|
תוכן המאמר: שאלה ראשונה שאלה שניה שאלה שלישית שאלה רביעית שאלה חמישית תקציר: ויכוח בעניין הדת בין חכם יהודי בשם דון יוסף בן יחיא והמלך דון אלפונסו. מילות מפתח: ויכוחי דת; דת; יהדות; נצרות; דון יוסף בן יחיא; דון אלפונסו (מלך פורטוגל). |
|
אמר המלך: היהודי החכם! שאלות עמוקות יש לי על דתך, אניחן עד אחר החג, וכעת לא אשאלן אלא הקלות. וראשונה אוכיחך, למה לא תזהיר עמך כי שמעתי שגוזלים את העמים. וכן נראה ממלבושכם ותכשיטי נשיכם, ואתם מוזהרים על הגזל יותר ממנו! ושמעתי שבקורבנכם צווה האל שקרב הבהמה ירחצו ויקריבו, ואילו בעוף אמר (ויקרא א' ט"ז): "והסיר את מוראתו בנוצתה" מפני שהבהמה על הרוב אוכלת מאבוס בעליה ולא מגזל, אבל העוף ניזון מגזל, לכן ישליכו מוראתו. ושאלתי, שאם כן כל עוף היה ראוי להשליך? והשיבו, שבגוף העוף כבר נשתנית הגזלה ושב חלק אבר, ואמר הבריביא (ויקרא א' כ"ג): "והשיב את הגזלה אשר גזל" - אם היא כעין שגזל. ומה רחוק עניינכם ממה שגזר אגושטוש קיסר רומי, והוא שכל איש לא ילבש משי אחר שנשא אישה, ולא אישה תכשיטיה אחר עבוד שתי שנים בנישואיה, וכל איש שגזל את רעהו מפורסם שיגורש מרומי עד סוף שלוש שנים. ואיני רוצה בתשובתך, כי ידעתי מוות או שלל ישיב אתכם, ואז תבכו מעשיכם, ואבוא אל השאלות. שאלה ראשונה תשובת החכם: אדוננו המלך! כאשר נודה שהחיה מת לא יתחייב שהוא א-לוה, שהרי אליהו החיה מת, וכן אלישע. הנוצרים שמאמינים בשילוש ראוי שיאמינו רביעי וחמישי, כי לדעתם אליהו ואלישע אלוהות היו. ועניין הורדת הגשם יש בתלמודנו כמה צדיקים שעשו זה. וכן היהודים תושבי טולידו הנוצרים שואלים מהם שיביאו מטר, ובתפילתם מורידים אותו. כן נמצא איש שהוא צריך לתת מזון לפועליו, ולא היה נכון לו, ואמר לתאנתו: תאנה! תאנה! הוציאי פירותיך! והוציאה, ואכלו ושבעו. השיב המלך: ונניח שאינו א-לוה - לפחות מצד הפלאות שעשה תאמינו שהוא נביא! השיב החכם: עם כל אותות משה לא האמינו בו ישראל עד שקרע להם הים, יבוא מושיע שלכם ויקרע לנו הים ויצילנו מאויבינו ונאמין בו. אמר המלך: כפי מה שייסרתם אותו, אם היה שב לעולם היה קורע הים להטביע אתכם לא להציל, ומה תאמר מהברכה? השיב החכם: לזה אין צורך להשיב, כי הברכה על הא-ל ידבר, כי לפירוש המשומד יפה כוח הבן מהאב, שבבן אמר "מוריד הטל מכלכל חיים", ובאב לא אמר אלא "מחיה מתים". ועוד אין אנו אומרים בתפילה מה שאין אנו מאמינים, ואותה ברכה יצחק אמרה כשנצול מעל גבי המזבח, כי הראשונה היא ברכת אברהם, והשלישית שאומר "אתה קדוש" היא ברכת יעקב, שנאמר (ישעיה כ"ט כ"ג): "והקדישו את קדוש יעקב", נשארה האמצעית ליצחק. שאלה שניה תשובה: לא ימנע, או התורה הראשונה יותר מועילה לשלמות הנפש, או האחרונה או שתיהן. אם הראשונה יותר שלמה - למה הא-ל עשה עוול לדורות אחרונים שנתן להם החסרה, ואם הוא להפך - למה עשה עוול לראשונים, ואם שתי הדתות אמת - הרי השנית בטלה? השיב המלך: נאמר ששתיהן שוות, אלא שכפי הזמן והאנשים הוצרך לשנות פרטים, שהרי אם היה מצווה לנו תפילין וסוכה היה בטל, כי אנחנו לא באנו למצרים, הוצרך לנו מצוות אחרות במקומן. אמר החכם: אם כן היה ראוי שכל המצוות שאינן תלויות במצרים תעשו אותן ואחרות במקום התלויות, אבל אתם אומרים שכל דתנו בטלה. ועוד שתרופות הגוף הן כמו תרופות הנפש וכמו שתרופות הגוף לא ישתנו - כן תרופות נפש. השיב המלך: כאשר אודה הטענה הראשונה שיש לה מקום, השנית היא שקרית, שאם הרפאות לא ישתנו הוא מפני שהסמים שבהם מרפאים הם טבעיים, ולא ימצא לזמן מה החום פותח והקור סותם ובזמן אחר להפך. אבל הדתות נתלות בדברים שסיבתם הרצון. שאלה שלישית תשובה: בודאי נשמעת, שכן אנו אומרים "כי אתה שומע תפילת כל פה", ואומר (מלכים א ח' מ"א): "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא". אמר המלך: ואיך אתם סותרים עצמכם? כי תלמוד שלכם אומרים שבזמן עצירת גשם ילכו להתפלל על הקברות, ואמר שם "אבל לא על קברי גויים", שאם הם לא הצילו עצמם - איך יושיעו אחרים? תשובה: חס ושלום, אבל הטעם הוא מפני שהגויים מסיבת שנאתם לא יבקשו עלינו רחמים. אמר המלך: יביאו התלמוד! ונמצא ברש"י כמו שאמר המלך וכעס מאוד. חזר החכם לתקן, ואמר: אולי על הגשם נאמר שיש לנו בו סגולה, שנאמר (ויקרא כ"ו ד'): "ונתתי גשמיכם" ולא אמר "ונתתי גשם". אמר המלך: לתקן שקר אחד צריך לומר כמה שקרים. שאלה רביעית תשובה: אותו מעוט אינו בעצמותם חלילה, אבל הוא בשכלנו, כי קודם שגלינו הייתה השגתנו עד אין מספר, ובגלות אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו, ואנו אין אנו משיגים אלא דבר קצוב. אמר המלך: הטבת מאוד בתשובתך וראוי אתה לכבוד. שאלה חמישית תשובה: אותם שהלכו באותם עניינים לאמת חשבום, והפסידו ימיהם ואת הא-ל עזבו,לכן ראויים לעונש גדול. עד כאן. |
