הקדמה

סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם (קהלת יב, יג). שלמה חכם גדול היה מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים, ואחר שראה כל המעשים ונסה כל הדברים והודיע חכמתו, סתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם.
וכן התחיל במשלי: "יראת ה' ראשית דעת: (משלי א, ז), ומסיים: "אשה יראת ה' היא תתהלל" (שם לא, ל).
ושלמה היה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים-א י, כז): ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים", לו נאה לומר "הבל הבלים" (קהלת א, ב), ואין לעסק אלא ביראת-שמים.
וכן משה רבנו עליו השלום אמר: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך" (דברים י, יב).
וכן דוד המלך עליו השלום אומר: "ראשית חוכמה יראת ה'" (תהילים קיא, י).

ומפני שאנו רואים האדם מבחר ברואי הבורא בעולם תחתון כי הוא מתוקן בצורתו, שיש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים ותחתונים, וכל זה שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם, וכל מה שנברא בעולם הזה הכל לצרכו, ועבור זה ניתנה לאדם תורת אמת להורותו דרך הישרה, כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משמשים בצרכי אדם צדיק, כמו שמצינו באברהם אבינו ויצחק ויעקב: "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים" (בראשית מח, טו), "וישר אל מלאך ויוכל" (הושע יב, ה). ועוד מצינו שבא מלאך לעזרתם, דכתיב: "ויהי בלילה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" (מלכים ב יט, לה), ורבים כאלה. וכבר ידענו, כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני-אדם, אף-על-פי שהם בדמות אחד ויסוד אחד להם, אלא שנפשו של זה עלתה אל מעלות העליונות, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו, וזה המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים וממשש כעיוור באפלה:

חמשה כוחות יש באדם:
האחד הוא כוח השמיעה,
השני הוא כוח הראות,
השלישי הוא כוח הריח,
הרביעי הוא כוח הטעם,
החמישי הוא כוח המישוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר.

חמשה כוחות הללו כולם מעשה האדם ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות, והלב פועל על ידיהם, כי חמשה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם.
הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאווה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד רבות, וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות, כי הסומא לא יוכל להתגאות כאלו היה רואה.

לכן כל אדם הנלבב ישתדל בכל כוחו להגיע לתכלית הטובה, שאם הגיע אדם למעלה טובה, לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהוא למעלה ממנה, עד שיגיע לתכלית הטובה, בזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא. וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא באמרו: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהילים לא, כ), ואומר: "ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם" (שם לו, ט). והמעלה הזאת לא תגיע אלא אל הראוי לו, כמו שאמר: "מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קודשך. הולך תמים ופעל צדק" (שם טו, א-ב) ושאר העניין שנאמר שם. וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם, ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו, טובו ורעתו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך הישר, ויגיע לחצר המלך, כי יבחר נפשו בכל כוחו במידות הטובות, כיון שיש לו ברירה יזרוק הפסלת ויקח הסולת.

כיצד?
יש אדם שהוא בעל-חמה כועס תמיד,
ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, כי אם מעט לכמה שנים;
ויש אדם שהוא גבה-לב ביותר,
ויש שהוא שפל-רוח מאוד;
ויש שהוא בעל תאווה ולא תשבע נפשו מהלך בתאוותו,
ויש שהוא טהור-גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מועטים שהגוף צריך;
ויש בעל נפש רחבה, לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כמו שנאמר: "אהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ה, ט),
ויש קצר-רוח שדי לו אפילו בדבר מועט ולא ירדוף להשיג כל צרכיו;
ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על-יד ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול,
ויש שהוא מאבד ממונו בידים לדעתו.
ועל דרכים האלו שאר הדעות, כגון מהולל ואונן, צר-עין ונדיב, אכזר ורחמן, רך-לבב ואמיץ-לב, וכל כיוצא בהן.

וכל הדעות -
יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריתו לפי טבע גופו,
ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות,
ויש שאינם לאדם בתחילת בריתו, אלא למד אותם מאחרים או שפונה לבו מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו.
יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות,
ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט.
ויש דומה לעושה תבשיל, וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלים, וכל אלו המינים צריך לקח מכל אחד כשעור: מזה מעט ומזה הרבה. אם ימעט הבשר - יהיה רזה, אם ירבה מלח - לא יהיה נאכל מחמת מלחו. וכן כולם, אם ימעט במה שצריך הרבה וירבה במה שצריך מעט, יהא המאכל מקולקל. אבל הבקי, אשר ייקח מכל אחד משקל הראוי, אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו.

וכעניין הזה במידות: יש מידות שצריך לקח מהן מרובה, כגון הענווה והבושת ודומיהן, ויש מידות שצריך לקח מהן מעט, כגון הגאווה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים לקח מכל מידה שעורה, לא יפחת ולא יוסיף, בזה יגיע לתכלית הטובה.

תדע ותבין, מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה, ולא ייתן אל לבו לשוב ממנה, אך תמיד מתגבר בה - זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות. וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש; וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר, ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רוב החלי, כך יש בני-אדם שנפשותיהם חולות, ואוהבים הרעות, ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהן מאוד לפי חלים. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו: "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיה ה, כ); ועליהם נאמר: "העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך" (משלי ב, יג).

וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, שמלמדים אותם עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם, עליהם אמר שלמה: "חכמה ומוסר אוילים בזו" (משלי א, ז).

יש כמה בני-אדם אשר תאוותם לתפוש דרך הטוב, ואינם יודעים מה טוב להם, וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה, ואינם משיגים כל ימיהם.

וזה העניין מחמת שני דברים הוא:

האחד - שאינו מכיר חסרונו ואינו מבחין בדרכיו המגונים, והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו, אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו; כן האדם הזה, אף-על-פי שהוא חושב תמיד מה יעשה ומחפש מעשה הטוב, לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו.

ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו, וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות, וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר, מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון, ומכירו, ואף-על-פי-כן אינו מוצאו, מחמת שאינו מחפש אותו כראוי. ועל זה נאמר: "כסף נבחר לשון צדיק" (משלי י, כ) - מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף - זה האיש קרוב להיות נזק בעניין המשקל והכסף, כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים. גם ייקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא ייקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים, מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי, אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל - במשקל ובכסף, ומסתכל בו כראוי - אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דמה לשון צדיק לכסף נבחר, כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות, וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי, ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה ולהסיר תערובות הסיגים ממנו, ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלוקים, כדכתיב: "הגו סיגים מכסף, ויצא לצרף כלי" (משלי כה, ד) -כשיסירו הסיגים, אז יהיה הכלי צרוף.

ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע זמן אחד אוחז במנהג זה וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר, וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר ואינו יודע דרכו ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה, לכן הוא משתומם, פעם אחת ילך דרך אחד, ויחזור ויתעה בדרך אחר, וכן בשלישי וכן ברביעי. ועל כיוצא בו אמר החכם: "עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר" (קהלת י, טו).

לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השווא
ללמדם צדק המשקל וישר המאזנים ולהודיעם בחינת הכסף ולהורות להם דרכים הישרים, למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, והוא יראת-שמים, אשר הוא סוף כל המעשים, והוא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב: "מה ה' אלוהיך שאל מעמך, כי אם ליראה" (דברים י, יב), ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה.

לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות, צריך לערב יראת-שמים עם כל מידה ומידה, כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות, ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות, וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות - אין ספק כי בהינתק הקשר יפלו כל המרגליות, כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה ייבדלו ממך כל המידות טובות, וכשאין בידך מידות טובות אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות, כי כל המידות טובות ורעות, החכם יכול לעשות הרעות לטובות, והכסיל יעשה מידות טובות לרעות.

מי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו, כגון המתגאה במעשיו ומתפאר ומיפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חבית יין משובח, ויש בתחתית החבית נקב קטן, אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו; כך המתגאה הזה, אף-על-פי שהוא מלא תורה, יאבד הכל על-ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה. ומעטים הם בעולם המכירים האמת.
יש שאין חכמים להכיר, וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם, כך לא יעלה במדרגת החוכמה מי שאין בו תבונה. יש שהוא חכם, ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד שישים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע, כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו וקשה לו מאוד להימלט מפח יקוש העונות.
ויש שיש בו חוכמה להכיר וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החוכמה והדרכים הישרים, ומתוך כך הולך במחשכים. ודומה למי שיש לו מטמון בביתו, ואינו יודע המטמון, ומוכר הבית לאחר.

התבונן כי האדם ברוב מידותיו זו משונה מזו, וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן, ויצר הרע מסיעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר, ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהלחם עם כל אחד ואחד, ואם יעלים עיניו רגע אחת, יטרפוהו המזיקים. כך האדם במידותיו הרעות, כגון תאווה והגאווה והשנאה והכעס וכיוצא בהן, מתגלגלות בלבו תמיד, ואם יתעלם ולא יתקנם, יעקר מלבו אור האמת וימש חשך. ועל זה נאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח).

האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות, כי כל הבריות ביום היוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו, וגם-כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החוכמה ולהבין דרכים טובים, כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה, אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו, אם הלוח הזה ביד טיפש - ישרטט עליו שרטוטי הבלים עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד, אבל החכם יכתוב עליו סדר ענייניו וצרכיו וחובותיו, ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו, ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקוקי הבל ואון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק; והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלוהים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו: "קשרם על אצבעתיך, כתבם על לוח לבך" (משלי ז, ג).

עוד אמר שלמה: "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו" (שם כ, יא). זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת, ומקצתם - העזות, ומקצתם נוטים אל תאווה, ומקצתם נוטים אל מעלות טובות.

ודע, כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות, הם היו בימי הילדות והשחרות, אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כוח וחוכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר, והם צריכים לסבול; אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומים לטס כסף, שהיה טמון בקרקע והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו, צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעומקי המידות הגרועות, צריך ללטש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולהרגיל בעבודה עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו.

זה ספר מידות נכתב ונחתם בטבעת החוכמה ללמד לאדם דעת, להיות ספר זה בידי כל איש לכלי אומנות לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו, כי האומן אשר בידו כלי אומנותו יוכל לעשות מלאכתו, אבל כשאין בידו כלי אומנותו לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך.
הלוא תראה, מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות, ואינו יודע ערכם ושווים, לא ידע מה לקנות בכל אחת, עד שידע ערך של כל מטבע. וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך וגזר עליה שלא להוציאה. אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה, אז ידע לקח בכל אחת צרכיו בערך שווה, ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה יזהר שלא יוציאה אלא בעניין שלא ייקנס. נמצא, שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יעריך, ויוציא מה שפסל המלך, אין ספק שיגיע זה להיזק גדול.

ואתה בני, קח המשל הזה נמשל על רוב מידות שבך, גדולות וקטנות, ותשקול כל מידה ומידה בפלס חכמתך, עד שתדע ערך כל מידה ומידה, ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להיזהר בהם שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל היזק ועונש, ובזה תגיע אל השלמות, ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך.

עתה נרצה להודיע שורשי המידות וענפיהם ותועלתם ונזקם, וכוונתנו להשיב טבעי האדם מעניין הסכלות אל אהבת המוסר, ושישתדלו הפתאים לדעת טבעי החכמים. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עוד שיודיענו הדרכים הישרים ונתיבות הצדק להורות שבטי ישורון עדת החסד.