רבנו יונה בן אברהם גירונדי, מת בטולידו בשנת 1263. היה מגדולי רבני ספרד. היה קרובו ומחותנו של רמב"ן, ועמד אותו בקשרים כל ימיו.
היה תלמידו של רבי שלמה מן ההר, במונפליה, ובעקבותיו נלחם בלימוד הפילוסופיה.
לאחר שובו לגרונה התחיל לדרוש שם ברבים במוסר ובתורת המידות. לאחר זמן עזב את גרונה ועבר לברצלונה, שם קבע ישיבה שתלמידים נהרו אליה מספרד ומארצות אחרות. בין תלמידיו היו הרשב"א ורבי הלל מורונה.
ספרי המוסר של רבנו יונה התפשטו בכל תפוצות ישראל, והייתה להם השפעה גדולה על הדורות הבאים.
ספריו: פירושים למשלי ולפרקי אבות; חידושים למסכת בבא בתרא וסנהדרין; פירוש לרי"ף למסכת ברכות; פירוש הגדה של פסח; משפטי בדיקות הריאה; אגרת התשובה; ספר היראה; שערי תשובה.
הנוסח המובא כאן מבוסס על דפוס ורשה, בהוספות של השמטות. הכותרות נעשו בידי יהודה איזנברג.


טוב לגבר כי-ישא על בנעוריו (איכה ג כז). כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו של הקדוש-ברוך-הוא ולתת מוסרות ומוטות על צווארו להיכנס לעבודת בורא העולם. ויזכור את בוראו בימי בחורותיו, ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם, ויכניס אהבתו בלבו, ויחשוב הבורא תמיד לנגד עיניו, ועל ידי כן ייתן יראת הצור על פניו, ויכניע לבו, וישפיל קומתו ואת רום עיניו, וילך שחוח, ויתהה על עוונות נעוריו, ויבכה עליהם תמיד, וישמור בכל כוחו מחטוא עוד במסתרים, ולא יעשה במחשך מעשיו, ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא, וכל רואיו יאשרוהו.

[בכל בוקר בהקיצו משנתו]

בכל בוקר בהקיצו משנתו, יזדעזע ויהיה נרתע ונחפז מאימת הבורא בזכרו חסדו אשר עשה לו ואמונתו אשר שמר לו, כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו, ואז יברך בלבו את הבורא אשר הגדיל לעשות עמו, כי חידש והחליף כוחו. ובשומו הדברים האלה אל לבו, תבער אהבת הבורא בלבו, ואז אל ייסוב על מיטתו דרך עצל, אך במהירות וזריזות יקום מיד. ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דרך עצלות, ישיב אמריו לו וישים אל לבו, כי אם יקרא בעל-חוב או אדם אחר אליו, יקום מיד, או מפני כבוד אדם, או מפני ריווח שיביא לו חיי שעה, או מיראת הפסד ממון, כמו נפלה דלקה בעיר, יקום מיד במהרה ולא יתרשל. או אם יצטרך ללכת לעבודת המלך, יקום ואל יתרשל פן יעלילו עליו. או למצוא חן בעיני המלך. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, שיש לו להיזהר לקום במהירות ובזריזות, ויירא פן יאחר לבוא. וכל מעשיו יחשוב לעשות לשם-שמים, ולפי כוחו ילך בדרכי החכמים, ויהיה נכנע.

אל יעמוד ערום ממיטתו, אף מיושב, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי (שבת קיח ב) מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי. אך ייקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו, ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר, הנני בחדרי-חדרים בבית אפל, מי רואני ומי מעידני, כי מלוא כל הארץ כבודו, לפניו כחשכה כאורה.

וילבש בגדיו, ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, כי עקר מצות ציצית לזיכרון ללבשו תמיד, כי לזיכרון המצות נתנה, ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאות את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי-ערווה מצויים שם. על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו.

וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתו. וצריך להתעטף מעומד. ואותו טלית קטן, טוב שיהיה כעין סרבל, כי אין בזה פקפוק.

וינעל מנעליו, של ימין תחלה ואחר כך של שמאל, ויקשור של שמאל ואחר כך של ימין, כמו שאמרו רבותינו (שבת סא א) ירא-שמים יוצא ידי שתיהן, לקים דברי שתיהן. לקיים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן, כתפיליו כך מנעליו: מה תפיליו בשמאל, אף מנעליו בשמאל.
ומעת קומו להתהלך על הדרך, יכפוף קומתו וישוח ראשו, כי השכינה למעלה מראשו, ולכן נכון לכסות ראשו, ואל יהיה בגילוי-ראש.

וילך ויבדוק עצמו בבית-הכסא, ושם יהיה צנוע, אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח ומאחריו טפחים, והאישה מלאחריה טפח ומלפניה ולא כלום. ולא ישתין מעומד, פן יהיו ניצוצות נתזים על רגליו ויראה ככרות-שפכה, אלא יעמוד במקום גבוה או ישתין בעפר תחוח. ואם ישתין מעומד, יזהר פן יאחוז באמה, אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ. ואף אם הוא נשוי, כי אחרי אשר העונש גדול כל כך שהוא מביא מבול לעולם, מאוד יש לו לאדם להתחזק ולקדש עצמו אף במותר לו. וכן רבנו הקדוש מימיו לא הכניס ידיו למטה מאבנטו (שבת קיח ב).
וכשישב לפנות, ישב ויגלה, ויכסה ויקום. ואל יפצר עצמו לפנות בחוזק, פן ינתקו שני הכרכשתא ויסתכן. ויקנח בשמאל אבל לא בימין. מפני שמראה בה טעמי-תורה ואוכל בה.
ויבדוק עצמו יפה יפה, כי אחרי אשר קרביו ובני-מעיו צריכים לברך את הבורא תמיד שנאמר (תהילים קג א) ברכי נפשי את-יי וכל-קרבי את-שם קדשו, אין נאה להביא בטן מלאה צואה לפני הקדוש-ברוך-הוא ריבונו-של-עולם לברכו. וישמור פן ילכלך בגדיו לא במי-רגלים ולא ברעי.

אם יש לו יכולת, יהיו לו שני מכנסים. אחד, שלובש בשעת התפלה לבד, למען יהיה נקי יותר בתפלתו. ואם אין לו, יזהר שלא יטנף את שלו, ויכבסם תמיד להסיר כתמי-הצואה מעליהן.

וירחץ בניקיון כפיו במים אם יש לו. ירחצם יפה יפה, ויברך עליהם "על נטילת ידים" . ובברכת "אשר-יצר", ימתין עד התפלה. ואם ברך "אשר-יצר", יאמר עמה "אלוהי נשמה שנתת בי", כי היא סמוכה לה, ולפיכך אינה פותחת בברוך. ואז בעת התפלה יתחיל "אשר נתן לשכווי בינה", או יחזור ויברך "אשר-יצר". ו"על נטילת ידים" יברך בשעת ניגוב, ולא בנטילתן.

ומיד יברך "על מצות ציצית" בטלית אשר לבש, אם לא ברך בהתעטפו. ובכל פעם שהוא מתעטף, צריך לברך.

ואחרי כן יניח תפלה של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובדו בלע"ז ממש כנגד הלב, ויברך "להניח תפילין".
ואחר כך ישים של ראש כנגד המוח ויברך "על מצות תפילין".

ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה - חוזר ומברך על של ראש שתים: "להניח" ו"על מצות".
ותמיד ימשמש בתפיליו, בשל יד ואחר כך בשל ראש, למען יזהר להיות בנקיות, כי תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן. וצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן, דקיימא לן כרבנן דבי רב אשי (סוכה מו א) דכל אימת דממשמשי בהו מברכי.
ומפי מורי הרב רבי שמואל ברבי שניאור שמעתי, דאין צריך לברך משום משמוש, אלא כשהן נעקרות ממקומן, והוא מחזירן למקומן.
ולעניין שינה, יש שלשה חלוקים בדבר:
כשהן בראשו, יישן בהן שנת עראי אבל לא קבע.
וכשהוא אוחזן בידו, לא עראי ולא קבע, פן יפלו מידו.
ואם הניחן אצל מראשותיו, יפרוש סודר עליהן ויישן אצלן בין עראי ובין קבע.
וכשנכנס לבית-הכסא, חולצן חוץ לארבע אמות, או כורכן ומניחן בכלי תוך כלי בחיקו כנגד לבו.

[בית-הכנסת]

וילך לבית-הכנסת. ובבואו סמוך לבית-הכנסת, ימהר פעמיו, כמו שכתוב (תהילים נה טו) בבית אלוהים נהלך ברגש. ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים, וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד יז) שמר רגליך כאשר תלך אל-בית האלוהים.
ויבוא לבית הכנסת, ואומר בכניסתו (תהילים ה ח) ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל-היכל קדשך ביראתך, וישב במקומו. ואם יש לו עוד טלית, יתכסה בו ויברך "להתעטף בציצית". וישב, ולא יפתח פיו עד שישהה מעט, וישים אל לבו לפני מי הוא עומד, ומי השומע דבריו. ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת.
ויפתח תפלתו על הסדר, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים (ברכות ה ב) [מנחות קי א].
ויתקן מלבושיו, שנאמר (עמוס ד יב) היכון לקראת-אלוהיך ישראל.
וכשהוא מתפלל, אל יגביה קולו בתפלתו, אך ישמיע לאוזניו מה שיוציא מפיו.

ויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה, ואל יבלען. גם סוף התיבות יחתוך להפרידן מהתיבה הסמוכה להן, פן ייכשל ב"ספרו בגויים את-כבודו", "שבחי ירושלים את ה'", וכן כל "את", ו"אותו", ו"אותה", הסמוכות למ"ם, צריך להפרידן זו מזו, וכן "אלוהיכם אמת", וכיוצא באלה. ולא יהיה מאריך בתפלתו יותר מדי בצבור, פן יחשבוהו ליהיר ולץ.

ובקריאת שמע יהיה מאוד נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאוזניו מאתים וארבעים ושמונה תיבות שבו. וייתן ריווח בין הדבקים, כדברי רבותינו (ברכות טו ב) בכל-לבבך, ועל-לבבך, וכיוצא בהן. ובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק ראשון, יאריך עד שיחשוב "היה הווה יהיה". ולא יאריך באל"ף דאחד, ולא ימהר בח"ת לקרותה בחטף. ויאריך בדל"ת, עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ, ובארבע רוחות העולם ממזרח וממערב מצפון ומדרום ותהום רבה, ומאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ואם לא יוכל לכוון כל כך, יכוון השם שהוא עתה אלוהינו, עתיד להיות אחד.

ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל.
בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע.
ובכל נפשך, אפילו נוטל נשמתך.
ובכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך.
אשר אנכי מצוך היום, יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי.
על לבבך, עד כאן כוונת-הלב ועיקר קבלת על מלכות שמים. ואפילו מהלך בדרך, נכון לעמוד עד שיגיע ל"על לבבך", אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה.
מכאן ואילך יקרא כדרכו בכוונה לפי כוחו.
כשיגיע ל"וקשרתם לאות על ידך", ימשמש בתפילין של יד.
ל"והיו לטוטפות בין עיניך", ימשמש בתפילין של ראש.
וכשיגיע ל"וראיתם אותו", יעיין בציציתו.
ויחתוך זי"ן דתזכרו.

ואל ירמוז בעיניו ויקרוץ בשפתיו וימלול ברגליו ויורה באצבעותיו, כי תועבת השם כל עושה אלה.

ובתפלתו מיושב אל יסמוך לאחריו, ולא יהא נוטה לצדדין דרך גאווה, אלא ישב וראשו כפוף, שלא יראה פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו. ושני אציליו על עצם הירך מקום חיבורו לגוף מכאן ומכאן, ושתי ידיו תחת לבושו, הימנית על השמאלית כנגד טבורו. ואל יפשוט רגליו, אך יהיו שוקיו על עומדן, למען יהיה יותר ברעדה וביראה. וינענע כל גופו, לקיים (תהילים לה י) כל עצמתי תאמרנה.

ובקומו להתפלל, יכוון רגליו זו אצל זו, וישוח ראשו, וידחוק אציליו לגופו נגד חגורתו, וישים ידיו תחת לבושו, הימנית על השמאלית. ועושה שבע כריעות: ישחה בברכת "אבות" תחילה וסוף, ישחה "בברוך אתה" במהירות ויזקוף בשם בנחת, וישחה ב"מודים" תחלה וסוף, ולא יותר בברכות.
אבל כשהוא פוסע שלש פסיעות, נותן שלום בשמאל בתחילה וכורע, לימין וכורע. לפניו וכורע ותהיה הכריעה כמו שאמרו חכמים (ברכות כח ב) עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, ועד כדי שייראה איסר כנגד לבו, וזהו בשר ברוחב איסר בין פרק חוליות השדרה כנגד הלב. וכשאדם זקוף, מובלע ואינו נראה. וכשהוא שוחה, אז יתפרדו החוליות ונראה אותו-בשר. ואל יחזור מיד למקומו, פן ייחשב ככלב שב על קיאו.
ולא יירק בתפלתו. ואם נזדמן לו רוק, מבליעו בכסותו. ואף לא יגהק, ולא יפהק. ואם פיהק, מניח ידו על סנטרו או על פיו. ולא יאחז מאומה בידו, כי יירא פן ייפול מידו ולא יתכוון. ולא יתפלל לא כנגד רבו ולא לאחורי רבו.

ויסדר תפלתו, אך לא יעשנה קבע כאדם האומר חוק קבוע הוא עלי בכל יום, כך וכך תפלות מוטלות חובה עלי. אלא יעשנה תחנונים לפני המקום. ואל יעיין בתפלתו לאמור, כמה התפללתי בכוונה, ראויה היא להתקבל, כי הוא משלושה דברים המזכירים עונותיו של אדם, כי מקטרגים עליו ואומרים, וכי ראוי הוא לכך שתתקבל תפלתו, והלא עשה כך וכך!
אך יחשוב בלבבו, כי מאוד היה לו לעמוד בתפלה יותר, אולי יכפר אחד מעונותיו הקטנים, ויזכור כי בשר הוא, רוח הולך ולא ישוב, ומה יתרון לו להתגאות במעשיו, הלא לכך נוצר.
ואם על כורחו יגאה לבו, ישים אל לבו גאוני עולם שגוועו ועברו מן העולם אשר עשו טובה אלף ידות יותר ממנו.

ובעודו בבית-הכנסת, אל ידבר דיבור חול עם אדם, ואף כי בשעת קריאת התורה. ואם ישבו אצלו בני-אדם המדברים, יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל. ואל יתפאר לומר "איני מדבר", כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו.

ויענה "אמן" על כל ברכה, כי גדול העונה אמן יותר מן המברך, ופותחים לו שערי גן-עדן. ו"יהא שמה רבא מברך", יענה בכל כוחו בפיו ובכל כוונתו. ולא יצא מבית-הכנסת בשעת קריאת-התורה, אם לא בין גברא לגברא.

לעולם, בין בשעת תפלה ובין בשעת ברכת-המזון, כל שעה שאדם עסוק לדבר בשכינה, לא יגע בבשרו, כי אם בידים עד הפרק העליון, ובצווארו עד חלוקו, אבל לא ברגליו, ולא בכל שאר בשרו ובמנעליו. ואם נגע - ייטול ידיו או ישפשפן בעפר או בקיסם. ואם יצטרך לחכך, יחכך מעל לחלוקו. ואל יגע לא בכינה, ולא בשער בית-השחי ובית-הערווה. ואם נגע, ייטול ידיו או ישפשפן בעפר או בצרור או בקיסם. ובשעת תפלה, טפח מגולה אפילו באשתו, ערווה, ואסור לקרות שמע ולהתפלל ולהסתכל בה.

[בדרך מבית הכנסת לביתו]

ויצא מבית-הכנסת בנחת ובדרך כריעה, ויאמר (תהילים ה ט) ה' נחני בצדקתך וגו', וילך. ובלכתו בדרך, אל ישוח יותר מדי, ואל ישפיל סודרו על עיניו, פן יחשב ללעג. ואל ילך בקומה זקופה. כי ההולך בקומה זקופה, דומה כמסלק המורא מעליו. אלא ילך במידה בינונית, לא זקוף ולא כפוף יותר מדי, אלא) שלא יראה הבא כנגדו בפניו.

וישפיל עיניו, שלא יראה את חברו כנגדו כמלוא עיניו. ואם פגע דבר-ערווה, כגון אישה, בין יהודית בין ארמית, בין נשואה בין פנויה, בין גדולה בין קטנה, יעצום עיניו או יסובב לצד אחר, כדי שלא יראנה. וכן אמר החכם, אין לך דבר חוצץ בפני התאווה כעצימת העין.
וכן אם פגע חזיר וחזירה או כל בהמה נזקקים זו לזו, אל יסתכל בהם.

ויהיה מקדים בשלום כל אדם, אפילו אינו-ישראל, כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות, אך לא בשלום אישה. ויבוא לביתו בשלום, ויסיר תפיליו ויתנם בכיס, של-יד על של-ראש. ויסיר של-ראש תחלה ואחר כך של-יד. ויסיר מכנסיו וילבש אחרים. וטוב שילמד מיד, משום דכתיב (תהילים פד ח) ילכו מחיל אל-חיל, ומיד טרם ילך לעסקיו.

ואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת-שחרית, יאכל מיד. וייטול ידיו תחלה בהרבה מים, ולכל הפחות ייטול מים רביעית הלוג. וייתן שלוש פעמים מים על ידיו, וישפשפן היטב. ושלא יהא דבר חוצץ, כי כל החוצץ בטבילה, חוצץ בנטילת ידים. ויגביהן בנטילה, שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידיים. וינגבן היטב ויברך על הלחם המוציא. וייתן ריווח בין תיבה לתיבה.

וכל מה שייהנה בו מן העולם הזה, בין בפירות, בין בריח, בין באכילה, בין בכל דבר שייהנה, אסור ליהנות בלא ברכה. ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו עליהם השלום. ואם אינו בקי, ילך אצל בקי ללמוד, ואל ישים עצמו כבהמה. ואם לא מצא בקי, ילך ויניח הנאתו, ולא ייהנה מן הדבר עד שידע לברך עליו את בוראו כדת וכמשפט. וכשיברך, יכוון את לבו לברך את הבורא, ולא כדבר הרגיל בפי אדם לצאת שלא בכוונה. וכן לברכת המצות וכל מעשה האדם יעשה, יעשה דברים לשם פעלם ולא מצות אנשים מלומדה ומנהג אבות. ומאוד יהיה צנוע באכילתו, ואחר גמר סעודתו יברך ברכת המזון, ואחר כך ישתה מים או יין להשלים מאה ברכות ביום. והכל לשם שמים.

[עסקים]

וטרם ילך לעסקיו, ילמד פסוק או הלכה, כדי לקיים מצוות והגית בו (יהושע א ח). ואותה שעה ילמד בהגיון הלב, ולהיות אוזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו. ואל יפסיק משנתו לדברים בטלים, כי אף לומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, אשר יש בו דבר שבח, שמברכים עליהם ברוך שככה לו בעולמו, הרי זה מתחייב בנפשו (אבות פ"ג מ"ט). קל-וחמר לשיחת חולין, אשר כל דברי עבירה תלויים בה, והשח בהם עובר בלאו ועשה (יומא יט ב):
עשה - ודברת בם (דברים ו ז) ולא בדברים אחרים, ולאו הבא מכלל עשה, עשה.
ולאו - כל-הדברים יגעים לא-יוכל איש לדבר (קהלת א ח).
וכל שכן להפסיק מדברי תורה שהוא חייב לעסוק בהם. ועל המפסיקים נאמר (איוב ל ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. ואמרו רבותינו (חגיגה יב ב) כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים בגיהנם.

אחרי כן ילך לעסקיו, כי יפה דרך ארץ, ולא יוכל אדם לעבוד את הבורא אם לא יטרח לבקש מזונותיו. וכן אמר דוד (תהילים קכח א ב) אשרי כל-ירא ה' ההלך בדרכיו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

ויהיו עסקיו באמונה, וירחק מדבר-שקר ומחברת אנשים רעים וממושב לצים. ואם יצטרך לשבת עימהם פן ילעיגו ויתלוצצו עליו ויראה כעושה עצמו חשוב, אל ייכנס לתוך דבריהם ואל ישיב להם כי אם בקוצר-רוח, ויקום מיד שיוכל.

ויזהר בלי להונות את חברו לא בדברים, וקל-וחומר בממון. ואף עסקו עם הנכרי יהיה באמונה, פן יתחלל שם-שמים ותורת-ישראל תתבזה על ידו. ואם ישמע מוציאי דיבה על איש, אל יאמין להם, כי שמא הם שונאיו, אלא יעשה עצמו כמאמין ואל יאמין. ואם יקללהו אדם ויחרפהו, אל ישיב לו מאומה, ויהיה נעלב ולא עולב, ואל יצא לריב מהר. ואל יבוא אצל בני אדם, שהם מתלחשים יחד, ואל יוציא דיבה על שום אדם ואפילו הוא שונאו. ואל ישנא בלבבו כי אם את אשר המקום שנא. וכל ענינו ועסקו יהא לשם שמים.

[בביתו, הכנסת אורחים]

ובשובו מעסקיו, אל ישב בטל, כי מה לאדם להיות יושב בטל, הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים, אף כי תלמוד-תורה אין לו שעור.

ואם יבאו אורחים לביתו, יכניסם לביתו בסבר פנים יפות, ומיד בבואם ישים לפניהם לחם לאכול, כי פעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול. וייתן להם לחמו ומימיו ואת אשר יאכל, בפנים מאירות. ואף אם יהיה בלבבו עצב ודאגה, ישיחנה מלבו בפניהם, וינחמם בדבריו ויהי להם למשיב נפש. ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים, יטרח הוא בעצמו, ויעמוד עליהם, כי מי לנו גדול מאברהם ששימש למלאכים, והיו לו כמה עבדים ושפחות, שנאמר (בראשית יז כג) ואת כל-ילידי ביתו, ואף על פי שנראו כערביים, כדברי רבותינו זיכרונם לברכה. ובכל מה שעשה על ידי עצמו, שילם לו הקדוש-ברוך-הוא לישראל בכבודו ובעצמו.
ואל יספר לפניהם, כך וכך אירע לי, מקצת תלאותיו, כי דברים אלו שוברים את רוחם, כמדומה להם כי בשבילם אמר כן, וכמעט אין לו שכר בעמלו. ויכבדם כאדונים לו. וכן מצינו באברהם (שם יח ג) שקראם אדונים. וגדול הכנסתם יותר מקבלת פני השכינה.

ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר. וכן הוא אומר (ישעיה נח י) ותפק לרעב נפשך. ויאמר לו, תצא נפשי שאין לי מה לתן לך. ואם ילינו אצלו, ישכיבם במיטב מטותיו, כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב, ויותר עושה לו נחת-רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו, וגלגל הוא החוזר בעולם.
ובצאתם ילוום וייתן להם פת צדה לדרך, כי על-פת-לחם יפשע-גבר (משלי כח כא), (סנהדרין קד א) כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת לחם בהיפרדו מאתו, נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב, שמונים וחמשה איש נושאי אפוד בד. והענק תעניק להם מסת נדבת ידך.

ואם באה מצווה לידך, תמהר בה ואל תתרשל בה, כי זהירות מביאה לידי זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, קדושה, יראת-חטא, חסידות, וענוה.

[בין הבריות]

ויהא זהיר בכבוד חכמים. בא חכם אצלך, תקבל פניו בכבוד וכבדהו.
יש חתן בעיר, לך ועסוק בו ושמחהו, כי המשמחו זוכה לראות בשמחת ירושלים.
יש מת בעיר, טרח בו וספדהו, אך במידה בינונית, כי אין כבודו לומר מה שלא היה בו, ושתיקה יפה. אך המידות אשר ידעת אשר היו בו טובות, תספר, ותלוהו.
אם יש ברית-מילה בעיר, טרח ועסוק והיה כמסיע במצווה, כי גדול שכר מסיע כעושה המצווה.

ואם חבריך בצרה, היה צר בצרתם, ואל תשמח בעת כשלונם, והיה שמח בטובתם. שמעת צרת ישראל הרחוקים, האנח והתפלל עליהם, וכל-שכן על הקרובים. ברך את הצור על כל הבא, על הטוב ועל הרע. תשמח בייסורים ותחשוב הכל לטובה בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, וזהו שכתוב (דברים ו ה) ובכל-מאודך. ואל תבעט בייסורים, ותחשוב הכל לטובה. ואמור כל דעביד רחמנא לטב עביד.

והתרחק מן הנדרים, כי בעוון הנדרים בנים מתים, ואשתו של אדם מתה.
ומן השבועות ומן הכעס. כי כל הכועס, מבלבל דעתו ורוחו ולא יתיצב באהבת הבורא. וכן אמרו רבותינו (ברכות כט ב) לא תרתח ולא תחטא. ובכמה מקומות דבר שלמה בחכמתו (קהלת יא י) והסר כעס מלבך. (שם ז ט) כי כעס בחיק כסילים ינוח. [קידושין מ ב] הרגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו.
וגם משה רבנו שהיה אב לחכמים ולנביאים, כל מקום שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות. ואפילו אם עשה לך אדם שלא כהוגן, אל תקפיד ולמוד מהלל ענותן זכרונו לברכה.
ואף להטיל אימה בתוך ביתו, מצווה להראות עצמו כעסן ודעתו מיושבת ורוחו נחה, ואל יטיל אימה יתרה, אך במידה בינונית. ואל יקרע כליו בחמתו, אף לא ישחית כל-מאומה. ויכוף את יצרו מכל אשר יתאווה, אף משיחה בטלה, כי מה יתרון בדברים שלא לצרך, אין זה כי אם הרבות פשע.

והוי רצוי לאחיך ולחבריך. ואל תשכב בלילה וקטטה לך עם אדם, אך לך ותרצה אותו עד שיתפייס. ואף אם חטא לך, בקש ממנו פיוס. ואל תאמר, הן חטא לי, ועליו לבוא לפייסני, כוף את יצרך ולך אליו, למען לא יגבה לבבך ותהיה מתועב לפני הבורא, שנאמר (משלי טז ה) תועבת ה' כל-גבה-לב.

ומאוד הזהר שלא לשקר, אפילו בדברי הבאי, כי חילול השם יש בדבר. ואף לא להשתכר בשקר, כי יצא שכרו בהפסדו, כי הוא מארבע כיתות שאינן מקבלות פני השכינה, כת משקרים, כת חנפים, כת לצים, וכת מספרי לשון הרע.
וכן עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת, אין שומעים לו (סנהדרין פט ב).
וכל המשנה בדבורו, כאלו עובד עבודה-זרה (שם צב א), דכתיב הכא (בראשית כז יב) והייתי בעיניו כמתעתע, וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים.
והזהר מן הליצנות, כי היא שניה לעברות, והיא מעבירה את המורא ומרגילה את האדם לעבור, וכל המתלוצץ נופל בגיהנם.
ושלא להחניף, כי-לא לפניו חנף יבוא (איוב יג טז).
ושלא לספר לשון הרע, כי לכל יש רפואה, חוץ מלשון הרע. ושלא לקבלו, שנאמר (שמות כג א) לא תשא שמע שוא.

והתרחק מן הכבוד, וכבד כל אדם, ותעביר על מידותיך, והוי דן את כל אדם לכף-זכות, למען יעבירו מן השמים על פשעיך וידונו אותך לכף זכות.

[כבוד אב ואם וחכם]

ואם אתה אצל בני אדם שחייב אתה בכבודם, כגון אביך ואמך, כבדם ותירא מהם, ולא תשב במקומם, ולא תסתור את דבריהם. אם אמרו דבר, אפילו ידעת כי איננו כן, אל תאמר, לא כן היה. ואם יש להם דבר עם אדם, אל תכריע ביניהם. ואל תכנס לתוך דבריהם, כי אף תוך דברי חברו אם נכנס בהם, נקרא גולם.
כללו של דבר, כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם, יתלה, ולא בו. ומאוד יש להיזהר בכבודם, כי הוקש כבודם לכבוד המקום, והמכבדם כאלו כיבד את המקום. והמצערם כאלו צער עצמו.

וחייב להאכילם ולהשקותם ולהלבישם ולהכניסם ולהוציאם. ואם אין לו ייסוב על הפתחים וייתן להם. ומה שיעשה להם, דרך כבוד יעשה, כי יש מאכיל אביו פסיוני, וטורדו מן העולם. ומטחינו ברחיים, ומביאו לחיי העולם הבא (קדושין לא א).
היה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו, אבא, עברת על דברי תורה, אלא אומר לו, מקרא כתוב בתורה כך הוא. והוא יבין מעצמו, ואל תבישו.
ולא ידבר על מעשיהם בשום עניין, אפילו זרק ארנקו לים או לאור בפניו, לא יכלימנו.
ואם שמע אדם מדבר עליהם שלא כהוגן, יקהה שניו ויאמר לו, שקר אתה דובר. אך אין להכות את חברו על כך, ואף שתיקה יפה במקום שאין כבודם, כמו שהוא יודע, שאם ימחה אז יוסיף האחר לומר עליהם דברי גנאי אחרים. ורצונם הוא כבודם. והם שמחלו על כבודם, כבודם מחול.

והוי ירא מן החכמים, כמו שדרש רבי עקיבא (פסחים כב א) את-יי אלוהיך תירא (דברים ו יג), לרבות תלמידי-חכמים. והדבק בהם ובדרכיהם הטובים, ועמוד מפניהם, ואף מפני הזקנים שאינם חכמים, ובטל רצונך מפני רצונם.

וכבד את אחיך הגדול, ואחי אביך, ואחי אמך, ובעל אמך, ואשת אביך, כי בכולם דרשו חכמים (כתובות קג א) מן המקרא שכתוב (שמות כ יב) כבד את-אביך ואת-אמך.

אל תרדוף אחר ישיבת עמי הארץ ולצים, כי מהם לא תלמד חכמה, כי אם דברים ריקים ולצון. אך רדוף אחר החכמים, כי מהם תלמד חכמה. ואל תהי בז לדברי אחיך, ואל תלעג לשום אדם.

[עזרה לזולת]

אל תמנע טוב מבעליו. אם שאלך אדם על טובה שבעולם או דבר-מצווה, אל תמנענו מלעשותה, אך אם אין דעתך על הדבר, אמור לו, עשה כחכמתך.
והיה רגיל בצדקה כפי כוחך, ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חוק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה, כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה. וכשתיתן לעני, תן לו בסתר, כי מתן בסתר יכפה אף (משלי כא יד). וענייך קודמין.
ואל תקפוץ ידך מהלוות לעני בשעת דחקו, כי גדול המלווה יותר מן העושה צדקה, וצדקתו עומדת לעד, כי איננו חסר בדבר, ויחשוב כי לכמה נכרים הוא מלווה בלא ריבית. ואם יקשה בעיניו להלוותו בלא משכון, ילונו במשכון, ויקבע לו זמן להלוואתו. ובתוך ימי ההלוואה לא יקראהו לעשות מלאכתו או כל דבר אם לא ייתן לו שכרו מושלם, שנראה כריבית.

ובמעשרות, אל תרפה ידיך מליתנה כראוי. כיצד? מכל דבר שמשתכר, הן ללמד, הן לכתוב, הן לעשות מלאכה, או אף אם מצא מציאה, או נתנו לו במתנה, או כל עניין שיהיה, הן כסף הן שווה זהב, מן הכל יפריש מעשר, כי דבר זה אין לו ערך, כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו, התיר במעשר (תענית ט א).

אל תגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי, ואל תסרהב בחברך יותר מדי. ואל תאמר לו, דבר זה עשיתי בשבילך, ולא עשית בשבילו. אך אם יטעה וידמה כי בשבילו עשית, אין צריך לומר לו, לא עשיתי בעבורך, כי הוא מטעה את עצמו, ואין זה גנבת-דעת.
כללו של דבר, כל צד גנבת-דעת, אסורה.

[דבור נקי]

אל תזכיר שם-שמים לבטלה, כי המזכיר שם-שמים לבטלה, ראוי לנדותו (נדרים ז ב). אף שלא לצורך במקום מטונף. ולא תשבע כלל, ואף לא בכינויים, ואף לא במידותיו ובמעשיו, כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה. וכן לא ישבע בתורה ולא באמת, כי השם נקרא אמת, וה' אלוהים אמת (ירמיה י י). ולא יקלל חברו בשם, אף לא עצמו כה יעזרני השם. ואל יישמע שם טומאה על שפתיך, כמו שמות הקדשים - יעקרו ויהרסו. וכשתזכירם לצורך בפני הגויים, אמור בשפה רפה ובכובד ראש.

וכל דבר ניבול וצד דבר ערווה לא ישמע על פיך, כגון להזכיר זונה או כל דבר נבלה, כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב יד), מעמיקים לו גיהנם והופכים לו גזר-דין של שבעים שנה לרעה [שבת לג א]. ואף השומעים ושותקים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם, נכשלים בדבר.

ואל תחשוד חברך, כי שמא כשר הוא בדבר, והחושד בכשרים לוקה בגופו. ואל תביא עצמך לידי חשד, להיות נקי מהשם ומישראל, פן ייכשלו בני אדם על ידך שיחשדוך הבריות. מחול לכל החושדים בך.

ואל תהרוג כינה ואל תעשה שום דבר מאוס בפני חברך. ואם עשו אחרים לפניך ונמאסת, מחול להם ואל ייכשלו על ידך. ואם מצאת רוק מוטל, הרם וסלקהו או כסהו ומחול לאשר עשה אותו, פן יבוא אחר ויכשילנו שלא ימחול.

והזהר שלא ימצא טינוף על בגדיך או שומן או כל דבר מאוס, כי המתלכלך ואינו נזהר בנקיות, משניא אוהביו של מקום לבריות וחייב מיתה, שנאמר (משלי ח לו) כל-משנאי אהבו מות - אל תקרי משנאי אלא משניאי. ויראי-השם שאינם משמרים עצמם בנקיות, אומרים רואיהם, כמה לומדי-תורה מאוסים, ונמצא שם-שמים מתחלל על ידיהם.

ואל תשקץ נפשך בהשהות נקביך. והמשהה נקביו בגדולים ובקטנים, עובר בשתים, אל-תשקצו (ויקרא יא מג), ולא-יראה בך ערות דבר (דברים כג טו).

אל תאמר שום נחוש, כי לא-נחש ביעקב ולא-קסם בישראל (במדבר כג כג). ובכמה מקומות הזהירה תורתנו, לא ימצא בך וגו' מנחש (דברים יח י), לא תנחשו (ויקרא יט כו). ואין לנו לשים שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה. ואם יש לו לאדם לעשות מצווה, כגון לחזור על מסכתא או להשיב בנו אל הספר, לא יאמר אמתין עד ראש-חדש או עד הפסח, כי בכל יום ובכל עת, טוב להתחיל ולעשות מצוות. ומי שאינו מקפיד, לעולם לא יקפידו עמו. אך המקפידים, השטן עומד על ימינם ולהחזיקם בטעותם.

אל תתכבד בקלון חברך. ואל תרים זרועך על שום אדם להכותו, כי הסוטר לועו של ישראל, כאלו סוטר לועו של שכינה, [שנאמר (משלי כ כה) מוקש אדם ילע קדש. ותקצץ ידו שנאמר (איוב לח טו) וזרוע רמה תשבר. וראוי הוא להיקבר חי, שנאמר (שם כב ח) ואיש זרוע לו הארץ. ואפילו בהרמת יד נקרא רשע, שנאמר (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך (סנהדרין נח ב). על כן יש לו לאדם להיזהר מאוד מלהכות, אם לא בנו הקטן או תלמידו שהוא מוכיחו.

אם תוכיח את חברך, אל תוכיחנו ויתבייש (ערכין טז ב), אבל תוכיחנו בסתר. ואפילו מאה פעמים. אל תלבין פני חברך ברבים, כי המלבין פני חברו, דם יחשב לו דם שפך. תדע, דאזיל סומקא ואתי חוורא, ואין לו חלק לעולם הבא. ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים [ברכות מג ב]. אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים ולא קבל, מותר לביישו ולהלבין פניו ולשנאתו ולרדפו עד שיקבל. וכל מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח אדם עובר, העברה בראשו. ואם הוכיח, אז נפשו הציל.

[נשים]

אל תתייחד עם שום אישה, אפילו בתך או אחותך, ואפילו פנויה, חוץ מאשתך - ואפילו היא נדה - ואמך.
ואיזהו יחוד? סגור במפתח או במנעול, זהו ייחוד האמור בתורה (דברים יג ז) כי יסיתך אחיך בן-אמך וגו'. ואפילו עם שתי נשים. וטוב ליזהר אפילו בפתח פתוח לרשות-הרבים משבת עם אישה אחת.
אל תשמיע לאוזנך במתכון קול אישה משוררת, כי קול באישה ערווה. שערה וכל האמור בשיר-השירים, ערווה. קול, שער, שנים, צוואר, כל האמור בפרשה לשבח. ואסור (לו) להסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה לזון עיניו מן הערווה. וכל המרצה מעות לאישה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו קיבל תורה כמשה רבנו מידו של הקדוש-ברוך-הוא, לא ינקה מדינה של גיהנם.

הרגל תמיד שפתיך דברי יראת-שמים, כגון הוי עז כנמר (אבות פ"ה מכ"ד), סוף דבר הכל נשמע (קהלת יב יג), ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שאל מעמך כי אם-ליראה וגו' (דברים י יב), מאוד מאוד הוי שפל-רוח (אבות פ"ד מ"ד) וכיוצא באלה, הרגל על לשונך, ואז לא תיכשל.

אל תהדוק ראשך על הספר. ואל תהרוג כנה על השולחן, כי הוא נקרא מזבח. ואל תדבר בשעת ברכת-המזון. גדל בניך לתלמוד-תורה ולמעשים-טובים, גם לעת-זקנה לא יסורו. ולמד לבנותיך הלכות נדה וחלה, איסור והתר דברים הנוהגים בהן, פן יאכילוך דבר אסור או לבני ביתן.
הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חדש בזמנה, משיאותו לאורה ועד רובו של חודש, כי אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש, דים (סנהדרין מב א).

הוי זהיר בכבוד אשתך, כדברי רבותינו (יבמות סב ב), אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו, כי דייך שהיא מגדלת בניך ומצלת עצמך מן החטא. והוי זהיר באונאתה, כי דמעתה מצויה, לפיכך אונאתה מצויה וקרובה, כי שערי דמעה לא ננעלו [ב"מ נט א].
הסתר סודך, וכל-שכן סוד אחרים.
משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.

התנאה במצוות כפי כוחך, והידור מצווה עד שליש במצווה. כגון, מצא אתרוג בשתים-עשרה פרוטות ומצא אחר הדור ממנו, יוסיף עד שמונה-עשרה פרוטות ליקח את ההדור.

מצווה שאין לה דורש, תידרשנה. ואל תהי קלה בעיניך לא מצווה ולא עברה.
ואל תברח מעשות מצווה לא בשביל יראת הפסד ולא מפני פחד עונש הגוף, כי כדאית היא המצווה לשומרך מכל היזק. ואם חס וחלילה יארע לך היזק, נאמן הוא בעל מלאכתך שימלא חסרונך שחסרת בעבורו.

[בדרך]

בצאתך לדרך צא בכי-טוב, והיזהר בתפלת-הדרך. וזוהי:

יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום, ותסמכנו לשלום, ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך, ותנחנו אל מחוז חפצנו בשלום, ותחזירנו לבתינו לשלום, כי אתה שומע תפלה. ברוך אתה יי, שומע תפלה.

וצריך לאומרה אפילו אם אינו רוצה ללכת אלא פרסה, ובתוך מהלך פרסה. וכן אם שכח לאמרה ונזכר לאחר שהלך פרסה, אומר בלא חתימת ברכה.

פגעת גויים, אל תשנה דבורך כאלו אינך יהודי. גם אם יאמרו לך "גוי אתה", אמור "יהודי אני". ולא תעבור על המוכסנין ותיתפש ותשים יראתך ונפשך על קרן הצבי. אל תעמוד במקום סכנה ותסמוך על הנס, אך תירא תמיד פן יגרום החטא. וזכור ליעקב אבינו, ויירא וגו' ויצר לו (בראשית לב ח).
אל תקניט גוי קטן, כי הגויים נוטרי איבה הם.

אל תהי צדיק הרבה: ראית אישה טובעת בנהר, אל תאמר אנוס ולא אראנה, וכיוצא בזה, שמעת איש אומר להכות את חברו, אל תאמר, לא אגלה לו ואהיה רכיל: לא תעמוד על דם רעך, ואמור לו כפי יכולתך שלא בלשון רכילות, ואז את נפשך הצלת.

אל תשבח אישה ביופייה בפני חברך, פן על ידך יחמדנה, וכתיב (שמות כ טז) לא תחמד, קרי בה לא תחמיד, וכן קרי בה לא תחמוד.
אל תקשט עצמך ותלך בין הנשים כדי שיתאוו לך. ואל תרבה שיחה עימהן אפילו עם אשתך. וזה ריבוי שיחה: כאותו ששאל לברוריה (עירובין נג ב) באיזו דרך נלך ללוד? אמרה לו, גלילי שוטה, היה לך לומר, באיזו ללוד. ולא יעיין בבגדי-צבע שלהן, ואפילו שטוחים על הכותל.
כללו של דבר, כל מה שיוכל להתרחק מהן וממשאן וממתנן ומדיבורן, יתרחק, כי תמיד יצר-הרע בוער כאש להחטיא את האדם, ולכן צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עמו.

אל תשבח אדם בפני שונאו שמתקנא בו, ומתוך שבחו בא לידי גנותו. ואל תגנהו בפני אוהבו. אל תגנה מיקח חברו בפניו ואל תשבחהו, אלא שתוק, כי למה תשב ותחניף.

אל תכנס לביתך פתאום, וכל-שכן לבית חברך.

אל תייעץ אדם לפי דרכך, אלא תן עצה טובה והוגנת לכל מי שיוועץ אתך לכבוד הבורא.
כללו של דבר: כל דבר המסור ללבך, שאין אדם מבחין למה אתה מתכוון, לטובה או לרעה, נאמר בו (ויקרא יט יד) ויראת מאלוהיך, המכיר מחשבתך.

אל תקרא שום אדם בכינויו, אפילו שלא בפניו, ואפילו לומר לאדם כדי שיוכל להכירו, אך דחוק עצמך בעניין אחר פלוני בן פלוני עד שיכירהו. אל תקרא לשום אדם בשום דבר-ניוול, ואפילו לקטן אסור לקרותו מאוס דרך שחוק, כי כולם נקיים וקדושים. ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביפי (אלא) [ולא] במעשיו. וכשתראה גוי עשה טובה או נאמנות או צדקה, דאג, כי חסד לאומים חטאת לישראל, ואל תדינם לכף-זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום. ואל תיתן דיו לסופרי אומות-העולם הכותבים שמות הטומאה ופסיליהם, כי אסור לסייע ידי עוברי עברה.

הישמר מלצער בעלי-חיים, הן בהמה הן עוף, וכל-שכן שלא לצער אדם, שהוא עשוי בצלם המקום. אם אתה רוצה לשכור פועלים ומצאת עניים, יהיו עניים בני-ביתך, ואך אל תבזה אותם, אך דרך כבוד תצווה להם, ותשלם שכרם מושלם, ואל תדחם בלך ושוב, כי הרבה לאוים יש בדבר, ואליו הוא נושא את נפשו.

אל תשב בין העומדים ואל תעמוד בין היושבים, ולא תישן בין הערים ואל תהי ער בין הישנים, ולא שמח בין העצבים ולא עצב בין השמחים.
כללו של דבר, אל ישנה אדם מן המנהג, אך הכל יהיה לטובה וביראת-שמים, שאם רואה לצים, אל יתלוצץ כמותם.

אל תתפאר משום דבר שעשית, ואף אל תעמוד במקום שיש מעלה, פן יגבה לבבך. ואם שמעת ששיבחוך בני-אדם, דאג והצטער בדבר.

אל תפרוש מן הצבור, כי לא תקבל שכר עימהם. ואם תפרוש, שני מלאכים המלווים לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים, פלוני שפרש מן הצבור, אל יראה בנחמת הצבור.

אם מינוך צבור פרנס, אל תתגאה עליהם, ואל תטיל עליהם אימה שלא לשם שמים, וסבול טורחם, כי גדול פרנס הדור.

ואם אתה סופר, אל תחסר אות או תיבה או תייתר לחתום שמך בראש. אם אתה שכיר ללמד תורה, הזהר בשעת מלאכתך מלעשות מלאכה אחרת, אף לא שום דבר, כי ברגע יטעו תלמידיך ולא תשמע, ומלאכתך מלאכת רמיה, ורמיה בארור. ואף לא לענות ולדבר לשום אדם, ולמד מאבא חלקיה זכרונו לברכה (תענית כג א).

אל תשכן באהליך ספר חומש נביאים וכתובים שאינו מוגה אם ידעת להגיהו. ואל תניח ביתך בלא מעקה למדרגות, ואל תגדל כלב רע או שום מזיק.
כללו של דבר, הסר מביתך כל הזק וכל מכשול.

שאלת כלי מחברך או כל דבר לעשות בו מלאכה, אל תעשה בו מלאכה אחרת. ואל תשאל שום דבר שלא ברשות, כי השואל שלא מדעת, גזלן הוא. ואל תשאיל לאחרים בלא רשות מי ששאלת ממנו. ואם נתן לך אדם דבר להשתמש בו, אל תמכרנו שלא ברשותו. או אם נתן לך דמים לקח טלית, אל תיקח בהם חלוק, כי המשנה מדעת בעל הבית, גזלן הוא. כלל גדול בתורה: דעלך סני, לחברך לא תעבד.

וכל עת וכל שעה חשוב איך תעשה מצות ואיך תשמר מעברה, כדי שתשלים כל היום בטובה. סוף דבר הכל נשמע, הסר מלבך כל מחשבות און, אך הרהר תורה ויראת-שמים. ובמקום מטונף בבית-הכסא, יחשוב חשבונות, וזה הדבר יסיר מלבו מחשבות טהורות במקום טינופת. ואחרי טהרתו, ישוב למחשבתו הראשונה, איך יהיה זהיר בעבודת הבורא, וזה נקרא ערום ביראה.

[לעת ערב]

לעת ערב לך ובדוק עצמך יפה יפה טרם שתלך לבית התפלה. ולבש מכנסיך ועשה כל הסדר שאמרנו בתפלת שחרית. ואם תוכל, לא תאכל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים עד לאחר תפלת הערב, כמו שדרשו רבותינו (ברכות י ב) ואתי השלכת אחרי גוך (מ"א יד ט), לאחר שנתגאית תקבל על מלכות-שמים אם לא תאכל בעוד היום גדול שעור שלש פרסאות.

[לילה]

בא מבית-התפלה והגיע זמן שכיבה, יקרא קריאת-שמע כולה שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תיבות, להרחיק כל מזיק ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ויהי-נעם, והשכיבנו בלא חתימה. ומקראות, אחד המרבה ואחד הממעיט. ויפקיד רוחו ביד בוראו, ויתוודה, וימחול לכל המצערים אותו, כדאמרי רבותינו (מגילה כח א) שרי לה לכל מאן דמצערן.

וייתן מיטתו בין צפון לדרום, ויחלוץ של שמאל ואחר כך של ימין, וישכב, ויסיר חלוקו במיטתו, ולא יראוהו קורות-ביתו מגולה. ואם יש שם כתבי-קודש במקום אשר הוא שוכב שם, יכסה. וחומש, צריך להניח בתיבה, ומכוסה. ואל יישן פרקדן, פן ישים ידו על הערווה.

ואם יש לו אישה, יהיה צנוע, ויזהר מדבר עמה נבלה, כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו, על הכל בא במשפט. ובשעת בעילה, אל יהרהר באישה אחרת, כי כמעט עושה בניו ממזרים. ואל יכוף אשתו לדבר-מצווה, אלא יפייסנה. ואל ישמש עמה סמוך לוסתה עונה אחת, ולא ביום. ויזהר מאוד מאוד שלא יוציא שום נבול ודבר-ערווה מפיו אף דרך שחוק. ויתכוון בשעת מעשה, לשם מצווה, ושיהיו לו בנים שילכו בדרכי-השם, ולא יתכוון להנאתו, ויזהר כפי יכולתו שלא יוציא זרע לבטלה. וקדם שישכב, ילמוד, לקים מצות והגית, וישכב ויישן וינוח.

הנה כל הסדר הזה ינהג כל ימי הבלו, ועוד יוסיף כהנה וכהנה לעשות טובה ויראת-שמים.

[שבת]

וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אין לו תרגום, יקרא שנים מקרא ואחד לעז, וטוב יותר מלומר שלוש פעמים המקרא, כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי, כל-שכן לעז פרוש שהיא לשון הלועזות. והמקרא יקרא בנגינותיו, כי הקורא בלא זמרה, התורה חוגרת שק.

ובערב שבת, יטרח לסעודת-שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים, יטרח הוא בעצמו לכבוד שבת הנקראת כלה ומלכה, ושקולה כנגד כל המצות. וישתדל בתיקוני שבת, כי הא דרבא מלח שבוטא. ולפי כוחו יקנה מעדנים לענג שבת. ולא יאכל בערב-שבת מן המנחה ולמעלה, פן יפסיד סעודת שבת.
וסמוך לערב יערוך שולחן, כסא ומנורה, ויכין הכל, כוסות וקערות. ויהיה זהיר ליין לקדוש היום. וייטול ציפורניו בכל ערב-שבת. וישחיז סכינו, כמו שדרשו רבותינו (ספרי) והיה ביום השישי והכינו את (שמות טז ה), זה השחזת סכין.
ועוד דרשו (ספרי) וידעת כי-שלום אהלך (איוב ה כד), זה השחזת סכין, כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך, אין זה שלום בית.
וירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין לערב אחר שעשה כל צרכיו. וכל מה שיעשה, יחשוב לעשות לכבוד שבת. ויוסיף מחול על הקודש.
ועם חשכה, ימשמש בבגדיו, וידליק בעוד השמש בראש האילנות.
קידש היום, יתפלל של שבת, וינוח ויתענג, ויסיר מלבו כל אנחה וכל מחשבה כאלו כל מלאכתו עשויה. ויכבד את השבת בכסות נקיה ושולחן ערוך כפי מה שיוכל, ויאכל שלש סעודות.

אל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו, אך בחפצי-שמים. חשבונות שעברו, מותר. ואל ירבה שיחה אם לא בדברי-תורה ויראת-שמים, כי אף שאלת שלום התירו בקשי. ואל יפסיע פסיעה גסה אם לא ללכת לדבר-מצווה, ולא שום טורח אל יעשה, ואל ידבר מאוהביו שמתו ומכל עגמת-נפש.
כללו של דבר, נקרא יום ענג ומנוחה.

ויוסיף מן החול על הקודש, ואל יוציא דמעה מעיניו. וישמרהו כהלכותיו על פי רבותינו עליהם השלום.
במוצאי שבת יבדיל בתפלה ועל הכוס. לא הבדיל בתפלה ובא לעשות צרכיו קדם שהבדיל, יברך, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחל, ויעשה צרכיו. ויסדר שולחנו במוצאי שבת, אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית, וילווה המלכה בשירות ותשבחות.

ובערב יום טוב ינהג בעצמו כמו שאמרנו בערב-שבת.

כללו של דבר: לכל זמן

בעת שמחה, בפורים, ירבה בשמחה ובמשתה, אך שיהא לבו לשמים, שלא יצא מפיו דבר-ערווה ונבול-פה.
בעת עצב - עצב. משנכנס אב, ממעטים בשמחה.
משנכנס אלול עד מוצאי יום-הכיפורים, יהא חרד וירא מאימת הדין.

תמיד בכל חודש, יום אחד או יותר ישב בתענית או לכל-הפחות יאכל לחם ומים, ואותו-יום יהיה בבכי ובמספד. בכי, זה הבוכה בדמעות. ומספד, כאדם הסופד על מתו, מספר מעשיו ואומר, אוי לי שעשיתי חטא פלוני, אוי לי, כמה חייבתי נפשי למלכו של עולם. וזוהי התשובה המעולה שנאמרה על ידי יואל הנביא (יואל ב יג) וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם ושובו אל ה' בצום ובבכי ובמספד.
ויתהה על עונותיו הגלויים לו כהוויתם, ויהיה מודה ועוזב ולא טובל ושרץ בידו.

ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בני ישראל שיתרפאו, ועל הבריאים שלא יחלו ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקדוש-ברוך-הוא את בני-ישראל מכל גויים ומרוחות רעות, ומדקדוקי עניות, ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם, ושיתיר את כל אסירי עמו, ושיתיר את כל חבלי היולדות, ושישיב ליראתו כל האנוסים ביד גויים, ועל חשוכי בנים שייתן להם זרע טוב וכשר, ועל אותם שיש להם בנים שיחיו ביראת-השם. ועל כולם שישמור הקדוש-ברוך-הוא שארית תורתו, וינקום את נקמתם במהרה בימינו, ועל עם-הקדש שישובו בתשובה שלמה, ויקבלם ויחזירם בתשובה שלמה לפניו.
ויקרא בכל יום בפרשת ועתה ישראל (דברים י יב) שכולה יראת-שמים, למען יזכור תמיד את הבורא ולא יחטא.