על מסכנים, סוכנים ומחסנים

יעקב עציון

גיליון מס' 38 - שבט תשע"א * 1/11

"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א יא)

מאכל מיוחד חביב היה על האמורא ר' יוסי בר אסיין. במסכת עירובין בתלמוד (בדף נ"ג) מסופר כי כשהיה מבקש ר' יוסי לדבר ב'לשון חכמה', היינו בדרך חידה ומליצה, היה אומר לאנשי ביתו: "עשו לי שוֹר משפט בטוּר מסכן".

את ההזמנה של ר' יוסי יש לפתור בדומה להגדרות שב'תשבצי היגיון' – 'שור' הוא תור ו'משפט' הוא דין, כך שמשתי המילים הראשונות מתקבלת המילה "תרדין"; ואילו 'טוּר' הוא הר ו'מסכן' הוא דל, ולפיכך "בטוּר מסכן" פירושו "בהרדל". כיוון שהעיצורים ה"א וחי"ת נהגו בצורה קרובה למדי בפי אבותינו בתקופה זו הם הוחלפו ביניהם תדיר, כך שהמאכל שמדובר בו כאן הוא "תרדין בחרדל" (התרד שבגמרא הוא כנראה מין של סלק, ולא צמח העלים הירוק החביב על פופאי).

דרך הפתרון של המליצה היא המרה של המילים שבהגדרה במילים נרדפות. במבט נוסף מתגלה שכל המילים הן למעשה תרגום מעברית לארמית ולהיפך. תרגום אונקלוס למילים הבאות שבתורה – "שור", "משפט", "הר", "דל" – הוא בהתאמה: "תור", "דין", "טור", "מסכן" (המילה דין היא אמנם בת בית גם בעברית שבמקרא, אך בארמית היא המילה הרגילה והרווחת, תמורת המשפט בעברית).

יצר סוכן בנו
ענייננו כאן במילה "מסכן". כתבנו שהמסכן הוא תרגומו הארמי של הדל העברי – ואכן המסכן מתרגם לא רק אותו, אלא גם את חבריו לצרה – העני, האביון והרש. כולם זוכים לתואר הארמי "מסכן" בתרגומו של אונקלוס. האם גם עברית המקרא מכירה את המסכן? ובכן, בתנ"ך כמעט אין מסכנים. המילה מסכנוּת מופיעה פעם יחידה בספר דברים, בתיאור הארץ הטובה ("ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה"; פרק ח'), והתואר מסכן מופיע רק במגילת קהלת. בארמית לעומת זאת ישנו גם פועל שנגזר מן המסכנות: הצירוף "כי ימוך אחיך" שבשלהי ספר ויקרא (פרק כ"ה) מתורגם באונקלוס: "ארי יתמסכן אחוך".

בפרשתנו נזכרים ערי המסכנות שנצטוו ישראל לבנות בעבור פרעה. מה פירוש מסכנות? ממקומות אחרים בתנ"ך עולה כי המסכנות הם מעין מחסני ענק ששימשו לאגירת תבואה. כך למשל משמע מן הכתוב בדברי הימים ב' לב: "וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה, וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה".

היש קשר בין המסכנוֹת לבין המסכנוּת? על פני הדברים, התשובה שלילית. הרי המסכנוּת והעוני הם הפך העושר האצור בערי המסכנות. אף מבחינה אטימולוגית, על פי חכמים שונים (כך למשל מפרש שד"ל) במילה מסכנות חל מעין שׂיכול עיצורים, ומובנה זהה למִכְנְסוֹת – היינו מקום שמכנסים אליו את התבואה – ואין כל קשר למסכן ולמסכנוּת.

ברם, יש החולקים על פירוש זה, וסבורים שהמסכנוֹת והמסכן מקורם אחד. נוסיף בנקודה זו לַמערכת שחקן שלישי, הלא הוא הסוכן. כיום סוכן הוא נציג או שליח של חברה או של ארגון כלשהו (סוכן ביטוח, סוכן מוסד; ומכאן גם שם נציגות – סוכנות דואר, הסוכנות היהודית) - אך במקור הסוכן הוא גורם מקורב למלך, האחראי על ניהול ענייניו.

שני סוכנים בלבד ישנם בתנ"ך – שבנא, בזמן המלך חזקיהו (ישעיהו כ"ב: "לֶך בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה, על שבנא אשר על הבית"); ואבישג השונמית בעת זקנותו של דוד המלך (מלכים א א: "יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת").

חכמי ימי הביניים קישרו את הסוכן אל ערי המסכנות, ופירשו שהסוכן הוא האחראי על אוצרות המלך. כך עולה גם מן הפסוקים בנבואת ישעיהו על שבנא, המזכירים את "מפתח בית דוד" כחלק מן האמצעים והסמכויות שהיו ברשותו. ר' אברהם בן עזרא בפירושו לפרשתנו מלמד כך: "מסכנות – אוצרות, וכמוהו 'אל הסוכן', 'ותהי למלך סוכנת', שומרת האוצר". ר' דוד קמחי בפירושו למלכים תָּמֵהַּ על פירוש ראב"ע בהקשר לאבישג השונמית: "סוכנת - יש מפרשים אוצרת, כמו לך בא אל הסוכן, ואין טעם לפירוש הזה כי מה צורך למלך שתהיה אוצרת. והנכון בעיניי שפירושו מועילה, כלומר שיהיה למלך תועלת בה". רד"ק אמנם מפרש כי הסוכן אחראי על מסכנות המלך ואוצרותיו, אך לדבריו לא סביר לפרש כן על אבישג השונמית. את דברי ראב"ע ניתן להסביר בכך ששומר האוצר מטבעם של דברים היה איש סודו ואמונו של המלך, ולכן ניתן לכנות בשם "סוכן" או "סוכנת" את מי שזוכה להיות בקרבתו ובמחיצתו (וכך אמנם תרגם יונתן את ה"סוכנת" – "קריבא").

המתפללים בנוסח אשכנז מכירים את הפיוט הפותח במילים "אמנם כן יצר סוכן בנו", הנאמר בליל יום הכיפורים (נכתב על ידי ר' יום טוב מיואני, מתלמידיו של רבנו תם, שנהרג על קידוש ה' ביורק שבאנגליה בשנת 1191). "סוכן" פירושו "שולט", כשם שסוכן המלך מנהל ומכלכל את ענייני הארמון והממלכה.

על פי זאת, מסביר יהושע שטיינברג במילונו שאף המסכנוּת במקורה פירושה ניהול מחושב של הצריכה. ערי המסכנוֹת נועדו לאגור תבואה לימי קושי ומחסור בעתיד, והמסכן הוא מי שמכלכל את דרכיו ומקציב לכל יום ויום את מנתו. לפי פירוש זה, יש להבין את המסכנוּת האמורה בפסוק "לא במסכנוּת תאכל בה לחם" בדומה לתיאור הפורענות ביחזקאל (ד'): "הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ לֶחֶם בְּמִשְקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן". אכילה במסכנוּת היא אכילה במידה ובצמצום, כאכילת לחם במשקל ושתיית מים במשורה.

יש לציין כי בבלשנות המודרנית שוללים את הזיקה הנזכרת בין המסכן, הסוכן וערי המסכנות, ומוצאים לשלושתם מקורות שונים בשפה האכדית.

מגזין ומחסנית
במסכת סוטה בתלמוד (דף י"א) מובאת דרשה המוציאה מפשוטן את ערי המסכנות: "ויבן ערי מסכנות לפרעה - רב ושמואל, חד אמר: שמסכנות את בעליהן, וחד אמר שממסכנות את בעליהן". בלשון חכמים כבר לא השתמשו בשם "מסכנות" במובן מחסנים, ולכן נדרשה המילה על פי המובנים הרגילים יותר של השורש סכ"ן – לשון סכנה או לשון מסכנוּת.

המחסנים נקראו בלשון חז"ל בדרך כלל בשם אוצר (דוגמה אחת מרבות, ממסכת שבת פרק י"ח: "מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים... אבל לא את האוצר"). ומנין באה המילה מחסן שבפינו? מן הערבית ירשנוה. בעברית אמנם קיים השורש חס"ן במובן שמירה ואצירה (ישעיהו כ"ג: "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה', לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן"), אך הצורה "מחסן" באה לנו מן הערבית, הקוראת לו "מַחְזַן". אף שפות אירופה ירשו את המחזן הערבי, שהפך בינתיים ל"מגזין" (בתשובות הלכתיות של יהודים שגרו תחת שלטון התורכים ניתן למצוא התייחסויות ל"ראובן ששכר מאגאזין מן הגוי" וכדומה. כך למשל בשו"ת אבקת רוכל לר' יוסף קארו, סי' קי"ט. המגזין במובנו הרווח, ככתב עת, קיבל את שמו בשל היותו מחסן של יצירות וכתבות (בדומה למילים "אסופה" ו"קובץ").

אף המחסנית, האוצרת בתוכה את כדורי הרובה, נקראת באנגלית כיום בשם magazine. לפני למעלה מארבעים שנה, לפני חידושה של המילה "קלטת", ביקשו מתקני הלשון לתת את השם "מחסנית" ל"קסטה" שבמכשיר הרשמקול, אך שלא כקלטת - מילה זו לא נקלטה בשפה, אולי בשל העובדה שהמחסנית כבר הייתה תפוסה לשימושה הקרבי, ולא נתפנתה ליציאה לאזרחות.