|
תקציר: תשובה לאדם שדווח על לימודהפילוסופיה במונטפשליר, וסיכום הטענות נגד לימוד הפילוסופיה: הפיכת התורה לדברי משל, זלזול במצוות, מתן לגיטימציה לפילוסופים היווניים. מילות מפתח: חרם על פילוסופיה, כפירה. |
|
חזר החכם שבמונטפשליר וכתב אלי דברים על מה שמקצת אנשי הארץ הלזו מתמידים ושוקדים על ספרי היוונים, ומחברים ספרים בתורה ודורשים בהם הגדות של דופי. וכתב כתב ארוך במליצות. ועוד השיב וכתב בדברים שאסרה התורה במעונן ומנחש ומכשף. וברר לעצמו מה שברר מדברי וחלק עדיין על קצתן. |
|
למי כל חמדה למי כל המחנה הזה אשר פגשתי. למי נהרי נחלי דבש אשר פגעתי. ראיתי בן פורת אמריו יטיפו נהר כנהר הגדול נהר פרת. ומי ידריכנו בנעלים ולו עתה יחצנו לשבעה נחלים מטה לא יבקענו וצי אדיר לא יעברנו. על כן לבבי לא יחדל מלפרוט אמריו על דל אקח מהם טיפה כחרדל. והנני מקפץ אל מקום שדברינו הולכים שם. אמרת עם הספר, לא על המחזיק בספרי היונים אני כועס. שאם נמצא בהם דבר טוב מציל על כל הספר. כי בטוחים אנחנו שלא יטעו בהם אפילו בני אדם הדומים לבהמות, שכבר מחבריהם ידועים בשמות, שהם מחכמי האומות ע"כ. ואתה אוהב התורה והאהוב, האם תכסה מערומיהם בכנפי הזבוב? חלילה לך כי על זה גדלה הזעקה את פני ה'. שהמתמיד בהם עושה אותם עיקר ועוקר תורת ה' וזה לא נעלם מספרך אשר כתבת. שכן כתוב בספר דוד מלך ישראל נעים זמירות הוצרך להרבות תפלות ארוכות וקצרות להיות מדברותיו בבתי כנסיות נזכרות. ובלא תפלות ותחנה זכו ארסטו ואפלטון למלא מספריהם כל חדר וקיטון. וסומכין על דבריהם כסומך על הפלטר ולוקח מן הסיטון. כן כתבת והאמת כאשר דברת. ומי יאמר שאין זה רע ומר? כי באמת המתמיד בהם מן החרב אשר בידם לא נשמר וישים מר למתוק ומתוק למר. כי הדברים מושכים את הלב בעבותות אהבה. וסופם כסופה מעורר על תורת אמת מסה ומריבה. לפי שכל דבריהם בנויים על הטבע. ובני אדם אשר בעפר יסודם ימשכם הטבע בחוט הסרבל ובלבם על התורה יחבל. ויצר סמוך על דבריהם את יוצרו רב. ואם ילמדם זמן רב מלך לישראל רב וחכם או רב ומה יעשה האמון בחיק האדמה בראותו חכמה? תפתהו בערמה במופתיים טבעיים מופתים אשר בם הפתאים נחתים. ואשר הספרים ההם נושרים מחיקו ושם בהם כל ימותיו חשקו איך לא יגרע מתורת אמת חקו? באמת אי אפשר להתקבץ שני הפכים ביחד בזמן אחד. היאמין איש כזה, או יסבור סברה, לקיים מופתי ומושכל ראשון בעיניו ומלבבו לא ימיש שנמנע להוציא מים מצור החלמיש? וכן כל המופתים בתורה שהם נמנעים בטבע. ובהעצר השמים, אם יקבצו כל קהל עדת ישראל ויאספו להם כל חסידים, גם כי ירבו תפלה מטר לא נתך ארצה מקול ההמולה. זו באמת במחשבתם האמולה, וכל המאמין בדבר שלא יגזרהו ההיקשים הטבעיים, יקראו אותו פתי יאמין לכל דבר. והם לבדם בעיניהם בעלי חכמה, ואנחנו נחשבנו כבהמה. גם שמעתי גם ראיתי את הלחץ אשר הם לוחצים ונחלצים כנגד התורה וחכמיה, וכמעט עוקרין כל תחומיה. ומי מהם ימלט את נפשו, זולתי מי שמלא כרסו מעדני התורה ומקדשי רבינא ורב אשי. כרב ז"ל שאמר [הרמב"ם] על עצמו שלא לקחם רק לרקחות ולטבחות ולאופות. ומעידים ספריו על דבריו, ואשר לא רקח כמוהו לא יוכל עשוהו. ואם יש בספרים ההם קצת דברים מועילים, יש בהם כמה נזקים. ושועלים כרמים מחבלים, ומושכים המתמיד בהם בחבלי השווא ונתעה לא יאמן. ויצא שכר הדבר הטוב ההוא בהפסדיו, במכות אשר הכוהו חרמים בין ידיו. ולנו ללמוד ולירא ממה שאמרו על בן סירא, שעם היות בו קצת דברים נאים, עד שהביאום חכמינו בגמרא, ופעמים יכנום בשם מקרא. ולפי שיש בו דברים בטלים אסרו להגות בו, כל שכן באלה שגורמים לסור מאחרי ה'. היחוק אדם בלבו דברים כנגד התורה וידיו לא תבצענה? היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה? וכי תאמר שאף בני אדם הדומים לבהמות לא יטעו אחריהם אחר אשר נקראו בשמות שחברום חכמי האומות. עתה ראה מי שם שמות בארץ זולתי אלה. ורואה אני אף אם יחוק אדם להם חקקי און ודברי שקר בספר, ויקראו אותם באזניהם בשם ארסטו וחבריו, ולא יהרהרו אחריו, ויחתמו ויאמרו אמת מודעת זאת בארץ. והפתי השוקד על לשונו דבריהם ולבו ריק מהם יקרא חכם. ועל חכמי התורה יאמרו לא הבין חקם חכם. וזה באמת הגורם הגדול להסיר אנשים המסוה מעל פניהם, ולחוק שווא ודבר כזב בספריהם, למרות עיני התורה השלמה כי לא תשיגם על זה מלחמה. על כן מקצתם לא הניחו מקרא שלא הפכוהו, ויאמרו הלא ממשל משלים הוא. ועשה לנו אברהם ושרה חומר וצורה. ועקרו כל הגבולות לפרש שנים עשר בני יעקב י"ב המזלות, ועמלק יצר הרע, ולוט השכל, ואשתו החומר, והוא שנאמר עליה שהייתה נציב מלח. ודעת אנשים אלו מהשם ומעבודתו נגרע וחוזרים לסורם הרע. כי לא שמענו רק רע האנשים האלה, תיפח רוחם ותאכלם אש לא נפח וצורם לבלות שאול, כי אין די בזכות אבות לגאול. וצא וראה הגדול שנתגדל באותן חכמות, מה הוא בתפלה ותפילין ושאר המצות, כי יעשה לו חזות הבל בחלומות. ועל זה הייתה כוונתי שהרמת קולך למרום בספרך הראשון, שעליו תעיד כל לשון, שהוא הסוד האומר ערו ערו עד היסוד. ואותם אנשים האנושים שאמרת שמגלים פנים לדרוש בראש הצבור בבתי כנסיות במעשה מרכבה. יגלו שמים עוונם על שדורשים דברי הבאי, ומפרסמים ברבים שיגעונם. אך אמנם באשר האשמתם על שמגלים מה שכסה עתיקו של עולם. אומר לי לבי שלא גילו דבר מן הנעלם, ואין בידם עוון הגלוי. וסכלותם ומיעוט ידיעתם הצילום מחטאתם. ומה שידרשו מצד הגילוי מותר, כי ידעתי שלא נגלו דבר מן הנסתר. אך מן התמה, הצנועים איך ימשכו את ידיהם מלהוכיח אותם על פניהם, שלא יקלו ראשם לדרוש ברבים דבר שובב מגדל לבב. בין לדעת שעלו במרכבה ודרשוהו, ולרבים גלוהו, בין שנלאו למצוא הפתח ובשווא החליפוהו. ואשר חקק חקקי און, ואמר עם הספר שאברהם ושרה הן חומר וצורה, לא תמלט נפשו מצרה. ואם חי הוא - ימות בצרה כמבכירה. ואם מת לא תהא לו כפרה. ובאמת האיש ההוא העיד ונאמן על עצמו יותר ממאה עדים, שאינו מזרעו של אברהם. ותפלתו לא ישמע אל. שאינו אפילו מזרעו של עשו וישמעאל, רק מאותן שדין ולילין שנולדו מחוה ואדם הראשון. על כן תקללם בכל לשון, וכל ישראל נקיים. ועל יתר הדברים מה אתן קולי, גם כי אזעק אין שומע לי. כי יולד בארץ ספר שמוהו כחותם על זרועם, וכאלו קבלוהו מרבית העם עליהם ועל זרעם. ובו דברים לדעתנו צלמות ולא סדרים, ובכל סדר וסדר יתנוהו עטרה לראש. ולדעתנו הם הדברים מרים כלענה, והוא שורש פורה רוש. ואחרי זאת מה אומר ומה אדרוש, הירוצון בסלע סוסים ובבקרים אחרוש. אם איש כיון להשחית בחציו, נחריש עד בוא אשר לו המשפט. ובעל הכרם יכלה את קוציו, וישמח אברהם ביוצא חלציו. מוסכם הייתי זה כמה ימים שלא להשיב על הדברים שכתבת אלי על מה שאסרה תורה. ואני כחוקר כמסתפק כתבתי לך מה שכתבתי. ומפני שאף בדברי הרב ז"ל ראיתי בספר מורה הנבוכים דברים שהרבו לנו מבוכה כאשר בא בכתבי. וראיתי שדבריו ודבריך חלוקים הרבה מאשר כתב בספר מדע, שאין שום תועלת בכל מה שאסרה התורה. ומי שחושב שיש בהן תועלת, נחשב מכלל הנשים וחסרי הדעת. ואתה לא תדמה כן לא בכתבך הראשון ולא בשני ולא חכמי התורה. וגם כשקראתי ספרך זה, ראיתיך יותר חולק עליו בקמיעין. ואתה תעמוד על מה שכתב בחלק הראשון בשמות, ותבין ממנו מה שתבין, ואם יש בקמיעין כוח להציל מן השדין, כמו שאמרת אם לא. גם ראיתיך מפרש שדין ולילין שנולדו מאדם וחוה, שלא כדברי הרב. ולא יודה הרב בפירושך לעולם. גם באצטגנינות הראיתיך מעשה דרב עיליש גם במתכות והדברים המיוחדים לצורך רפואה, גם כותבי הקמיעין כולם, שיש להם עתות ידועים, גם במקיזין בארבע דהוא ארבע ובארבע דהוא עשרים וארבע, וכל זה לרפואה. ואתה בררת מדברי מה שיאות לך, ואשר יודה בזה הוא האמת לדעתי והנחת השאר. וידעתי כי נפה שלך תבור אוכל. גם מה שכתבת בגנז ספר רפואות משם הרב ז"ל, ראיתי בפירושי המשנה יותר בארוכה, בטעמים שאני מתפלא על פה קדוש איך יאמר דבר זה. ואיך דעתו הצלול העלה בזה חרס. והסתכל שאמרו כיתת נחש הנחושת וגנז ספר רפואות, ולא שרפו. ודי לי עתה עם הרמיזות בלבד. וכבודך במקומך מונח, כי לא נח דעתי במה שכתבת עתה. ומה אתה מלקני מדברי הרב, ואני כבר כתבתי למבראשונה שאני תמה על קצת דבריו, עם דבריך חלוקין על דבריו הרבה. וכשתעמוד על דבריו ועל דבריך תדענו. |
