|
תוכן הפרק:
[נסים] [מוכרח המציאות ונמנע המציאות] [ביאור אגדת בלועי קורח] [טייעה = סוחר = שכל] |
|
[נסים] |
ונקדש בכבודי, ואמרו ז"ל (זבחים קט"ו ב):
אל תקרי בכבודי אלא במכובדי, אלו נדב ואביהו, שיעשו חטא ויתקדש הבית על ידם, |
|
כמו שהוא יתברך השוכן בבית הזה נבדל מכל הנמצאים וזהו קדושת הבית, וזה נראה כי אף לצדיקים אינו מתאחד עימהם ואין לו צירוף עימהם וזהו קדושתו, שאם היה מצורף לנמצאים אין ספק שיהיה צירוף אל אוהביו מכובדיו, ואם היה מצורף אליהם לא היה עושה דין בהם, כי הדין אשר עושה בצדיק מורה זה כי הוא יתברך נבדל לגמרי אף מאוהביו. וכן כאשר נתן השם יתברך התורה על ידי משה, עוד היה בלב האדם הגשמי ספק בתורה מן השמים, ולפיכך על ידי קורח ועדתו נתלבן ונצרף תורה מן השמים, שידעו הכל דבר זה בבירור גמור. כי דבר זה היה חטא קרח ועדתו, שהיו כופרים בתורה מן השמים, כמו שמוכיח הכתוב. ולפיכך היה עונש קרח ועדתו שנבלעו חיים שאולה, וזה כי התורה היא תורת אמת, לא כמו שאר דברים, כי עם שהם אמת. כמו אם יאמר אחד ראובן הוא בבית זה, והאמת שהוא בבית, מכל מקום לא נקרא דבר זה שהוא אמת, מצד כי אפשר שלא יהיה בבית. ועם שהוא אמת דבר זה הוא במקרה. וכאשר יאמר האדם ראובן איננו בבית הוא שקר אבל הוא שקר במקרה, כי היה אפשר שיהיה בבית, אבל האמת שהיא אמת בעצם היא תורת משה שהיא אמת בעצם, שכל דבריה הם מוכרחים ואי אפשר בעניין אחר. וזה כי כאשר אמרה תורה אהרן הוא כוהן ודבר זה אמת בעצם לפי שהוא הכרחי שכך יהיה שאי אפשר שיהיה בעניין אחר, לכך מציאות זה הוא העצם והוא הכרחי שיהיה כך ולא בעניין אחר, וכן כל דברי תורה הם כך שמציאותם הכרחי וכמו שהתבאר בפרק שלפני זה: [מוכרח המציאות ונמנע המציאות] |
בוקר ויודע ה',
אמר משה: גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם לעשות יום ולילה? וזה שאמר הכתוב: ויבדל אלוהים בין האור ובין החשך, וכן הבדיל אהרן להקדישו קודש קדשים, לכך אמר: בקר ויודע ה'. |
|
פירוש דבר זה כמו בוקר שאין לשנות אותו. והן הן הדברים אשר אמרנו, כי כל דברי תורה הם מוכרחים להיות ואין מציאותם במקרה, כמו שסדר העולם בעצם ואינו במקרה, שדבר זה הכל מודים שאין העולם מציאותו במקרה, כך הם כל דברי תורה. וכאשר היו חולקים על דבר שמציאותו הכרחי, אי אפשר שיהיה אדם כזה נמצא, כי המוכרח במציאות, הדבר שהוא כנגדו הוא מוכרח שלא יהיה נמצא, אחר שהפכו מוכרח. ולכך כאשר היו חולקים על התורה שכל דבריה מוכרחים במציאות, המתנגד לזה מוכרח שאין לו מציאות כלל, ולכך כתיב - (במדבר ט"ז) ויאבדו מתוך הקהל וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה שהיו מוכרחים להיות בלתי נמצאים כלל וירדו חיים שאולה שהוא האבדון. ואילו ירדו מתים לא נקרא זה שאין ראוי להם המציאות כלל, אחר שהיו מקבלים מיתה טבעית כדרך כל הארץ והיה להם חיים טבעיים, אבל משה אמר אם כמות כל אדם ימותון ויהיה להם המציאות אשר ראוי לנמצאים לא ה' שלחני לתת התורה, כי התורה שהמציאות שלה מוכרח, אין ראוי להתקיים החולק על המוכרח ודבר זה ברור מאד: [ביאור אגדת בלועי קורח] |
אמר ליה ההוא טעייא תא ואחוי לך בלועי דקרח,
אזלי וחזאי תרי בזעי נפק מנייהו קוטרא שקל גבבא דעמרא ומשי מיא ואנחי ברישא דרומחא ועיילי להתם וכי אפיק הווה מחריך. אמר ליה: אצית מאי שמעת? ושמעית דהוו אמרי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. אמר ליה: כל תלתין יומין מהדרי להו גיהינום כבשר בקלחת, ואמרי הכי: משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. |
|
עד כאן.
[טייעה = סוחר = שכל] ואמר תא ואחוי לך בלועי קרח אין הפירוש שהראה לו בראיה חושית גשמית, שאין הדבר כך כלל, רק שהשכל מראה לו הכל בראיה שכלית לא גשמית. ואמר חזא תרי בזעי ונפיק קוטרא מנייהו, פירוש כי התחלת יסוד הגיהינום נמשך מן מדרגה השניה, ודבר זה ביארו חכמים בחכמתם במה שאמרו (בראשית רבה פרשה ו'), כי לכך לא נאמר כי טוב בשני של בריאת עולם שבו נברא גיהינום. וזה כי הגיהינום אין בו שלמות, שאילו היה בו שלמות לא באו שם הרשעים שאינם שלמים בעצמם, וכל מספר בעולם יש בו שלמות חוץ ממספר שנים. וזהו כי האחד הוא שלם בעצמו שאין באחד חלוק כלל, ודבר שאין בו חלוק הרי הוא שלם ודבר זה מבואר, והשנים אין בו שלמות כלל, כי אי אפשר לחבר קצה אל קצה על ידי שני קוים, שזה נקרא שלמות, כאשר תתחבר הראש בסוף שאז הוא שלם בעבור שלא תוכל להוסיף עליו דבר, אבל בשלשה קוים נעשה שלם שתחבר הסוף בראש כזה: /\ ומכל שכן למעלה ממספר זה. אבל שנים לא תוכל לחבר הסוף בראש שיהיה שלם ונמצא פגם כזה: /_ ולפיכך השנים חסר שלמות, ומזה נמשך הגיהינום שהוא הבלתי שלם. ואין ספק בפירוש זה למי שיודע בסתרי החכמה. ובשביל כך לא נאמר בשני כי טוב שלא נאמר כי טוב רק על דבר השלם, ודבר שאינו מושלם אינו טוב. ולפיכך אף מלאכת המים התחיל ביום שני ולא הושלם כי זהו עניין השניות שאין בו השלמה למי שיבין את זה, ולכך אמרו גם כן לכן לא נאמר כי טוב ביום השני לפי שנבראו בו המים ולא נגמרו כי אין הדבר טוב רק כאשר הוא שלם, ולכך אמר דחזי תרי בזעי כי הגיהינום הוא מן השניות שאין בו השלמה כלל. ואמר דנפק קוטרא מנייהו בא לומר כי לאלו האנשים ראוי להם הגיהינום לגמרי מכל וכל, לא כמו שאר עבירות אף אם חטא אין הגיהינום מתייחס לו לגמרי כמו זה שראוי לו הגיהינום לגמרי. ולכך אמר דעלה קוטרא משם ושקל גבבא וכו' הכל להורות כי עצם הגיהינום ראוי להם. ומה שאמר דנפיק קוטרא מנייהו, פירוש עשן נמשך מן האש של גיהינום, וקרא הגיהינום שפועל ברשעים אש, מפני כי האש יש לו תוקף וגדול כוחו, וכך הגיהינום שהוא דין רשעים יש לו חוזק ותוקף, ולכך הגיהינום שהוא דין רשעים נקרא אש, והתולדה קרא עשן גם כן, לפי שהעשן מתיילד מן חוזק האש גם כן. ואין ספק כי הגיהינום שהוא דין הרשעים מתפשט כוחו בעולם הזה, כי שולט דין הגיהינום אף בעולם הזה בכמה דברים, וזה שאמר דעלה קוטרא מנייהו, ואין כל הדברים האלו גשמיים כלל רק הכל מושכל. וכן מה שאמר דשקל גבבא וכו' הכל עניין מושכל, כי דבר ברור הוא כי הגיהינום שהוא חוזק דין הרשעים הוא נגד המציאות, וזהו עניין הגיהינום שהוא הפסד ואיבוד לנמצאים, ולפיכך אמר דמחריך המגיע לשם, מפני כי לאלו הרשעים ראוי הגיהינום בפרט יותר, ולכך הם יורדים חיים שאולה לטעם אשר התבאר למעלה, מפני שהיו חולקים על התורה שהוא השכל האמיתי המחויב, ולכך ראוי להם ההעדר לגמרי, עד שאין להוסיף על זה, כי התורה היא מציאות מחויב, והגיהינום העדר גמור. ולכך אמר דשמע שהיו אומרים משה ותורתו אמת והם בדאים, כי דין הגיהינום היה פועל בהם לגמרי, ודבר זה הוא מברר האמת ולכך היה פועל בהם דין הגיהינום שהוא ההעדר. ובשביל פועל זה שהיה הגיהינום פועל בהם, בשביל שהיו חולקים על האמת שהוא מחויב מוכרח להיות נמצא עד שהתורה היא מחויב המציאות, לכן היה פועל בהם הגיהינום שהוא הפך זה שהוא ההעדר הגמור, וזהו מברר אמיתת התורה עד שהיו אומרים משה אמת ותורתו אמת. ואמר כי כל תלתין יומין מהפך להו גיהינום כבשר בקלחת ואמרי הכי. וביאור עניין זה כי שלושים יום מסוגלים לחזרה, וזהו כי בשלושים יום מסבב הירח כל גלגלו וחוזר להקיף כמו בראשונה, ולא תמצא ההיקף וחזרת גלגל בפחות, כי שאר גלגלים יש להם זמן יותר להקפתם. ומפני כי אלו רשעים ראויים לגיהינום לא מצד מה, ולכך אמר כי מתחדש להם הגיהינום כל שלשים יום פירוש שפועל בהם כל הגיהינום ולא מקצת גיהינום. וזה כמו שאמרנו כי ראויים היו בני קרח בפרט לגיהינום כאשר היו חולקים על התור,ה וכל דבר שהוא כל יש לו השלמה, והשלמתו הוא כאשר הוא חוזר חלילה כי אז נשלם וחוזר חלילה, ואם אינו חוזר חלילה אין לו השלמה. ואם אין לו השלמה אינו הכל, ודבר זה מבואר מאוד. ועוד כי כל דבר המתחדש כמו הירח שמתחדש אחר שלושים יום, חידוש שלו הוא אמיתת עצם הווייתו, כמו האדם שנולד הלידה הוא אמיתת הווייתו ולא כך כאשר כבר נמצא והוא מוסיף עליו, כגון האדם שהוא מוסיף בגידול אין זה אמיתת הווייתו. ולזה אמר דמהפך ליה גיהינום כבשר בקלחת כל שלושים יום שמתחדש להם הגיהינום וזהו אמיתת הוויית הגיהינום שפועל בהם. ואומרים משה אמת ותורתו אמת כי עצם הגיהינום היה פועל בהם, בשביל שהם היו חולקים על התורה וראוי להם אמיתת הגיהינום כמו שאמרנו וזה מברר כי משה ותורתו אמת. ואם יקשה לך מה שאמר כל ל' יום ואין שייך ימים בשאול, אין זה קשיא למבין ויתבאר דבר זה במקום אחר, שכמו שיש ימים ממש לבני אדם גשמיים כך שייך ימים לדברים בלתי גשמיים ואין כאן מקומו ויתבאר במקום אחר. |
