|
תוכן הפרק:
[ההכרחיות שבמקום נתינת התורה] [התורה ניתנה במים, באש ובמדבר] [חמשת שמותיו של מדבר סיני] |
|
[ההכרחיות שבמקום נתינת התורה] ובמדרש (ילק"ש ירמיה ר"פ) |
יישאו מדבר ועריו, חצרים תשב קדר, ירונו יושבי סלע.
לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו מלפניו, נכנס לשניה וברחו מלפניו, נכנס לעיר חרבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה כסא וכאן אני דר. כך כשבא הקדוש ברוך הוא לים ברח מלפניו, שנאמר: הים ראה וינוס וכן ההרים רקדו כאלים. בא למדבר חרבה קדמו אותו, שנאמר: יישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע אמר: זו העיר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה ודר בתוכו התחילו שמחים, שנאמר: ישושום מדבר וציה. |
|
עד כאן.
הנה נתנו טעם באי זה צד ראויה שתינתן התורה במדבר, ורצו בזה כי הים והירדן הם חומריים שגדלים בו הנבראים החומריים ושם משכנם, ולפיכך אין להם קיום ועמידה עם השם יתברך שהוא קדוש נבדל מן החומרי. ולפיכך בים נאמר (תהילים קי"ד) הים ראה וינוס הירדן ייסוב לאחור, שלא היו יכולים אלו דברים לעמוד עם השם יתברך, אבל המדבר מפני שאין בו דבר חומרי, שהרי אין בו מציאות חומרי, ואין דרים בו הנבראים החומריים רק היא שממה וציה, ומפני זה היה שמחה אל המדבר, כי הנמצאים משתוקקים אל העילה מצד עצמם כאשר אין להם המונע החומרי, ובשביל כך נתנה התורה שהיא השכל הגמור במדבר, כי המדבר משולל מן הדברים החומריים, בעבור שלא נמצא בו דברים הגשמיים. הנה המקום המיוחד לתורה היא המדבר: ובמדרש (במד"ר פ' א') עוד, |
בשלושה דברים נתנה התורה:
במדבר, באש, ובמים. במדבר דכתיב: ויבואו מדבר סיני. באש דכתיב: והר סיני עשן כולו כי ירד עליו ה' באש. במים דכתיב: גם עבים נטפו מים, מה אלו בחינם לעולם, אף דברי תורה בחינם לעולם. |
|
עד כאן.
וביאור עניין זה, כי ראוי שתינתן התורה באלו שלושה, כי התורה אינה מתייחסת לאדם כי האדם בעל גשם ואילו התורה היא שכלית, ולפיכך אין לתורה התייחסות לאדם כלל לריחוק מעלתה מן האדם והיא מובדלת מן האדם. ולכך ניתנה התורה באלו שלושה דברים, כי כל אלו דברים הם הפקר לעולם, וזה מורה שאינם מיוחדים לאדם, וכל דבר שאינו מיוחד לאדם נבדל הוא ממנו. וזה כי ג' בחינות יש לתורה שמצד אלו שלושה בחינות אין התורה מתייחסת לאדם: הבחינה האחת השכר והטוב שיש בתורה, כי הטוב שהשם יתברך נותן על ידי שמירת התורה הוא טוב אלוהי ואינו טוב טבעי שהוא ראוי לאדם, רק טוב אלוהי אשר הטוב אלוהי הוא נבדל מן האדם לגמרי. וכמו שתמצא בתורה כי השכר שנותן השם יתברך הוא שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם כלל, ולפיכך נתנה התורה במים שהמים הם טוב בכל מקום. וכדכתיב: (דברים ל"ב) יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי. ואמרו ז"ל (ספרי האזינו) |
מה מטר חיים לעולם, אף התורה חיים לעולם,
|
|
ומאחר שהתורה היא החיים, אין זה דבר טבעי. והפך זה גם כן: העונש על התורה אינו טבעי רק עונש אלוהי, שכל עונש שבא בתורה הוא שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם, ולכך נתנה התורה באש, כי הוא נאמר על העונש (דברים ד') כי ה' אלוהיך אש אוכלה כאשר בא להיפרע מאויביו. הרי לך כי השכר שהוא בתורה אינו טבעי, והפך זה העונש שהוא בתורה אינו טבעי שלא כמנהגו של עולם. ומה שנתנה התורה במדבר מורה על עצם התורה, כי המצוות שבה הם דברים שאינם טבעיים וכמו שאמרנו, כי יש שהיו אומרים כי התורה לפני הטבע ומה שאסרה החלב והדם הוא בטבע, ודבר זה אינו, כי לכך נתנה התורה במדבר, כי המדבר אינם גדלים בו הדברים הטבעיים וכמו שבארנו לפני זה. כי לכך אמר כי הים ברח ההרים רקדו כמו שנתבאר למעלה, וזה מורה כי אין התורה טבעית כלל, ודבר זה עצמו מה שנתנה במדבר לומר כי אין התורה דת טבעי. וזהו מה שנתנה במים ובאש, כי מאחר שאין התורה דת טבעית ולכך השכר על התורה גם כן אינו טבעי, וכן מפני שהתורה אינה דת טבעי, ולכך נתנה באש לומר שאין העונש על התורה טבעי רק שלא בטבע. כלל הדבר כי אלו ג' דברים הם מורים על עצם מצוות התורה והשכר והעונש שכל אלו שלושה דברים אינם טבעיים: ויש לפרש גם כן כי יש לתורה ג' בחינות מחולקות שאין בחינה זאת כמו האחרת, וזה כי התורה כל דבר שבה הוא טוב בעצמו, כי נאמר כבד את אביך ואת אמך, ודבר זה הוא בודאי טוב מאד, ומכל מקום אל תחשוב כי דבר זה מה שנאמר בתורה כבד הוא טוב ואינו מחויב בעצמו, כמו מי שעושה לאחר דבר שהוא טובה אבל אינו מחויב, דבר זה אינו אבל מצוות התורה אינם כך שהטוב שהוא בתורה כל דבר מחויב לגמרי. כי לא תגנוב הדבר הוא טוב שלא ייקח את של אחר והוא דבר מחויב ומוכרח להיות. ועוד דבר שלישי שכל מצוות התורה הם אלוהיים, ואין התורה דת טבעית או דת נימוסית או דרץ ארץ לקיום הישוב כמו שאמרו קצת אנשים, כי התורה היא נימוס בני אדם, אבל התורה היא אלוהית שכל דבריה אלוהיים, ומפני כך על ידי זה זוכה לעולם הבא, ואם היו דבריה נימוסיים לא היה זוכה על ידם לעולם הבא. [התורה ניתנה במים, באש ובמדבר] במים כמו שאמר גם העבים נטפו מים וזהו הטוב כי הם גשמי ברכה לעולם, וכך התורה היא הטוב הגמור וכמו שאמר על זה יערוף כמטר לקחי ואמרו ז"ל מה מטר חיים לעולם אף התורה חיים לעולם כמו שאמרנו. ונתנה באש שכל דברי תורה הם מחויבים מוכרחים בחוזק ותוקף, לכך נמשך אחר זה האש שיש בו כוח חזק וכדכתיב (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, מדמה התורה לאש לחוזק שיש בדברי תורה והחוזק הזה כי הדברים שבה מוכרחים ודבר זה מבואר. ומפני שהתורה היא אלוהית שכלית ואינה נימוסית לכך נתנה במדבר, שהמדבר הוא מיוחד לדברים אלוהיים השכליים כמו שהתבאר למעלה וגם בחיבור גבורת ה' באריכות אצל וינהג את הצאן אחר המדבר, וכמו שמוכיח מן המדרש של מעלה, ולכך התורה היא ראויה בפרט במדבר ולא בישוב כי בישוב הדברים הטבעיים, והתורה אינה לפי הטבע ודבר זה מבואר למי שמבין דברי חכמה וגם זה נכון. ומצד כל ג' בחינות אלו התורה היא נבדלת מן האדם, ולכך אמר מה אלו הם הפקר לעולם אף דברי תורה הם הפקר לעולם: [חמשת שמותיו של מדבר סיני] |
מאי הר סיני? שירדה שנאה לעכו"ם.
דאמר רבי יוסי ה' שמות נקרא לו: מדבר צין שנצטוו ישראל עליו, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו, מדבר פארן שפרו ורבו עליו, מדבר סיני שירדה שנאה לעכו"ם, מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו, ומה שמו? חורב שמו. ופליגי דר' אבהו, דאמר ר' אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו הר חורב? שירד חורבן לעכו"ם עליו. |
|
עד כאן.
ואף על גב דלא מקום אחד הוא שנקרא בכל אלו שמות, אין זה קשיא כי דעת רז"ל כי כל המדבר משעה שבאו ישראל מדבר סיני הכל מדבר אחד שאין מקום מיושב ביניהם. ופירשו גם כן הטעם למה בחר הוא יתברך במדבר דווקא יותר מן הישוב, ואמרו שהמדבר שהלכו בו ישראל נקרא בה' שמות: שם של המדבר שהוא שם העצמי הוא חורב כי הכל הוא חורבן ושממה שם, ולכך המדבר הוא ראוי שיהיה שם הגזרה והמצווה אשר גוזר השם יתברך על הנבראים בכוח הדין, כי כל המצוות הם גזרות על ישראל כמו שאמרנו, והמדבר מקום מיוחד למידת הדין והדבר הזה ידוע. השם השני מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו, כבר התבאר זה למעלה גם כן כי ראוי היה כל דבר קדושה במדבר מפני שאין שם הדברים הטבעיים החומריים הרחוקים מן הקדושה, וכל הדברים אשר הם אלוהיים ראויים במדבר כמו שהתבאר לפני זה. וכאשר רצה השם יתברך לקדש אותם קדש אותם במדבר, כי שם ראויה הקדושה בפרט, כמו שכל הדברים האלוהיים הקדושים ראויים אל המדבר ולפיכך נקרא מדבר קדש. עוד נקרא מדבר פארן שפרו ורבו עליו, פירוש כאשר רצה השם יתברך להרבות את ישראל כי כאשר יצאו ממצרים מתו הרבה מהם ורצה להרבות אותם להקים בניהם תחתם לא היה ראוי לזה רק המדבר. ודבר זה ידוע למבינים בחכמה, כי המדבר הוא מיוחד למידת הדין כמו שהתבאר, וכל הוצאת תולדות הוא בכוח גבורת מידת הדין. ודבר זה ביארנו גם כן בחיבור גבורת ה' אצל וכאשר יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ, שכאשר היה מידת הדין כנגדם היו פרים ורבים ביותר. וכמו שתמצא בכל הבריאה שיצאת לפועל בכוח שם אלוהים שהוא מידת הדין, ואחר מעשה בראשית נשתתף רחמים עם שם אלוהים כי שם מזכיר הבריאה ותיקון הבריאה גם כן כי עצם התולדה והיציאה לפועל בלבד נזכר בששת ימי בראשית, וכתיב שם אלוהים בלבד אבל עתה מזכיר היציאה לפועל וגם תיקון הבריאה, ולכך משתתף עם שם אלוהים שם רחמים. ומן ויצו ה' על האדם כבר גמר כל הבריאה ותיקון הבריאה מזכיר שם ה' בלבד, ולפיכך מידת הדין הוא מיוחד לריבוי התולדות ואין כאן מקום זה כי הוא דבר חכמה נתבאר במקום אחר. מדבר סיני שירדה שנאה כו' פירוש כי ראוי היה המדבר לישראל, כי התורה היא המעלה העליונה והיא הקרובה אל השם יתברך ומי שמרחיק אוהבו וקרובו של אחד מרחיק גם כן אותו שהוא קרוב לו ולכך התורה שהיא קרובו ואוהבו של השם יתברך כאשר רחקו אותה עכו"ם נתרחקו מן השם יתברך רחוק גמור, ולכך בכל מקום נקרא מדבר סיני וזה השם ראוי יותר למדבר ולכן הזכיר הכתוב זה השם בכל מקום כי כבר אמרנו כי המדבר מקום מידת הדין ומביא מידת הדין וירדה שנאה לעכו"ם שהרחיקו את התורה, ולכן מזכיר תמיד מדבר סיני כי מה שירדה שנאה לעכו"ם הוא מיוחד למדבר ביותר. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו, פירוש כי ראוי המדבר לתורה כמו שהתבאר כי מה שהייתה קדומה לעולם יורה זה על שהתורה אלוהית שהרי היא קודם העולם הטבעי הגשמי, ולכך הייתה התורה ראויה לתת במדבר, כי המדבר אין שם דברים הטבעיים החומריים, וראוי שתינתן שם התורה כמו שהתבאר למעלה. ומה שמו חורב שמו כי הכל נמשך אחר זה במה שכל מדבר הוא מקום חרב ומזה נמשכו כל חמישה שמות. וכאשר תשכיל בחכמה תמצא כי המדבר הזה יש לו ה' שמות בעבור כי המדבר ראוי לחמש מצד כוח המדבר כמו שאמר הכתוב המדבר הגדול והנורא וגו' ולכך שמות המדבר חמישה והבן זה היטב. אמנם ר' אבהו סבר כי שמו העצמי סיני, ונקרא חורב על שם כי משם ירדה חורבן לעכו"ם, נראה לר' אבהו כי יותר ראוי שנקרא על שם חורבן עכו"ם כי זה עניין המדבר שהוא חורבן ולכך נמשך ממנו חורבן. ומפני כי קודם מתן תורה היו האומות עיקר המציאות בעולם, וכאשר היה מתן תורה היו חרבים כל האומות שהיו וכאילו חרב כל העולם, ולפיכך נקרא חורב. הרי הוא מבואר כי עניין קבלת התורה הוא ראוי דווקא במדבר ולא זולת זה והוא מה שרצינו לבאר: |
