בן המשק הראשון

יעקב עציון

גיליון מס' 36 - כסליו תשע"א * 11/10

"ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" (בראשית ט"ו ב')

נגיד הבנק המרכזי החליט בשבוע שעבר להעלות את הריבית במשק.

דרך ארוכה עשתה המילה "משק" מאז ימי עבד אברהם המושל בכל אשר לו ועד לימינו אנו, שבה היא מתייחסת, בין השאר, למערכת הכלכלה הישראלית – או למערכות ענק אחרות כדוגמת "המשק האירופי" או "המשק העולמי".

הקורא כיום את הפסוק בפרשתנו – "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" - מבין לתומו שדמשק אליעזר (ולא ניכנס כאן לביאור מילים אלו) הוא המטפל בכל ענייני משק הבית של אברהם, אולם כמובן, הבנה זו היא תוצאה של המשמע שהשתגר בלשוננו למילה "משק", שמופעה היחיד במקרא הוא כאן.

אונקלוס מתרגם את המילה "משק" במילה "פרנסא", ובעקבותיו הולך אף רש"י: "כתרגומו, שכל ביתי ניזון על פיו, כמו 'ועל פיך ישק' [האמור בדברי פרעה ליוסף], אפוטרופוס שלי".

תרגום השבעים היווני לא מציע חלופה למילה היחידאית משק, ומוסר תעתיק שלה ליוונית – Masek (כפי שהוא נוהג לרוב בשמות מקומות ואנשים, למשל ב"דמשק" וב"אליעזר" הנזכרים בהמשך הפסוק – Damaskos Eliezer.

במדרש בראשית רבה מובאים דברי ר' אלעזר בן פדת, המבאר: "בן משק ביתי – זה לוט שנפשו שוקקת עלי ליורשני". על פי המדרש המילה משק שבכאן נקשרת לתשוקה ולהשתוקקות, אך נראה שנאמרו הדברים בתורת דרש.

היורש
נבקש להציע כאן פירוש על דרך הפשט למילה "משק", שכבר הועלה על ידי מפרשים שונים (כך ראיתי למשל בפירושו של ר' דוד צבי הופמן). מיד אחרי הבטחת ה' לאברם "אל תירא, אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד", מובאות ברציפות שתי אמירות-תגובה של אברם:

פס' ב': "ויאמר אברם: א-דני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר".

פס' ג': "ויאמר אברם: הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותי".

לשאלתו-תמיהתו של אברם, המובאת בכפליים, עונה הקב"ה – "והנה דבר ה' אליו לאמר: לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך". מתשובת ה' ניתן ללמוד שהטענה העיקרית שבפיו של אברם נוגעת ליורשו, למי שימשיך אחריו.

נראה לומר שפסוקים ב' וג' מביעים את אותו התוכן במילים שונות. הביטוי "ואנכי הולך ערירי" שבפסוק ב' מקביל למילים "הן לי לא נתתה זרע" שבפס' ג' – והאמירה "והנה בן ביתי יורש אותי" שבפס' ג' מקבילה למשפט: "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". היוצא מדברינו אלה הוא ש"בן משק ביתי" פירושו "היורש אותי", "מי שימשיך לגור בביתי" (וכבר צוינה במילונים הקרבה בין השורש מש"ק למש"ך).

קיפוד מעופף
כעין ראיה לפירוש זה, המקשר את המשק לירושה, ניתן להביא ממקום אחר בתנ"ך. ציינו לעיל שהמילה משק הינה יחידאית בתנ"ך – אך מן השורש מש"ק ישנה עוד מילה במקרא, יחידאית אף היא: ממשק. הנביא צפניה חוזה חזות קשה על מואב ועל בני עמון, "אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם" - "לכן חי אני נאם ה' צבאות א-להי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמֹרה, ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם". מה הפשט בצירוף "ממשק חרול"? חרול הוא קוץ הצומח במקומות שממה ועזובה (משלי כ"ד: "על שדה איש עצל עברתי... והנה עלה כלו קמשֹנים כסו פניו חרֻלים"). נבואות פורענות כדוגמת נבואה זו, החוזה חורבן ושממה למקומות מסוימים, מופיעות במקומות נוספים במקרא, ובהם חוזרים דימויים דומים של צמיחת קוצים והשתלטות בעלי חיים ועופות האופייניים למדבר. בהמשך הפרק הנזכר בצפניה נאמר: "וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה צִיָּה כַּמִּדְבָּר, וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל חַיְתוֹ גוֹי, גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ".

בישעיהו י"ד מופיעה נבואה דומה על בבל: "וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה', וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם". הקיפוד הנזכר גם כאן וגם בצפניה הוא ככל הנראה עוף דורס, כדוגמת הקאת הנזכרת לצידו, ולא החיה הקוצנית המוכרת לנו. על כל פנים, נראה שיש להקביל את הביטויים "מורש קיפוד" ו"ממשק חרול" – שפירושם קרוב למדי: מקום שמם ונטוש שבו ייאחזו החרולים או הקיפודים. הקבלה זו יכולה לתמוך באפשרות שהעלינו לעיל, שלפיה השורש מש"ק מקביל ליר"ש, ולפיכך ממשק ומורש חד הם.

קשיי התממשקות
על כל פנים, העברית לא צעדה בנתיב זה. בעקבות תרגום אונקלוס והמפרשים שהלכו בדרך זו נתפסה המילה משק במובן ניהול וארגון של ענייני הבית – וכעבור דורות, בעברית החדשה החלו לכנות את המשרת "בן משק בית", ואת מי שאחראי לטיפול בענייני האחוזה או החווה החקלאית "מנהל המשק", "אחראי המשק" וכדומה. בשלב שני נקראו החווה או האחוזה עצמה בשם "משק" – כפי שניתן לראות כיום בשלטים שבפתחי חצרות המושבניקים: "משק פלוני" – ובהתרחבות נוספת נקראו כך מערכות כלכליות גדולות יותר, כמו המשק הישראלי בכללו (אגב, גם המילה האנגלית לכלכלה – economy – החלה דרכה במשק הבית הבסיסי, המשפחתי. ביוונית oikos הוא בית, ו-nomia הוא חוק, סדר, וביחד: oikonomia – ניהול הבית וכלכלתו).

הזכרנו לעיל את הממשק, שפירושו בתנ"ך כנראה מקום ירושה והיאחזות. האם יש קשר למילה העכשווית "ממשק", המתרגמת את interface האנגלית ומשמשת כבר לא רק בתחומי המחשבים ("ממשק משתמש") אלא בתיאום בין מערכות בכלל (שמעתי למשל בשבוע שעבר מפקד צבאי המברך על הממשק שבין כוחות צה"ל לאנשי הביטחון הפלשתינים בשכם)?

מסתבר שלא. כתרגום ל-interface בחרה האקדמיה ללשון העברית כבר לפני 40 שנה את המילה מִשָּׁק, מן השורש נש"ק, שכן מדובר במצב שבו שתי מערכות נפגשות ונושקות זו לזו (כבר במקרא שימשה הנשיקה כתיאור מופשט לפגישה: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו"; תהילים פה). ברם, הדוברים העדיפו לומר ממשק, וכמעט לא נמצא מי שהזכיר את המילה מישק בהקשר זה.

לפני כעשרים שנה ישבה האקדמיה שנית על המדוכה, וקיבלה החלטה להוסיף לצורה התקנית מישק את החלופה מִנְשק – מתוך תקווה שהדוברים שהעדיפו את הממשק על המישק יתממשקו ביתר קלות עם המנשק. ברם, דומה שניתן לקבוע כי תוחלת זו נכזבה – והמשתמשים ממשיכים לבחור בממשק ולא במנשק, אולי בגלל העובדה שזה האחרון מזכיר יותר את מקורו שבנשיקה, לעומת הממשק בעל הארומה המקצועית-הייטקית.

נחתום בהתייחסות קצרה למילה שמשמעה הולך ומתרחב. כיום מקובל בהוצאות הספרים לערוך "ערבי השקה" לספרים חדשים, המסעדות משיקות תפריט חדש, וחברת הטלפונים משיקות מוצרים חדשים. מהי השקה זו? במקורות חז"ל ההשקה נזכרת בהלכות מקוואות, ומשמעה חיבור והפגשה של שני מקווי מים. בעולם הספנות קראו לאירוע שבו הורדה ספינה לראשונה אל החוף השקה, על שום נשיקתה של הספינה לראשונה למים שבתוכם היא עומדת לפלס נתיבים.

הכינוי השקה הלך וקיבל את המשמע "חנוכה", "התחלה חדשה" תוך שהוא מתרחק מפני הים - וכך החלו להשיק לא רק ספינות אלא גם יינות חדשים, וכאמור אף ספרים, שירים חדשים ואף מוצרי טכנולוגיה שונים.