 |
|
שער העשרים - שער השכחה
|
השכחה היא מידה רעה מאוד |
משל: כמו שעשה מלך אחד, שנתן לאחד מעבדיו המשרתים כתב, ואמר לו: כשתראה שאני כועס, תנהו לי. והיה בכתב כתוב בזה הלשון: דע, כי אינך אלוהים, אלא אתה גוף כלה, שיאכל קצתו את קצתו, וישוב בקרבו לרימה ותולעה.
והיה למלך עבד אחד, שצווה שיעמוד לפניו בעת שיצווה להכות בני-אדם בשוטים של אש, והיה אומר לו כך להכניע את לבו. |
|
מזה ילמד כמה דברים. אדם שהוא שוכח, יעשה לו זיכרונות. וצריך גדרים גדולים שלא ישכח את התורה, כדכתיב: "רק השמר לך ושמר נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד, ט). וצריך ליזהר שלא ישכח מידות הטובות. אך ישתמש במידת השכחה לשכוח המצוות שעשה כללו של דבר: לכל מצווה ומצווה יעשה מה, שלא ישכחנה, כי נר מצווה ותורה אור. (משלי ו, כג). |
