|
תוכן הפרק:
[השכל - השלמת הטבע] [ויכוח טורנוסרופוס ורבי עקיבא] |
|
[השכל - השלמת הטבע] ובזה הפרק יתבאר דרך כללות בקצור, שהאדם יציר כפו של הקדוש ברוך הוא, מבחר התחתונים - חסר, עד שהוא נשלם על ידי מעשה עצמו. ועל ידי מצוות התורה יגיע האדם אל ההשלמה, כי מצד שיש בו נפש אלוהי שיש בו הכנה אלוהית, לכך אין השלמתו בדבר שהוא טבעי, אבל השלמתו בתורה ובמצווה שהוא על הטבע. ודבר זה מבואר במקומות הרבה, שמצוות התורה הם יותר במדריגה ובמעלה מן הטבע. ובמזמור (תהילים י"ט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ואחר כך התחיל לומר תורת ה' תמימה וגו' עד סוף המזמור. ויש מן תחילת המזמור עד תורת ה' תמימה שבעה פסוקים, ואחר כך תורת ה' תמימה. כי הנהגת הטבע נברא בשבעה ימי בראשית, ואילו התורה היא על הטבע, והיא מדריגה שמינית. ועל פי טעם זה מזמור אשרי תמימי דרך שהוסד על התורה, יש בו שמונה אלפ"א בית"א, שהתורה היא מדריגה שמינית, שהיא על הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית. וכן כל דבר שהוא על הטבע, והוא תיקון מה שחסר הטבע, הוא אחר השבעה. וזה טעם מילה בשמיני. כי האדם מצד הטבע נברא עם הערלה, והוא פחיתות הטבע, והמילה היא תיקון הטבע, ולפיכך תיקון הזה הוא ביום השמיני, לפי שהוא אחר הטבע שנבראת בששת ימי בראשית. ומעתה תדע כי המצוות שהם הפעולות האלוהיות, והם מעשה האדם, יגיע בהם האדם למדריגה שהוא על הטבע. וראוי שיהיה כך, כי מעשה האדם במה שהוא בעל שכל הוא יותר במעלה מן הטבע, שהרי הטבע הוא כוח חומרי בלבד, ואילו האדם הוא שכלי. ואם יאמר כי כוח הטבע פועל בכוח שהוא מן השם יתברך, נאמר גם כן כי האדם שהוא שכלי פועל בכוח השכל שנתן לו השם יתברך. ולפיכך ראוי אל האדם שהוא שכלי, והשכל הוא על הטבע, המצוות האלוהיות שהם המעשים שאינם טבעיים, ועל ידם יגיע האדם אל מעלה עליונה, שהוא למעלה מן הטבע, הוא עולם הנבדל. [ויכוח טורנוסרופוס ורבי עקיבא] |
שאל טורנוסרופוס הרשע: איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?
אמר לו: של בשר ודם. אמר לו טורנוסרופוס הרשע: ראית השמים והארץ, יכול האדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטים עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולים? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות. אמר לו טורנוסרופוס הרשע: אם הקדוש ברוך הוא רוצה במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה טיבורו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכתו. ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, שלא נתן הקדוש ברוך הוא המצוות אלא לצרף האדם בהם, לכך אמר דוד: כל אמרת אלוה צרופה. |
|
עד כאן.
וביאור זה כי טורנוסרופוס היה סבור כי מעשה האדם פחותים מן מעשה הטבע, במה שהטבע פועל אלוהי. לכך אמר שהמילה היא יותר פחותה מן העורלה, שהיא מעשה הטבע שפועל השם יתברך, ואילו המילה מעשה האדם. והשיב לו שאין הדבר כך, כי מעשה האדם במה שהוא פועל האדם שהוא בעל שכל יותר במדרגה מן הטבע, שהוא כוח חומרי בלבד. וכמו שהוכיח לו מן החטים שהוא פועל הטבע, והוא חסר עד שיושלם על ידי אדם השכלי, שמזה תראה כי פועל השכל הוא על הטבע. והוסיף עוד לשאול אם כן למה אין התינוק יוצא מהול אחר שהשם יתברך חפץ במילה ואינו רוצה כלל בעורלה, כי עדיין חשב אף כי פועל האדם הוא יותר במעלה במה שהוא פועל האדם בעל שכל, מכל מקום אין לומר שפועל הטבע הוא בחסרון, ואם היה חפץ במילה, והערלה היא רע, אם כן למה לא השלים השם יתברך את הטבע ויצא התינוק ממעי אמו מהול. ודבר זה לא יספיק התשובה מן החיטים, שאף כי הגלוסקא - פּעַל בעל שכל - יותר נבחר, מכל מקום גם השיבולים שהם מעשה הטבע טובים, רק פּעַל בעל השכל יותר משובח. אבל אין לומר שפּעַל הטבע הוא חסר. ועל זה השיב, כי בודאי פּעַל הטבע הוא חסר גם כן, כמו שתראה כי התינוק יוצא עם הטבור, והאם צריכה לחתכו, עד שתראה מזה כי הטבע אין בו השלמה. ואם כן אין זה קשיא מה שיוצא התינוק עם הערלה, כי אין פועל הטבע בשלמות. כי אלו היה פועל הטבע בשלמות, לא היה במעשה הטבע שינוי, שהדברים אשר בהם השלמות אין שינוי בהם. אבל אין בו השלמה בפרט אל האדם השכלי שיש לו מעלה על הטבע מצד השכל. ובמדרש עוד: (ב"ר פ' י"א) |
כל מעשה ששת ימי בראשית צריכים עשייה אחרת,
כגון: חטים צריכים לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק. |
|
עד כאן.
וכל זה מפני כי אין פּעַל הטבע בעל השלמה בעצמו אל האדם שיש בו השכל, שהוא על הטבע, וזהו מדרגת הטבע כמו שאמרנו. ולפיכך כל אשר נברא בששת ימי בראשית אין השלמה בו אל האדם. ולכך אין זה שאלה אם נברא התינוק בלא מילה, שזה שייך אל פּעַל הטבע במה שהוא פּעַל חסר, ואינו במדרגת ההשלמה אל האדם השכלי. ואילו נברא האדם בשלמות כאשר יצא מבטן אמו, אם כן היה האדם טבעי בלבד, ולכך נתנה לו המילה שהיא השלמתו ביום השמיני. כי כל השלמת האדם על הטבע. לכן המילה שהיא השלמתו והיא על הטבע שקולה כנגד כל התורה. ואל תאמר כי יהיה חס ושלום בפועל השם יתברך דופי, אין זה כך, רק הכל הוא בחכמה לפי אשר ראוי לעולם אשר יש בו הויה והפסד, אשר אינו בעל השלמה ובפרט אל האדם השכלי שהשכלי הוא על הטבע, ולכך אל האדם אין הטבע בעל השלמה כי צריך לתקן מזונות שלו החטים לטחון והטבור לחתוך והערלה למילה. ועוד השיב לו: אף כי בודאי אין זה קשיא מה שאין יוצא התינוק מהול כמו שנתבאר, מכל מקום בזולת זה אין דבר זה ראוי לשאלה כי המצווה שציווה השם יתברך לבני אדם רוצה הוא יתברך לצרף את האדם. כי מצד פועל השי"ת אין מילה, וזהו מצד הבריאה שהשם יתברך ברא הכל על ידי הטבע, ולפי הטבע ראוי הערלה. רק שנתן השם יתברך המילה לאדם, שיהיה צירוף לאדם עד שיהיה בלתי טבעי, שכאשר עושה המצווה הוא צירוף אל האדם מן הטבע, וזה אשר חפץ השם יתברך במילה. ואם היה נברא מהול, לא היה צירוף אל האדם, כי היו כל בני אדם כך, שהטבע היא אחת לכל בני אדם, ולא היה זה צירוף. שאין הצירוף רק בדבר שאינו טבעי, שהצירוף הוא הוצאה מן הטבע, וזהו הצירוף כמו שיתבאר. וכן כל המצוות שנתן השם יתברך הם צירוף, לאדם שיהיה האדם פעולותיו ומעשיו הוצאה מן הטבעי, ולא יהיו מעשיו של אדם שווים עם הבעלי חיים הטבעיים. כי מצד הטבע נחשב ונראה האדם כבהמה שהיא טבעית, ואין כל אדם ראוי למעלה זאת, כי אם העם אשר בחר בהם השם יתברך. ודבר זה עוד יתבאר: |
