האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר השלישי:
בצווי ובאזהרה

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ז

[האם יכולה התורה להבטל?]
והואיל וכבר הקדמתי עניינים אילו, ראיתי להסמיך לדברים הללו דברים בעניין ביטול התורה³⁰ כי זה מקומו.
ואומר:
קבלו בני ישראל קבלה מוסכמת,³¹ שמצוות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שאינם בטלים, ואמרו כי שמענו את זה בדברים מפורשים, שמסתלק בהם כל טעות וכל הסבר³².
וכאשר בדקתי בספרים, מצאתי מה שמוכיח על כך:
ראשונה שהרבה מן המצוות כתוב בהן ברית עולם. וכתוב בהן לדרתיכם.
וכן לפי שאמרה התורה,

תורה צוה לנו משה מורשה³³,

ועוד לפי שאומתינו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה³⁴. וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כימי השמים והארץ, הרי בהכרח שתורותיה עומדות כימי השמים והארץ.
והוא אמרו:

כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה,
רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו,
אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה'
גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים³⁵.

וראיתי בסוף הנבואות מדבר בפירוש על שמירת תורת משה, עד יום התחיה³⁶ ושליחת אליהו לפניו, והוא אמרו:

זכרו תורת משה עבדי, אשר צויתי אתו בחורב על כל ישראל, חקים ומשפטים, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא³⁷.

[טענות לאפשרות ביטול התורה]
וראיתי אנשים מאומתנו טוענים לדחיית ביטול התורה באופן כללי ואומרים, לא יבצר בתורה כאשר מצווה בה ה' מאחד מארבעה דברים:
או שיאמר בה בפירוש, שהיא לדורות עולם ואם כן לא יתכן שתבטל.
או שנתנה לזמן חלקי, כגון שיאמר עשו כך מאה שנה, הרי ביטולו בתוך מאה שנה לא יתכן, ואחר המאה הרי כבר נגמר, ולא ייאמר עליו ביטול.
או שהיה מוגבל במקום, כגון שאמר 'עשו זה במצרים', הרי במצרים לא יתכן ביטולו, ואם צווה בזולתו שלא במצרים לא בטלו.
או שיהא קשור בסיבה, כגון שיאמר 'עשו זאת מפני שמי הנילוס זורמים', הרי לפני שיעמדו מי הנילוס לא יתכן התרתו. ואם צווה בזולתו אחר עמידת המים, אין זה ביטול לו.

וכאשר ייאמר להם והרי יש חילוק חמישי, והוא הציווי אשר לא הגביל לו זמן, שלא יחדלו בני אדם לנהוג על פיו עד שיצטוו בזולתו-
יאמרו גם זה אילו היה,³⁸ הרי הוא לזמן מסוים, כי הזמן צריך להיות ידוע, או לפני ה' הרי כפי דיוקו, או אצל בני אדם הרי עד זמן הצווי השני. ועל כל שני האופנים אין שייך בו ביטול, כיון שזמן³⁹ הציווי, חלקי בשכל מתחילת הציווי בו.
ויש אומרים כי החלק הזה החמישי לא יתכן, כי פירוש הכללי והחלקי לא ניתנו, אלא כדי שלא יישאר דבר סתום.

וראיתי למי שהביטול אפשרי אצלו בעניין זה שבעה דברים שהם לפי דמיונו עיוניים, ושכולם נוגעים לפרטים, וראיתי להזכירם ולכתוב מתשובות⁴⁰ שיש נגדם. ואומר:

[כמו שממית ומחיה, כך יכול לתת תורה ולבטלה]
תחלתן הקשתו אל החיים והמות.
אמר: כמו שאפשר שיחייה ברצונו⁴¹ וימית ברצונו⁴¹ כך אפשר שיתן תורה ברצונו⁴¹ ויבטלנה ברצונו⁴¹.
ונתברר לי שיש ביניהם הבדל גדול, לפי שלא החיה אלא כדי להמית, כי המוות שביל ההעברה אל האחרית, אשר היא המטרה⁴².
ולא נתן תורה כדי לבטלה, כי התורה אילו לא נתנה אלא כדי לבטלה, כי אז הכרחי לכל תורה שתבטל, ואז תבטל הראשונה בשניה, והשניה בשלישית עד בלי סוף, וזה בטל⁴³.
ולא עוד, אלא אילו היה הדבר כך, הרי יהיה בתורה השניה לעולם ניגוד וסתירה.
ביאור הדבר, שהתורה השניה תהיה למטרד זולתה⁴⁴, מפני שהיא תורה, וכך משפט כל תורה, ותהווה היא המטרה, מפני שהיא מבטלת את הראשונה. וכך משפט כל מבטל שיהא הוא המטרה מפני שהוא מבטל את הראשון, ויש בדבר זה עמקות⁴⁵.

[המתים חופשיים מן המצוות]
והשני שהוא מקישו למיתת אותם אשר המצווה עליהם⁴⁶ וסילוק התורה מהם על ידי המות.
וראיתי שהמות אי אפשר שלא יסלק חיוב התורה מעל המתים, כי לא יחול עליהם צווי ולא אזהרה, ואין להקיש דבר שאפשר בלעדיו⁴⁷ לדבר שאי אפשר בלעדיו⁴⁸.
ואם גם הביטול הכרחי, חזרה גם הנגדיות שהזכרתי עם הביטול לכל תורה.

[המצוות אינן תקפות בכל זמן]
והשלישי שהוא מקישו למה שהעובדים ביום מסוים ושובתים ביום אחר, וצמים ביום מסוים ואוכלים באחר.
וגם זה מדרך ההכרח, לפי שהאדם כיון שאין ביכלתו לצום בכל יום ולא לשבות בכל יום, לא יתכן שיחייבהו החכם בכך, אבל התורה אפשר לאדם לקיימה בכל דור⁴⁹.

[ה' מוריש ומעשיר, אולי גם מבטל המצוות?]
והרביעי שהוא מקישו למה שהוא מעשיר ומוריש, מפתח ומעור, ושהוא עושה כל אחת מהן בזמן היותר ראוי לעשותו בו.
ונתברר לי המרחק אשר בין הדברים הללו, כי כל סוגי האושר כבר יעדם מגמול המשמעת⁵⁰, וכל מיני העינוי כבר יעדם מפירעון העבירות. אבל התורה לא יעדה, לא גמול משמעת ולא פירעון עבירה.
ואם יטען זאת איזה טוען, תיבטל את טענתו התורה הראשונה, לפי שזה בטל שתהא גמול לדבר שקדם לה, שהרי אין תורה לפניה.

[יש שינויים בטבע]
והחמישי הקשתו להאדמת התמרה אחר שהיתה ירוקה, וכל הדומה לכך.
התבוננתי בכל אילו, והנה הם הכרחיים, או בגידול הדבר בטבעו, או בהרגל⁵¹. ואין התורה כן, לפי שאילו הייתה כך, יתחייב ביטול כל תורה, וחזרה הנגדיות.

[מצוות שמעית מבטלת מצווה שמעית]
והששי אמר: כמו שהמלאכה בשבת מותרת לפי השכל, ובאה המצווה השמעית ובטלתה על ידי האסור, כך יתכן שתחזירנה מצווה שמעית אחרת להתרה.
ואומר אני בעניין זה, כי ההיקש הזה היה נכון, אילו היה השכל מחייב המלאכה ביום השבת, אז היה אפשר לומר שהמצווה השמעית ביטלה אותו החיובי.
אבל בדבר שהוא רשות לא, לפי שאין האדם חדל מלחשוב בשכלו, שרשאי הוא להתבטל ביום השבת וזולתו, או למנוחת גופו, או לתועלת שישיג בכך⁵² או לשניהם יחד.
וכך באה המצווה השמעית כפי שהיה מותר בשכלו, ואמרה לו: השבת מנוחה לגופך, וכדי שתקנה בה תועלת וגמול. ולא בטלה מאומה, ואף על פי שעשאתו תמידי, לפי שמותר בשכלו שיצווהו חכם שיתבטל ביום מסוים וייתן לו לכל יום דינר.

[משה ביטל תורת אברהם, אפשר לבטל תורת משה]
והשביעי אמר: כמו שהיה אפשרי, שתהא תורת משה זולת תורת אברהם, כך אפשר שתהא תורה זולת תורת משה⁵³.
וכאשר אנו מעיינים בתורת משה, אנו מוצאים אותה תורת אברהם בדיוק, אלא נתווסף בה המצוות⁵⁴ והשבת, מחמת מאורעות שאירעו לעמו⁵⁵.
דומה למי שניצול באיזה יום ונדר אותו לצום תמידי. וכיון שאפשרי לזה לעשות כן מהכרע דעתו, כך אפשרי שיקבעהו לו אילוהו. ואילו הייתה ההוספה נחשבת ביטול, אם כן מי שהתנדב תפילה או צום או צדקה, מבטל הוא את תורתו, ואם היה שבעל התורה התיר דבר זה, יוצא שהתיר לבטל תורתו, ויתחייב בהיקשיו הראשונים בדומה לזה.
וכל אילו ירחמך ה' הטרדות לא יתקיים מהם עם העיון מאומה.

הערות:

30. כפי שטוענים הנוצרים והמוסלמים שהתורה כבר בטלה והוחלפה באחרת או באחרות.
31. "נקלא ג'אמעא" מסורת מוסכמת לדעת הכל, שאין שום יהודי מפקפק בה.
32. במלים שאי אפשר לפרשם שהם דרך משל חידה ורמז, ולא בדרך ההנחות האליגוריות מיסודו של פילון.
33. דברים לג ד.
34. נראה לי ברור,שהכוונה על תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אם כי אפשר לתרגם "במצוותיה".
35. ירמיה לא לד-לה.
36. "יום אלקיאמה" מושג מוסלמי מעורפל לתחיית המתים, שאז לדבריהם יהיה יום הדין הגדול. ורבנו השתמש בו למושג תחיית המתים אצלינו. ולכן תרגמתי כן. ורי"ת תרגם "יום דין".
37. מלאכי ג כב-כג.
38. אילו היה דבר כזה במציאות.
39. "במציר אלזמאן" ומדובר כאן על החלוק החמישי שאינו מוגבל במקום, ושגם אינו מציאותי. ורי"ת טעה בקריאת המקור ותרגם "במצרים".
40. מקצת מן התשובות שיש נגדם.
41. ואפשר לתרגם "בגזרתו" כי המלה "בחכמה" שבמקור לדעתי יש לקרוא את החית שרוקה (צ'ם), כלומר ברצונו המוחלט של הבורא, ללא השפעת גורם חיצוני. ורי"ת קראה בחית חרוקה (כסר) ולפיכך תרגם "בחכמה". ובכ"י ב, אף שבש הלבלר וכתב את הראשונה "בחכמתה", והשניה הושמטה, ושתים האחרונות כלפנינו.
42. שאין העולם הזה אלא כפרוזדור לפני העולם הבא, וכפי שיבאר רבנו בהרחבה לקמן במאמר התשיעי.
43. כלומר דבר שאין הדעת סובלת אותו. ואף בעלי הביטול הרי טוענים כי שלהם אינה בטלה.
44. כלומר למטרה אחרת, כי כל תורה אינה מטרה כשלעצמה, אלא ניתנה למטרה אחרת להכשיר את הבריות ושיזכו על ידי כך לחיי העולם הבא, אבל תורה זו שבאה לבטל קודמתה, הרי היא מטרה כשלעצמה, כלומר לעצם הביטול, וזהו הניגוד. והרש"ה לדעתי הסב דברי רבנו לאפיק אחר.
45. אפשר לתרגם: דקות עיון.
46. למיתת כל מי שנצטוה באיזו מצווה, שהרי במיתתו בטל ממנו הצווי, והוא קורא לזה ביטול.
47. הביטול.
48. המות.
49. שים לב גם לתשובת רבנו דלקמן בעניין זה, שאין זה ביטול, כי אין כלל צו לעבוד יום יום.
50. "אלטאעה" המשמעת לדבר ה' ולרצונו, וכבר העירותי כמה פעמים כי כל הראשונים תרגמו מלה זו: עבודה.
51. "באלתעויד" זהו תרגומה הפשוט של המלה. ואיני מבין אותה כאן. והייתי נוטה לתרגמה "בהתקשות" כלומר כשמתקשה הפרי ומתיבש, מגזרה "עוד" שהוא העץ, יבש היה כעץ. ולפי כ"י ב, בחלופין. וגם היא בלתי מובנת לי.
52. למוד התורה והחכמה, וכפי שקדם לעיל. או להשריש אמונת חדוש העולם, כדברי הרמב"ם.
53. ברי"ת "זולת משה בלתי תורתו" ושבוש הוא.
54. אכילת מצה בפסח.
55. כי גם במצוות השבת נאמר בדברים ה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ח

ואחרי שבעה אלה ראיתי להביא אחד מדבריהם אף שיארכו בו הדברים.

[האמונה בנביא היא בגלל אותות]
והוא שהם אומרים, כמו שההאמנה במשה הייתה על ידי עשייתו האותות והמופתים, כך צריך שתהא סבת ההאמנה בזולתו, עשייתו האותות והמופתים.

והתפלאתי כאשר שמעתי זאת פלא גדול, לפי שסבת האמנתנו במשה, לא היו האותות המופלאים בלבד.
אלא סבת האמנתנו בו, ובכל נביא, הוא שיקרא אותנו תחלה לדבר שהוא אפשר⁵⁶.
וכאשר שמענו קריאתו, וראינוה אפשרית, נבקש ממנו מופת עליה, וכאשר יעשהו נאמין בו.
ואם שמענו קריאתו מראשיתה בלתי אפשרית, לא נבקש ממנו מופת, כי אין מופת לדבר הנמנע.

והרי אילו דומים לראובן ושמעון שעמדו לפני שופט: אם תבע ראובן משמעון דבר שאפשר כמותו, כגון שאמר חייב הוא לי אלף זוזים, אז ידרוש ממנו השופט ראיה. וכאשר יוכיח יזכה באותו הממון. אבל אם טען עליו מה שלא יתכן, כגון שאמר 'חייב הוא לי חדקל'⁵⁷, תהיה תביעתו מעיקרה בטלה, לפי שאין החדקל רכוש שום אדם, ולא יתכן שיבקש השופט ממנו ראיה על כך.

כך הוא הדין בכל טוען נבואה:
אם אמר לנו: 'אלהי מצווה עליכם לצום היום' - נדרוש ממנו מופת על שליחותו, וכאשר יראנו אותו נקבל ונצום.
ואם יאמר:
'אלהי מצווה עליכם לזנות ולגנוב',
או 'מודיע לכם שיביא מבול מים',
או 'מודיעכם שהוא ברא את השמים והארץ במשך שנה דברים כפשוטן'⁵⁸,
- לא נדרוש ממנו מופת, כיון שקרא אותנו למה שלא יתכן לא בשכל ולא במסורת⁵⁹.

וכבר הוסיף אחד מהם על דבר זה ואמר: ומה יהיה אם הוא לא שעה לנו, והראה לנו אותות ומופתים, וראינו אותם בהחלט, מה נאמר לו אז?
עניתי כי אנו נאמר לו אז, כמו שנאמר כולנו למי שהראה אותות ומופתים, כדי שנניח מה שיש בדעתינו, מאהבת האמת והרחקת השקר ודומיהן⁶⁰.
עד שהוכרח לומר כי הרחקת השקר ואהבת האמת אינן מדרך השכל, ואינן אלא מצד הצווי והאזהרה, וכך מניעת הרצח והניאוף והגניבה וכל הדומה להם.
וכאשר יצא לידי דברים אילו נפטרנו מטרחו וחדלנו לדבר עמו⁶¹.

[ראיות מפסוקים לביטול התורה]
ומהם מי שטען בעד הביטול בפסוקים מן המקרא, וראיתי להביאם ולהזכיר מה שהוא אומר בהם ומה שיש נגדו.

[ה' מסיני בא - טענת המוסלמים]
הראשון מה שנאמר בתורה:

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש⁶²,

ואלה שלשה שמות להר סיני, לפי שכל הר שהוא משוך⁶³ כנגד כמה מחוזות⁶⁴ הרי שמותיהן מחלקין אותו בשמות, בכך שנקרא כל חלק ממנו בשם המחוז שהוא כנגדו, כמו שהים אחד והארצות אשר כנגדו מקנות לו שמות רבים כנגד כל ארץ, כך הר סיני הוא הר, שהוא כנגד סיני ושעיר ופארן, לפי שהוא עומד כעין קו ישר ולפיכך נקרא בשם שלשתן. והראיה שסיני ופארן⁶⁵ סמוכים אמרו:

ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן⁶⁶.

והראיה שפארן ושעיר רצופים אמרו:

ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר⁶⁷.

ומצאתי בשאר הספרים כי שעיר הכוונה בו סיני, והוא מה שאמר הכתוב:

ה' בצאתך משעיר... זה סיני מפני ה' אלהי ישראל⁶⁸.

והוסיפו אנשים ואמרו: הרי אחר שאמר 'הופיע מהר פארן' בלשון עבר, אמר 'אילוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן'⁶⁹ בלשון עתיד.
ונתברר לי כי כאשר סופרים⁷⁰ כמה דברים, מבטאים מקצת מלים בלשון עבר ומקצתם כאילו הן עתיד.
כמה שמנה חטאי אבותינו במדבר,, וימרו על ים בים סוף, מהרו שכחו מעשיו, ויתאוו תאווה במדבר⁷¹, ומסר מקצתם בלשון עתיד: יעשו עגל בחורב, תפתח ארץ ותבלע דתן⁷², והרי כאילו הן עתיד, והם עבר באמת.
לפי שכך הוא דרך המודה שאומר: יטיב לי ויעזרני ויעשה עמי חסד. ודרך העשוק כשמספר לומר, יעשקני וירמה אותי ויתאיב לי.

[וציר בגויים שולח]
ומצאתי אנשים אומרים: מי הוא זה אשר עליו נאמר:

וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה⁷³,

והודעתים שהוא יחזיאל, ושהמאורע הזה היה לאדום בימי יהושפט, לפי שעובדיה היה בזמנו⁷⁴, וכאשר פשטו עליו בני עמון ומואב והרי שעיר, כפי שהוא מפורש בדברי הימים, צם יהושפט והתפלל והתחנן לה' כמפורש שם, ושלח אליו את יחזיאל בעניין אותם הגוים כאמרו:

ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף, היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל⁷⁵, ואמר להם התיצבו אתם בצד וה' יצילכם מאדום,

והוא אמרו:

לא לכם להלחם בזאת, התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם,

והנה עניין קומו בדברי עובריה, הוא עניין התיצבו עמדו בדברי יחזיאל, וכאשר שמעו ממנו התיצבו נועצו בדבר, והבינו כי הכוונה יתיצבו להלל ולשבח כאמרו:

ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה'⁷⁶,

והסכימו בכך לרצון הבורא שהרי הצילם מן האויב כאשר החלו להלל, כאמרו:

ובעת החלו ברנה ותהלה, נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו⁷⁷.

והכל כבר עבר.

[ברית חדשה בדברי ירמיהו]
ומצאתי זולת אלה טוענים במה שאמר ירמיהו:

הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה⁷⁸,

ואמרתי להם ראו מה שאחריו, כי כבר אמר בו בפירוש כי הברית החדשה הזו היא התורה עצמה, כאמרו:

כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה',
נתתי את תורתי בקרבם,

ונעשה אמנם שלא כברית הראשון בעניין שלא יופר בימים ההם כמו שהופר בימים הראשונים, כאמרו:

אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם⁷⁹.

הערות:

56. השוה גם רמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ח.
57. נהר חדקל.
58. בלי שיאמר שדבריו אמורים דרך רמז וסוד ולא כמונח אליגורי. ורי"ת תרגם "בלי מחשבה" והרש"ה השיאם לעניין אחר.
59. לפי ב, במסורת האמתית.
60. כלומר, שאותותיו ומופתיו מרמה ותוך.
61. כלומר, אין טעם להתוכח עם אדם שהגיע לדרגה כזו של שפלות מחשבתית, לדמות שאלמלי הצווי, לא היו הניאוף ושפיכות הדמים רע כלל.
62. דברים לג ב, ושם תרגם: ה' אשר נגלה לנו מהר סיני והזריח אורו מהר שעיר והופיע אותו מהר פארן. ורבנו השמיט כאן דברי טועני הביטול, והביאם הראב"ע וז"ל שם: וחסרי אמונה אמרו כי טעם משעיר על דת אדום ופארן על דת ישמעאל, ואלה תועים. וראה גם פירוש הרמב"ם לפסוק זה באגרת תימן מהדורת הלקין עמ' 38.
63. "ממתדא" ורי"ת טעה בקריאת המקור ותרגם "בתחלה".
64. "בלדאן" "בלד" אפשר לתרגם ארץ, מדינה, מחוז, עיר. וכיון שמדובר כאן על שטחי מדבר מכל עבריו, העדפתי לתרגם מחוז. ולקמן שהמדובר על הים תרגמתי ארצות.
65. ברי"ת הושמט קטע זה מחמת טעות דלוג בין תיבות דומות.
66. במדבר י יב.
67. בראשית יד ו.
68. שופטים ה ד.
69. חבקוק ג ג.
70. הכתובים, כלומר כך משפט הלשון.
71. תהלים קו ז, יג, יד.
72. שם קו יט, יז.
73. עובדיה א א. שהנוצרים דורשים אותו על אותו האיש.
74. ראה סנהדרין לט ב.
75. דברי הימים ב כ יד.
76. שם כ כא.
77. שם כ כב.
78. ירמיה לא ל. וגם זה נגד הנוצרים.
79. שם ל לא.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ט

[פסוקים המראים ביטול עניין בתורה]
ואחר הדברים האילו מצאתי להם שיבושים⁸⁰ במקרא, שדמו לראות בהם ביטול התורה⁸¹ והם רבים, ומה שיש להוסיף עליהם עוד יותר מהם. אלא שקיצרתי והבאתי מהם עשר שאילות, וכל מה שיבוא זולתן יכול הקורא ספרי זה להבינם, כי בודאי יתגלה לו מקום הטעות והדמיון אשר דמו בו.

[נשואי אדם עם בתו]
תחילתן נישואי בני אדם⁸² בבנותיו, אומרים שזה ביטול,
ואין זה ביטול אלא הוראת שעה⁸³, לפי שאנו סוברים כי האחות אסורה מלפני משה⁸⁴ כמו שמצאנו אברהם אומר לשרה אמרי נא אחתי את⁸⁵.
אבל נשאו בני אדם⁸⁶ אותם מחמת הדחק, לפי שלא היו במין האנושי זולתם. וכאשר נתרבו הצאצאים נסתלקה הסיבה⁸⁷ לבאים.
והרי זה כמי שאוכל ביום צום בזמן חוליו, וכאשר הבריא נסתלק הטעם, וכמי שאוכל מתה במדבר, שכאשר ימצא זולתה מסתלקת הסבה.

[עונשו של קין]
והשני שדן את קין על הריגתו את הבל בנע ונד בלבד⁸⁸, ודן אחר כך בהריגת כל הורג.
וגם זה אינו ביטול, לפי שלא ציווה החכם בהריגת ההורג אלא על ידי שופט ושני עדים, וכיון שאין זה מצוי בזמן שהרג קין את הבל, לא נתחייב הריגה, אלא ענשו בזולתה. הלא תראה שהוא אמר לנח:

שפך דם האדם באדם דמו ישפך⁸⁹.

[התר קרבן בכל מקום ואיסורו]
והשלישי מה שצוה בקרבן לכל אדם⁹⁰, ואחר כך מנעם זולתי אהרון וזרעו,
וגם זה אינו ביטול, כיון שלא נאמר בכתוב שכל בני אדם נתמנו להקריב, אלא היה מקריב לפני אהרון כל מי שנתמנה לכמו מקומו, אבל מי שאינו ממונה, לא היה רשאי להקריב לפני שנבחר אהרון ולא לאחר בחירתו⁹¹.

[איסור מלאכה בשבת והתר הקרבה בשבת]
והרביעי הקרבת הקורבן בשבת, לאחר שנאסרה בו המלאכה.
וגם זה אינו ביטול, אלא ממה שמחזק דחיית הביטול. כי תורת הקורבן הייתה לפני השבת, ולא יתכן שתאסרהו תורת השבת, לפי שאז יהיה ביטול. לפיכך אסרה שאר המלאכות זולתי הקרבן והמילה שקדמו לפניה.

[הצווי לשחוט את יצחק וביטולו]
והחמישי מה שאמר ה' יתעלה לאברהם על יצחק:

והעלהו שם לעולה⁹²,

ואחר כך אמר:

אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה⁹³.

וגם זה אינו ביטול לא אצלינו⁹⁴ ולא אצלם, כי אפילו מי שסובר עניין הביטול, אינו אפשרי אצלו, לפני שתתקיים אותה התורה אפילו פעם אחת, כדי שלא יהא הדבר⁹⁵ לבטלה. אלא ציווה לאברהם שימסור את בנו לקרבן, וכאשר מסר אותו על ידי הכנת האש והעצים והחזקת הסכין אמר לו: דייך לא רציתי ממך יותר מזה.

[בלעם: לא תלך עמהם - לך עמהם]
והששי מה שאמר ה' לבלעם על שלוחי בלק:

לא תלך עמהם⁹⁶,

ואחר כך אמר:

לך אתם⁹⁷.

וגם זה אינו ביטול, לפי שהאנשים שהלך אתם, אינם אותם האנשים אשר מנעו מללכת אתם,⁹⁸ שהרי נאמר:

ויוסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה⁹⁹,

נמצא שמנעו מלכת עם הפחותים, והרשהו ללכת עם הנכבדים להוסיף בכבודו, כדי שיאמרו הציל ה' את בני ישראל מנזקי פלוני בן פלוני הנכבד והנעלה.

[ביטול ענשו של חזקיהו]
והשביעי מה שאמר ה' ישתבח לחזקיהו

כי מת אתה ולא תחיה¹,

וחזר ואמר

הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה².

וגם זה אינו ביטול, לפי שיש שה' גוזר כדי לאיים או לנזוף, וכאשר ישמעהו העבד וישוב³ יסתלק ממנו האיום, כמו שידענו מעניין אנשי נינוה.⁴ וכל שב הנשמע.

[המרת הבכורים בלויים]
והשמיני פרשת -

ואקח את הלוים תחת כל בכור⁵.

וגם זה אינו ביטול, כי ממנהגו לרומם את העבד, וכאשר הוא חוטא משפילו. וכמו שהושיב אדם בגן עדן וחטא וטרדו, והביא את אבותינו לארץ ישראל וחטאו ופזרם, וכך כל שהוא על דרך הענישה.

[מלחמת יריחו בשבת]
והתשיעי אמרו, כי יהושע נלחם ביום השבת⁶.
ואין הדבר כן, לפי שלא נזכר בכל יום מלחמה, אלא היה בכל יום נושא את הארון ותוקע בשופרות, ופעולות אילו מותרות בשבת⁷, אבל יום השביעי שהייתה בו מלחמה, לא היה יום השבת⁸.

[כוון התפילה למקדש במקום למשכן]
והעשירי אמרו שהתפילה הייתה בתחילה כנגד המשכן⁹, ואחר כך שינה אותה והפנה אותה אל בית המקדש¹⁰.
וגם זה אינו ביטול, לפי שהפנייה לא הייתה אלא כנגד הארון. כל זמן שהיה הארון במדבר הייתה הפנייה לשם, וכאשר עבר הארון לגלגל ושילה ונב וגבעון¹¹ ובית המקדש, הוסבה הפנייה אחריו.
וזהו הדבר הנכון, שהעלול הולך אחר העילה.

[שינוי משמעות המילה עולם]
ואנשים מהם חקרו תיבת עולם ואמרו, מצאנוה בלשון העברים משתנה.
אמרנו כן יש לה שלשה עניינים,
האחד חמשים שנה¹²,
והשני ימי חיי אותו הנזכר¹³,
והשלישי כל זמן קיום העולם.
וכאשר רואים אותה ביחס למצוות השבת¹⁴ יבטלו שנים וישאר האחרון, שהרי מצאנו ירמיהו שהוא אחרי דורו של משה בערך כתשע מאות¹⁵ שנה, ואחרי יובלות רבים וכמה דורת מצאצאי בני ישראל, מזרזם על שמירת השבת ולבלתי עשות בה מלאכה כאמרו:

ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת¹⁶,

וכיון שבטלו משך החמשים ומשך חיי אותם האנשים, לא נשאר מן החלוקים אלא משך ימי העולם.

ומהם שואל אותנו על המלה המקובלת אשר שמענו על נצחיות משפטי התורה, ויכול הוא בכל מלה שנאמר לו, יבארנה למובן אחר.
ולכן רגילים אנו לומר לו האם מצוי בעולם ביטוי ברור מדויק שאינו סובל¹⁷ כל ביאור וכל טעות? אם יאמר 'לא', הרי ביטל דיוק הדיבור ועשאו כולו שיבוש.¹⁸ ואם יאמר 'כן', הרי באותו המדויק שמענו נצחיות מצוות התורה.

[הבהרמים טוענים שהתורה בטלת את מצוותיהם]
וראיתי מהם מי שאומר אם יאמרו לכם הברהמים¹⁹ אנו קבלנו מאדם²⁰ המצווה ללבוש שעטנז מצמר ופשתים, ובאכילת תבשיל של בשר וחלב, ובצמידת השור והחמור, ואינכם רשאים לקבל דברי נביא האוסר אותם, כי אדם אמר לנו שהם לא יבטלו.
ואלה יחנך ה' טענות שאין להם יסוד, והם אשר טענו אותם לברהמים. ואין הברהמים טוענים אלא שהדברים האילו מותרים בלבד, וגם אנחנו מודים שהיו מותרים בעבר, וקירוב איסורם בשכל הוא, אם היה האדם רשאי להימנע מהם מרצונו בגלל איזו תועלת שתבוא לו בכך²¹.
ואם יבוא ברהמי ויטען מעתה מה שטענו לו, לא יתכן לו הדבר, כי מי שהדבר אצלו במסורת, אומר הוא בכל יום כפי שאמר גם אתמול, ואינו כמו הנמלך שהוא רשאי לומר נראה לי היום מה שלא עמדתי עליו אתמול.

עתה ירחמך האל אחר שנסתלקו מעלינו טענות הביטול ונמוגו,²² יהא תימה גדול עלינו, אם לא נחזיק במצוות אילו, אשר יגענו והשתדלנו להעמידם.
והאם לא תהיה יגיעתנו לריק, כאותם אשר נאמר בהם:

הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד²³,

ונהיה אז כמי שאין שכל למו ולא בינה, כמו שאמר:

כי השה אילוה חכמה ולא חלק לה בבינה²⁴,

ולכן חייבים להישמר ממצב זה.

הערות:

80. דברים במקרא שהם נשתבשו בהם.
81. לפי ב, ביטול הצווי והאזהרה.
82. אדם הראשון עם בנותיו של אדם הראשון.
83. "עד'ר" שעת דחק שיש בה כדי ההנצלות ולמוד זכות לעובר. ולפי ב, מקרה. וכדי לכלול מושג שתי הנוס' תרגמתי הוראת שעה.
84. אבל שאר העריות רק ממשה והלאה, וכמו שפירש רבנו בשמות ו כ ויקח עמרם את יוכבד דודתו "וישא עמרם את יוכבד דודתו לפני שנאסרה עליו" וראה פירושי רס"ג מהדורתי שם.
85. בראשית יב יג.
86. הראשון.
87. גורם ההתר.
88. בראשית ד יב.
89. שם ט, ו. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שם.
90. כלומר שכל אדם כשר להקריב.
91. קצת תימה למה לא תירץ כדברי חז"ל בזבחים פי"ד מ"י שבמה קטנה אינה טעונה כיהון גם לאחר בחירת אהרון. ואף מצאנו שהקריבו לא כהנים בבמת יחיד כגון מנוח ועוד.
92. בראשית כב ב.
93. שם כב יב.
94. שהביטול אצלינו בלתי אפשרי.
95. הצווי. וכאן הרי טרם נתקיים הצווי אפילו פעם אחת, ונמצא כל עצם הצווי לבטלה.
96. במדבר כב יב.
97. שם כב כ.
98. לפי ב, לפי שהאנשים אשר מנעו מלכת עמהם, אינם אותם האנשים אשר הרשהו ללכת אתם.
99. במדבר כב טו.
1. ישעיה לח א.
2. שם לח ה. ושם בתרגומו פירש את הפסוק הראשון כאילו אינו החלטה אלא הודעה, בתנאי וכאילו רמז לו שיתפלל, וכך תרגם "בימים ההם חלה חזקיה, והגיע עד שערי מות ויבוא אליו ישעיה בן אמוץ הנביא ויאמר לו: אם תצוה לביתך הרי אתה מת ולא תחיה". כל זה כדי למנוע קושיא זו. וכתב רבנו שם בפירושו אשר לצערינו נחשב הוא עד כה לאבוד, אך הובא פירוש קטע זה ע"י ר' אברהם בן שלמה בפירושו למלכים ב כ, וז"ל. אמר רבנו סעדיה ז"ל כי זה שנ' צו לביתך אינו צווי, וכן כי מת אתה אינו גזרה, אלא הראשון עצה והמלכה, והשני סבת ההמלכה, וכפי שתרגמתי בתוספת אם, וכתבתי כה אמר ה' אם תצווה על ביתך ועניניך אקחך. ולמד מכך ההפך, כלומר שאם לא תעשה כן ותבקש להוסיף על ימיך ארפאך, והנה זה בדרך הברירה שרמז לו להתפלל. ודומה למה שפירשתי בתורה בדבר ה' למשה ועתה הניחה לי, שאין זה צווי, שאילו היה צווי לא היה רשאי משה להמרותו ולשאול שיסלח לעם, אלא הוא עצה בדרך הברירה בתוספת אם, כלומר אם תניח מלהתפלל אכלה את העם, ורצה בכך ההפך שאם תתפלל עליהם אקבל תפילתך, לפיכך בחר להתפלל שנ' ויחל משה. ודומה לו בארתי בפסוק הבדלו מתוך העדה הזאת (במדבר טז כא), ובפסוק הרומו מתוך העדה הזאת (שם יז י), שפירשתי את כולם כהמלכה בדרך הברירה. וכך כאן, כאשר נתן בידו הברירה או שיצווה וימות או שיתפלל ותתקבל תפילתו, בחר חזקיה להתפלל ונענה שנ' ויסב חזקיהו פניו אל הקיר (ישעיה לח ב), וסיוע לזה כלומר שבא בלשונו כעין זה בדרך הברירה בלי תיבת "אם" הוא מה שאמר יעקב ודפקום יום אחד (בראשית לג יג) כלומר אם ידפקום, וכדבר ה' לישראל רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך (שמות לג ה) ענינו אם רגע אחד. וכן כל הדומה לזה. ע"כ. ודברי רבנו בחזקיה הם לכאורה שלא כדברי חז"ל בברכות י, א. ע"ש.
3. "וינזג'ר" אפשר לתרגם "ויכנע" ורי"ת תרגם "ותחת בו הגערה" ותרגום נאה הוא.
4. יונה ג י.
5. במדבר ח יח.
6. יהושע ו טו.
7. תקיעת שופר - חכמה ואינה מלאכה, כדאיתא בראש השנה כט ב. ואילו ההעברה ברשות הרבים, אפשר שהלכו פחות, פחות מארבע אמות. והרש"ה כתב שסביבות העיר כרמלית. ואין הדברים נכונים.
8. ואין זה נגד מה שאמרו בשבת יט א עד רדתה ואפילו בשבת, כי שם מדובר שהתחילו במצור שלשה ימים לפני השבת ואינם יודעים כמה זמן ימשך המצור, מה שאין כן כאן שהזמן מוגדר מראש לשבעה. אך קשה למה שאמרו במדרש רבה במדבר פרשה יד פסקא ה, והוא בירושלמי שבת פ"א הל' ח, ושמא כוונת רבנו שאין ראיה לטוען הזה מפשטי המקראות לשטתו שיש ביטול, אבל לנו אין צורך לכל זה, מפני שיש לנו "וחי בהם" ויש "הוראת שעה" ואין אלה ביטול.
9. יתכן שהטוען הזה לומד לכך כי ההשתחויה היתה לפנים נגד המשכן, ממה שנ' וקם כל העם והשתחוו (שמות לג י) ואם כי היה אפשר לדחותו שזה מחמת ענן, הרי תפלת שלמה מוכיח שהיה נוהג רגיל.
10. מלכים א ח, כמה פעמים, בתפילת שלמה.
11. קצת תימה, כי לא היה הארון במשכן נוב וגבעון כלל, הוא גלה משילה, ומשם העלוהו לבית אבינדב אשר בגבעה, ומשם העלהו דוד לבית עובד אדום הגתי, ומשם לעיר דוד.
12. כגון בשמות כא ו, ועבדו לעולם, לעולמו של יובל, קדושין טו א.
13. כגון בשמואל א א כב.
14. אות היא לעולם שמות לא יז.
15. לפי ב, שמונה מאות וחמשים. וכן הוא ברי"ת, ואינו נכון, כי גם התאריך שלפנינו חסר מעט, שהרי בששי בסיון בתמ"ח קבלו את התורה, והבית הראשון חרב בשנת ג שי"ט בערך, הרי למעלה מתשע מאות וחמשים שנה.
16. ירמיה יז כב.
17. "ידפע" יותר נכון לתרגם "הדוחה" ולפי כ"י ב, "יסתלקו בו". ותרגפתי כן לכלול עניין שתי הנוסחאות.
18. לפי ב, מסופק.
19. כת ידועה מכתות אנשי הודו עובדי האליל "ברהמא". והרש"ה כתב דברים שאין להם שחר.
20. מאדם הראשון.
21. אותה התשובה אשר השיב רבנו לעיל, בעניין אסור המלאכה בשבת.
22. לפי ב, ונתנפצו.
23. איוב לט טז.
24. שם לט יז.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק י

[הוספות: ספקות בני אדם ביחס לתורה]
ואחר שדברתי בענייני הביטול במה שכתבתי;
והזכרתי מה שעולה בלבות בני אדם בגלל מות הנביאים ואכילתם ושתיתם ומשכבם והעוול הנעשה להם, כדי שיתנקו מהם הלבבות שהם עלולים לטעות מחמתם;
והזכרתי גם עניין בריאת כל הדברים מן האין, והתאריך והמקום להם והזמן, אשר גם הם עלולים היו אילו הזנחתים להביא לידי הפסד²⁵;
והזכרתי גם מתארי הבורא בשלילת הדימוי, ועניין הידיעה והיכולת והתארים, אשר אילו הזנחתים הייתי חושש שיבואו בני אדם לידי כפירה -
- נראה לי עוד לספח למאמר זה שנים עשר עניינים, אשר חוששני שכל אחד מהם, אם לא אדבר בו, יהרהרו בהם לבות בני אדם ויקלקלו אמונתם. וכאשר אבארם יסתלק שלטון הטעות מהם, ויתנקו הלבבות מהן, כמו שנתנקו מן הראשונים.

[בתורה אין ביאור מצוות לפרטיהן]
ואומר, ושמא מקצת בני אדם ימעט מלעסוק בספר הזה,²⁶ מפני שאין בו באורים רבים למצוות לפרטיהן.
ואומר אני, שאינו לבדו מקורינו בדתינו, אלא יש לנו עמו שני מקורות אחרים, האחד לפניו והוא מעין השכל, והשני אחריו והוא מקור הקבלה, ומה שלא נמצאהו בו - נמצאו בהם²⁷, ועל ידי כך ישלמו המצוות בכמותן ואיכותן.

[סתירות בתורה]
והשני ושמא אחר יחדל ממנו מחמת שנראין לו בו סתירות, כגון אמרו בשמואל:

ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש חיל²⁸,

ובדברי הימים,

ויהי כל איש ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש²⁹,

ואומר אני כי קרוב לשלש מאות אלף היו בפנקס המלך קבועים, וארבעה ועשרים אלף מתחלפים במשמרות כל חדש, כאומרו:

לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף³⁰

והושמטו באחד הנוסחים ונקבעו בשני³¹.

[סיפורי שווא בתורה]
והשלישי שמא יביאהו דמיונו לחשוב שיש בו סיפורי שווא³² שהבן גדול מאביו בשנתים. כי יהורם בן יהושפט מת והוא בן ארבעים שנה,³³ וישב אחזיה בנו במקומו, וכתוב במלכים שהיה בן עשרים ושתים שנה³⁴, ובדברי הימים ארבעים ושתים שנה³⁵.
ואומר אני כי תאריך עשרים ושתים שנה הוא לימי חייו, ותאריך ארבעים ושתים לחיי אמו, וטעם הדבר מפני שבגללה אבד³⁶.
ואם ישאל שואל והיאך יתיחס הבן לתאריך מה שהיה לפניו? אני כבר חקרתי בעניין זה ומצאתי שיש שאדם מישראל התפלל לבן, ונדר נדרים לפני שינתן לו בכמה שנים, וכאשר ניתן לו קורא אותו בן הנדרים, כמו שאמר מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי³⁷. וכך צריכים להעמיק³⁸ בעניינים דורשי האמת כדי שיתברר להם האמת.

[מה משמעות הקרבנות?]
והרביעי ושמא מהרהר יהרהר מחמת תורת הקרבנות בין על שחיטת הבהמות ובין על זריקת הדם והחלב.
ואקרב את הדבר³⁹ ואומר, כי הבורא גזר על כל בעל חי שימות, ונתן לכל אדם מידת חיים, ועשה מידת חיי הבהמות עד זמן שחיטתן, והעמיד את השחיטה במקום המוות, ואם היה בשחיטה צער יותר מצער המיתה, הרי הוא היודע בכך, וראוי אם כן שיגמול לה בשיעור תוספת הצער. אנו אומרים כן אם יתברר שיש תוספת מהכרע הדעת לא על פי נבואה⁴⁰ אבל סבילת הכאב וזריקת הדם והחלב, כבר באר בתורה שהוא עשה הדבר ללמד לנו, כי הדם הוא משכן נפשינו כאמרו:

כי נפש הבשר בדם הוא⁴¹,

וכאשר נראה את זאת נשוב ונאמר לא נוסיף לחטוא, וישפך דמנו ויוקטרו חלבינו, כפי שאנו רואים את זה.

[אין יתכן שהשכינה שרתה על בני אדם?]
והחמישי ושמא מתבונן יתבונן ויאמר: והיאך השרה הבורא שכינתו⁴² בין בני אדם והניח המלאכים הטהורים.
אנו אומרים, ומי הגיד לך שהמלאכים בלי שכינה⁴², כי אפשר שכבר השרה ביניהם מן האור פי כמה ממה שהשרה בין בני אדם, ובפרט שכבר אמר הכתוב:

אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו⁴³,

כלומר מי שסביביו אותו הזוהר שלך.

[מדוע צריך את המשכן?]
והששי ושמא יתפלא על מעשה המשכן ויאמר, ומה לו לבורא למשכן ופרוכת ונרות דולקים וכלי זמר וקטורת נקטרת⁴⁴ וריח טוב ומנחות מן החיטים והיין והשמן והפירות וכל הדומה לכך?
אנו אומרים בעזרת ה', שכל אילו סוגי עבודה, לא שיש לו צורך לכך, לפי שהשכל מחייב שאינו צריך למאומה, אבל הכל צריכים לו. אלא הכוונה שיהו עבדיו נשמעים לו במיטב קנינם, ומיטב קניינם הוא הבשר והיין והזמר והקטורת והחיטים והשמן וכל דבר ערב. ולפיכך יביאו מאלה דבר מועט כפי יכלתם, ויגמלם הוא בדבר מרובה כפי יכלתו, כאמרו:

כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו.⁴⁵

ויצילם מן הפגעים כפי שלא יצילם אף אחד זולתו, בגלל אותה המשמעת, כאמרו:

זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני⁴⁶.

ויכבדו מקום אותו האור הנקרא שכינה מרכושם בכסף ובזהב ובמרגליות ובברזל⁴⁷ ושאר הדברים החשובים, ויגמלם על כך שיגלה להם הנבואה מאותו המקום, כמו שאמר על המשכן

ונועדתי שמה לבני ישראל.⁴⁸

וכן יהיה מקום שיענה לתפלת האומה, בכל צרה שלא תבוא עליהם, כמו שמנה שלמה כאשר בנה את הבית מסוגי הענייה, ואמר לו ה':

שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני⁴⁹.

[ברית מילה]
והשביעי שיחשוב בפרטי המצוות, היאך נעשה האדם כל זמן שגופו בשלמותו כפי שנברא אינו תמים, וכאשר חתך ממנו משהוא נעשה תמים כלומר המילה.
ואבאר כי הדבר התמים הוא הדבר שאין בו לא תוספת ולא חסרון, וברא הבורא את החלק הזה עודף עליו, וכאשר חתכו הוסר העודף ונשאר תמים⁵⁰.

[פרה אדומה]
והשמיני יחשב בפרשת פרה אדומה,⁵¹ היאך תורתה מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים⁵².
ונאמר, כי אין זה מוזר שדבר אחד יעשה שתי פעולות נגדיות, בהתאם לגוף המקבל אותן.
שהרי אנו רואים את האש מתיכה את העופרת, ומקפיאה את החלב,
ורואים את המים מרטיבין עץ התרזה⁵³ ומיבשין עץ השקמה⁵⁴,
ומצאנו שהאוכל הטוב מועיל לרעב ומזיק לשבע,
ומוצאין אנו התרופה הטובה מועילה לחולה ומזיקה לבריא,
ולפיכך אינו מוזר שיהא דבר מטהר את הטמא ומטמא את הטהור.

[שעיר המשתלח לעזאזאל]
והתשיעי הקורבן שהיו מקריבים לעזאזל ביום הכפורים⁵⁵. לפי שכבר נדמה למקצת בני אדם שהוא שם שד⁵⁶.
ואנו אומרים כי עזאזל שם הר,⁵⁷ כמו שנאמר שם

ותפש את הסלע במלחמה ויקרא את שמה יקתאל⁵⁸,

וכן יבנאל⁵⁹ וירפאל⁶⁰ וירואל⁶¹ - הכל מקומות.
והיה אחד משני השעירים מקריבים אותו על הכהנים במקדש, לפי שרוב חטאיהם במקדש, והשני קרב בעד כל האומה⁶²בחוץ, כי רוב חטאיהם בחוץ דרך העדפה⁶³.

אבל עניין הפלת שני הגורלות שהם היו⁶⁴ המוזר ביותר בכל הפרשה, הנני מבאר שאין זה בגלל שינוי מי שהם קרבים לו, אלא הם יחד לאל אחד. ואין הפלת הגורלות אלא בגלל שוני אותם שהוא קרב עליהם, והם כוהנים וישראל. ולכן ראוי שיגרילו תחלה, וכאשר יהיה לכל אחד דבר יקריבהו על עצמו, מתוך בירור שזה שלו⁶⁵.

[עגלה ערופה]
והעשירי ידבר על עגלה ערופה, היאך מתכפר בה לעם עוון שאינם יודעים⁶⁶ אותו, שהרי אמר⁶⁷ בתחילת הפרשה על החלל הנמצא לא נודע מי הכהו⁶⁸.
ואומר אני כי כמו שראוי לייסר את האדם על עשותו מה שאין ראוי לו לעשות, כך ראוי לייסרו, על שהזניח מלעשות מה שצריך לעשות. ואלה אילו העמידו להם שומרים משוטטים ומבקרים, לא היה קורא 'לא נודע מי הכהו'⁶⁹. וכיון שלא עשו כן, נתחייבו עונש, ולא רק בשיעור דמי אותה הבהמה בלבד, אלא גם במניעתם מלזרוע חלק מאדמותיהם⁷⁰.

[עם ישראל שפל]
והאחד עשר שהוא רואה את האומה הזו, המחזיקה בתורה הזו, שפלה ומזולזלת.
אנו אומרים, אילו נתן לתופשי התורה השלטון התמידי, היו אומרים עליהם הכופרים שהם עובדים את ה' כדי לשמור על טובתם, וכפי שידעת אומרים על איוב⁷¹. וכן היו גם אומרים על עצמם⁷² שהם סרו מן המשמעת ונזורו אחור, מפני שהורדו והושפלו ולא ניתן להם שלטון. לפיכך רומם החכם את אלה ולא האמינו בו, ובכך נתקיימה הטענה נגדם⁷³, והשפיל את אלו ולא כפרו בו, ולפיכך זכו בדין, וכפי שאמרו:

לא נסוג אחור לבנו ותט אשרונו מני ארחך⁷⁴.

[אין עולם הבא בתורה]
והשנים עשר שלא נמצא בתורה שכר ולא עונש לעולם הבא, אלא נמצא בה את השילום בעולם הזה בלבד.
ואני אומר שאני כבר ייחדתי לעניין הזה מאמר מיוחד: במאמר התשיעי אבאר בו כל מה שצריך בעניין זה בעזרת הרחום⁷⁵.

נשלם המאמר השלישי ותודה לאל על עזרתו.

הערות:

25. ברי"ת הושמט כאן קטע גדול בגלל טעות בין תיבות דומות.
26. ספר תורה נביאים וכתובים.
27. כל דבר שלא נמצאהו מפורש מפורט ומבואר במקרא, נפנה לתורה שבעל פה, וכל שלא נמצאהו מפורש בה, נפנה להכרע הדעת על פי היסודות שנמסרו לנו בתורה. וברי"ת הושמטו כאן כמה מלים.
28. שמואל ב כד ט.
29. דברי הימים א כא ה.
30. שם כז א.
31. יוצא איפוא לדעת רבנו, כי צבא הקבע של דוד היו שלש מאות אלף, כלומר העודף במספר שבדברי הימים על המספר שבשמואל, ויתר שמונה מאות אלף איש היו צבא מלואים המתחלפים עשרים וארבעה אלף בכל חדש, והיה המחזור מסתיים כל שלש שנים, אם כן כל איש מלואים בימי דוד, היה נקרא חדש אחד במשך שלש שנים. ומספר זה של שמונה מאות אלף אינו מדוייק לפרטים אלא תפש מספר עגול, ולמעשה היה המחזור שמונה מאות וששים וארבעה אלף, שהוא עשרים וארבעה כפול שלש.
32. "באטלס" דברים בטלים.
33. בן שלשים ושתים שנה היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם. מלכים ב ח טז.
34. שם ח כו.
35. דברי הימים ב כב ב.
36. שכך נאמר בדברי הימים שם, כי היא היתה יועציהו להרשיע.
37. משלי לא ב. וכן כתב בפירושו שם.
38. לפי ב, לחקור.
39. להבנת בני אדם.
40. נראה לי שאין בדברי רבנו שום רמז שיש גמול או שכר לבעלי חיים, וכוונתו כאן שאם יבוא עקש להתעקש ולומר שיש לבעלי חיים צער בשחיטה יותר על המיתה, נדחהו בקנה ונאמר לו, גלוי וידוע הדבר לפני מה שהתיר שחיטתן, אם יש להן צער שישלם להן. אך חוששני שמא הרמב"ם הבין שכך היא דעת רבנו, אם רומז במלים "אחד הגאונים האחרונים" על רבנו. וזה לשונו במו"נ ח"ג פרק יז: אבל מה שאומרים שיש גמול לבעלי החיים, לא נשמע כלל באומתינו לפנים בשום אופן, ולא הזכירו כלל אף אחד מן החכמים, אלא שאחד הגאונים האחרונים כאשר שמע אותו מן המעתזלים ישר בעיניו והאמינו.
41. ויקרא יז יא.
42. "נורה" תרגמתי שכינתו, כפי שכבר באר רבנו כי אור, זוהר, שכינה, כבוד, כולם מונחים למושג אחד.
43. תהלים פט ח. וראה פירוש רבנו שם מהדורתי.
44. ב, מוסיף: ולחם אפוי.
45. משלי ג ט-י.
46. תהלים נ יד-סו. וראה פירוש רבנו שם מהדורתי.
47. "ואלחדיד" ושמא צ"ל "ואלחריר" ומשי. וברי"ת הושמט.
48. שמות כט מג.
49. מלכים א ט ג.
50. כמו שנאמר לאברהם: התהלך לפני והיה תמים. בראשית יז א.
51. במדבר יט.
52. פרה פ"ה.
53. ראה לעיל במאמר הראשון ד"ה השטה השניה, הע' 79. ותרגמתי כאן "צנובר" תרזה בעקבות רבנו שתרגם בישעיה מד יד תרזה-צנובר. והרמב"ם מתרגם אצטרובלין-צנובר, EXCELSA PICEA והוא וכתב הרמב"ם בשביעית פ"ז מ"ו יש מפרשים לוטם-צנובר. וברי"ת "עץ הארז".
54. "ג'מיז" ותרגמתי שיקמה בעקבות רבנו בתרגומו לישעיה ט ט. ולתהלים עח מז. וכך מתרגם הרמב"ם בכל מקום. ורי"ת לא תרגמה. וכוונת רבנו כאן שרבוי המים מרקיב שרשי עץ השיקמה ומתייבש.
55. ויקרא טז ח.
56. "שיטאן" תרגמתי "שד" בעקבות רבנו בתרגומו לדברים לב יז, וכך תרגם גם לשעירים בויקרא יז ז. ושם זה בערבית מונח לרוחות רעות שבדמיון ההוזים, וכדברי הראב"ע שיראו אותם המשוגעים.
57. וכתב רבנו בפירושו לתורה, הובא על ידי מבשר הבבלי בהשגותיו וזה לשונו, כתב רס"ג בפרשת אחרי מות: וראוי שאפרש לך עניין ההגרלה על שני השעירים ועניין עזאזל, לפי שרבים שואלים על כך, ואומר כי עזאזל שם הר וכבר מצאנו שמות הרים רבים, שנוסף בהם אלף ולמד, כמו ויקרא שמה יקתאל, וכך גם מן המדברות כאמרו מדבר ירואל. ועניין עזאזל מקום קשה מאד כי הקשה נקרא עז, כאמרו אפס כי עז העם, וכשרוצה המתאר לציין קשיותו, עשאה בשתי אותות כפולות כמו המוציא רכב וסוס חיל ועזוז, וכך גם כאן כשרצה לציין תוספת חוזק הוסיף אלף ולמד על דרך זו.
58. מלכים ב יד ז.
59. יהושע טו יא.
60. שם יח כז.
61. דברי הימים ב כ טז.
62. לפי ב, הקהל, ההמון.
63. כלומר הואיל ורוב חטאיהם בחוץ, רצוי יותר שתהא כפרתם בחוץ.
64. "כאנה" אפשר גם לקרוא את האלף נעה, והנון דגושה, ולתרגם: כאילו היא.
65. מעין דברי חז"ל בסוכה ל, א אדם כי יקריב מכם (ויקרא א ב) אמר רחמנא ולאו דידיה הוא.
66. לפי ב, לא עשאוהו.
67. לפי ב, הקדים.
68. דברים כא א.
69. וכעין דרשת חז"ל בסוטה פ"ט מ"ו ובגמ' שם דף מו ב לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה.
70. השוה דברי הרמב"ם במו"נ ח"ג סוף פרק מ.
71. ורבנו לשיטתו, שהשטן האמור באיוב א, אינם אלא משנאים ומקנאים מבני אדם, וזה לשונו בפירושו שם: אבל השטן הרי הוא באמת אדם, ככל שאר בני אדם ודימה למה שאמר הכתוב ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי (מלכים א יא יד), וכן ויקם ד' לו שטן את רזון בן אלידע (שם יא כג) ואלה שניהם בני אדם, וכמו שאמר על יהושע בן יהוצדק והשטן עומד על ימינו לשטנו (זכריה ג א) והיה זה אדם, יתכן שהוא רחום בעל טעם ושמשי ספרא אשר באר הכתוב שהשטינו נגד יהושע כאומרו ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם (עזרא ד ו) ועל דרך זו מתבארת כל הפרשה שהיא יגער ה' בך השטן אשר בדברי זכריהו. ומן שמושי מלה זו שהיא נאמרת במקרא על בני האדם האויבים זה לזה במקומות רבים כמקרא ולא אספרם, כגון אמרו ישטנוני תחת רדפי טוב (תהלים לח בא) ואמר עוד ותחת אהבתי ישטנוני (שם קט ד) ואמר עוד זאת פעלת שטני מאת ה' (שם קט כ) ואמר עוד בעניין יצחק ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה (בראשית כו כא) ולפי דברים אילו ודומיהן יהיה השטן הזה אדם. ע"כ. ועיין שם שהאריך לסתור דברי הקראים הטוענים שהשטן הזה מלאך. וכתב עוד כי מי שמפרש שהשטן הזה הוא החטא, קרוב הוא לאמת, כי גם החטא מקטרג על האדם ולוכדו. וראה גם רמב"ם במו"נ חלק ג פרק כב.
72. אומות העולם השולטים אילו הושפלו והורדו.
73. להחמיר בעונשם על שלא עבדוהו.
74. תהלים מד יט. וראה פירושו המעניין של רבנו לכל מזמור זה שם מהדורתי.
75. והשוה גם תשובת הרמב"ם לשאלה זו בהלכות תשובה פ"ט.

תוכן מחשבת ישראל