א. שתי עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו יתברך יום ביומו:

והם קריאת שמע והתפילה,
ובזמן בית המקדש התמידים והמוספין.

ועתה נבאר עניינם.

קריאת שמע, ייחוד ה' וקבלת עול מלכות

האחד הנה הוא קריאת השמע, ועניינו ייחודו יתברך וקבלת עול מלכותו.
והעניין, כי הבורא יתברך שמו המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים, רוחניים וגשמיים, וסדרם בסדרים שונים, ונתן בחוק כל אחד מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים ובדרכים שונים, כפי מה שפילגה חכמתו יתברך לכל אחד ואחד. ואמנם הנה הוא יתברך שמו השורש והסיבה היחידית לכולם.

ועניין זה מובן בשתי בחינות, בבחינת המציאות ובבחינת הפעולה.
בבחינת המציאות, מה שכבר בארנו בחלק א', איך כל המציאויות כולם תלויים בו יתברך ונמשכים ברצונו, מה שאין כן מציאותו, שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו. אך כל שאר המציאויות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא יתברך שמו רצה בהם ומקיימם ברצונו.

בבחינת הפעולה הוא, שאף על פי שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בעניינים מה שיכולתם מקפת, ופועלים פעולות גדולות כל אחד כפי מה שבחוק פעולתו, הנה באמת אין בהם כוח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבורא יתברך, שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול. וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא יתברך שמו נתן ונותן להם כוח שיפעלו, והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה.

מה מקומו של הרע בעולם?

ומעומק העניין הוא, כי הרי כפי הסדרים שסידרה חכמתו יתברך לתיקונן של הנבראים, כמו שכתבתי בחלק ראשון, הנה יש עניינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם, אם מצד בחירתן של בני האדם החוטאים, ואם מצד מה שנגזר עליהם לעונשן.

ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו יתברך, כי הנה הוא יתברך שמו אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב, והנה שמו יתברך מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אמנם היודע בדרכיו יתברך ומעמיק בעניינים, יידע, כי על כל פנים אין כל זה אלא סיבוב מסיבות בדרך עמוק, כולם מתכוונים לנקודת השלמת הבריאה, ובה מסתיימים, וכמו שכתבתי בחלק ראשון.

ונמצא שהקב"ה הוא המנהג את הכל באמת, ועצתו לבדה היא תקום, שהיא הגיע טובו ושלמותו אל ברואיו, וכמו שכתבתי שם. אלא שלפי אמיתת העניין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החכמה הנפלאה והטוב האמיתי, ויוודע בסוף כל הגלגולים כי הוא יתברך שמו אחד יחיד ומיוחד, והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבוא אל התכלית האמיתי, שהוא הטוב האמיתי שזכרנו.

וממה שנכלל עוד בעומק זה העניין, הוא בגילוי אמיתת ייחודו יתברך. וזה, כי הנה כבר בארנו שכלל כל המסיבות הסובבות בעולם הוא, שהנה ברא הבורא יתברך את הרע לשיעבירוהו בני האדם, ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב. והנה חוקים רבים ושורשים גדולים הושרשו בעניין הזה לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו, כי אולם פרטים רבים יימצאו בעניין מציאותו של הרע בבריאה, פעולותיו, ושליטתו; ופרטים רבים כמו כן בעניין יחסו של האדם עמו במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו, ובעניין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבוש אותו, ועניין מציאות הטוב, התפשטו והתחזקו כפי היכנע הרע והכבשו.

ואמנם שורש כל מציאות הרע, פעולותיו ושליטתו, הוא העלים הבורא יתברך את ייחודו, שאינו מתגלה בעוצם אמיתתו לכל. וכפי שיעור ההעלם, כך הוא שיעור כוח מציאותו של הרע, וכמו שכתבתי בחלק א'.

ושורש כל ביטול הרע והעברתו והיקבע כל הבריאה בטוב, הוא גילוי אמיתת ייחודו יתברך. והוא מה שאמר הכתוב "ראו עתה כי אני אני הוא" וכו' (דברים לב לט), וכתוב, "למען תדעו ותאמינו וכו' לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה" (ישעיהו מג י). ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי ייחודו יתברך. והנה הוא היה הווה ויהיה תמיד, אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי, ולעתיד לבא יתגלה לגמרי לכל הברואים, כמו שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד טו). אמנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית, יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה, והוא מה שכתוב: "ואתם עדי נאם ה'" (ישעיהו מג יב), וזה זכות גדול לנו.

הנהגת העולם וחידוש סדרי העולם

והנה כלל ההנהגה של העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה, וכמו שכתבתי בחלק ג' פרק א', ובכל בוקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם כפי סדר ההנהגה.

ואולם נתחייבנו אנחנו בני ישראל להעיד על אמיתת ייחודו יתברך בכל הבחינות. פירוש:
בין בבחינת המציאות, שהוא לבדו המצוי המוכרח וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלויים.
בין בבחינת השליטה, שהוא לבדו יתברך שמו השליט המיוחד ואין פועל שיפעל אלא מכוח ורשות שניתן לו ממנו.
בין בבחינת ההנהגה, דהיינו שאף על פי שהסיבות רבות גדולות ועמוקות, אין המסבב אלא אחד, ואין התכלית אלא אחת, דהיינו הוא יתברך שמו המסבב את הכל אל תכלית השלמות האמיתי.

ואף על פי שאין דבר זה גלוי עתה באמת, הנה אמיתת הדבר כך היא, וכן יגלה ויודע בסוף הכל.

מלכות ה'

ב. והנה ממה שיש עוד להבחין הוא, כי הבורא יתברך שמו הנה הוא מלך על כל בריותיו. ופירוש עניין זה הוא, כי אמנם אמיתת מציאותו יתברך הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל, ובלתי מתייחס לזולתו. כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו, ואין לו שום יחס עם אחר כלל, לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו.
פירוש: שאין לו סבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סיבתו ולא כמצטרף עם מצטרפו.

והנה בבחינה זאת נקראהו בשם אלוה ב"ה, דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו וכמו שכתבתי. ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים, וכולם תלויים בו במציאותם ובכל בחינותם, וכמו שכתבתי, נקראהו בבחינה זו אדון כל, כי הכל ממנו והכל שלו והוא שליט בכל כרצונו.

ואולם עוד רצה בטובו וחסדו, להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו, ולהיות מתייחס אל ניבראיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל. ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שיחשב להם לראש, ולמנהיג, ולהתכבד כביכול בם כמלך שמתכבד בעמו.

וכעניין שנאמר "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד כח). ובבחינה זו נקראהו מלכו של עולם. והנה בבחינה זו הוא נחשב לנו לראש, ומתכבד בנו, וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולשמוע אליו לכל אשר יצווה, כמלך בעמו. ואולם בבחינה זו גם כן חייבים אנו להכירו בכל יום, ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד אליו ולגזירותיו כעבדים אל מלכם, וזה נקרא 'קבלת עול מלכות שמים'. ונכלל ענינה בפסוק זה של שמע ישראל, דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים, מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים, ולקבל עול מלכותו והשתעבד אליו, וכמו שכתבתי.

העדות על ייחוד ה' מביאה טובה לעולם

ג. ואמנם מכל העניינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתיקון כלל כל הבריאה. וזה, כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך, שכאשר מלכותו יתברך שמו נודעת, ומודים בו כל ברואיו, נמצא בברואים כל טוב וכל שלווה, והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל.

ובהתפרץ העבדים, ואינם משתעבדים ומודים במלכותו יתברך, כל טוב חסר, והחושך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים עניינים אלה בדרכיהם בכל חלקי הבריאה, העליונים והתחתונים, הפועלים והנפעלים, וכמו שכתבתי בחלק א'.

ואולם היות מלכותו יתברך נודע או לא נודע, נמשך וודאי ממעשי התחתונים, וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם. אך מה שצריך עתה לעניינינו, שאם יהיה טעם לשיופיע הבורא יתברך במלכותו וימלוך על עולמו, יימשך מזה הטוב הרב והשלווה הגדולה לנבראים, ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב, וכוחות הרע יהיו נכפים ומשועבדים, ולא יקלקלו טובת העולם.
ואם לא - הנה הקב"ה מסתיר פניו ואינו מגלה כוח ממשלתו, וכוחות הרע מתפרצים ושולטים. וכל תולדות העניין הזה הוות בכל מקום שהן שייכות שם, והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם.

והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה, ומקבלים מלכותו יתברך ומודים בו בלבם ובפיהם, מופיע הקב"ה בעולמו, וכוחות הרע נכפים תחת הטוב, ונמשכת הברכה לעולם. ובהעיד על ייחודו יתברך כמו שכתבתי למעלה, הנה כנגד זה נענה לנו ומתנשא בייחודו ומחזיק ומוסיף לעולם תיקון על תיקון בבחינת התיקון האמיתי שזכרנו, שאליו מתגלגלים כל מסיבות ההנהגה, ומקיים עצתו, שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם וכמו שכתבתי.

תיקון העולם חייב להיות על ידי האדם

וממה שצריך שתבין בזה הוא, שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו. כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה, שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה, וזה מה שהאדון, ברוך הוא, מסבב בטובו וכוחו. אלא שהייתה גזירת חכמתו שיהיה זה נעשה על ידי בני האדם, שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה, ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית, בהיות הברואים עצמם בעלי שלמותם כמו שכתבתי. ונמצא שזה כל עיקרם של דברים אלה, שמה שסידר האדון, ברוך הוא, והכין להיות משלים את בריאתו, יושלם ויצא לפועל על ידי בני האדם לכשישתלמו הם בשלמות הראוי להם.

ד. והנה כבר ביארנו בחלק א', שהשלמות האמיתי של הבריאה הוא המשך לה משלמותו יתברך, כי הוא לבדו השלמות. ואולם גם זה מתולדות המצווה הזאת, שבהעידנו על ייחודו, ובהיותנו תולים את הכל בו, גם הוא יתברך שמו נדרש לנו ונמצא לכל הבריאה שתשתלם בשלמותו, ונתקנים כל המציאויות במציאות האמיתי השורשי, שהוא מציאותו יתברך, וכמו שכתבתי שם.

קידוש השם

ה. והנה מתנאי המצווה הזאת, להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על ייחודו יתברך, ולקבל עליו כל ייסורים ומיני מיתה על קידוש שמו יתברך, ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קידוש השם.

נקודת המוצא של העולם - מדרגה בינונית

וגם מעניין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי. וזה, שמסדרי החוכמה העליונה בנבראים ומציאויותיהם הוא, שיימצאו הנמצאים כולם במדרגה ידועה, מה ששיערה החכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו. וכלל המדרגה הזאת היא מדרגה נותנת מקום לחושך להימצא, ולטומאה להתפשט ולפעול. אמנם כל זה בשיעור נודע, דהיינו שלא ימצא החושך ולא תשלוט הטומאה כל כך שייטמא לעולם לגמרי ויתקלקלו הבריות. שאם היה הדבר מגיע לזה, היו צריכים כולם ליפסד ולהימחות, כמו שקרה בזמן המבול. אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם, אבל יישארו בו העניינים חול ולא קודש, חשוכים ולא בהירים.

והנה סדרה שזאת תהיה מדרגתם הראשונית ועיקרית, אמנם שבדרך תוספת תמצא בם הארה מעולה והשפעת יקר, יתעלו בה מן המדרגה השפלה הזאת, ויגיע לברואים עניין קודש ובהירות מה שראוי שיגיע להם לפי העולם הזה. והנה הדברים משוערים בחכמה נפלאה, כל דבר בגבולו כראוי לא פחות ולא יותר. והיינו, כי שוער מה ראוי שיהיה להם בדרך עיקר, וגם זה נתחלק לחלקים ומדרגות פרטיות שונות; ומה ראוי שיהיה להם בדרך תוספת, וגם הוא נתחלק לחלקים ומדרגות פרטיות שונות; וכן שוערו הזמנים שראוי שיהיה להם התוספת הזה במדרגותיו, וכמו שכתבתי עוד לפנים בעזר ה'.

קידוש השם - מעביר את חושך העולם

והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים, שיעלה אותם מן המדרגה השפלה השורשית בהם, וייתן בהם קידוש ובהירות כמו שכתבתי. ואולם סידר החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החושך של העולם, ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו, ותלה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתיקונים. ואמנם המעשה אשר תלאה בו, הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו יתברך.

דרגות בקידוש השם

וגם בזה יש מדרגות, כי המסירה שימסור אדם עצמו על קידוש השם בפועל, ימשיך הארה גדולה וחזקה מאוד, ויתקן בבריאה תיקון עצום, וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול. והמסירה במחשבה, דהיינו בגמור בלבו להימסר, וכמו שכתבתי, ימשיך גם כן השפעה ממין השפעה זאת, אלא שלא תהיה כל כך עצומה. ואמנם למה שצריך להתחדש ולהמשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה, די המסירה במחשבה, והוא הנעשה בפסוק זה. והתולדה היוצאת, היא המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כולה , לתת לה קצת עילוי מן החול והחושך שהיא בם כפי מדרגתה השורשית.

ו. נמצא כלל עניין פסוק ראשון של שמע הוא העדות וההודאה בייחודו יתברך בכל הבחנותיו, קבלת עול מלכותו והמליכו על כל הברואים כולם, וגמור בדעתנו להימסר על קידוש שמו. ותולדת כל זה, היות האדון, ברוך הוא, מחזיק ממשלת ייחודו על כל הבריאה, והכנע והשתעבד כוחות הרע, והתחזק הטוב והתגבר, והימצאו יתברך לבריאה שתתלה בו ותשתלם בשלמותו, ותמשך ההשפעה הנותנת עילוי לברואים בשיעור המצטרך, ויינתן בם בהירות וקידוש כפי הנאות.

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

ז. ואמנם לתיקון הגדול הזה יתחבר תיקון אחר, והוא הנכלל בשבח שאומרים אחרי זה, דהיינו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל השפעותיו יתברך והארותיו הם עניינים נמשכים במסיבות שונות, וכולם נשרשים ונתלים בייחודו יתברך ושלמותו האמיתי. והנה הנבראים מתנהגים בגלגולים שונים לפי כלל ההשפעות האלה ומסיבותיהם, וסוף הכל הוא שיגיעו להשתלם בשלמות האמיתי. כי אולם גזרה החכמה העליונה שלא יימשך ולא יגיע ההשתלם לברואים, אלא על ידי כל המסיבות האלה ואחר כל גלגוליהם.

והנה בהיות הפעולה והשליטה לייחוד, נתלה הכל בו, ונודעות כל ההשפעות, שאינן אלא ענפי הייחוד והדרך להגיע הברואים אליו. והנה בהיות הכוונה בפסוק ראשון לתלות הכל בייחוד כמו שכתבתי, נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה, והכל שב אל עניין השלמות האמיתי שזכרנו. והנה הנולד מזה בברואים הוא, שישרה שמו עליהם ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול, וישלוט בם וימשיכם אחריו תמיד, וימצאו כולם נתלים בו ומשתלמים בשלמותו. וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף כל הגלגולים.

והנה בהיותם כך, נמצא חפצו יתברך נעשה וכבודו מתגדל, וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו, וכביכול מתגדל בם.
ואמנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחניים, כי הנה הם טהורים וקדושים ושמו יתברך שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול, והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה, וכבודו מתגדל בהם.
אך בתחתונים אין הדבר נשלם, מפני שאינם עדיין שלמים, והרע מתערב בהם לא הטהרו ממנו, וכביכול אין כבודו יתברך מתגדל בהם כראוי.

מי אומר ברוך שם כבוד מלכותו

והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו, משבחים שבח זה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה, ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם. אלא יעקב אבינו ע"ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם, בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו שלא היה בהם פיסול, ונתעטרו בייחודו יתברך שאמרו, שמע ישראל וכו', ואז ענה הזקן, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ונמצא שמצדנו אין אנו ראויים לעניין הזה, אלא קצת ממנו ניתן לנו מצדו של יעקב אבינו. ועל כן אנו אומרים אותו, אך בחשאי, זולתי ביום הכיפורים שמתעלים בו ישראל למדרגת המלאכים, וכמו שכתבתי במקומו בסייעתא דשמיא.

קריאת שמע

ח. ואמנם שאר הפרשיות הנה הם השלמת זה העניין, ונכלל העניין בשלשה עיקרים והם, קבלת עול מלכותו ואהבתו, קבלת עול מצוות, וזכירת יציאת מצרים.

הפרשה ראשונה, בה יתכוון האדם להתחזק באהבתו יתברך בכל תנאיה, דהיינו, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ולהמשיך הארת קדושתו יתברך ועול מלכותו יתברך לבניו ולכל צאצאיו, והיינו " ושיננתם לבניך". וליתקן בכל בחינות מצבו של האדם, דהיינו "בשבתך בביתך ובלכתך" וכו'. ולתקן בזה בחינת הבית שלו, והיינו "וכתבתם" וכו'.

עניין זכירת יציאת מצרים

ט. אחר כך מקבל עליו עול מצוות ב"והיה אם שמוע", ואחר כך מזכיר יציאת מצרים בפרשת ציצית.

והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל, ונשאר הדבר לנצח. והיינו כי מאחר חטאו של אדם הראשון נשאר האנושיות כולו מקולקל כמו שכתבתי בחלק א', והיה הרע מתגבר בכולו, עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל. ואף על פי שניברר אברהם אבינו ע"ה להיות הוא וזרעו לה', נבדלים מכל האומות, הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה ולזכות לעטרות הראויות להם, מפני הרע שהיה מחשיך עליהם, והזוהמה הראשונה שלא יצאה מהם עדיין. ועל כן הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם, ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור ויטהרו.

והנה כשהגיע הזמן הראוי, חיזק האדון, ברוך הוא, את השפעתו והארתו על ישראל, וכפה את הרע לפניהם והבדיל אותם ממנו, ורומם אותם מן השפלות שהיו בו והעלם אליו, ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם. ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו יתברך ומתעטרת בו. והנה זה תיקון שנתקן לעולמים כמו שכתבתי, וכל הטובות שהגיעו ושמגיעים לנו כולם תלויים בו. ועל כן נצטווינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו, שעל ידי זה מתחזק התיקון ההוא עלינו ומתאמץ האור בנו, ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התיקון ההוא.

רמ"ח תיבות בקריאת שמע

י. ואולם עוד תיקון אחד נכלל בכלל קריאת הפרשיות האלה, והוא, לתקן האדם כל פרטי בחינותיו באור ייחודו יתברך, וכן לתקן בו כל פרטי הבריאה. וזה, כי הנה כלל בחינותיו של האדם הם רמ"ח, והם רמ"ח אברים שלו. ואולם חלקי הבריאה גם כן לפי כונניותיהם הם רמ"ח, בהקבלה לרמ"ח איברי האדם, ואלו ואלו צריך שיתקנו באור ייחודו יתברך, וזה נתקן על ידי רמ"ח תיבות שבקריאת שמע:

ברכות קריאת שמע של שחרית

יא. והנה חז"ל חיברו לעניין הזה הברכות של הקריאת שמע. וזה, כי הנה בכל יום מתחדש כל המציאות כולו מלפניו יתברך, וזה בשתי בחינות:
אחת - בבחינת הקיום וההתמדה, שהנה מתחדש השפע בכל להתקיים ולהתמיד על מציאותו.
והשנית - כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה, הנה כולם גזורים ועומדים מלפניו יתברך בבחינת הארות והשפעות מציאיות ומצבים, המצטרכים לעולם לשישלים הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלמות.
ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש, ובבחינה ההיא מתחדש כל המציאות כולו, ועל זה נאמר "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".

והנה על השורש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים על כלל הבריות כולם, שהם המתחדשים יום ביומו. והנה כלל הבריות האלה מתחלק לשנים:
האחד - כל בריות העולם התחתונים והעליונים,
והשני - כלל מין האנושי והיינו ישראל שהם מין האדם באמת.
והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה בשבח כלל הבריות ופקידיהם, והם הבריות למטה והמלאכים למעלה כל אחד בסדריו, וכללו בזה, עניין היום והלילה והמאורות המושלים בהם. והשנית - בשבח על עניינם של ישראל והאהבה שאהבם והקירוב שקירבם לעבודתו. ונכללו בברכות האלה כל אלה העניינים בדרכיהם האמיתיים.
אחר כך קריאת שמע;
ואחר כך סידרו ברכה אחרת על כלל הנסים הגדולים שעשה לנו האדון, ברוך הוא.
והעיקר הוא יציאת מצרים בפרטיו, מסודר על פי סודותיו האמיתיים וכל הבחנותיו.

ברכות קריאת שמע של ערבית

יב. והנה עיקר עניין זה בבוקר, שאז הוא התחדשות המציאות כמו שכתבתי. ואולם בלילה הנה נוסף עניין בבריות כולם לפי עניין הלילה, ואין זה אלא כמו גמר עניינו של היום והשלמתו. ובבחינה זו גם כן סידרו ברכות קריאת שמע של הערב כפי ברכות קריאת שמע של שחרית, אך יותר בקצרה, כי אינו אלא חזרת הדברים בקיצור, כפי מה שמתחדש בסדרי ההנהגה, נמשך אחר מה שנתחדש ביום.
ועוד הוסיפו ברכה על עניין מנוחת הלילה והשינה בכל בחינותיה, והיינו ברכת "השכיבנו".