פרק י - בביאור מידת הנקיות

הנקיות - שחרור מכל מידה רעה
בין זהיר ונקי
הדקדוק הנדרש לנקיות - הקשה ביותר

[הנקיות - שחרור מכל מידה רעה]
מידת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה, כי לא טוהר ממנה מכול וכול, על כן תמשכהו להקל לו.
אך האדם אשר טוהר מזה הנגע לגמרי, ונקי מכל רושם רע שמשארת התאווה אחריה, הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי, והבחנתו זכה, ולא תטהו החמדה לשום דבר. אלא על כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים, תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו.

וכלשון הזה אמרו חכמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד דבר רע: "נקיי הדעת שבירושלים" (סנהדרין כ"ג) .

[בין זהיר ונקי]
והנך רואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בעניינם: הזהיר הוא הנזהר במעשיו, ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא. אמנם עדיין איננו אדון בעצמו, שלא יימשך לבו מן התאווה הטבעית, שלא תטהו להראות לו היתרים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת. וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאוותיו, לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מלבו התאווה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה, אך על כל פנים חושך החומריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו.

אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה ניקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזות, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כוח ההרגל הזה ירחיק אותו מענייני החומר, וידביק דעתו אל השלמות הנפשי, עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הניקיון השלם. שכבר יכבה אש התאווה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלוהית, ואז תישאר ראייתו זכה וברה. כמו שכתבתי למעלה שלא יפותה ולא ישיגהו חשק חומריותו, וינקה במעשיו מכל וכל.

והנה על מידה זו היה דוד שמח בעצמו ואומר (תהילים כ"ו ו'): "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'", כי באמת רק מי שינקה לגמרי מכל נדנוד חטא ועוון, הוא הוא הראוי לראות את פני המלך ה', כי זולת זה אין לו אלא "בשתי ונכלמתי להרים אלוהי פני אליך".

[הדקדוק הנדרש לנקיות - הקשה ביותר]
והנה וודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלימות המידה הזאת, כי העבירות הניכרות וידועות קלות הן להישמר מהם, כיון שרעתם גלויה, אך הדקדוק הזה המצטרך לנקיות הוא הקשה יותר, כי הוראת ההיתר מכסה על החטא וכמו שכתבתי והוא כעניין מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה י"ח):
"עבירות שאדם דש בעקביו סובבות אותו בשעת הדין",
ועל דרך זה אמרו ז"ל (בבא בתרא קס"ה):
"רובם בגזל, ומיעוטם בעריות, וכולם באבק לשון הרע".
כי מפני רוב דקותו כל בני אדם נכשלים בו במה שאין מכירים אותו. ואמרו חז"ל, שדוד היה נזהר ומנקה עצמו ניקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בביטחון חזק, והיה שואל (תהילים י"ח לח): "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", מה שלא שאלו יהושפט, אסא וחזקיה, לפי שלא היה מנוקים כל כך.
והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו (שם כ"א): "יגמלני ד' כצדקי כבור ידי ישיב לי"
ואמר עוד (שם): "וישב ה' לי כצדקי כבר ידי לנגד עיניו", והוא הבור והניקיון הזה שזכרנו.
ואז חזר ואמר עוד (שם כ"ט): "כי בך ארוץ גדוד וגו' ארדוף אויבי ואשיגם"
והוא עצמו אמר עוד (שם כ"ד ג'): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב".

ואמנם וודאי שהמידה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה. ובוודאי שמי שהגיע לזאת המידה כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד וניצח.

ונבוא עתה לבאר פרטי המידה הזאת.