האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר השני:
שמחדש הדברים אחד, יתברך ויתעלה

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק יא

[האיכות]
עתה אדבר על האיכות¹⁶ והם המקרים.¹⁷
ואומר, שהוא¹⁸ באמת לא יתכן שיארעהו מקרה, כי הוא בורא כל המקרים.
וזה שאנו מוצאים אותו אומר שהוא אוהב דבר ומתעב¹⁹ דבר, עניין הדברים שכל מה שציוונו לעשותו, קראו אהוב לפניו כיון שחייב אותנו לאהבו. כאמרו:

כי ה' אהב משפט²⁰,
כי צדיק ה' צדקות אהב.²¹

וכל הדומה לזה. וריכז קבוצה מהן ואמר
כי באלה חפצתי נאם ה'²².

וכל מה שהזהירנו עליו מלעשותו קראו מתועב¹⁹ לפניו, כיון שחייבנו לתעבו¹⁹, כאמרו:

שש הנה שנא ה'²³
שנא גזל בעולה²⁴,

ורכז קבוצה מהן ואמר עליהן

כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה'²⁵.

ומה שאנו רואים אותו אומר שהוא רוצה ושהוא כועס, הרי העניין בכך שמקצת ברואיו אשר חייב להם את האושר והגמול, קרא את זה רצון, כאמרו:

רוצה ה' את יראיו²⁶,
רצית ה' ארצך ²⁷.

וכאשר נתחייב מקצתם עינוי ועונש, קרא את זה כעס, כאמרו:

פני ה' בעושי רע ²⁸,
ועזו ואפו על כל עזביו²⁹.

אבל הכעס והרצון הגשמיים, והאהבה והתיעוב הגשמיים, לא יהיו אלא במי שחושק ופוחד³⁰, ונמנע הוא כלפי בורא הכל, שיחשק לדבר ממה שברא או יירא ממנו.
ועל דרך באור זה יתר תארי האיכות³¹ המדומים.

[הנספח]
ועל הנספח³² אומר, כי הבורא לא יתכן לספח לו מאומה על דרך הגשמות ולא ליחסו אליו, לפי שהוא הקדמון³³ ואין כלום מן הנבראים נספח אליו ולא מתיחס אליו.
ועתה אחר שבראם, לא יתכן שתשתנה עצמותו ושיהיה [דבר] מתייחס אליו ונספח אליו דרך גשמות, אחר שלא היה אותו הדבר.
וזה שתמצא את הכתובים קוראים אותו מלך, ועושים את בני אדם לו עבדים, והמלאכים לו משרתים, כאמרו:

ה' מלך עולם ועד³⁴,
הללו עבדי ה'³⁵,
משרתיו אש לוהט³⁶,

אין כל זה אלא על דרך הרוממות והגידול. כיון שהמרומם מכל אדם אצלנו הוא המלך, לעניין שהוא עושה כל אשר הוא חפץ ומפעיל פקודתו, כמו שאמר

באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה³⁷.

ומה שאנו מוצאים מיחסים אליו אוהבים ושונאים כאמרו:

אהבי ה' שנאו רע³⁸,

משנאי ה' יכחשו לו³⁹,

אין זה אלא השאלה על דרך הכבוד והבזיון⁴⁰. לפיכך כיבדו⁴¹ את הנשמעים מבני אדם בשם אוהבים, ובזו⁴¹ את המורדים בשם שונאים, וכך כל שאר מה שנכלל בעניין זה.

[המקום]
ואומר על המקום,⁴² לא יתכן שיהא הבורא צריך למקום שיהיה בו, מכמה פנים.
תחלה מפני שהוא בורא כל מקום.
ועוד לפי שהוא הקדמון³³ לבדו ועדיין לא היה מקום, ולא ישתנה מחמת שברא את המקום.
ועוד כי הזקוק למקום הוא הגוף שהוא ממלא⁴³ כל הנפגש בו ונוגעו, ויהיה כל אחד מן הנוגעין זה בזה מקום לשני⁴⁴, וזה נמנע מן הבורא.

וזה שאומרים הנביאים שהוא בשמים, הוא על דרך הגדולה והרוממות, כיון שהשמים אצלנו גבוהים מכל מה שידוע לנו, כמו שפירשה:

כי האלהים בשמים ואתה על הארץ⁴⁵,

כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוך⁴⁶.

וכך מה שאמרו שהוא שוכן בבית המקדש:

ושכנתי בתוך בני ישראל⁴⁷,
וה' שכן בציון⁴⁸,

כל זה כבוד לאותו המקום ולאותה האומה⁴⁹. ועם זאת הרי כבר הראה בו זהרו הנברא שהזכרנו לעיל, הנקרא שכינה וכבוד⁵⁰.

[הזמן] ועל הזמן⁵¹, לא יתכן שיהא לבורא זמן, מפני שהוא בורא כל זמן, ומפני שהוא הקדמון⁵² לבדו ועדין אין זמן, ולא יתכן שיעתיקהו הזמן וישנה אותו. ומפני שאין הזמן אלא משך קיום הגופות, ושאינו גוף הרי הזמן והמשך⁵³ מסולקים ממנו.
וכאשר אנו מתארים אותו ב'משך' ו'קיום', אינו אלא על דרך ההסבר⁵⁴ כפי שהקדמנו. וזה שאנו מוצאים הכתובים אומרים

ומעולם עד עולם אתה אל⁵⁵,

גם מיום אני הוא⁵⁶,

לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה⁵⁷,

הרי כל נקודות הזמן הללו מוסבים על מעשיו. זה שאמרו "מעולם עד עולם אתה אל" - הכוונה בו לא חדלת להיות מושיע מראשית הזמן לעבדיך, כאמרו:

האל לנו אל למושעות⁵⁸.

ואמרו יתברך "לפני לא נוצר אל" - רוצה לומר לפני שאשלח שלוחי, ואחר שלחי אותו, אין אלוה זולתי, לפי שכבר הקדים לפניו ועבדי אשר בחרתי.

ובלשון בני אדם אפשר שיאמר האדם 'לפני' - וכוונתו 'לפני פעולתי', כמו שאמר יואב "לא כן אוחילה לפניך"⁵⁹. ויאמר 'אחרי', וכוונתו 'אחר פעולתי' כמו שאמר נתן "ואני אבוא אחריך"⁶⁰. כך גם "מיום אני הוא" רומז בו על יום מרומם, או יום סיני, או מה שדומה לו.
והרי הוא אומר מאותו היום אני הוא המצוה אתכם בזה, והמזהירכם על זה, והמצילכם מזה, שהרי סיים הלשון "אפעל ומי ישיבנה".

[הקנין]
ועל הקנין⁶¹, כיון שכל הנבראים הם ברואיו ומעשיו, לא יתכן שנאמר שהוא קונה זה בלעדי זה, ולא שזה הוא קנינו יותר וזה פחות.
וזה שאנו רואים הכתובים אומרים כי עם מסוים סגולתו וקנינו וחלקו ונחלתו,
כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו⁶²,
אינו אלא על דרך הכבוד וההידור, כיון שאצלנו חלק האדם ונחלתו חביבים עליו.

ולא עוד אלא שעושים גם אותו על דרך ההעברה מנת הצדיקים וחלקם, כאמרם
ה' מנת חלקי וכוסי⁶³,
שגם זה על דרך הייחוד והרוממות. ועל דרך זו הוא מה שקוראין אותו "אלהי הנביאים⁶⁴ והמאמינים", כאמרו: 'אלהי אברהם'⁶⁵, וכאמרו: 'אלהי העברים'⁶⁶, כי הוא אלהי הכל, ואין זה מאתו אלא כבוד והדור לצדיקים.

[הקימה]
ועל הקימה⁶⁷, כי הבורא יתברך ויתעלה אינו גוף, ולכן לא יתכן שתהא לו קימה כל שהיא לא ישיבה ולא עמידה ולא כל הדומה לכך⁶⁸.
כל זה נמנע ממנו כיון שאינו גוף, וגם מפני שהוא הקדמון⁵² בטרם היות דבר זולתו, ולפי שהקימה אינה אלא פשיטת גוף על אחר, ולפי שאופני הקימה מחייבים שינוי וחלוף לניצב.

ומה שאומרים הכתובים:

וישב ה' מלך לעולם⁶⁹

אין הכוונה בו אלא יציבות.⁷⁰ ומה שנאמר:

קומה ה' ויפוצו אויביך⁷¹

הכוונה בו להעמיד הנצחון והעונש. ומה שנאמר:

ויתיצב עמו שם⁷²

הכוונה בכך אותו הזוהר הנקרא שכינה. ומה שנאמר:

וילך ה' כאשר כלה⁷³

הכוונה בו הסתלקות אותו הזוהר. ועל דרך זו יש לפרש כל הדומה לדבר זה.

הערות:

16. זוהי השלישית מעשר האמירות.
17. בכל מקום תרגמתי "ערץ'" מקרה, כי כך נהגו כל הראשונים וכבר התאזרח מונח זה. ואפשר היה לתרגם "מאורע" או "אירוע" וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הל' א: שלא יארעו לו אחד ממאורעות הגופות.
18. הבורא ב"ה.
19. "יכרה". ואפשר לתרגם "שונא". וכך תרגם רי"ת בכולן, וכלשון הכתוב שהביא רבנו לקמן, ונמנעתי מכך כאן כדי להבדילה מן "באג'ץ" או "שאני". ועוד שרבנו מתרגם בכל מקום תיעוב "כרה".
20. תהלים לז כח.
21. שם יא ז.
22. ירמיה ט כג.
23. משלי ו טז.
24. ישעיה סא ח.
25. זכריה ח יז.
26. תהלים קמז יא.
27. שם פה ב.
28. שם לד יז. וכפי שכבר הקדים לעיל כי יש פנים רצון ויש פנים כעס.
29. עזרא ח כב.
30. כי גורם התיעוב והדחייה הוא פחד או חשש מפני אותו הדבר.
31. "אלכיף" וברי"ת "היראה" וטעה בקריאת המקור ודמה שכתוב "אלכ'וף".
32. זוהי הרביעית מעשר האמירות. והכוונה ספוח דבר והתיחסותו אליו, כגון עבדי ה', וכדומה וכדלקמן. ור"ת תרגם "המצטרף".
33. "לאנה לם יזל" לא חדל להיות בטרם הכל, הראשון אשר אין ראשית לראשיתו, והעדפתי לתרגם "קדמון" בעקבות רבנו בכמה מקומות.
34. תהלים י טז.
35. שם קיג א.
36. שם קד ד.
37. קהלת ח ח.
38. תהלים צז י.
39. שם פא טז.
40. אפשר תרגם: וההשפלה.
41. כתבי הקדש.
42. זוהי חמישית מעשר האמירות.
43. אפשר לתרגם: תופש.
44. להגדרת "מקום" ראה גם לעיל בסוף המאמר הראשון פרק ד ד"ה או שמא יחשוב על המקום.
45. קהלת ה א.
46. מלכים א ח כז. דברי הימים ב ו יח. וצ"ל הנה השמים. והרש"ה האריך לשבש דברי רבנו כדי לקיים נוסח משובש שלפניו.
47. שמות כט מה.
48. יואל ד כא.
49. ברי"ת "והישות" ושבוש הוא.
50. כלומר אף אם לפרשו כפשוטו נסב אותו על כבוד ה' המתגלה במקום ההוא.
51. זוהי הששית מעשר האמירות.
52. ראה לעיל הע' 33.
53. כי אין המשך אלה מהתחלה, ושטרם נסתיים אבל סיום יש לו.
54. אפשר לתרגם תרגום מלולי "הקירוב" כלומר קירוב הדבר להבנתינו.
55. תהלים צ, ב. ושם תרגם: וטרם היות העולם ואחריו אתה אל.
56. ישעיה מג יג, ושם תרגם: גם מאז אני הוא כך. ונראה לי פירוש דבריו שם: כפי שאני קודם בריאת העולם כך אני לאחריו, והבריאה לא הסבה לי שום שנוי, ולהלן פירש באופן אחר.
57. שם מג י.
58. תהלים סח כא.
59. שמואל ב יח יד.
60. מלכים א א יד.
61. זוהי השביעית מעשר האמירות.
62. דברים לב ט.
63. תהלים טז ה.
64. ברי"ת "לאום" וטעות הוא.
65. בראשית כו כד. כח יג, לא מב, לא נג. שמות ג ו. ג טו. ג טז. ד ה. מלכים א יח לו. דברי הימים א כט יח. דברי הימים ב ל, ו.
66. שמות ג יח, ה ג.
67. זוהי השמינית מעשר האמירות. והכוונה עמידה, או התיצבות לאחר הפכה.
68. ראה חגיגה טו א, וכנוס' הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הל' יא: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עיפוי. וראה פירוש הרמב"ם למשנה סנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' ריא.
69. תהלים כט י.
70. ובתרגומו הסב אותו על ישראל וכתב: כך הציב מלכות אומתו לעולם. וכתב שם בפירושו: ופירשתי ה' למבול ישב, שהוא כעין הקדמה כלומר כמו שהוא הביא את המבול בזמן מסוים ואחר כך נתן הבטחה לבני אדם שלא יהיה עוד לעולם כאמרו ולא יהיה עוד המים למבול, כך הגלה אומתו בזמן מסוים ובשר אותה בהחזרתה ונתן לה הבטחה שלא תוסיף לגלות לעולם כאמרו כימי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. ולעצם העניין ראה גם הרמב"ם במורה הנבוכים חלק א פרק יא לשרש "ישב", ופרק יב לשרש "קום" ופרק טו לשרש "נצב" או "יצב".
71. במדבר י לה.
72. שמות לו ה. ושם תרגם: ויצב אורו עמו שם.
73. בראשית יח לג.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק יב

[פעולות הבורא]
ואומר על פועל⁷⁴, כי הבורא, ואף על פי שאנו קוראים אותו עושה ופועל⁷⁵, לא יתכן שתהא כוונתינו⁷⁶ בכך על דרך הגשמות, לפי שהפועל הגשמי אינו יכול לפעול בזולתו עד שיפעל בעצמו: ינוע תחלה, ואחר כך יניע. והוא, יתהדר ויתרומם, רק רוצה והדבר נעשה, וזו דרך פעולתו תמיד⁷⁷.
ועוד לפי שכל פועל גשמי זקוק לחומר לעשות ממנו, ולמקום וזמן שיפעל בהם, ולכלי שיפעל באמצעותו, וכל זה מסולק ממנו כמו שבארנו.

וזה שאנו מוצאים הכתובים מזכירים במקצת הפעולות דבר והפכו, ומקצתן הדבר ולא הפכו, עניין הכל שכאשר הוא רוצה לברוא דבר - ממציאו, כיון שאין שייך בו לא משלוח יד ולא משוש.

והנה ביחס לבריאה נאמר הדבר והפכו, 'ויעש אלהים'⁷⁸, 'וישבת'⁷⁹, וכשם ש'ויעש' אינו בתנועה ולא ביגיעה, ואינו אלא המצאת הדבר הנברא, כך בלי ספק 'וישבת' לא מתנועה ולא מיגיעה, ואינו אלא שהניח מלהמציא הדבר הנברא⁸⁰. ואף על פי שנאמר 'וינח'⁸¹ - אינו דבר יותר מאשר אי הבריאה וההבאה אל המציאות⁸².

וביחס לנבואה נאמר 'וידבר ה'', ועניין הדברים שהוא ברא דיבור הגיעו באוויר אל שמע השליח או העם.

אבל הפך הדבור לא נאמר, אלא "החשיתי מעולם אחריש אתאפק"⁸³. ועניין החרשה זו אריכות אפים ותוחלת, אלא שהשפה הערבית מניחה כלפיו תיאור הדיבור וכדרך שאנו מבארים, ואינה מניחה כלפיו תיאור השתיקה ואפילו בדרך ההשאלה. ולפיכך כאשר אנו באים להעביר כגון 'החשיתי' אל התרגום בשפה זו, נאמר להדיא כפי שאמרנו 'אריכות אפים'.⁸⁴

[זכירה]
וביחס להצלת העולם ממצב המציק להם, קוראים את זה 'זכירה'. כאמרם:

ויזכר אלהים את נח⁸⁵,
ויזכר אלהים את רחל⁸⁶,

וכל הדומה לכך, אומרים בשתי השפות 'זיכרון', ואין אחת משתי השפות משתמשת בהיפך הזכירה שהיא ההוכחה לביטוי אי ההצלה. ולכל היותר⁸⁷ אומרת "ולא זכר הדם רגליו"⁸⁸.

[חנינה ורחמים]
וה'חנינה'⁸⁹וה'רחמים' נאמרים עליו בשם "אל רחום וחנון"⁹⁰.
והנקמה והעונש נאמרין עליו בשם אל קנא ונוקם⁹¹.
וגם עניינים אלה מוסבים על הנבראים, כמו שאמר:

נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו⁹²,
שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו⁹³.

וכן כל כיוצא בשמות אלו, עניינן מוסב אל הנבראים.
וזהו ההבדל בין שמות העצם ושמות הפעולות וכמו שפירשנו בפירוש ואלה שמות⁹⁴.

[הבורא כנפעל]
ועל הנפעל⁹⁵, אין מי שיחשוב שיש מן ההתפעלויות דבר הנאמר על הבורא, זולת הראיה בלבד.
ולכן חייב אני לבאר, שגם הראייה אינה נאמרת עליו, לפי שאין כל הדברים נראים אלא על ידי הצבעים הנראים על פניהם, המתייחסים⁹⁶ אל ארבעת הטבעים⁹⁷. וכאשר נפגשים בכוח שבראות אשר ממיינם באמצעות האוויר, אז רואים.
אבל הבורא, אשר מן המוכחש לחשוב שיש בו מאומה מן המקרים, אין שלטון לראות⁹⁸ על השגתו. והנך רואה שאין יכולת בדמיון לדמותו ולתארו, כל שכן שיהא לראייה⁹⁸ דרך לכך.

[הראני נא את כבודך]
וכבר הביא במבוכה אחדים מבני אדם עניין משה רבנו, היאך שאל את ה'

הראיני נא את כבודך⁹⁹.

והוסיפה להם מבוכה תשובתו לו

לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי¹.

והכפיל להם את זאת² כאשר אמר

וראית את אחורי ופני לא יראו.

ואומר, בעזרת הרחמן, בגילוי כל זה ובאורו, יש לה' זוהר שהוא בורא אותו ומגלהו לנביאים, כדי שיהא להם הוכחה כי דברי הנבואה אשר ישמעו מאת ה'.
וכאשר רואה אותו אחד מהם, אומר 'ראיתי כבוד ה''. ויש שאף אומר 'ראיתי את ה'', כמשפט המלים הנסתרות³.

וכבר ידעת כי משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, אמר עליהם תחילה:

ויראו את אלהי ישראל⁴,

ופירשו אחר כך:

ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר⁵,

אלא שכאשר רואים אותו הזוהר, אינם יכולים להסתכל בו מרוב חזקו ובהירותו. ומי שנסתכל בו, מתפרק בנינו ונשמתו פורחת,⁶ כמו שאמר:

פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב⁷,

ולכן בקש משה מאת ה' שיחזקהו להסתכל באותו הזוהר, והשיבו כי ראשית אותו הזוהר עצום, ולא יוכל לראותו ולהתבונן בו אלא יאבד. אבל הוא יסתירהו בענן או כדומה לו, עד שיעבור מעליו תחילת הזוהר, כי כוח⁸ כל שיש לו נוגה הוא בראשיתו, כמו שאמר:

ושכותי כפי עליך עד עברי.

וכאשר עבר ראשית הזוהר הסיר מלפני משה הדבר הסוכך, כדי שיראה את סופו, כמו שאמר:

והסירותי את כפי וראית את אחורי.

אבל הבורא עצמו אין אפשרות שיראהו שום אדם, ודבר זה הוא מסוג 'הנמנע'⁹.

הערות:

74. זוהי התשיעית מעשר האמירות.
75. כגון ישעיה מא ד.
76. לפי ב, לא יתכן שיהא ענינם.
77. ברי"ת "תמים" וטעות הוא, ואין צורך להערת הרש"ה.
78. בראשית א ז. טז כה.
79. שם ב ב.
80. וכן תרגם שם "השבית", וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי הע' 3.
81. שמות כ.
82. והוא נקוד הנון פתוחה. ושם תרגם רבנו "ואראחהא" מוסב על הבריאה. וכמו שאמרו בבראשית רבה סוף פרשה י וינח לעולמו ביום השביעי. וראה רמב"ם במו"נ ח"א פרק סז שרמז לתרגומו של רבנו.
83. ישעיה מב יד.
84. וכך תרגם שם: הארכתי להם אפי דור והחרשתי וניהלתים כרחמים. וברי"ת "וכאשר נוציא כמו החשיתי אל הפירוש יתברר מה שזכרנוהו וספרנוהו בתחלת הדברים באריכות" ושבוש הוא כי לא הבין את העניין.
85. בראשית ח ח.
86. שם ל כב.
87. ברי"ת "אך רוב מה שהם אומרים" ואינו נכון. וגרם להרש"ה לשבש, ומה שהביא שם פסוק "למה לנצח תשכחינו" באיכה ה כ פירשו רבנו אל תשימנו כנשכחים לנצח. וראה שם חמש מגלות מהדורתי עמ' שנג.
88. איכה ב א.
89. "ואלנעמה" הטובה, האושר. ותרגמתי חנינה כלשון
הכתוב שהביא רבנו.
90. שמות לד ו. תהלים פו סו.
91. נחום א ב.
92. שם.
93. דברים ז ט.
94. לצערינו אינו בידינו כיום, ובעינינו נחשב הוא כאבוד.
95. זוהי העשירית מעשר האמירות.
96. על עניין זה ראה בהקדמה עמ' יז ד"ה וכיון שכבר הזכרנו, ובמאמר הראשון עמ' סא בשטה השמינית.
97. חום וקור לחות ויבשות. וכמ"ש רבנו לעיל במאמר הראשון ד"ה והשטה הששית. והרש"ה נתחלפו לו בארבעת היסודות.
98. לחוש הראייה.
99. שמות לג יח.
1. שם לג כ.
2. את מבוכתם.
3. ראה לעיל עמ' צד ד"ה ואחרים משתבשים.
4. שמות כד י.
5. שם כד יז.
6. השוה תיאורו של הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז הל' ב.
7. שמות יט כא.
8. אפשר לתרגם חוזק.
9. לא רק מחסרון הרואה, אלא ובעיקר מפאת מהות הנראה.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק יג

[איך אפשר לדעת את הבורא הנעלם?]
ועתה אומר:
היאך יקבע בדעתינו המושג הזה, כלומר הבורא יתרומם ויתהדר, בעוד שאף אחד מחושינו לא השיגו?
ואומר, כמו שנקבע בהם אהבת האמת ושנאת השקר, ושום חוש מחושינו לא השיגו, וכמו שהושג לשכלינו אי אפשרות צירוף מצוי נעדר יחד, וכל יתר הסותרים זה את זה, והרי החושים לא ראו את זאת, ואמר הכתוב "וה' אלהים אמת"¹⁰.
[איך נבין מציאותו בכל מקום?]
ואומר:
והיאך תקבע בדעתנו מציאותו בכל מקום, עד שלא יהיה מקום ריק ממנו?
מפני שהוא הקדמון¹¹ לפני כל מקום. ואילו היו המקומות מפרידים בין חלקיו, לא היה בוראם, ואילו היו הגופות תופשים לו המקום או מקצתו, לא היה ממציאם.
וכיון שהדבר כך, הרי שמציאותו אחר שברא את כל הגופות, כמציאותו לפני כן, בלי שינוי, בלי פירוד, בלי הסתר,¹²בלי חלוקה. וכמו שאמר:

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.¹³.

ואקרב את הדבר להבנה ואומר:
אלמלא שכבר נוכחנו שמקצת הקירות אינם חוצצים בפני הקול, והורגלנו שהזכוכית אינה מסתירה את האור, וידענו שאור השמש אין הלכלוך שבעולם מזיקו, כי אז היינו מתפלאים על כך¹⁴, והנה כל אלה מלמדים על אמתות עניינו.

ואומר עוד:
והיאך יקבע בנפשות שהוא יודע כל מה שעבר וכל מה שעתיד, ושידיעתן לפניו שוין?
ואבאר, מפני שסיבת אי ידיעת הנבראים את העתיד מחמת שאין ידיעתם באה להם אלא דרך החושים, וכל שלא יצא אל שמיעתם וראייתם ושאר חושיהם - לא ידעוהו.
אבל הבורא, אשר אין דרך ידיעתו על ידי סיבה, והיא מפני שעצמותו יודעת, לפיכך העבר והעתיד לפניו יחד שווים, יודע זה וזה בלי סיבה¹⁵. וכמו שאמר:

מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא נעשו, אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה¹⁶.

[דמותו של המאמין]
וכאשר הגיע האדם לידיעת העניין הנכבד¹⁷ הזה בדרך העיון¹⁸ ובהוכחת האותות והמופתים תאמין בו נפשו ונתמזג¹⁹ ברוחו, ונעשה מצוי לה בחדריה, וכל מקום שמהלכת בהיכלה מוצאתו, כמו שאמר החסיד:

נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך²⁰,

ושוגה²¹ באהבתו בכל מיצוי המחשבה אשר אין בה שום הרהור, כמו שאמר:

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך²².

ונעשה אותו העבד זוכרו בסעותו²³ ביומו ובהתהפכו על יצועו, וכמו שאמר:

אם זכרתיך על יצועי באשמרות אהגה בך²⁴,

ואף כמעט שמדברת כלומר הרוח, שהיא הומה בעת שזוכרתו מרוב חשקה והשתוקקותה, וכמו שאמר:

אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי²⁵.

ואף ישביענה²⁶ זכרו יותר מן השומן²⁷ וירוונה שמו יותר מכל מרווה, כמו שאמר:

כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי²⁸.

עד שמפנה²⁹ כל עניניה אליו ותהיה בוטחת בו ושאננה תמיד, כמו שאמר:

בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה³⁰.

אם הטיב לה מודה, ואם ציערה מיחלת, וכמו שאמר:

אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה³¹.

ואפילו יפריד בינה³² לבין גופה, מיחלת לו ולא תהרהר אחריו בכך, וכמו שאמר:

הן יקטלני לו איחל אך דרכי אל פניו אוכיח³³.

וכל מה שמתבוננת בו מוסיפה יראה ופחד, כמו שאמר:

על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו³⁴.

וכל מה שחושבת בתאריו גדלה תהלתה ורבה שמחתה, כמו שאמר:

התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה'³⁵.

עד שתאהב אוהביו ותרומם מרוממיו, כמו שאמר:

ולי מה יקרו רעיך אל ומה עצמו ראשיהם³⁶.

ותשנא משנאיו ותרחיק רחוקיו³⁷ כמו שאמר:

הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט³⁸.

עד שתתוכח בעדו ותשיב על כל מי שמפקפק במציאותו בדעת ותבונה ולא בקנאות³⁹, כמו שאמר החסיד:

אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק כי אמנם לא שקר מלי תמים דעות עמך⁴⁰.

ותהללהו ותשבחהו בדעת וביושר לא בדברי הבאי⁴¹ והבל, כמו שאמר הכתובבמהללים:

וידבר יתזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לה'⁴².

[האם יכול ה' לעשות את הנמנע?]
ולכן לא תהללנו שהוא עושה את החמשה יותר מעשרה, על אף שאינו מוסיף עליהן,
ולא שהוא מכניס את העולם בתוך טבעת, בעוד שאינו מיצר את זה ולא מרחיב את זה,
ולא שהוא מחזיר את אתמול במצבו של אתמול⁴³, מפני שכל אלה מן הנמנע⁴⁴.

ויתכן שישאל אותנו אחד הכופרים עליהן, אז נענה לו שהוא יכול על כל דבר. וזה אשר שאלו עליו אינו מאומה, כי אם הבל, וההבל אינו כלום.
וכאלו שאלו אם יש לו יכולת על לא כלום, כי על זה שאלו באמת⁴⁵.

[במה להלל את ה'?]
אלא תהללנו בעניינים העצמיים, שהוא הנצחי לפניו לא היה ואחריו לא יהיה, כמו שאמר:

מעונה אלהי קדם⁴⁶.

ושהוא האחד באמת, כמו שאמר:

אתה הוא ה' לבדך⁴⁷.

ושהוא החי הקיים, כמו שאמר:

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם⁴⁸.

ושהוא היכול על כל, כמו שאמר:

האל הגדול הגבור והנורא⁴⁹,

ושהוא היודע את הכל הידיעה השלמה, כמו שאמר:

מפלאות תמים דעים⁵⁰.

ושהוא יוצר הכל מן האין, כמו שאמר:

לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא⁵¹.

ושאינו עושה דבר לבטלה ולא לריק, כמו שאמר:

לא תהו בראה לשבת יצרה⁵²,

ושהוא לא יעשה עול ולא רשע, כמו שאמר:

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול⁵³.

ושאינו עושה בעבדיו כי אם הטוב להם, כמו שאמר:

טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו⁵⁴.

ושהוא לא ישתנה ולא יתחלף, כמו שאמר:

כי אני ה' לא שניתי⁵⁵.

ושמלכותו לא תסור ולא תכלה, כמו שאמר:

מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור⁵⁶.

ושפקודתו מופעלת ולא תשוב ריקם, כמו שאמר:

ה' בשמים כסאו ומלכותו בכל משלה⁵⁷.

ושחובה להללו במדותיו הטובות והנעלות, כמו שאמר:

וישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה'⁵⁸.

ושכל מה שמהללים אותו המהללים, ומשבחים אותו המשבחים, הוא נעלה ומרומם ונשא על כולם, כמו שאמר:

ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה⁵⁹.

וזה שתמצא בכמה מקומות בכתובים⁶⁰ מן השבח והלל, שכאלו אינו מיוחס אליו, אלא מיוחס הוא אל תארו, כאמרו:

ברוך כבוד ה'⁶¹,

זמרו שמו⁶².

ויש שתמצאהו לעתים לתואר תארו כאמרו:

זמרו כבוד שמו⁶³,

והודו לזכר קדשו⁶⁴,

וברוך שם כבודו⁶⁵.

ולא עוד אלא שיש בדברי האבות דבר כאלו הוא לתאר תואר תארו, לפי שאומרים:

ברוך שם כבוד מלכותו⁶⁶.

ואומר אני בכל אלה, שגם זה ממשפטי הלשון, שכאשר היא רוצה לגדל ולפאר, מקדימה כמה מלים לפני שהיא מזכירה אותו המרומם. וכל שהיא מרבה במלים המוקדמות, יש בכך כבוד יותר, כמו שאמרה בשלוש מלים "בהראותו את עשר כבוד מלכותו", וכן "ואת יקר תפארת גדולתו"⁶⁷.
והכוונה בכך עושרו וכבודו ומלכותו, ויקרו ותפארתו וגדולתו, ויחסה את התארים זה לזה.
ולכן התבונן, יהי ה' בעזרך, במה שאמרנו, והחדירהו בלבך, ורכזהו בדעתך, ואל תמהר להחליט כפי המילים⁶⁸, אלא החלט כפי הכללים שקדמו, ועשה את המילים דרך העברה וקירוב כמו שבארנו.

נשלם המאמר השני בעזרת ה'

הערות:

10. ירמיה י י.
11. הראשון אשר אין ראשית לראשיתו, ותרגמתי "קדמון" שכך תרגם רבנו בכמה מקומות אף שאינה מדוייקת.
12. כלומר שאין הגופים מסתירים מפניו מאומה, ואין שום דבר בבריאה היכול לחוץ שלא יהא דבר גלוי לפניו.
13. ירמיה כג כד.
14. על כך שאין כל דבר נסתר מלפניו.
15. השוה גם רמב"ם בהלכות תשובה פ"ה הל' ה.
16. ישעיה מו י.
17. לפי ב, העדין.
18. "אלנט'ר" וברי"ת ההגדה, ושבוש הוא.
19. הכוונה שיקבע בלבו בלי שום פקפוק. וכעין הגדרת חז"ל נבלעים בדמו, ראה אבות דר"נ פכ"ד הל' ה. ובתרגום מלולי "תאמין בו נפשו ומזג רוחו".
20. ישעיה כו ט.
21. "ושעפת" צריך הייתי לתרגם "חושקת" שכך תרגם רבנו בבראשית לד ח חשקה, ובתהלים צא יד חשק. ותרגמתי כן בעקבות הרמב"ם בהלכות תשובה פ"י הל' ו. ודלא כהראב"ד שם.
22. דברים ו ה.
23. "סעי" כולל הליכה ישיבה עבודה וכל יתר פעולות האדם אין אהבה זו משה מלבו. והעדפתי לתרגם בסעותה בעקבות רבנו בתהלים נה ט.
24. תהלים סג ז.
25. שם עז ד.
26. "יגד'יהא" ואפשר לתרגם יזוננה, יענגנה.
27. אפשר לתרגם "דשן" ונמנעתי מכך שלא יתחלף בדשן-אפר.
28. תהלים סג ו.
29. מם פתוחה ופה שוויה, עניין הפניה והטיה.
30. תהלים סב ט.
31. שם כב ל. ושם תרגם: ואותם אשר אם אכלו מדשני הארץ משתחוים בתודה, וכן יכרעו לפניו גם כאשר הם מגיעים עד עפר, ומיחלים לו ואף אם לא יחייב את נפשם. ובפירושו שם כתב: הוא תיאור הצדיקים כאשר ה' מטיב להם מודים לו, וכאשר מביא עליהם רעה מיחלים.
32. ר"ל הנפש.
33. איוב יג טו. ושם תרגם: אף אם יהרגני אוחיל לו ובכל צרכי אפנה אליו.
34. שם כג טו.
35. תהלים קה ג.
36. שם קלט יז. וכאן משמע שמפרש "רעיך" הצדיקים אוהבי ה' אבל שם פירש: כמה יקרים עלי רצונותיך אל וכמה עצומה כמותם. ובפירושו שם כתב: ורמז באמרו ולי מה יקרו רעיך אל על מצות ה' ותורותיו שהם רצונו. וראה שם מהדורתי ובהערות.
37. הוצרכתי לתרגם כן כדי שלא לכפול את המשפט. ורי"ת תרגם "ותאיב אויביו".
38. תהלים קלט כא. ושם פירש "אתקוטט" עניין קטנות.
39. "לא בתחאמל" והכוונה משיבה בדברי הסבר ונחת. לא כדרך המתוכחים אשר אין בפיהם נכונה ומגיבים
בגסות בתוקפנות ובחרפות.
40. איוב לו ג-ד.
41. "ג'זאף" הבאי וגוזמא, דברים בלתי מבוססים ובלתי שקולים.
42. דברי הימים ב ל כב.
43. אפשר לתרגם: במצב האתמוליות.
44. אפשר לתרגם: שכל אלה הבל.
45. השוה רמב"ם במו"נ ח"א פרק עה, הדרך החמישית.
46. דברים לג כז.
47. נחמיה ט ו.
48. דברים לב מ.
49. שם י יז.
50. איוב לז טז.
51. נחמיה י טז.
52. ישעיה מה יח.
53. דברים לב ד.
54. תהלים קמה ט.
55. מלאכי ג ו.
56. תהלים קמה יג.
57. שם קג יט.
58. שם קלח ה.
59. נחמיה ט ה.
60. תרגום מלולי "בספרים" והכוונה בכתבי הקדש.
61. יחזקאל ג יב.
62. תהלים סח ה.
63. שם סו ב.
64. שם צז יב.
65. שם עב יט.
66. פסחים נו א.
67. אסתר א ד. ובתרגומו שם תרגם את הפסוק כלשונו בעברית.
68. שיש במשמעותן הגשמה.

תוכן מחשבת ישראל