|
תוכן הפרק:
[מאבדי העולם הבא] [העולם הבא כולל שלושה דברים] [הקורא בספרים חיצוניים והלוחש על המכה] [ההוגה את השם באותיותיו] |
|
[מאבדי העולם הבא] |
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
ואלו שאין להם חלק לעוה"ב: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ר' עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה, ואומר: כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו. |
|
עד כאן.
ביאור המשנה הזאת קשה מאוד. איך הזכירו אלו דברים הקורא בספרים חיצונים והלוחש על המכה, אבל שאר החטאים לא הזכירו? וזה קושיא עצומה. מן הדברים אשר הם ידועים לכל, שלא יקנה האדם שום מדרגה רק אם הוא מוכן לאותה המדרגה, ומכל שכן אם הוא מתנגד לגמרי לאותה המדרגה שאין ראוי שיקנה אותה. ולפיכך כאשר עיינו חכמים במהות מדרגת עולם הבא אמרו אלו שאין להם חלק לעולם הבא. וזה כי עולם הבא הוא על ידי שלשה דברים: האחד הוא הפועל עולם הבא, כי לא נמצא דבר מעצמו וצריך אל זה פועל, וזה הוא האחד, השני עולם הבא עצמו, שנמצא מן העילה שהוא הפועל, וזהו השני, השלישי המקבל, שמקבל עולם הבא הוא האדם, וזהו דבר שלישי, הרי שלשה דברים: העילה, והמקבל, ומה שמקבל. ולכך אמרו אלו שלוש. כאשר יאמר שאין תחיית המתים מן התורה, הרי זה מתנגד לעולם הבא מצד המקבל, כי אין עצם עולם הבא רק העולם שיבוא אחר התחייה. וכשיאמר שאין האדם חוזר להיות חי כאשר כבר מת, ואין חוזר המת לחיים, והרי אין כאן מקבל שיקבל העולם הבא, ולפיכך מי שמכחיש התחייה הרי הוא נאבד מן העולם הבא. וכן אם אומר שאין התורה מן השמים, זה שהוא מתנגד לעצם עולם הבא, כי כבר אמרנו כי התורה מוציאה את האדם מן הטבע ונותנת לו מדרגה נבדלת, וכאשר אין תורה מן השמים, אין כאן מדרגה נבדלת ואיך יקנה העולם הבא, שאין עולם הבא רק קניין העולם הנבדל מן הגשמי, ולפיכך כאשר אין תורה מן השמים אין כאן עולם הבא הנבדל. ועוד כי עולם הבא הוא החיים הנצחיים, וכאשר אין תורה אין כאן חיים נצחיים, דכתיב (דברים ל') כי היא חייך ואורך ימיך, ולכך התורה היא עצם עולם הבא. וכן אפיקורוס, כי האפיקורוס הוא מי שאינו מאמין שיש כאן עילה וסיבה ראשונה, ולפיכך נקרא אפיקורוס מלשון הפקר, כי אין עליו עול השם יתברך שהוא סיבה הראשונה, וזהו על ידי מינות. ומה שאמרו ז"ל איזה אפיקורוס זה המבזה את החכם או שמבזה חברו בפני החכם. רצה לומר כי אין צריך שיהיה כופר לגמרי בעילה ובסיבה ראשונה, רק אם אין יראת ה' על פניו ואין עליו עול שמים לבזות את החכם או לבזות חברו בפני תלמיד חכם, זהו אפיקורוס. ודבר זה פריקות עול הסיבה הראשונה, כי אילו היה עול שמים עליו, היה נכנע מן העילה ומן חכמיו, ולא היה מבזה התלמיד חכם, או שלא היה מבזה את חברו בפני תלמיד חכם, כי זהו גנאי לתלמיד חכם גם כן. ואמרינן את ה' אלוהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כדאמרינן בפרק ב' דפסחים (כ"ב ב) ולפיכך כל זה נכלל בכלל אפיקורסא ונקרא אפיקורוס. וכאשר אין עילה אין כאן עולם הבא שנמצא מאתו עולם הבא. ולכך אלו שלשה מסלקים ממנו עולם הבא. [העולם הבא כולל שלושה דברים] האדם שחוזר להיות חי, והחיות, והשם יתברך אשר הוא משפיע החיות. והכופר בתחיית המתים, שאין המתים חיים, הרי זה כופר שאין כאן מקבל החיים. והאומר אין תורה מן השמים הוא כופר בחיים עצמן, כי התורה היא החיים וכדכתיב: כי היא חייך ואורך ימיך. ואפיקורס הוא כאילו לא היה כאן משפיע ונותן החיים ולפיכך נאבד מן עולם הבא. [הקורא בספרים חיצוניים והלוחש על המכה] וביאור זה, כי ספרים חיצונים סרים מן תורת אמת. כי התורה מלמדת דרך אמת ודרך הישר, ואלו ספרים חיצונים מלמדים לאדם דברים שאין בהם ממש, ודבר הזה הוא הסרה מן עולם הבא בפרט מן העולם השכלי לגמרי, שכאשר הוא קורא בספרים חיצונים, והם דברים שאין בהם ממש, בדבר זה סר מן עולם הבא, ולכך אין לו עולם הבא. וכן הלוחש על המכה הוא משתמש בתורה לדבר שהוא הפך לתורה, שתהיה התורה רפואה לגוף, כי התורה היא שכלי, והוא משתמש בתורה לדבר גופני, וזהו הסרה ממעלת התורה השכלית אל עניין גופני שהוא הפך השכלי. וכבר אמרנו כי התורה היא העולם הבא בעצמו, כאשר ידוע למבינים ולחכמים, וכאשר הוא נוטה מן התורה השכלית שהיא עולם הבא אז הוא נאבד מן העולם הבא, ואלו שני דברים: האחד הקורא בספרים חיצונים, והשני הלוחש על המכה הם הסרה מן התורה ימין ושמאל. כי הקורא בספרים חיצוניים אינו מחשיב התורה כלל, שאילו היה מחשיב התורה לא היה קורא בספרים חיצוניים שאין בהם ממש והם דברי הבאי, והלוחש על המכה הפך זה שהוא מחשיב אותה ולוקח התורה אף לדברים הגופניים לרפאות המכה, והבן הדברים האלו ואי אפשר לכתוב מזה יותר כי הדברים אשר רמזנו פה עמוקים מאד. [ההוגה את השם באותיותיו] ומי שהוגה השם באותיותיו יוצא מן מדרגה הנעלמת והצפונה, ולכך אין לו עולם הבא, כי העולם הבא יש לו מדרגה נעלמת וצפונה, דכתיב: (תהילים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, והוא היין המשומר לצדיקים לעתיד. ודברים אלו ברורים ואי אפשר לכתוב מזה יותר להעלם ולהסתר אלו דברים, רק החכם ישכיל אלו דברים כי הם דברי חכמה מאוד מה שרמזו כאן במשנה הזאת. ודי בזה לבאר המשנה החמורה. |
