|
תוכן הפרק:
[לא תרצח] |
|
[לא תרצח] והראשון מן חמישה דיברות אחרונות שלא להפסידו ולאבדו לגמרי. ולכל דיברות הראשונות יש טעם: בדיבור הראשון כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולכך ראוי שתקבל אותי לאלוהים, הדיבור השני לא יהיה לך כי אנכי אל קנא וגו', לא תשא כי לא ינקה וגו', זכור את יום השבת כי ששת ימים עשה ה', כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וגו'. ובחמישה דיברות אחרונות לא כתב טעם. והיה ראוי לכתוב בדיבור זה לא תרצח, כי בצלם אלוהים עשה את האדם. ונראה כי לכך לא כתב טעם בחמשה דיברות אחרונות, כי הטעם הוא מבדיל בין דבר לדבר אחר. שכל מצווה ומצווה יש לה טעם בפני עצמו. וחמישה דיברות אחרונות הם יותר מתאחדים ומתקשרים ביחד, כמו שמוכיח בדיברות אחרונות בפרשת ואתחנן, שכתיב לא תרצח ולא תנאף הכל בוי"ו החיבור. ולקמן יתבאר טעם זה שאלו חמישה דיברות האחרונות יותר מתחברים ומתקשרים מן חמישה דיברות ראשונות. ע"ש. ולכך בחמישה דיברות אחרונות לא הבדיל בטעם, ופירוש זה ברור מאוד. ואלו חמישה דיברות אחרונות כבר אמרנו סדר שלהם זה אחר זה. ובדיבור זה האחרון כתיב לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך. וחילק הכתוב לכתוב אצל כל אחד ואחד לא תחמוד, מפני כי זכר כאן כל הקניינים, ויש הפרש בין הקניינים, כי יש מן הקניינים שהוא סיבה לאחר, כמו הבית שהוא סיבה לכל אחרים, כי כאשר אין לו בית אינו נושא אישה כי לאיזה מקום ייתן האישה שצריך לה בית כדרך הנשים הצנועות, וכל הקניינים מניח אותם בבית, ולפיכך מקדים כי תבנה בית חדש ואחר כך כי ייקח איש אישה. וכן אמרו במסכת סוטה בפרק משוח מלחמה (מ"ד א) כי הבית קודם לכל שאר קניינים, ודבר שהוא סיבה לשאר דבר, הוא נבדל ומחולק ממנו, כי זהו סיבה והשני מסובב. ולפיכך מחלק בפני עצמו הבית מלא תחמוד אשת רעך. ודבר זה מבואר. |
