בבחירה
האחד היות האמונה בדעות נקנית בזולת רצון.
והשני היות הגמול והעונש על הרצון.
אם הגמול על רצון וחשק השתדלות והשמחה להיותנו מכוח האמונה הזאת, ואם הענש על הפכו.
אמרו שם:
"ויתייצבו בתחתית ההר"
מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית,
אם תקבלו מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.
אמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא.
אמר ליה: הדר קבלוה בימי אחשורוש,
שנאמר קיימו וקבלו היהודים:
קיימו מה שקבלו כבר".
ויהיה ביאור המאמר לפי זה, למה שהתבאר שהאמונה הנקנית באמצעות הקדמות שכליות. וכל שכן באמצעות הנבואה שהייתה במעשה הנכבד ההוא, לא היה אל רצון שום מבוא בה. הנה אם כן, היה להם שיאמינו, ירצו או לא ירצו. הנה אם כן, היו מוכרחים על האמונה. ודמה ההכרח הזה כאלו כפה עליהם ההר כגיגית, כדי שיקבלו על כרחם, ואם לא - שימותו שם, שהוא אונס והכרח ניכר כן ברוב האותות העצומים. ובחתימת המעמד ההוא האמינו בהכרח התורה, ושאם יסורו ממנה, שיהיו נוטים מהנכונה ומדרך החיים אשר כינה במיתה וקבורה. ולזה אמר החכם ההוא מכאן מודעה רבה לאורייתא. כי עם היותה אמיתית בלי ספק, אמנם אחר שהאמונה עליה הייתה הכרחית, אין מבוא לרצון עליה, ואולי לא קבלוה מרצונם הבחירי המשעבד אותנו הנמשך אחריה. וזה שהוא מבואר שעם היות האמונה אמיתית אין ספק בה אם לא קיבלנוה אין דרך אל העונש הגדול כאילו קיבלנוה להמשך אחרים מרצוננו
ולזה השיבו:
"הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב 'קיימו וקבלו' - קיימו מה שקבלו כבר".
כלומר, אחר שנראה שבאמצעות השמחה שהיו שמחים על הנסים ועל הפורקן שנעשו להם בימים ההם, קיימו מה שקבלו כבר, הרי המודעה בטלה מאליה, כי הערבות והשמחה שבו נתלה הגמול באמונות כבר היה על השלמות בימי אחשורוש. וזה כלו משל על מה שהתבאר בדברינו אם היות האמונה בדעות בזולת רצון, ואם היות הגמול על הרצון והשמחה בהיותו בעל האמונה ההיא, עד שלהיות השמחה ההיא תענוג והנאה לבעל אמונה.
ברוך שלא עשני גוי ועבד ואשה. וכמו שנאריך מזה עוד בכלל השישי בג"ה. ודי בזה עתה לפי כוונתינו.
השבח והתהילה לאל לבדו ומרומם על ברכה ותהילה.
הערות:
1. שבת עח.
2. תוספתא ברכות ג.
