזה בהנהגה טבעית.
ב. תחיית המתים תתרחש כתוצאה ממשפט שיתקיים בתום ימות המשיח. התחייה היא חיבור מחודש של הגופות עם הנשמות.
ג. הקמים לתחייה יחיו חיים רוחניים עילאיים ונצחיים בעולם הבא בצמוד לגן עדן. הרמב"ן מסתייג מגישת רבנו ביחס להגדרתו של עולם הבא במלים אלו: "כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בכל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקב"ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים".⁶³

נשאלת השאלה: אם החיים אחרי התחייה הם רוחניים, בשביל מה יש צורך בגוף גשמי? לרמב"ן שתי תשובות לדבר:

א. לא יתואר תחייה ללא גוף, ואם ה' כבר טרח להחזיר את הגוף חבל לבטל אותו;
ב. הגוף נחוץ מטעמים כמוסים.

וזו לשונו:

אם תשיב עלינו בהיות הגוף מחובר מכלי השימוש לפעולות הנפש לשלשה חלקים שהזכירו אנשי העיון, והם כלי המזון וכלי הזרע וכלי תיקון הגוף, והגוף בכללו צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת והיא אכילת המזון לקיום הגוף ולהוליד דמיונו, וכשתסתלק התכלית ההיא לעוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתייה למה יהיה הגוף פועל ריק ואין במעשה האלוהים פועל בטל, הנה התשובה לכל זה כי הייתה הבריאה הזאת לזמן תחיית המתים לצורך השימושים הנזכרים, ואין הקב"ה רוצה בבטולה אחרי כן, ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים כי לא הייתה היצירה על זה הדמות הפקר וללא טעם, רק לצורך גדול ולטעם נכבד.⁶⁴

הרמב"ן חוזר לדון במחלוקתו העיקרית עם רבנו, תוך כדי הסתמכות על שיטת רס"ג. סלע המחלוקת הוא האם החיים הנצחיים לאחר התחייה הם חיים של הנפש הרוחנית בתוך הגוף הגשמי כשיטת הרמב"ן והרס"ג, או האם חיים אלה רוחניים בלבד ושייכים כל כולם לעולם הנשמות כשיטת רבנו. ואלה דברי הרמב"ן בעניין זה:

ושוב מצאתי לגאון רב סעדיה ז"ל בפירוש ספר דניאל שהוא אומר כדברינו בפירוש העולם הבא [...] וקבלת הראשונים הוא, תורתם אל תשכח, ומכל מקום אין בינינו רק בשינוי השמות, והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשנו, זולתי דעת הרב רבי משה ז"ל שנותנת קצבה לזמן התחייה ומחזיר הכל לעולם הנשמות כמו שנזכר למעלה ואנחנו מקיימים אנשי התחייה לעדי עד מימות תחיית המתים לעוה"ב שהוא עולם שכולו ארוך ואדון הרחמים יזכנו לטוב אשר צפן ליראיו ופעל לעבדיו למען רחמיו וחסדיו אמן ואמן.⁶⁵

בטבלה שלהלן מוצג סיכום השיטות השונות על פי סדר כרונולוגי של התרחשותן של התופעות האסכטולוגיות השונות כאשר נקודת הזמן ההתחלתית היא מות האדם.