 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
נרותיים ושירים נוספים
יהודה גור-אריה
גיליון מס' 38 - שבט תשע"א * 1/11 נרותיים
כַּאֲשֶׁר שְׁנֵי נֵרוֹת דּוֹלְקִים מוֹצְאִים אֶת עַצְמָם בְּקִרְבָה יְתֵרָה, בְּאִינְטִימִיּוּת חַמָּה, הֵם מְצַמְצְמִים רְוחִים, מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה וְהָחֵלֶב זוֹלֵג בֵּינֵיהֶם וּמְאַחְדָם לְגוּף אֶחָד. וְאָז אֵינְךָ יוֹדֵעַ: הַאִם זֶה נֵר אֶחָד עִם שְׁתֵּי לֶהָבוֹת בּוֹעֲרוֹת, אוֹ שְׁנֵי גּוּפִּים לְפוּתִים בְּחִבּוּק-אַהֲבָה לוֹהֵט עַד כְּלוֹת. תא קולי אָכֵן, אֲנִי יוֹדֵעַ: שׁוּם יָד לֹא תּוּשָׁט לַשְּׁפוֹפֶרֶת בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו. אַךְ בְּכָל-זֹאת אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ וּמְחַיֵּג וְלוֹחֵשׁ וְקוֹרֵא וְזוֹעֵק: שְׁמַע קוֹלִי! הֲלֹא יֶשְׁנוֹ וַדַּאי אֵי-שָׁם בְּמֶרְחָב הַיְקוּם אֵיזֶה תָּא קוֹלִי וִירְטוּאָלִי, עָלוּם וּבוֹ זַעֲקָתִי נִרְשֶׁמֶת כְּמוֹ בְּקֻפְסָה שְׁחוֹרָה רוֹחֶפֶת בַּחָלָל כְּמוֹ לַוְיָן מְשֻׁמָּשׁ, בְּדִימוֹס שֶׁסִּיֵּם תַּפְקִידוֹ וְהוּא סוֹבַב בְּמַסְּלוּלוֹ לְלֹא תַּכְלִית, לְאִין קֵץ בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבֵינִי. זכות הדיבור מִיּוֹם שֶׁעָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי יֵשׁ לִי דֵּעָה בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן [כִּמְעַט], אַךְ אֵינֶנִּי מַרְבֶּה לְהַבִּיעַ אוֹתָהּ בַּצִּבּוּר, בְּאָזְנֵי הַזּוּלַת. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְקַבֵּל לִפְעָמִים אֶת זְכוּת הַדִּבּוּר, בּוֹקַעַת מִפִּי זְעָקָה. אַךְ רְאֵה זֶה פֶּלֶא: אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. וְאָז אֲנִי בּוֹחֵר בִּזְכוּת הִשְׁתִּיקָה: גּוֹמֵעַ יֵיִן הָאֵלֶם מִכּוֹס הַדּוּמִיָּה. אוּלַי מִישֶׁהוּ אֵי-שָׁם, אֵי-פַּעַם יִשְׁמַע בְּכָל-זֹאת בְּאָזְנִי לִבּוֹ. |
|
