|
תוכן הפרק:
[מחלוקת קורח] [אהרן הכהן] [מדוע צריך את משה כמתווך?] |
|
[מחלוקת קורח] |
כל העדה כולם קדושים,
כולם שמעו בסיני: אנכי ולא יהיה לך, ומדוע תתנשאו על קהל ה'? |
|
ביארו בזה רשעה שלהם, שהיו כופרים בתורת משה, שאמרו אחר כי אנכי ולא יהיה לך שמענום מפי הגבורה, אם היה רוצה השם יתברך לצוות מצוות על ישראל, היה מצווה לישראל בעצמו.
ובמדרש עוד: |
מה כתיב למעלה מן העניין:
ועשו להם ציצית אמר ליה קרח למשה רבנו עליו השלום: טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר ליה: חייבת בציצית. אמר ליה קרח: הטלית אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרות אותה? - בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר ליה: חייב. אמר ליה: כל התורה יש בה רע"ה פרשיות ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות הבית? אמר לו: על אלו דברים לא נצטווית, אלא מלבך אתה בודאם. |
|
עד כאן.
ומה בא הכתוב לומר אם יצאו כופרים מפר' ציצית או מפרשה אחרת, ועוד אם מסמיכת הפרשה למדנו שהיה כופר בפרשת ציצית, מנא לן שהיה כופר במזוזה והיכן מצינו זה. דע כי כל כוונת קרח להפליג ולהחזיק הקושיא, כי אחר שהשם יתברך עם ישראל, אם היה רוצה השם יתברך לתת התורה, ראוי שתינתן בלא אמצעי, כי אי אפשר שלא היו ראויים ישראל לשמוע דבר ה', שהרי שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך. ואם כן, למה לא נתנה התורה להם? והיה קרח חושב להפיל את משה בטעותו, לשאול אותו טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית או חייבת בציצית. וסבר היה, כי בודאי ישיב משה שהיא פטורה, כיון שכולה תכלת, שכך היה סברת קרח כי המצווה כדי שיהיה בטלית תכלת. וטעם התכלת ביארו ז"ל (מנחות מ"ג ב) מפני שהתכלת דומה לכסא כבוד ועל ידי שיראה את התכלת יזכור ויעשה את כל מצוות ה', כי ראיית התכלת שהוא דומה לכסא כבוד מביא לידי מעשה שעל ידי המעשה מקבל עליו גזירת המלך שגזר עליו, לכן התכלת הוא דומה לכסא כי הכסא הוא עצם המלכות כמו שאמר (בראשית מ"א) רק הכסא אגדל ממך, ודבר זה מסודי התורה ואין כאן מקום זה. והיה סובר, כיון שהטלית כולה תכלת, למה לו חוט, ואז יהיה משיב לו קרח: אם כן כל ישראל כולם היו קדושים, למה להם כוהן מיוחד לכפר בעדם, אחר שכולם ראויים לכוהנים, למה להם כוהן אחד נבדל. וקרח אשר רצה להפיל את משה בטענתו חרבו באה בלבו, כי אדרבה, זה ראיה כי גם שם אין הדין כך, כי צריך שיהיה דומה לכסא הכבוד, וכסא הכבוד הוא מיוחד, לכך צריך חוט מיוחד שאינו מן הטלית רק נבדל לעצמו. וכאשר הטלית כולה תכלת אין דמיון התכלת הזה אל כסא הכבוד שהוא מיוחד, ולכך צריך חוט מיוחד שאינו מן הטלית. וכך ישראל, אף על גב שכל ישראל כולם קדושים, צריכים אל כוהן מיוחד נבדל מהם, לא שיהיו הכל כוהנים, כי צריך שיהיה כאן כוהן מיוחד. וזהו שהשיב להם משה זאת עשו קחו לכם מחתות וגו'. [אהרן הכהן] |
אמר להם משה:
הגויים נימוסים הרבה וכוהנים הרבה יש להם וכולם מתקבצים בבית אחד, ואנו אין לנו אלא ה' אחד, ותורה אחת, וכהן גדול אחד. ואתם מאתים וחמישים מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך לכך נאמר: אתה וכל עדתך וגו'. |
|
ויראה כי על זה מורה שם אהרן, כי מתחילה נבחרו ישראל מן האומות, ואחר כך נבחרו הלווים מתוך ישראל, ואחר כך נבחרו הכוהנים מן הלווים, ואחר כך כוהן גדול כוהן הראש. והנה היה לאהרן ג' בחירות אלו, ולכך אמר משה בקר ויודע ה' את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. כלומר שיש באהרן ג' בחירות: נגד הראשון מה שנבחרו ישראל מן האומות, נאמר ויודע ה' את אשר לו, ולא הזכיר כאן יקריב מפני שאין ישראל משמשים לפניו, אבל נגד מה שאמרו שנבחרו הלווים אמר ואת הקדוש והקריב אליו יקריב לשימושיה, ונגד מה שנבחרו הכוהנים אמר ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ומפני שהאמצעי לעולם נבחר, שהרי ארץ ישראל שהיא באמצע הישוב נבחרה לקדושה וירושלים באמצע ארץ ישראל נבחרה יותר, ובית המקדש באמצע ירושלים נבחר יותר לקדושה, ולפיכך האמצעי מורה על הבחירה. ולכך בשם אהרן הרי"ש כי אות הרי"ש הוא אמצעי במאות, כי שי"ן הוא אות ג' והוא רוב אותיות המאות ואין זה אמצעי, אבל הרי"ש הוא חצי אותיות המאות והאמצעי עומד בחצי הדבר. וכבר אמרנו כי האמצעי מורה על הבחירה מתוך הכלל, וזהו נגד הבחירה הראשונה שהובחרו ישראל מן האומות, ואחר כך הנו"ן אות אמצעי באותיות העשיריות והוא נגד בחירה שניה שהובחרו הלווים מן ישראל, והה"א בשם אהרן והוא אות אמצעי באותיות היחידים נגד מה שהובחרו הכוהנים מן הלווים שנבחרו. והאל"ף שיש בשם אהרן שהוא כוהן גדול כוהן הראש על הכוהנים, ולפיכך יש בו אל"ף. ומכל מקום לא נקרא זה בחירה כלל כי מה שנבחרו הכוהנים מן הלווים הוא שם אחר לגמרי, אבל מה שנבחר הכהן גדול לראש אין זה שם אחר רק שהוא כוהן הגדול ולפיכך בשם אהרן אות אל"ף, הרי לך כי שם אהרן הוא שנבחר ונתייחד לגמרי. הרי כי כל טענות קרח היה, שרצה שיהיו הכל כוהנים, ומשה היה מוכיח להם שאין ראוי רק שיהיה אחד, כמו שהעבודה היא לאל אחד. ומפני כי שני דברים, שהם הלימוד והמעשה היו לשני אחים הנכבדים, כי משה היה מקבל התורה ולימדה לכל ישראל, ואהרן כוהן גדול מביא לידי מעשה, כי היו עובדין הקדוש ברוך הוא על ידי אהרן בעבודת הקורבן, לכך היה מדמה אהרן אל חוט של תכלת. כי חוט של תכלת מביא לידי מעשה דכת' (במדבר ט"ו) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם. וכן אהרן על ידו היו עובדים במעשה אל השם יתברך וזהו עבודת הקורבנות. ולכך אהרן דומה לחוט של תכלת לגמרי המביא לידי מעשה. [מדוע צריך את משה כמתווך?] וכאשר ישיב לו משה כי בית מלא ספרים פטור מן המזוזה, שכך היה לפי דעת קרח, יאמר אם כן למה לנו אדם מיוחד לקבל התורה על ידו להשלים ישראל בתורה, שהרי אפשר לנו להגיע אל מדרגת התורה בלא משה שהוא יחיד, כי כולנו קדושים שמענו בסיני אנכי ולא יהיה לך, ואין אנו צריכים שתקבע בנו התורה על ידי משה שהוא יחיד, כמו שאין בית שהוא מלא ספרים צריך שתקבע בו התורה על ידי מזוזה יחידית. וגם בזה נפל. שאדרבא בית מלא ספרים חייב במזוזה יחידית, נבדלת מן הבית שהרי המזוזה חוץ לבית כמו ציצית גם כן חוץ לבגד, כי אין כל הבית מוכן מה שמוכן לו חלק אחד שהוא נבדל מן הבית, ולפיכך בית מלא ספרים חייב במזוזה. כי לא יקבל כל הבית הקדושה כמו המזוזה שהוא דבר קדוש והוא דבר מקצת מן הבית, וכן לא יקבל התורה כל ישראל כאחד, רק אחד הוא משה רבנו עליו השלום, אשר הוא נבדל מן ישראל במעלתו ובמדרגתו, והוא מקבל התורה ומגיע אותה אל הכלל כולו, כמו שהוא במזוזה. לכך צריך אל משה שהיה מיוחד נבדל מכלל ישראל בפני עצמו, והוא ראוי לקבלת תורה מן השם יתברך. והרי בפירוש שהיו קרח ועדתו מספקין על משה מהקושיא שבארנו, ומשה השיב פרוקה, והוא נראה ברור. |
