|
מטרת הספר |
"אמרתי בלבי, שאחבר בעניין הזה ספר, שיהיה מתחלק על שורשי חובות הלבבות ומצוות המצפונים, ולשומו מאסף לכל, ושיהיה מספיק בעניין, ומורה הדרך הטובה והישרה, ומנהיג במנהגי הקדמונים ומוסר החסידים, ומעיר משנת הפתיות, ומעמיק בדקדוקי החכמה הזאת, ומזכיר דעת האלוהים ותורותיו, וגורם להצלת הנפש, ומזרז העושה, ומעורר המתעלם, ומישר המקדים, ומרגיל המתאחר, ומאשר המתחילים, ומראה הדרך לנבוכים" (הקדמה).
|
|
בדברים אלה מגדיר ר' בחיי את המטרה המובהרת של "חובות הלבבות": לעסוק בחובות הלבבות, להדריך את הלומד על פי מנהגי הקדמונים, להזכיר, לזרז, לעורר ולהרגיל את אלה שאינם עומדים בחובות של לבותיהם. התלמיד אליו מכוון הספר, לפי דברים אלה, הוא המתעלם והמקדים, המתאחר והמתחיל והנבוך. בדומה לדברים אלה של ר' בחיי, ובמידה רבה בעקבותיהם, מגדירים חוקרים שונים את מטרת הספר: א' צפרוני מגדיר את הספר כך: |
"מטרתו היא... לא פילוסופית, כי אם מוסרית מעשית. הוא רוצה להיות מורה דרך לנבוכים".
|
| ועוד: |
"לו היה ברצונו של ר' בחיי לתת שיטה שלמה של פילוסופיה דתית, היה עליו, אחר הוכחת מציאות ה' ואחדותו, לגשת לפתרון יתר השאלות שבהן הייתה מטפלת הפילוסופיה בזמנו: שאלת הידיעה והבחירה, צדיק ורע לו... אולם בחיי לא רצה לתת פילוסופיה דתית, לא ה"מה" של הדת מעניין אותו, כי אם ה"איך" - לא האמונות והדעות של היהדות הן הנושא של חיבורו, כי אם דרך חייו הדתיים-המוסריים של עובד ה' באמת" (א' צפרוני, חובות הלבבות, ירושלים תרפ"ח, מבוא עמ' יח).
|
|
י' תשבי מגדיר את הספר כך: |
"מגמתו העיקרית של ר' בחיי היא פניה לבני דורו לחדש את פני היהדות בהעמדתה על ערכים פנימיים כיסודותיה" (מבחר ספרות המוסר, תשלא עמוד 117).
|
|
י' היינמן ממשיך את כוון המחשבה הזה. ומשלב אלמנט חינוכי: |
"מטרת חובות הלבבות שונה לגמרי מזו של האמונות והדעות... הוא לא בא לפשר בין המד ליהדות, אלא לעזור לאדם מישראל להגיע לתפקיד חייו... הבורא ברא [את הנפש] ורצה לנשאה ולהרים מעלתה עד מעלת סגולתו ובחיריו וטהוריו הקרובים לאור כבודו (ג, ט). אבל הימצאות הנפש בתוך העולם הזה גורמת לסכנות עצומות: עליה להכריע בין מה שקרא בערבית 'דין' 'דוניא' - ז"א בין מצוות הדת, ובין דרישות העולם השפל. ומכיוון שלא כל דרישות 'העולם' הן בלתי צודקות, לא קל לה לנפש לברור את הדרך הישרה... לפיכך נתן לה הא-ל יועץ טוב, והוא 'השכל', ברם, לא אל כל בני אדם מדבר השכל באופן נוגע עד הלב, לכן קבל ר' בחיי על עצמו לשמש במידת מה שופר לשכל זה, להזהיר את הנפש על חובותיה, ולהדגיש את ערכן של 'חובות הלבבות'". (טעמי המצוות א, 53).
|
|
אם נדון בספר בהנחה כי הוא מתאר את תהליך חינוכו של היחיד, ננסח את מטרתו ניסוח אחר: מטרתו של הספר היא לקדם את היחיד עד לנקודה הגבוהה ביותר שהוא מסוגל לה, וזאת לאורכו של סולם ערכים עולה. את התהליך החינוכי המתואר בספר הראינו בפרקים הקודמים. בפרק זה נראה, כיצד הספר עצמו בנוי בהתאם למטרות החינוכיות שלו, ובהנחה כי הלומד אינו רק לומד, אלא גם משתנה שלב אחר שלב, בהתאם להתקדמותו בספר. מבנה הספר ד' ניימרק סבור כי בספר שני חלקים: (א) שערים 4-1, בהם שולט יסוד עיוני. שער חמישי - מקשר. (ב) 5 שערים אחרונים, בהם הוראות מעשיות. (תולדות הפילוסופיה בישראל, תרפט, ב 24) י' תשבי (שם עמוד 112) מתנגד לחלוקה זו. לדעתו, בתחילה יש הוראות מעשיות, ולבסוף נושאים עיוניים. לדעתו, מבנה חובות הלבבות הוא זה: (א) 4 שערים ראשונים - מעלת הא-ל, (ב) 6 שערים אחרונים - האדם מול הא-ל. תשבי עצמו מסיים את חלוקת הספר באמרו "אך קשה להניח שהמחבר עצמו נתכוון לכך". הבעיה של מבנה הספר וסדר הפרקים חמורה, מכדי שאפשר יהיה לפתרה בכך שהספר יחולק לשנים או לשלושה חלקים. הבעיה היא, מהו הסדר שר' בחיי מציב בפני הקורא? מדוע סדר השערים הוא כפי שהוא? מהו ההגיון הפנימי והתהליך אותו מתאר ר' בחיי בעזרת סדר זה? השאלה מחריפה יותר, כאשר בוחנים את דבריו של ר' בחיי עצמו, ואת ההסבר שהוא עצמו נותן בדבר סדר הספר. בשני מקומות מתאר ר' בחיי את סדר הספר, ומסביר את סדר השערים ואת הקשר שביניהם. המקום האחד הוא פתחי השערים (בדרך כלל), בהם מוסבר מדוע כל שער משובץ במקומו; המקום האחר הוא ההקדמה לספר, הקדמה שנכתבה אחרי הספר כולו, וגם שם מוסבר סדר הספר. המעניין הוא שאין חפיפה בין הנימוקים המופיעים במהלך הרצאת הדברים בספר, לבין הנימוקים המובאים בהקדמה! בטבלה הבאה נעמיד זה מול זה את הנימוקים לסדר הספר כפי שהם מופיעים במהלך הרצאת הדברים בספר, וכפי שהם מופיעים בהקדמה: |
|
השוואת שני הטורים, והנימוקים שר' בחיי נותן לסדר הפרקים, מראה כי יש כאן שתי קבוצות של נימוקים: בפתיחות לשערים נותן ר' בחיי את הקישור האסוציאטיבי, את ה"תפר" שבין שער אחד לזה שקדם לו. בהסברים אלה אין ר' בחיי עוסק בתמונה הכללית של הספר, אלא מסביר את החוליות הבודדות: את הקשר שבין שער לחברו. בהקדמה לספר ניתנת התמונה הכללית של "חובות הלבבות", ולכן הנימוקים המובאים שם הם נימוקים אחרים, בדרך כלל כמתייחסים לעניין השלם, ולא לחוליות הספציפיות. בדיקה של הנימוקים השונים המתייחסים לסדר הספר תעלה כי הנימוקים אינם משכנעים. בראשית שער הביטחון נאמר כי מקומו אחרי שער עבודת ה', מפני שביטחון הוא הדבר הדרוש ביותר לעובד ה'. אבל שני שערים מאוחר יותר, בשער הכניעה, מוסבר כי הגאווה היא הגרועה ביותר. וכך ביחס לנאמר בהקדמת הספר. מוסבר שם מדוע יש בספר שער ביטחון, אבל למרות הצורה החיצונית של ההסבר, אין ההסבר מנמק מדוע השער במקומו. בשער חשבון הנפש מוסבר כי אי אפשר להשיג את אמיתת מה שאנו חייבים לה' בלי חשבון הנפש, אבל לא מוסבר מדוע מקומו של השער אחרי שער התשובה. בהקדמת חובות הלבבות מוסבר מה חשיבותה של הפרישות, אבל אין לדעת מדוע מקומה סמוך לסוף הספר. בתחילת שער הפרישות מוסבר כי מקומו של שער זה אחרי שער חשבון הנפש, כי הפרישות היא אחד מאופני החשבון, ועדיין לא ברור מדוע מכל שלושים החשבונות של שער חשבון הנפש נבחר דווקא חשבון הפרישות? מכל אלה ניתן להסיק כי סדר השערים בספר לא נקבע לפי הקישור האסוציאטיבי למחצה, המסביר במה כל שער מתקשר אל חלק מהשער הקודם לו. בבסיס הספר כולו מונחות הנחות כלליות, ומבנה הספר תואם הנחות אלו. ראיה לכך שאין ר' בחיי רואה בסדר הספציפי של השערים את עיקר הספר, ניתן להביא מן העובדה שבשתי רשימות של שערי הספר, המופיעות בספר עצמו, אין ר' בחיי שומר על הסדר הנכון של השערים. בהקדמת הספר מונה ר' בחיי את הנושאים שיעסוק בהם בספר. הרשימה ניתנת דרך אגב, כשהוא מדגים מה אין צורך לשאול את בית הדין ("וקמת ועליתן). והוא מציין, שבין הדברים שיש לשאול את בית הדין הגדול, לא מנויים נושאים כמו: |
"עניין הייחוד איך הוא, או בשמות הבורא ובמידותיו, ובשורש משורשי הדת, כעבודת המקום, ובטוח עליו, והיכנע לפניו, וייחד המעשה לשמו, ולברר המעשים הטובים מפגעי ההפסד, וענייני התשובה מן העבירות, ולירוא ממנו, ולאהבה אותו, ולהתבושש מפניו, ולחשוב עם הנפש בבור שמו".
|
|
עיון ברשימת הנושאים יגלה מיד כי אלה הם השערים שיופיעו בספר. אולם בדיקה מדוקדקת תראה כי סדר השערים אינו הסדר המובא כאן. הנושאים המובאים מסודרים בסדר וה: (המספרים הם מספרי השרים בספר) 1, 2, 3, 4, 6, 5, 7, 10, 8 .
בסוף הספר מופיעה רשימת הנושאים שנית. בשער אהבת ה', פרק שלישי, מוסבר מהן ההקדמות שהמאמין צריך להקדים לאהבת ה'. ההקדמות הן: |
"שני ייחודי הלבבות, ושתי כניעות, ושני חשבונות, ושתי בחינות. אבל שני ייחודי הלבבות, אחד מהם ליחד הלב בייחוד הבורא. והשני - לייחד המעשה לשמו ולעבדו לכבודו בלבד... שתי הכניעות... הכניעה לאלוהים... והכניעה ליראת האלוהים ובחיריו. שני החשבונות... חשבונו עם נפשו על מה שחייב לאלוהים... חשבונו עם נפשו על הסתירו עוונותיו והאריכו לו ומחילתו... שתי הבחינות, אחת מהן... במה שעבר לראשונים בעמדו על ספרי הנביאים ודברי הקדמונים... והשני, הבחינה בעולם במה שהוא רואה מפלאי הבורא".
|
|
גם כאן, שמונה הקדמות רומזות רמז ברור מאוד לשמונה שערים שבספר. בדיקה מדויקת מראה כי אין כל השערים מנויים, וגם אלו המנויים, אינם מנויים כסדרן: "שני ייחודים" - שער הייחוד (1), שער יחוד המעשה (5) "שתי כניעות" - שער הכניעה (6), כניעה שניה אינה שער בספר "שני חשבונות" - שר עבודת ה' (3), שער התשובה (7) "שתי בחינות" - שער הבחינה (2), בחינה שניה אינה שער בספר. מכל אלה נוכל לחוור על המסקנה אליה הגענו קודם לכן: מבנה הספר אינו הסדר המדוקדק של השערים, אלא כיוון חינוכי מוגדר, שבבנייתו עוסק ר' בחיי לאורך הספר כולו. לכן אין ר' בחיי מקפיד על סדר ברור ומינוח מדויק, שהרי העיקר הוא הכוון הכללי שהוא מציג. סדר הספר - סדר התהליך החינוכי כמה דוגמאות יראו כיצד מתייחס ר' בחיי לתלמיד בשלבי חינוכו השונים. בשער השלישי בפרק ט, מסביר השכל לנפש מהם התנאים שהנפש יכולה להתנשא ולהגיע עד "מעלת סגולתו ובחיריו ובריו מן הקרובים אל אור כבודו לטוב לך ולחסד עמך". תיאור זה קרוב לתיאור השיא שהנפש יכולה להגיע אליו, והוא דומה לתיאור הנפש שהגיעה לדרגת אוהב אלוהים. אבל המקום בו מתוארת דרגתה של הנפש, הוא השער השלישי. ולכן מסביר השכל כי התנאים להתעלות הנפש הם שלושה: |
אחד מהם, הסר מסך האיוולת מעליך והאיר לך בדעתו;
השני, נסותך ובחנך אם תבחרי בעבודתו או בהמרותו, והשלישי, מייסרך בעולם הזה בסבלך עול עבודתו. |
|
שלושה התנאים תואמים של שלושת השערים שהקורא למד עד כה. בשלב זה הוא למד את שער הייחוד, הוסר מסך האיוולת מעליו, והוא מכיר את הבורא, הוא יודע לבחון, לגלות את קיומו של הבורא ולבחור בעבודתו, והוא מוכן לסבול בעולם בסבל עול עבודתו - שני השלבים המתוארים בשער הבחינה ובשער עבודת האלוהים. הנה: כאשר התלמיד עומד בשער השלישי - מתייחס ר' בחיי אליו באילו הפנים את מה שלמד עד כה, והוא בונה על שלב זה בלבד.
דוגמה נוספת: בתחילת השער החמישי מגדיר ר' בחיי לתלמידו, מהם התנאים בהם יגיע לייחוד המעשה לה'. |
"אבל במה יהיה ייחוד המעשה לאלוהים לבדו?
בעשרה עניינים. כאשר יתקיימו בלב באדם ויתברר אצלו כי הם אדני עבודתו ושורשי מעשהו, ישלם יחודו בהם לשם הא-ל, ולא יפנה אל זולתו, ולא יקווה בלעדיו... הראשון - יחוד האלוהים בלב שלם... והשני, הבחינה בטובות האלוהים והתמדתן עליו... והשלישי, שיקבל עליו העבודה לאלוהים כאשר זכרתי בו... והרביעי, שיודה בביטחון עליו... והחמישי, שיאמין כי התועלת והנזק אינם ביד נברא ולא ביכולתו מבלתי רשות הבורא... והשישי, שיהיה שווה אצלו, אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו... והשביעי, שיעזוב הייפוי לבני אדם... והשמיני, לפנות לבו מעסקי העולם בעת שהוא עושה לעולם הבא... והתשיעי, שיירא מאלוהים ויבוש ממנו... והעשירי, שייוועץ עם השכל בכל הרהורי היצר". |
|
התלמיד עומד כאן בתחילת שער יחוד המעשה. עשרה תנאים מציג ר' בחיי להשגת הדרגה של יחוד המעשה לאלוהים. עשרת התנאים מעוררים מיד אסוציאציה של עשרת שערי הספר. ולא היא. ארבעת התנאים הראשונים הם הם ארבעת שערי הספר, מראשון ועד רביעי (יחוד, בחינה, עבודת ה' וביטחון). החמישי נוגע בשער החמישי: האמונה כי התועלת והנזק הנם ביד ה' היא גורם לייחוד המעשה לו. חמשת התנאים האחרים ממשיכים באותו מישור: אדישות ללעג, שלא להתייפות, לירוא מה', להיוועץ עם השכל. משמע: התלמיד עומד בשלב החמישי, ולכן מתייחס ר' בחיי אליו כאילו הפנים את ארבעת השלבים הקודמים של חינוכו. את ההמשך אין הוא מציג, שכן אין הוא יכול לדרוש מן התלמיד לעמוד בדרגה שעדיין לא הגיע אליה. וכך הדבר בתיאור דרכו של השב בתשובה. אופן ההערה של השב בתשובה הוא על אחד מארבעה דברים (התשובה ו). |
הראשון: "חוזק הכרת האדם את אלוהיו, ובחינתו בהתמדת טובתו עליו, ומה שהוא חייב עליה מעבודתו ושמור מצוותיו והזהר ממה שהזהיר. והוא כעבד הבורח מאדוניו, כשהוא חושב בטוב אשר גמלו, ישוב אליו לרצונו לבקש ממנו מחילה על מה שקדם לו מהמרותו וברחו מעבודתו".
|
|
גם כאן אנו מוצאים סקירה תמציתית של השלבים שהתלמיד עבר עד כה: הכרת האדם (מקביל לשער הייחוד), בחינתו, מה שהוא חייב מעבודתו, ושובו אליו כעבד לבקש מחילה (כניעה).
מבנה הספר - יישום של התיאוריה החינוכית ניתוח "חובות הלבבות" מנקודת מבט של מטרותיו החינוכיות יעלה מבנה זה: א. הנחות יסוד והגדרת התלמיד (שער הייחוד ושער הבחינה) |
"בל יעלם אף לרגע אחד מעינינו, שמחקר זה אינו אצלו אלא בבחינת מבוא ויסוד ליצירה, ולא מטרה עצמית. ב'שער יחוד' זה לא התכוון אפוא ר' בחיי ליתן ספר שרשים, או כפי שאנו מכנים אותו 'עיקרי הפילוסופיה הדתית' ; שער זה צמוד באופן הדוק ביותר לשאר חלקי הספר, וכשאנו דנים בו, לא נשכח לעולם שמקומו בספר לא נועד אלא לשמש יסוד ל'חובות הלבבות', 'שורשן העליון ויסודן הגדול'" (דוד קויפמן, מחקרים בספרות העברית עמוד 32).
|
|
בנוסף להגדרת ההנחות עליהם יבוא התהליך החינוכי, מגדיר ר' בחיי את הקורא אליו הוא מכוון את דבריו: בשער הייחוד מוגדר הקורא שאין לו תועלת בספר: |
"בני אדם ששכלם חלש מהבין מה שיש בספר התורה לגמרי... אין להם תועלת ולא נזק בספרי זה כלל".
|
| גם בשער הבחינה מוגדר זה שאין לו תועלת בספר: |
"הסכל בדרכי העולם ובסימני החכמה בו יחשבהו בית עולמים ומכון שבתו, ומשתדל בו בכל יכולתו, וישים כל לבבו אליו וכל עמלו".
|
|
עם סיום שער הייחוד ושער הבחינה התלמיד מוכן להעמקת השלב השכלי של חינוכו. הנחות היסוד בידו: קיום בורא, אחד, שהטבע מעיד על קיומו, וכן העובדה שהוא מיטיב לאדם. מהנחות אלה יש להסיק את המסקנות ההגיוניות: עבודת ה' וביטחון. ב. חינוך באמצעות השכל: עבודת ה' ובטחון לאחר שהתברר - |
"חיוב יחוד האלוהים בלב שלם, ואופני בחינת טובותיו... התחייבנו לזכור... מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו, והוא קבול עבודת האלוהים כפי אשר יחייבהו השכל". (עבודת האלוהים, פתיחה).
|
|
השכל הוא המחייב את עבודת האלוהים, ואחת הבעיות של השלב הזה היא להסביר בשביל מה בכלל יש צורך בתורה. בשער זה מסביר ר' בחיי כי "גם" להערה התורייה יש חשיבות, אבל עדיין הוא מתאר את ההגיון כדרך יחידה לעבודת האלוהים.
הביטחון בה' הוא תנאי לעבודת ה', שכן אם אין ביטחון - אין אפשרות לעבוד. ניתוח תכונותיו של הבוטח, והדרכים בהם יגיע האדם אל הביטחון, הוא ניתוח הגיוני. הבוטח יבטח אם יתברר אצלו כי הבורא מרחם, יודע, חזק, משגיח, שולט בעולם, רב חסד וכדומה - ידיעות שהן מסקנה משני השערים הראשונים: ה' קיים, אחד ומיטיב. הבעיות הפילוסופיות הכלליות המעסיקות את המאמין - בעיית הבחירה החופשית, ושאלת צדיק ורע לו - כאן מקומן, שכן שערים אלה הם הביסוס ההגיוני של האמונה. הנפש טוענת לשכל כי נשאר אצלה עניין אחד, "הגדול במדווים", המונע את האמונה. ובתשובה לשאלה מסביר השכל את עניין הבחירה החופשית. וכך בשער הביטחון, בתשובה לשאלה העשויה לעלות: "אם יאמר האומר, הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם, אלא אחרי העמל והיגיעה" - באה תשובה מפורטת לשאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. שער הביטחון הוא המעבר מן השלב של אמונה באמצעות השכל, לשלב שאחריו, אמונה מכוח הרגש. הבוטח אמנם בוטח בגלל ניתוח הגיוני של כוח ה' והשגחתו בעולם, אבל התועלת שהוא מפיק מן הביטחון היא תועלת בתחום הרגש: בזכות הביטחון הוא מגיע לשלוות הנפש. ג. שלב רגשי: יחוד המעשה לאלוהים וכניעה שער יחוד המעשה עומד במקביל לשער הייחוד. בשער הייחוד מכיר אדם הכרה שכלית כי הבורא אחד הוא, והוא אדון כל הארץ. בשער יחוד המעשה - חש האדם כי עליו לכוון את כל כוחות נפשו לכוון אחד - לעבודת האלוהים. שער הייחוד הוא מיצוי הידיעה, שער יחוד המעשה - מיצוי כוחות הנפש "להיות כל מעשי העבודה מיוחדים לאלוהים לבדו" (הכניעה, הקדמה). יחוד המעשה לאלוהים כולל עשרה עניינים, "כאשר יתקיימו בלב האדם... ישלם יחודו בהם לשם הא-ל". עשרת העניינים הם: ארבעת השערים הראשונים של הספר (ביסוס שכלי של עבודת ה'), ועליהם: אמונה כי התועלת והנזק אינם ביד נברא, אדישות ביחס לבני אדם, יראת ה', השלטת השכל על היצר. משמע: יחוד המעשה לאלוהים הוא התחלת המעגל השני בחינוכו של היחיד, השלב בו אדם לא רק יודע, אלא גם חש, לא רק מאמין, אלא מייחד את מעשיו לאלוהים. הכניעה היא תנאי לייחוד המעשה לאלוהים. הגאווה היא שיתוף בעבודת ה/ הגאה עובד את עצמו לא פחות משהוא עובד את האלוהים. הנכנע - מפנה את כוחות נפשו ומשעבד אותם לעבודת ה'. |
"והנחוץ שבדברים שאני צריך להם הוא לסמוך לו (לייחוד המעשה לאלוהים) מה שירחיקנה מן האדם, והוא הכניעה" (הכניעה, הקדמה).
|
|
הכניעה היא שלב המעבר לביסוס ולהעמקת העבודה הרגשית אל האלוהים. "ומי שעלתה בידו (הכניעה), אין רחוקה ממנו דרך קרבת אלוהים" (הכניעה ב). הנכנע עדיין לא הגיע לתכלית חינוכו, אבל "אין רחוקה ממנו דרך קרבת אלוהים". רק עוד שלב אחד עליו לעבור, לפני שיגיע אל השיא שביכולת האדם להגיע אליה, ואל תכלית חינוכו. ד. ביסוס השלב הרגשי: תשובה וחשבון הנפש שלושים החשבונות שאדם נדרש לעשות עם נפשו הם סיכום של תהליך חינוכו עד כה. החשבונות כוללים יסודות של בחינה (החשבון השלושה ועשרים, "הבחינה בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם... ותכונת הגלגלים ותנועות השמש והירח". בדומה לזה החשבונות הראשון והשני), יסודות של עבודת האלוהים (החשבון התשיעי) יסודות של יחוד המעשה לאלוהים (החשבון השמיני). לאחר שאדם ביסס עצמו בעבודת האלוהים, והוא מנצח במאבק הפנימי כאשר נכשל וחטא, והוא מסוגל לחשוב את חשבון נפשו ולהחליט כי תפקידו לעבוד את ה' - או אז מוכן הוא לשלב העליון של חינוכו. ה. המטרה החינוכית: פרישות מהעולם ודבקות בה' (אהבה) |
"כי מן הנמנע ממנו שתתיישב אהבת הבורא בלבנו עם התיישב אהבת העולם בנו. וכאשר יהיה לב המאמין ריק מאהבת העולם, ופנוי מתאוותיו מצד הכרה ובינה, תתיישב אהבת הבורא בלבו, ותהיה תקועה בנפשו כפי הכספו לו והכרתו אותו" (אהבת ה', הקדמה).
|
| אהבת ה' היא - |
"תכלית התכונות וסוף המעלות במדרגות אנשי העבודה... כל מה שקדם לנו זכרו בספר הזה מחובות הלבבות והמידות ונדבת הנפשות - הן מעלות ומדרגות אל העניין הזה" (אהבת ה', הקדמה).
|
|
ר' בחיי מונה בפירוט את המדרגות אל אהבת ה': "חובות הלבבות" ; "מידות", "נדבת הנפשות". חובות הלבבות - הם הביסוס ההגיוני לעבודת ה', כפי שר' בחיי דורש במהלך כל הספר. המידות - הן שעבוד כוחות הנפש, נוסף להכרה השכלית, לעבודת ה'. "נדבת הנפשות", לפי פירוש "פת לחם": "שהנפש צריכה להתנדב בעצמה ולהימסר אליו יתברך, כמו שנזכר כבר בהרבה מקומות בזה הספר". דהיינו: השלב העליון ביותר, ההתנדבות וההתמסרות מעל ומעבר לדרישות הפורמאליות. |
"וגם ראוי לך לדעת, כי כל חובה וכל מידה טובה מושכלת או כתובה או מקובלת, הן תכונות ומעלות שעולים בהן אל העניין הזה, הוא תכליתן וסופן, אין מדרגה למעלה ממנו, ולא אחריו" (אהבת ה', הקדמה).
|
|
מסע ארוך מגיע אל סיומו. המחנך הביא את חניכו אל הפסגה, אל מקום שגבוה ממנו אין. הוא נפרד מתלמידו בדברי סיכום וסיום: |
"השתדל אחי לפנות לבך ממנו (מן העולם) עד אשר יפנה גופך מעסקיו, כי אתה צריך בעת בדידותך הגופנית אל בדידות רוחנית, מפני הקשר המחשבה בעסקי העולם, אפילו אם יפנה הגוף מהם, וינוח מהתעסק בהם. פקוד אחי זה מנפשך תמיד, והשתדל להרחיק תאוות העולם מלבך, והמירן בענייני אחריתך וחובות לבבך, והשיבם ברעיונך תמיד, תגיע בהם אל רצון הבורא יתברך, ויאר פניו אליך, ויקבל ממך מעשיך הטובים, ויסלח לעוונך, ותמצא חן בעיניו, כמו שנאמר 'אני אהבי אהב'..." (אהבת ה' ז).
|
|
אהבת ה' מביאה את האוהב להתייחסות חדשה לעולם. מתוך הזדהות עם ה' פונה האדם אל העולם דרך השלב העליון אליו הגיע - הוא מתייחס אל העולם בדרך שתשביע את רצון האלוהים. התמזגות האדם עם האלוהים, כאשר האדם אוהב ונאהב גם יחד - יוצרת אדם חדש, המסוגל לשמש מופת לסביבתו, ולהעלות גם את בני דורו אחריו. |
