|
תוכן הפרק:
[מדוע לא ניתנה תורה בעת הבריאה?] [התורה מיועדת לישראל] [הסדר הקבוע יכול להינתן רק לעם] |
|
[מדוע לא ניתנה תורה בעת הבריאה?] והתשובה על זה אינה רחוקה ממנו כלל, אחר שהתבאר בפרקים הקודמים כי התורה הזאת בלתי מוכנים אליה כי אם ישראל, ואם כן הותרה השאלה למה לא נתן התורה בתחילת העולם. אתה אומר השאלה היא שיהיו ישראל בתחילת העולם, העם אשר ראויים לקבל התורה, ותינתן להם התורה. גם דבר זה אינו שאלה כלל. כי האבות שהם אבות האומה, וכן ישראל בעצמם, אין ראוי שיהיו נבראים בתחילת הבריאה, כי ישראל מצד עצמם אין ראוי בריאתם בהתחילה. ודבר זה נתבאר למעלה כי אין ראוי לישראל רק הבריאה בסוף אחר כל האומות, ודבר זה נמשך אל טבע הבריאה: כי האדם שהוא מבחר המינים התחתונים, ובשבילו הכל נברא, הוא נברא באחרונה. ולא תמצא שום אומה בעולם שנבראת אחר ישראל, רק כולם קודמים להם, שאף אדום וישמעאל, וכן עמון ומואב, היו אומות גדולות קודם שהיו ישראל לעם, כאילו טבע הבריאה חייב דבר זה, כי הדבר שהוא שלמות הכל ראוי שבו יושלם הכל. וכמו האדם שהוא שלמות כל מעשה בראשית, ובו נשלם כל מעשה בראשית, כך ישראל היו שלמות כל העולם בהם יושלם הכל. וזה אמרם (יבמות ס"א א): |
אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם.
|
|
וזה נראה בישראל אחר שעניין האדם יש לישראל בבריאתם, שהרי הם נבראו באחרונה, אם כן הם היו האדם ולא אומות העולם, ואין כאן מקומו כי כבר בארנו זה למעלה גם כן.
סוף סוף אין כאן שאלה למה לא נבראו ישראל בתחילת בריאת העולם, שהכל הוא כסדר הראוי. אבל דבר זה הוא שאלה: אחר שהתורה היא ראויה אל זרע אברהם, למה לא ניתנה התורה לאברהם עצמו? ויותר מזה: אחר שנתנה לאברהם מצוות מילה, וגיד הנשה ליעקב, למה לא נתן להם התורה בשלמות: [התורה מיועדת לישראל] |
מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו וגו'
אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר חנינא: משל למלך שהיה לו פרדס נאה, והיה נוטע כל מיני אילנות, ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא, שהיה משמרו, משעמדו בניו על פרקן אמר להם: בני, הפרדס הזה אני הייתי משמרו, ולא הנחתי לאדם לכנוס בו, עכשיו אתם תהיו משמרים אותו, כדרך שאני הייתי משמרו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: עד שלא בראתי העולם, בראתי התורה, שנאמר: ואהיה אצלו אמון. מהו אמון? אומן. שנאמר: כאשר ישא האומן את היונק, ולא נתתיה לאחד מן האומות אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה, מיד נתנה להם. הוי אומר: מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' למי? ליעקב שבחרו מכל ולא נתן להם אלא מקצת. נתן לאדם שש, לנח שבע, לאברהם שמנה, ליעקב תשעה, אבל לישראל נתן הכל. אמר ר' סימון בשם ר' חנינא: משל למלך שהיה לפניו שולחן ערוך, נכנס עבדו נתן לו חתיכה, שני נתן לו ביצה, שלישי נתן לו ירך, וכן לכל אחד ואחד. נכנס בנו נתן כל השולחן לפניו. אמר אליו: לאלו נתתי מנה מנה, אבל אתה הכל נתתי ברשותך. כך הקדוש ברוך הוא, לא נתן להם רק מקצת מצוות, וכשעמדו ישראל נתן להם כל התורה, שנאמר: לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. אמר רבי אלעזר: משל למלך שיצא למלחמה, והיו הלגיונות עמו, והיה שוחט בהמה, והיה מחלק להם לכל אחד ואחד כדי שיגיע. בא בנו ואמר מה אתה נותן לי? אמר לו: ממה שהתקנתי לעצמי, ולפיכך הקדוש ברוך הוא נתן לאומות עכו"ם מצוות גלומות שיגעו בהן ולא הפריש בהם בין טומאה לטהרה. באו ישראל ופירש להם המצוות כ"א ואחת עונשה ומתן שכרה, שנאמר: ישקני מנשיקות פיהו. לכך נאמר: חוקיו ומשפטיו לישראל וגו'. |
|
עד כאן.
ביאורו, כי כמו שהשם יתברך מחויב המציאות, כן התורה דברים מחויבים ומוכרחים מן השם יתברך אשר סדר וגזר כך, ולפיכך לא היה נכנס לתוכו שום בריאה בעולם, רק השם יתברך אשר הוא מחויב המציאות, וכל הנבראים הם אפשריים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש זולתם, אבל מצד עצמם אפשריים. ולא כך התורה שהיא מסודרת מן השם יתברך בעצמו. וכן ישראל הם מחויבים מצד העילה בעצמה, כי כל עלול, אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עילתו יתברך. אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחויבים מצד העילה, כי הם נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר שהוא מחויב. ולפיכך אמר שלא היה מניח אחד לכנוס לשם כי אינם שייכים לזה, עד כי באו ישראל אשר הם מחויבים מצד העילה יתברך, כמו התורה שהיא מחויבת מצד העילה יתברך. כי ישראל נקראו בנים למקום, כדכתיב: (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלוהיכם. כי הבן אינו נברא לשמש את אחר. ולכך על ישראל משפט העלול שהוא מחויב מצד העילה, ולא כן המלאכים אשר שמם יורה עליהם שהם מלאכים שלוחים משמשים לזולתם, ולכך ראויה התורה לישראל בפרט ולא לזולתם ודבר זה מבואר. ואמר רבי סימון משל למלך שיש לפניו שלחן ערוך וכו'. ביאור זה: כי אף שנתן לאומות מקצת מצוות במה שיש בהם מדרגת האדם במקצת, וכפי מדרגתם נתן להם מקצת, אבל ישראל שהיו אדם בכל, לא במקצת, נתן להם הכל כפי הראוי. והוסיף רבי אלעזר לומר שאין ראוי לומר כי החילוק שיש בין ישראל לאומות העולם שלהם מקצת ולישראל הכל, ולפי זה יהיה החילוק רק בכמות המצוות ולא באיכות המצוות. רק באיכות המצוות גם כן החלוק, כי לאומות העולם לא נתן להם המצוות רק גלומות, ולא הפריש בין טומאה לטהרה, וזה יורה על שאין ראוי להם התורה בבירור החכמה והשכל לגמרי, ולכך אף אם נתן להם מצוות, לא היו המצוות להם להבדיל בין דבר לדבר, שזהו בירור השכל שבתורה כאשר מבדיל בין דבר לדבר. ולפיכך מדמה למלך שנתן לעבדיו לאכול מן הבהמה, שהוא בשר גס ועב, ולבנו נתן ממאכלים השייכים למלך. וכן לא היה ראוי לאומות התורה השכל הברור, והוא ההבדל בין דבר לדבר, רק בעניין גס לבד, אבל לישראל נתן אמיתת דרכי ה' בבירור. וזה נרמז בכתוב: מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, פירוש מגיד כל דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו בבירור הגמור לישראל, לא עשה כן לכל גוי שלא הגיד להם התורה, בשלמות כי מצוות ומשפטים בל ידעום היינו בבירור הדבר מה שציווה לישראל. [הסדר הקבוע יכול להינתן רק לעם] ואיך יהיה ניתן הסדר התמידי אשר אין לו שינוי לאברהם ליצחק וליעקב, כי במה שהם פרטיים, והפרט יש לו שינוי כי כאשר מת אברהם אין כאן אברהם, וכן יצחק וכן יעקב, אין ראוי להם דרכי ה' אשר אין שייך שינוי בהם כלל, כי לא שייך התורה שהיא סדר השם יתברך אשר הוא תמידי, רק אל המקבל אשר עומד בלי שינוי, כי שם הכללי שמו נשאר תמיד, ואין שם עם שהוא עם כללי על אברהם ויצחק ויעקב, רק כאשר יצאו ממצרים אז היו לעם. ובשביל זה לא נתנה התורה עד שהיו שישים ריבוא, כי מפני כי מספר שישים הוא מספר שלם כמו שהתבאר בחיבור גבורת ה' באריכות. וגם נתבאר בחיבור באר הגולה בכמה מקומות מספר שישים שהוא מספר כללי. ובחלק יש שינוי לא בדבר שאינו חלק. ודבר זה ראיה ומופת חותך על נצחיות התורה שלא תשתנה אצלנו לנצח נצחים כי אם היה לתורה שינוי, למה לא נתנה לאברהם ויצחק ויעקב? ואין מספיק לך שום טעם וסברא בזה העניין, רק כי מפני שאברהם יצחק ויעקב הם פרטיים, ולא נתנה התורה שהיא תמידית נצחית בלי שינוי רק כאשר יש מקבל שהוא בלי שינוי כלל. ולא יסתכלו ראיה ברורה זאת אם לא עיוורי לב ולא ראו מאור החכמה מעולם: |
