לפי שכבר קדם לנו שמיסודות הדת היה הבחירה, ושתהיה רשות כל אדם נתונה לו, למה שלא תיפול שם המצווה למוכרח ואנוס לפעול דבר מוגבר. אבל צריך שיהיה מונח לרצונו הפשוט לכל אחד מהצדדין, ואז תהיה הצוואה לו ראויה ומתייחסת.
והיה יסוד הבחירה, היות טבע האפשר נמצא. והיה ראשונים כבר נתחבטו בו, ומצינו בהם לפי מה שהגיע לידינו מדבריהם דעות מתחלפות, הנה צריך שנחקור בהם כפי התורה והעיון. ולפי שהדעות שמצאנו בהם הם בשני חלקי הסותר, הנה חלקנו הכלל הזה לשלושה פרקים:
השנים הראשונים בשתי הדעות וטענותיהם כפי מה שבא בכוח דבריהם,
והשלישי נזכיר בו מה שתחייבהו התורה והעיון לפי מה שיראה לנו.
וראוי שלא ישיגנו עצלה בחקירה הזאת, כי הפינה הזאת יסוד ועמוד גדול בידיעת השם הנמצאות, כמו שרמזנו בכלל הראשון, עד שהטעות הזה מביא אל טעויות גדולות ועצומות בידיעתו יתברך והשגחתו בנמצאות.
ולזה צרפנו עוד שלושה פרקים, כמו שיראה בדברינו בכלל הזה בגזרת הצור.
