|
תקציר: דרכים להתמודדות עם תיאוריות האבולוציה בחינוך הדתי מילות מפתח: אבולוציה, דת ומדע |
|
ישנם מחנכים בישיבות אשר מוטרדים מהפרק על אבולוציה הנלמד בשיעור ביולוגיה רגיל בתיכון. בהיותם משוכנעים כי ביולוגיה אבולוציונית מנוגדת להנחות בסיסיות של התורה, הם פוסחים לחלוטין על הוראת הפרק - וכן הוצאת כל הספרים העוסקים בדינוזאורים מספריות בבתי הספר היסודיים, מורים אחרים מדריכים תלמידיהם כי לימודי הביולוגיה שלהם אינם אלא "תיאוריות" רעועות שאינן ראויות לתשומת לב של ממש. כמחנכים אשר מוקירים את לימודי המדע כחלק מהציווי ההלכתי "מילאו את הארץ וכבשוה", עלינו לזהות גישות אלו כהשקפה גרועה וכמדע גרוע עוד יותר. אין לחינוך תורני סיבה לחשוש מדיון כן באבולוציה, ואנו נציג כאן מספר נקודות שראוי להבהיר למחנכים המהרהרים בנושא. תחילה, עלינו להניח לרעיון כי ביולוגיה אבולוציונית הנה פחות "מדעית" מאשר כימיה או פיזיקה. דיסיפלינה זו נוהגת כשאר המדעים: על-ידי תצפיות, פיתוח תיאוריות המסבירות תופעות אלו ומנבאות תצפיות עתידיות, ועידון ושינוי התיאוריות לכשמתגלות תצפיות סותרות. כל המדעים נוהגים כך. תלמיד אשר מסיים את לימודיו התיכוניים מתוך הנחה כי תיאוריות בכימיה או בפיזיקה עוברות שינויים לעתים רחוקות יותר מאשר תורת האבולוציה קיבל חינוך מדעי לקוי. על תלמידינו לצפות שספרי הלימוד של ילדיהם במדעים - ביולוגיה, כימיה או פיזיקה - ייראו שונים בתכלית משלהם. חלק מהוראת המדעים הוא ללמוד כיצד להשתמש בתיאוריות עדכניות תוך כדי הבנה כי אלו ישונו בסופו של דבר. אין זה נכון יותר להגדיר אבולוציה כ"סתם תיאוריה" מאשר להגדיר כך כל תחום בכימיה או בפיזיקה. אם כך, מדוע עלינו ללמד חומר מדעי כלשהו, כאשר ידוע לנו שברבות הימים נצטרך לשנותו? להבדיל, אנו עושים זאת מאותה סיבה שאנו מלמדים תלמוד בתיכון או בבית ספר יסודי. תלמידים אשר נדמה היה להם שהם הבינו את דף התלמוד יגלו מאוחר יותר - כאשר ילמדו בעזרת תוספות וראשונים אחרים - שהם פספסו נקודות חשובות רבות, ושיהיה עליהם לגבש מחדש את תפיסתם לגבי מושגים בסיסיים רבים. זוהי כל המהות של חינוך טוב. במדע, הטקסט הוא הטבע כפי שה' העניק לנו אותו, לא ספר שנגלה לנו. המסורה היא התיעוד שלנו לתצפיות כנות על העולם, כפי שהוא נתפס בעינינו. אנו משתמשים בהבנה הנוכחית שלנו את הסוגיות, ומכירים בכך שעל אף הידע הנרחב שלנו, עדיין חסרים לנו מרכיבים חשובים מסוימים, ומתקדמים אל עבר הבנה טובה יותר של הנושא. האלטרנטיבה היא בורות. האנלוגיה להוראת התלמוד חשובה מסיבה נוספת. כולנו התנסינו בקריאת מתקפה חמורה כלשהי על ההלכה, אשר התבססה על מקורות משניים ספורים. כך נשמעות רוב המתקפות על הביולוגיה האבולוציונית לאלו שמכירים היטב את תחום הביולוגיה. ציטוט חוקר המבקר היבט כזה או אחר של הביולוגיה האבולוציונית אינו שונה לעתים, להבדיל, מפסילת עמדה הלכתית על-ידי ציטוט מקור אחר עם דעה מנוגדת. ויתור ציני על האבולוציה כחלק מ"מדע טוב" יהיה אולי יעיל עבור מי שחסר השכלה מדעית. אבל גישה זו לא תישא פירות עם תלמידים שלעתים קרובות הידע שלהם במדעים מעמיק מזה של הרבנים שלהם, ואשר חשים ודאי כבוד בריא לכל תחומי המדע. לעתים קרובות גישה כזו יכולה לעורר תגובת-נגד של חוסר כבוד לתורה. ואמנם, הביולוגיה האבולוציונית מסיקה רבות ממסקנותיה מתחומי המדע האחרים. לדוגמא, תיארוך של מאובנים תלוי בחלקו בפיזיקה ובכימיה. אם איננו יכולים לתת אמון בתוצאות בתחומים אלו, עלינו גם להתעלם מהמסקנות המוסקות בתחומי מדע אחרים (כגון רפואה), אשר נסמכות על אותן תיאוריות מדעיות. מסתבר - ויש להודות על כך - שאיננו מוכנים לעשות זאת. ואכן, איננו מוכנים לדחות את מסקנות הביולוגיה האבולוציונית בחיי היום-יום שלנו - שאילולא כן, היה עלינו למשל להתעלם מאזהרות שנטילת אנטיביוטיקה באופן בלתי מבוקר עלולה להביא להתפתחות זנים עמידים של מחלות. איננו יכולים להניח כי התיאוריה האבולוציונית היא קשקוש כאשר במציאות אנו נסמכים על הנחות היסוד שלה (גם אם באופן בלתי-מודע) בקבלת החלטות יומיומיות, ואף מכריעות, בחיינו. בוודאי ש"ציר הזמן" המשויך לביולוגיה האבולוציונית לא צריך להטריד אותנו. ישנם אנשים המוטרדים כל כך מהעובדה כי דינוזאורים חיו לפני מיליוני שנים, שהם נמנעים מלבקר במוזיאון להיסטוריה של הטבע (או, כפי שאירע בישראל לאחרונה, מסרבים להעניק תעודת כשרות למוצרי חלב אשר השתמשו בדינוזאור כלוגו שיווקי). יש אחרים המדמים כי הדינוזאור, ששלדו ממלא את אולם המוזיאון, חי במקביל לחברה האנושית, או שהינו תרמית של בעלי המוזיאון על בסיס עצמות ספורות. אחרים אף טוענים כי ה' שם את המאובנים באדמה על מנת לבחון את אמונתו של העם היהודי. אפשרויות אלו פשוט אינן קיימות עבור איש מדע רציני. ואולם, התורה מספרת לנו כי הציויליזציה האנושית קיימת רק כ- 6000 שנה, עובדה שמתאימה בדיוק להיסטוריה המדעית של האדם. אין צורך לחזור כאן על הטיעונים וההוכחות השונות לכך שששת "ימי" הבריאה לא היו אותם ימים שאנו מכירים כיום. הטקסט המקראי בעצמו מציג זאת בבירור: הרי לא תתכן זריחה או שקיעה כפי שמוכרים לנו לפני שקיימים שמש וירח. ברור כי התורה מתארת שלבי התפתחות שונים של העולם; המדע נותן לנו את הכלים להבין את בריאתו של ה'. כשם שאנו לוקחים את תלמידי בתי הספר היסודיים הדתיים לגן החיות על מנת להתפעל מיצירות הקב"ה בעולם (ולאפשר להם לברך ברכת "משנה הבריות"), כך גם עלינו לקחתם למוזיאון על מנת שיראו את השרידים המרשימים של החיות אשר ברא הבורא בטרם בחר לברוא את בני האדם. אין כאן ניסיון לטעון כי הפרק הראשון בתורה הנו מסווה לתיאוריה מדעית כלשהי. יש המנסים לשכנע אותנו שעלינו רק להבין את הביטויים הספציפיים בפרק א' של התורה ו - הופ! - תתגלה לפנינו תיאוריית המפץ הגדול, או תיאוריה אחרת. כל הספרים הללו ייראו מעט משונים ומיושנים בעוד מספר עשורים, כאשר תיאוריית המפץ הגדול, או תיאוריה מדעית אחרת שבהכרח תשתנה, תעובד עד שלא ניתן יהיה להכירה עוד. התורה היא ספר של אמת נצחית; ככזו היא אינה יכולה להיות ספר לימוד מדעי. המסרים בשני הפרקים הראשונים של התורה שייכים להשקפה, לא למדע. המסר הראשון מביניהם הוא דרמטי אולם - מסיבות הגיוניות - אינו מרשים אותנו במיוחד. השני מכוון לאדם המודרני. ההשקפה המרכזית המוצגת בתחילת ספר בראשית היא דחיית ראיית העולם של עובדי האלילים בתקופת מתן תורה. אנו כה רחוקים ממציאות זו, שלעתים אנו מפספסים את גדולת המסר הזה. קשה לנו לדמיין שהיהודים דאז חיו בין אנשים שראו את העולם כנתון לחסדיהם של כוחות בלתי נשלטים ובלתי-מוסריים, שגולמו על-ידי אלים. (ככל שמתגלים יותר טקסטים פגאניים, אנו מקבלים הבנה טובה יותר של אותה חברה עובדת-אלילים). התורה מסלקת כלאחר-יד ראיית עולם פגאנית שכזו, ומציגה בריאה המתפתחת ללא מאמץ, מכוונת על-ידי ה', שהוא כל-יכול ומוסרי, ואשר, כמו אמן, מגלה וחושף את הפוטנציאל העשיר הגלום בבריאתו; שמיים, לדוגמא, מוחלפים על-ידי רקיע, המוחלף בתורו על-ידי מקורות אור ספציפיים. זהו אכן מסר מהפכני, חשוב אלפי מונים מכל שיעור במדע. המסר השני בסיפור הבריאה מכוון כנגד עבודת אלילים מסוג אחר, והיא עבודת אלילים מדעית, הטוענת שכל דבר מתקדם באופן אקראי משלב אחד לשני. כאן אכן מצוי מסר לאדם המודרני. ביולוגים אבולוציוניים מניחים אקראיות בתהליכים הנוגעים לתיאוריה האבולוציונית. היו אלו - בנוסף לברירה טבעית - גם מוטציות מקריות, נסיבות סביבתיות מוצלחות וכו' אשר הניעו את הטבע בעץ האבולוציוני, כך מספרים לנו. יד ה' לא הייתה מעורבת כלל. זוהי אכן טענה כבדת משקל, הסותרת את אמונות היסוד של היהדות. אולם עלינו להבין כי אין לטענה זו דבר עם ביולוגיה אבולוציונית במיוחד. זו בעיה כללית הנוגעת לאופן ההתמודדות שלנו עם המדע. כמאמינים בני מאמינים, אנו מבחינים ביד ה' בכל המתרחש בעולמנו. אך אנו מתעלמים מכך, כביכול, בבואנו להתמודד עם בעיה מדעית. לרופא, למשל, יש הסבר פשוט להחלמתו של חולה. הוא או היא יכולים להיות דתיים, אך ההסבר יבוטא במונחי בקטריות, וירוסים, תאי T וכו'. ואכן, אנו רוצים שרופאינו יחשבו בצורה זו בבואם לטפל בנו. אילו היו מציעים שתשובה, ולא תרופה כלשהי, יכולה לשנות את מהלך המחלה, קרוב לוודאי שהיינו מחפשים עצה רפואית במקום אחר - גם אם אנו עצמנו מאמינים בכוח התשובה, ובכוונתנו לומר ברכת הגומל לאחר ההחלמה. אין בכך משום ההפתעה או הצביעות. כפי שהעיר הגרי"ד, הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, |
"המדע המודרני ניצח בעימות עם הטבע משום שוויתר על ספקולציה ערכית-מיטאפיסית לטובת עשיית העתק תיפקודי של המציאות ומפני שהמיר את שאלת האיכות בשאלת הכמות" (איש האמונה הבודד, עמ' 14-15).
|
|
כאנשים דתיים, אנו רואים את ה' מאחורי כל תופעת טבע. אולם אם ברצוננו להבין את היקום, עלינו להניח בצד תובנה זו לטובת הדיון המדעי. עלינו, למשל, לחקור את הקשר האלקטרוני שמחזיק את החלקיקים יחד, למרות שידוע לנו שזהו הרצון האלוהי שלמעשה מונע מהעולם להתפרק. חוקי המדע אך מתארים את התהליכים וההרגלים השולטים בטבע; הם אינם מסבירים כיצד או מדוע קיימים תהליכים והרגלים אלו. אם ברצוננו להבין את עולם הביולוגיה, עלינו להעריך את המנגנון המדעי של האבולוציה, אפילו אם אנו נכונים לברך ברכת "משנה הבריות" כהכרה לידו הנעלמה והמכוונת של ה'. אין מה להתווכח על הנקודה התיאולוגית, אלא רק לקבל או לדחות אותה. אולם אז אל לנו להשלות את עצמנו שישנה בעייתיות גדולה יותר בהתמודדות עם בעיה זו בביולוגיה מאשר בכימיה או בפיזיקה. "איש האמונה הבודד" יכול לשמש לנו כאן לעזר רב בניסיון להסביר לתלמידינו את הציווי הדתי המחייב אותנו להתבונן בעולם מנקודות ראות שונות. אדם הראשון, בן האנוש שבריאתו מתוארת בפרק א' של התורה, מתמודד עם העולם במונחי חוקיו האוניברסליים, הבלתי-אישיים, הבלתי-ניתנים לשינוי. אדם השני, אב-הטיפוס האנושי המתואר בפרק ב' של התורה, מתפעם מהאל ומהטבע שלו, נכנע לו ומנסה למצוא את מקומו בתוך עולמו. הוא חפץ בגאולה שיש בה קתרזיס, ולא בכבוד שאדם הראשון רואה במילוי הצו האלוהי "מלאו את הארץ וכבשוה". שני סוגי האדם מוכלים באדם שבגן עדן. ע"פ גישת הגרי"ד, אין דרך ליישב את הדיכוטומיה הבסיסית הזו של האדם. ואכן, היצירתיות של האדם נובעת מהדיאלקטיקה שבתנועה בין שני הקטבים הללו של הקיום האנושי. לעתים עלינו לראות את העולם בעיניים של אדם הראשון, ולעתים כאדם השני. אף גישה לבדה אינה נותנת לנו תמונה שלמה של העולם ומקום האדם בתוכו. ואולם, ישנן שתי סוגיות שעלינו להיות מוכנים להתעמת איתן ולקרוא תיגר עליהן. שתיהן טעויות נפוצות ובאופן משונה, הן סותרות זו את זו. הראשונה היא דרוויניזם חברתי, האמונה שככל שיצור ממוקם גבוה יותר בעץ האבולוציה, כך גבוה יותר ערך קיומו. יונקים חשובים מדגים; אנשי המאה ה- 21 מוסריים יותר מאלו שחיו במאה ה- 14. אין צורך להכביר במילים על כך שדוקטרינה חברתית זו היא יישום מוטעה של המדע האבולוציוני; יש לדחות אותה בשיעורי הביולוגיה כמדע גרוע וכסוציולוגיה גרועה. הסוגיה השניה היא צדו השני של המטבע, דהיינו האמונה כי האדם אינו שונה איכותית מבעלי החיים, מכיוון שגם הוא אינו אלא ענף נוסף בעץ האבולוציה. כאן אכן קיימת סתירה בין הטקסטים המקראיים והמדעיים. ישנם אנשים שהמחשבה שבני האדם "ירדו מן העצים" דוחה אותם. ככלות הכל, התורה מספרת לנו כי "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים". ואולם חס ושלום שאנו נדמה את ה' יוצר באופן פיזי צורת אדם מעפר! התורה נותנת לנו אמירה פשוטה שה' יצר ("יצר" ולא "ברא") את האדם מחומר קיים וחסר משמעות ("עפר מן האדמה"), ונתן בו היבט של אלוהיות. אין התורה קובעת כאן קביעה פיזית, המדגישה שאותו חומר חסר-משמעות ממנו נוצר האדם היה אדמה, ולא יצור שקדם לאדם מבחינה אבולוציונית. אלא, יש כאן אמירה מטאפיזית, המדגישה את ייחודיות האדם ואת מעמדו הרוחני, הנעלה משל שאר בעלי החיים. רק בבני האדם נפח ה' את רוח החיים. באופן מדויק יותר, בעלי חיים הפכו לבני אדם רק כאשר ה' נפח בהם את רוח אפו השמימי. זו הסיבה בגינה אנו רשאים, לדוגמא, לבצע ניסויים רפואיים בבעלי חיים, אך לא בבני אדם. עבורנו, ישנו הבדל יסודי בין בעלי חיים לבני אדם במישור המטאפיזי, לא הפיזי. זוהי אמירה תיאולוגית ולא מדעית, שאינה נוגעת כלל, לדוגמא, ליכולת הבלעדית של בני האדם לתקשר. לביולוגים אבולוציוניים אין מה לומר בנושא זה לכאן או לכאן, ועלינו להעמידם על טעותם כאשר הם טוענים כי הכשרתם המדעית מכשירה אותם לשיפוטים מטאפיזיים. אין לנו שום בעיה באמירה כי בני האדם יסודם מעפר וסופם לעפר. באותו אופן, עלינו להרגיש בנוח עם האמירה כי הקליפה המכילה את נפש האדם נבעה מצורה כלשהי של בעל חיים וכי, אם לא נקדיש תשומת לב לנפש ולתורה המנחה אותה, אנו עלולים להיוותר אך עם אותה קליפת בעל חיים. כל מי שמכיר את ההיסטוריה של המחצית השניה של המאה ה- 20 יסכים בוודאי לקביעה זו. לא קיימת סתירה בין מדע טוב והשקפה תורנית, אך קיים חוסר התאמה בין מדע גרוע והשקפה מעוותת. כמו הרב סולובייצ'יק, עלינו להיות מסוגלים לומר כי |
"מעולם לא הוטרדתי באורח רציני על-ידי הבעיה של תיאור בריאת העולם אשר בתורה לעומת התיאור המדעי של האבולוציה, הן במישור הקוסמי והן במישור האורגני" (שם, עמ' 12).
|
|
ואכן, מאחורי העימות- לכאורה בין תורה ואבולוציה מסתתרת הבנה רדודה של התורה, או הערכה לא-מפותחת למדע - או שתיהן. לתלמידים שלנו ודאי מגיע יותר מכך. |
הערה: * מאמר זה הופיע במקור בשפה האנגלית ב"תן דעת", כתב העת החינוכי היוצא לאור על-ידי ישיבת רבנו יצחק לחנן שעל-יד ישיבה יוניברסיטי. תורגם על-ידי נעמי קריגר. |
